גליא מסכת חלק ב סג

ולכן מורי ורבותי עורו והתעוררו על נפשותינו אחרי אשר אנחנו רואים שלא היה כח לעצור זכות הצדיק הקדוש אשר אנחנו עסוקין בהספדו כי רבה היא עד למאוד ונהגין זכותו עלינו בצלותיה ובעותיה כרכב ופרשים והוכרח הקב"ה לומר למלאך המשחית רב לך טול הרב נראה שעוונותינו עברו ראשינו ורבו משערותינו ועצמו מצעדי רגלינו ומהראוי ליבוש במעשינו ונכלם בעיונינו ונכפוף קומתינו מפני חטאתינו ובמסתרים תבכה נפשינו מפני עוונינו ובחדרים תאנח נפשינו ורוחינו על רוב פשעינו ובעו"ה מי יודע איזה צרות מצירות רבות גזירות רעות אשר נתעוררו עלינו מסטינים ומקטריגים בעיונינו עד אשר לא נותר כביר ידו וכת לאל לבטל כל הגזירות מעלינו אם לא בהעדר הצדיק מאתנו לגמרי אז הרף ידו המשחית מעלינו כנ"ל שהודיע לנו המקרא כי מיתות אבישי ביטל מיתות שבעים אלף ולפיכך אמר קשה סלוקן של צדיקים כלומר אחרי אשר אנחנו רואין שהצדיק ברוב זכיותיו לא הספיק להגן עלינו עד שהוצרך לסלקו לגמרי מאתנו מסתמא קשה הקטרוג עלינו עד מאוד והוא ממש כשריפות בית אלהינו שלא היה מספיק כפרות המקדש וקדשיו לדחות הגזירות עד שהוצרך לשפוך חמת המלך על עצים ואבנים כנ"ל וזהו דקאמר הצדיק אבד מן הארץ ואנשי חסד נאספו לגמרי באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק כלומר שמהראוי לשום על לבו להבין על מוצא דבר עד כמה הגיע הרעה מגזירות וצרות מהמסטינים אשר נתעוללו עלינו עד אשר לא היה באפשרי להשקיטם על ידי זכותם כי רב הוא בחייהם אם לא להרף יד המשחית במיתתם וזהו דעורר הנביא את לב העם ואומר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו ואין מבין כי מהראוי לשום כל אחד אל לבו ולהבין כי מפני הרעה ר"ל איזה גזירה רעה מבוקה ומבולקה אשר התגוללו עלינו מקטרגינו בעונינו נאסף הצדיק לבטלה ולומר עתה הרף ידיך וביותר מהצורך להיות לשוב מעתה בתשובה ולהיות זריז ונזכר מלשוב עוד לכסלה חס ושלום כי עד עתה היה לנו צדיק הזה אשר אמר הקב"ה עליו סול הרב שבהן שיש בו כדאי לפרוע כמה חובות ולפיכך הרף יד המשחית מעלינו אבל מעתה שלא נראה ולא נמצא דוגמתו וכמו שחקרנו בהמשל שהזהירו לבן שיהיה זריז אחרי אשר לא נמצא אבן דוגמתו כערכו וכן בענין בחינה השניה אשר עוררנו במשל כי אף שתיבה יתירה נודעת מהקב"ה עלינו להתאמץ לבטל מעל נו כל הגזירות רעות לעומת זה מהראוי להיות להשתתף בצער של מקום וכמו שאמרו על חורבן בית המקדש כל המתאבל זוכה ורואה בבנינה וכן מהראוי להשתתף בצער שגרמנו במיתות הצדיק הזה וכמו שאמרו רז"ל קלני מראשי אם המקום מצער על מיתות רשעים קל וחומר על מיתות הצדיקים שצערו כפילה ומכופלת ודי לעבד שיהיה כרבו להרבות בכי והספד על העדר וצער השכינה אשר נתעורר על ידי מיתתו כנאמר ושכנתי בתוככם שמצא השכינה מקום משכן אצלו על ידי דיעה שהיה בו ונחשב כאלו בנה בית המקדש ואם חס ושלום נשוב עוד לכסלנו מלבד שאין לנו עוד מזור ותרופה נגד המקטרגים פן ואולי יעלה חמתו על אשר בעונותינו הרבים גרמו עוונינו למיתות והעדר הצדיק ולכן מהראוי שכל אחד יפשפש במעשיו ולשוב איש מדרכו הרעה בתשובה שלימה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו יקבל תשובתינו כאישים וכניחוחים וסרו עוונותינו וחטאתינו יכופר ומה שאמר המקרא אנשי חשד נאספו על פי עריכות הדברים האלה אשר חקרנו בענין שקולה מיתות הצדיקים כשריפת בית אלקינו יש לכוין גם זאת שהנה ידוע מאי דאמרו רז"ל וישקוד ה' על הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה הקב"ה להקדים שתי שנים לונושנתם דאלמלא נתעכב עוד שני שנים היה נתקיים אבד תאבדון ולא היה תקומה חס ושלום הביאו רש"י בחומש ע"ש [ואמרתי לפרש בזה הא דאיתא במדרש כי ה' הוגה יכול על מגן תלמוד לומר על רוב פשעיה ואינו מובן אטו חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא על חנם ועל מגן ולפי הנ"ל מבואר דהואיל וכתיב כי ה' הוגה וידוע כי שם הוי' הוא רחמים ומשים הכי כתיב וישקוד ה' על הרעה שהוא הכל מידות הרחמים משום שצדקה ורחמים עשה הקב"ה במה שהקדים הרעה כנ"ל אם כן היה עולה על הדעת לומר דאפשר עדיין לא נתמלא סאתם של ישראל להגלותם רק שדן איתם על סופן חשש הקב"ה שאחרי זמן ונושנתם שיתמלא סאתם לא יהיה חס ושלום תקומה לכן אמר כי ה' הוגה היינו שהיה מידות הרחמים בזה יכול מגן כנ"ל שעדיין לא היו ראוים לכך על זה מסיים ת"ל על רוב פשעיה שכבר נתמלא סאתם רק שהיה באפשר עוד להאריך אפו להקדים שני שנים למנין ונושנתם כנ"ל ובריש חגיגה איתא על מיתת הטובים קודם זמן יש נספה בלא משפט וזהו דקאמר קרא ואנשי חסד נאספו ויש אף זאת לחוש שלקח הקב"ה קודם זמנו ועשה בו אסיפה וכנ"ל: כתיב ויקונן דוד על שאול ועל יהונתן בנו הקינה הזאת ויאמר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר נראה לבאר הענין דעל פשוטו אמרו דרך הגיבורים ללחום מלחמתן בחרב [וכתיב חגור חרבך על ירך גבור כו'] כי כביר מצאו מיל ויש לאל ידם להתקרב עצמם אל פני המלחמה וחרבו נטויה בידו אולם אנשים מורך בלבבם מלבטוח בגבורתם אינו יכולים ללחום בחרבם בקרב פני המלחמה כ"ד בקשת אשר פעולתם הוא ברחוק מקום עיין ריב"ש סימן ס] ולקמן כתיב קשת יונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם אחר ששאול כח מלחמתו וגבורתו בחרב ויהונתן הוא רק בקשת ולכן אמר שמת שאול ומהצורך ללמד בני יהודה קשת כי אין מי שיעורר בחרב לקראת פני המלחמה ועל דרך מליצה נראה לבאר הדבר שקונן דוד על רוב צדקתם וידוע שאמרו רז"ל על קרא דאבי רכב ישראל ופרשיו דצדיקי' טובים לישראל בצלותן ובעותם שמתפלל תמיד על טובת כ"י שינצלו מכל גזירות ורעות המתרגשות על העולם ונראה לבאר מהו ענין תפילה ומהו ענין בקשה ענין תפילה הוא מה שאדם מתפלל אל המלך פנים אל פנים למלאות חפצו ורצונו וענין תפילה הוא שורש לשון פי. בקשה הוא נעשה מבני אדם אשר אין להם כח לעמוד בהיכל מלך להתפלל על מחוז חפצם פנים אל פנים ומהצורך להם לעשות ענינים דרך בקשה (כמו הנהוג במלכותא דארעא שעושין דרך בקשה היינו שמשלחין פראזבע על מבוקשתם ואפילו פחותי ערך הרצועה נתונה בכך) כן הוא הדבר יש הרבה צדיקים הנכנסי' בלי בר ורואים באספקלריא המאירה ויש שאין נכנסין בלא בר ורואין באספקלריא דאינו מאירה על הראשונים ראוי לומר שעושין ענינם דרך תפילה פנים אל פנים ועל כת השניה ראוי לומר שעושין עניניהם דרך בקשה מרחוק והקב"ה עושה שלום לרחוק וקרוב ולכן כת ראשונים יש לכנות במליצה דומה לחרב שעושה פעולתו בקירוב מקום ועל השניה יש להמליץ לקשת שמהצורך לפעול מרחוק ויעקב אבינו אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובבעותי וכמו שנאמ' דהצדיק בתפילתו ובבקשתו כרכב ופרשים ולכן אמר יעקב שעשה פעולתו ליקח מיד האמורי בענינים דרך תפילה הדומה במליצתו לחרב וגם בענינים דרך בקשה הדומה למליצות קשת והנה יהונתן לא היה רק מידות קשת שלא היה בכוחו לעשות דרך תפילה רק דרך בקשה מרחוק ובאספקלריא שאינו מאירה אבל עכ"פ קשת יהונתן לא נסוג אחור ולא חזרה בקשתו ריקם אולם שאול היה מכת אשר עיילו בלא בר ובאספקלריא המאירה והיה פועל מעשיו דרך תפילה פנים אל פנים ולכן אמר שחרב שאול לא תשוב ריקם ולכן קונן דוד כעת שאחרי שנעדר שאול לא נשאר לנו כי אם ללמד קשת כנ"ל עוד יש להמליץ ענין חרב וחנית על לומדי התורה כמו מגור חרבך על ירך הודך והדרך והדרך צלח רכב על דבר אמת שכולו נאמר על לומדי התורה כי יש מי שאומר הלכה ברורה להשיב לשאלו דבר ברור תיכף והוא מליצות החרב שתורתו ומשנתו שגורה על פיו וקרוב הדבר בפיו ולבבו [ואמרו ושננתם שיהיה דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אל תגמגם ותאמר אלא אמור מיד עיין בפ"ק דקדושין והיינו ענין חרב] ובפ"ב דחגיגה איתא שדרשו על מאי דכתיב איש מלחמה שיודע ללחום מלחמתה של תורה. חם כן אה לוחם בה במידות החרב כנאמר חגור חרבך שתהיה מתקרב מאוד אל פני המלחמה ללחום מלחמתה כמתלחמים בחרב. אולם תלמיד חכם שאין משנתו שגורה על פיו ולא קרובים הדבר בפיו ולבבו כששואלין אותו דבר הלכה אינו יכול להשיב בקרוב דבר ברור כי אם ממרחק יביא לחמו לפלפל ולחקור ולדרוש מענין לענין עד אותו ענין עד אשר יבוא אל מחוז תשובת שאלתו אשר שאלוהו וכמו שנאמר והחזירו עתניאל בן קנז בפילפולא ומליצתו הוא כחידות מלחמה הנעשה בקשת ברחוק מקום מן פני המלחמה ואצל זה אינו דברי תורה מחודדין בפיו ומנמגם ואומר שאין לו מדות חרב חדודה אלא מידות קשת שמגמגם מרחוק וממתין ואומר] וידוע ששאול היה נשיא כמו שדרשו רז"ל ויקרע דוד את בגדיו על שאול מכאן שקורעין על נשיא ועל שיהונתן הוא היה אב"ד וידוע שנשיא מעלתו גדולה בלימוד מאב"ד ועיין בפרק הניזקין (דף מט) דשאול היה בו תורה וגדולה ע"ש ברש"י ולפיכך קאמר הכתוב קשת יהונתן וחרב שאול וכעת שמת שאול לא נשאר לנו נשיא כמותו שילחום מלחמה של תורה במליצות חרב ומהצורך ללמד בני יהודה מליצות קשת. כתיב גבי איש שהגיד לדוד על מיתות שאול בגדיו קרועים ואדמה על ראשו. באיכה כתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם נראה הענין על פי מאי דאיתא בפרק האורג כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו ע"ש וידוע ששאול לא נספד כהלכה לפיכך הודיעו זאת האיש ההוא שהראה את עצמו אדמה על ראשו שראוי לקוברו בחייו. גם בשעת חורבן שלא היה עת ופנאי להספיד הצדיקים כראוי עשו זאת זקני בת ציון שישבו לארץ וידמו מלהספיד ק העלו עפר על ראשם להראות בחינה קבורת בחיים במיתות אבנר כתיב וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם ולכאורה היה לו לומר על קבר ורש"י מפרש אל כמו על גם לכאורה תיבות קבר מיותר לגמרי והיה די לומר ויבך על אבנר' ונראה דדוד העיר ההספד כמו מדרך כל המספידים לעורר העם לאבל ולהספד ואומרין להם שכל המתעצל ראוי לקוברו בחייו וילפינן זאת ממאי דנאמר גבי יהושע ויקברו אותו מצפון להר געש מלמד שרגש עליה' ההר להורגן כלומר הר הזה שקברו בו יהושע רצה לעשות עליהם קבורה בחייהם וזהו ענין דאמר דוד וישא המלך את קולו זהו ענין הספד וכמו שאמרו אגרא דהספיד' דלוייא היינו שירים קולו לעורר העם ואמר דוד עוררו כל העם להספיד ומהראוי שכל אחר ירא לנפשו אם יתעצל יהיה ראוי לקברו בחייו כמו שקבר יהושע רגש עליהם לקוברן וזהו דקאמר כולכם תהיו ראוי אל קבר אבנר ולפיכך מקושר עפי"ז סיומא דקרא שנתעוררו כל העם ויבכו. עוד אמרתי לבאר קרא דאל קבר אבנר דלכאורה כולו מיותר דהא באבנר משתעי מעיקרא ולעיל מיניה כתיב ויקברו את אבנר בחברון והיה די אומרו וישא המלך את קולו ויבך ואנן ידעינן דעל אבנר ועל קברו בכה אולם נראה על פי דחקרתי על מה דאמרינן דמשום שלא הספידו ליהושע כראוי רגש עליהן ההר להורגן מה לך הרים כי רגשו ואיזה ענין נוגע להר מניעות הספד של הצדיק ונראה להסביר הדבר על פי מה דאמרינן סוף פרק ואילו מגלחין נשי דשכנציב אמרי עטוף וכסי טורי דבר רברבי ובר רמי הוא ומפרש מהרש"א בשם הערוך כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו עצמיכם במלבושים נאים כי זה האיש הבא לקבור אצליכם בן גדולים היא פירוש שמודיע לההר לעשות הכנה לקבל הצדיק בכבוד שדרכם היה לקבור בהרים ע"ש ואמרתי על זה משל שידוע כשנוסע מלך אי איזה שר גדול ממקום למקום כל מקום עושין הכנה לקבלו לפי כבודו במלבושים נאים ושארי הכנות ושולחים מקודם שליח מיוחד (הנקרא פעלד יעגער) טרם בואו בכדי שידעו אנשי העיר לעשות הכנה על זה ואם מתעצל השליח ההוא בשליחותו ולא הודיע לנכון באיזה מקום וממילא אינו עושין מושלי העיר הכנה לקבלו לפי כבודו ועל זה מתקצף מושל העיר על השליח הנ"ל על שלא הודיע כך הדבר הזה אם היו מספידין את יהושע כראוי ממילא היו מודיעין לההר לעשות הכנה והיה אומרים עטוף וכסי טורי אבל על שלא הספידו ליהושע כהלכה לא היה יודע ההר להכין את עצמו לעשות הכנה לפיכך שפיר התקצף עליהם ההר עבור זה שמנעו מאתו להכין עצמו וזהו שעורר דוד בהספדו בעת שהרים את קולו להספיד לאבנר הודיע אל הקבר שיעשה הכנה לקבל הנקבר כנאמר עטוף וכסי טורי דבר רברבי ובר רמי הוא כן הודיע להקבר שידע שאבנר בא אליו וידוע מה שאמר דוד הכמוס נבל ימות אבנר דנבל מורה על גריעותו כאמר נבל הוא ונבלה ידבר ושם אבנר מורה למעליותא לשון נופל על לשון אב בחכמה גר ישראל לכן אמר אל קבר אבנר הודיע להקבר שאיש הבא לקבור אצלו הוא אבנר ויעשה הכנה לקבלו לפי כבודו. לבאר מה ענין קינה כשקונן דוד על שאול אמר בתוך הקינה לומר בנות ישראל אל שאול בכינה נקדים דאמרתי לפרש קרא (דיחזקאל כא) דכתיב ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים