גליא מסכת חלק ב סב

האדמה בגדלו ותפארתו אשר האבן הזאת סגלו אבותיו ואבות אבותיו ולעת צאת הגבירים להתאסף יחד אשר יושבים כל אחד קישוטיהן בראשיהם בהראותו את עושר גדולתו בכתר עם אבן יקר ההוא אשר לא נמצא כערכו ודמותו אעפ"כ לקח את אבן יקר ההוא לפי שעה לחלות בצוואר בנו כאשר גזרו ושפטו החכמים שסגולתו שיהיה תלוי על צווארו ולהביט עניו בהבטה טובה כמה פעמים בעיתים מיוחדים ביום כאשר נעשה הענין הזה לבן הזה אבן הזאת לא כיחד באומנתו ולא שיקר בסגולתו ונתרפא בן הזה וחזר לאיתן בריאותו כבראשונה ואח"ז הוכפלו עליו גזירות ואזהרות הרופאים לומר לו אך את נפשך שמור מכל מיני מאכלי' ומשקין המזיקין לך ומכל תאוות נשים אך למותר אך יצר לב בן הזה רע מנעוריו לנטותו אחרי תאוות לבו הרע לאכול ולשתות כל אשר יתאווה אם טוב ואם רע ובפרט נתן לזרים חילו זו תאות נשים אך למחסור ואין אשה עצורה לפניו עד אשר גברה עליו מחלתו שנית ועשו לו סגולות אבן היקר כפעם בפעם וכן פעמיים ושלש פעלו הרופאים והחכמים עם בן הזה להזהירו בכל והוא לא נזהר את נפשו לא מלט וסגולת האבן מחזירו כבראשונה. עד אשר יען הלך אחרי צו ולא עשה כאשר ציוו עליו ונתעצב מאוד ומאוד להלוך אחרי תאוות לבו הרע הרבה מאוד לפשוע במאכל ובמשתה וביותר תאוות נשים התגבר עליו מאוד עד אשר לעומת תעצומות תאות לבו הרע הרב' מאוד התגב' עליו חולי ומכאו' עד מאוד ומכתו אנושה ונפל למשכב בחולי גדול ונורא מאוד בכפלי כפלי' מאשר היה עד עתה והתגברו' חולאת גדולה עד למעלה הרבה יותר מכח פעולתו התקוע בסגולות אבן הזאת עד אשר לא נותר בו נשמה מתוקף מכאוב ומחלה אשר נתעורר ברוחו ונפשו ולפיכך אף שעשו לו כפעם בפעם לתלות האבן עליו ולהביט עליו לא נעדר המחלה מאתו כלל וכלל מפני שמחלתו הכריע את כח סגולות האבן ההוא ממקורו והאב בגודל חמלתו על בנו לפי גודל חסדו ומידות טובו נתייעץ עם חכמיו וזקיניו מה לעשות לבלי ידח ממנו נידח בן יקיר הזה וישיבוהו חכמיו ויועצי' הנה אם אמת שלפי תוקף חולי בנך אין כח באבן הזאת לרפאותו בסגולות נשיאותו על צווארו ובהבטתו כאשר הועיל עד עתה עדיין חקרנוהו ועתה דע לך שעוד יש תוקף סגולה נורא' ונשגבה טמון בחובו באבן הזאת עד אם כפטיש יפוצץ סלע יפוצצו הדק הטיב עד אשר אם דק עד לעפר ויתנהו מעט לתוך המים חיים אל כלי ולהשקות את המים הזאת לבנך חולה ההוא כמה פעמים ביום כמה ימים עד אשר אם כלה לשתות כל שחיקת אבן יקר ההיא בלי ספק ויחבוש תרופה למכתו עד אשר לא נעדר בו חולי וכתם מכאובו ומחלתו ואף אם עד שערי מות הגיעו מחלתו משם יורידנו להשיבו לקדמותו ובריאותו: ויהי כשמוע האב דבר הזה זיו אכפיה השתני וחיל פלצות רעדה אחזתו וזלגו עיניו דמעות ויאמר להם הקשיתם לשאול דבר הזה לשסות אוצר כלי חמדה אשר אמדוהו וגנזו אבותי עד למעלה את אבן יקר הזה נופך ספיר והוא יקר תפארת גדולותי. לעיני כל שרי האדמה אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה אשר תכסני בושה עת צאתי בתכשיטין להתאסף יחד מתעטרים בראשם ואני אהיה קלני מראשי בהעדר אבן הניחן בראש תכשיטי אמנם עור בעד עור וכל אשר יש לו יתן בעד נפשו קשורה בנפשו של בנו ומשותף אב עם בנו בחלק מחלקי בריאותו על כן לא עצר כח השתוקקות אהבות האב להחית את בנו מלעשות דבר הזה ויקחו את האבן ההוא מאשר ניתן בראש ויעשוה בו כמשפט אשר שפטו חכמי הרופאים וישחקו אותו הטיב הדק הדק הטיב וישקוהו את הבן וסר חלייתו מעליו וישב לאיתנו כבתחילה אחרי הדברים והאמת אשר נעשתה דבר הזה ידוע מה דכתיב בכל לבבך בשני יצריך שיש אצל כל אדם שני לבבות יצר חכם להרע אשר מסיתיהו להטביעו ברשת ויצר חכם לטוב אשר חפצו ורצונו להטיב באחריתו ומזהירו לשמרו מכל רע ושלא לשמוע לעצת יצר הרע אשר מסית אותו לבלעו חינם ויאמר יצרו הרע לבן עתה דע וראה איך אתה נכבד מכל בית אביך ואיננו גדול אצל אביך ממך ולא יבצר עבורך מאומה ויקר ערכך עד מאוד עד שאפי' אבן יקר שלו לא עצר ממך ועתה גם אתה לא תבצר את כל אשר יזמו עיניך ויתאווה נפשך לעשותו לא תחדל ויען ויאמר יצרו הטוב אל תאבה ולא תשמע אל עצתו הרע אולם שמע לעצתי שמע אלי ותחי נפשך והלא תראה שאתה צריך לאזהרה ושמירה מעולה עד מאוד כפולה ומכופלת אלף פעמים ככה מאשר בראשונה. כי עד עתה אף שהרעותה את מעשיך וקיפחת אח בריאותך היה נמצא לפניך תעלה וארוכה על פי סגולות אבן ההוא מתחילה ע"פ הבטתו כמה פעמים ולבסוף הועיל שתיקתו אבל עתה שכלה אבן ההוא ודוגמתו לא נמצא בכל מדינות הקרובים והרחוקים אם חס ושלום לא תהיה נזהר מליפול ברשת כל חולי וכל מדוה לא תמצא עזר ותרופה מלרדת שחת ועד שאול ואבדון תרד ע"כ תהיה זריז ונזכר מלתור אחרי לבבך ואחר עיניך אשר אתה זנית אחריהם עד עתה ועוד אף אם חיבה יתירה נודעת אליך מאביך איך שאתה נכבד מכל בית אביך ואיננו גדול אצל אביך לאבד אבן יקר מבית נכאותו להחיות את נפשך אף אתה אינך ראוי להיות בן מביש והתחזק והיה לבן משכיל להשכיל על מוצא דבר לגלות חיבתך אל אביך לפי ערך חיבתו אליך כמים הפנים אל פנים ומדרך האוהב הנאמן בבריתו להשתתף בכל ענין עסק צער ומקרה אשר יקרה לאהובו ומהראוי להעלות על לבך את גודל צער ויגון אשר מצא אביך בהעדר ממנו את אבן היקר אשר בה היתה יקר תפארת גדולתו נגד כל שרי האדמה וכמה פעמים זלגו עיניו דמעות ואמר קלני מראשי ואתה הסיבות דבר הזה ובגלליך אבד אותו אשר ממנו יתד וממנו זיו וממנו הדרה וכעת פנה זיוה פנה הדרה בחיסרון פינות יקרות אבן הזאת ואתה היית בעוכריו אף אתה תרד עיניך דמעה מאין הפוגות על שעבורך נתגולל לפגום כבוד אביך הנורא ולהעציב את רוחו ביגון ואנחה ואביך ראה יראה אותך לבן משכיל להטיב את דרכיך וזהיר בכל אזהרות אשר הזהירוך ואיך אתה משתתף בצערו אזי יוסיף נעימות אהבה עזה עליך כפלי כפליים מאשר בתחילה ואם לא תעשה ככה דע וראה כי מרה תהיה באחרונה ואחריתך תהיה כיום מר אם יראה אביך אותך לבן מביש את דרכיו מלהטיב כי לבד אשר לא העלה לך ארוכה לחלייך יתוך כאש חמת אביך בזכרו שעל ידך ירד מכבודו מאבן יקר ההוא ע"כ שמע לעצתו עצות אומן ואז תצליח את דרכיך לעלות על במתי אב באהבה יתירה מאביך אליך. כן אנחנו דומה ממש למשל הזה ואחרי שיודע הקב"ה שאדם אין צדיק בארץ אחרי אשר יצר לב האדם רע מנעוריו וכשיחטא ח"ו לא יהיה לו תקנה ואין הקב"ה חפץ מיתתן וחשב לבלתי ידח ממנו נדח והקדים מזור ותרופה לדבר הזה ואמר נפש החוטאת סגולתה להביא קרבן לכפר על חטאתה ולתקנה את פגימתה שנפגם בה ולפיכך נאמר צדק ילין בה העם היושב בה נשוא עון שתמיד של שחר מכפר על עבירות שעברו בלילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום אולם אשר הרבו לפשוע וחטאו בכפליים אשר נשקד פשעים ישתרגו עלו על צוואר וכעגלה עבותות חטאים יחרה אף אלהינו ותיתך חמתו עד מאוד עד אשר לא כח בסגולות פעולות של הקרבנו' לכפר פשעינו ולהחם חטאתינו ולא מצא לנו תקנה כ"א אשר שפך חמתו על עצים ואבני' ואמרו מה לידידי בביתי ודרשו מה אשר היה ראוי ח"ו איזה כליון וחרץ לידידיו עשה הקב"ה זאת לביתו וניאר מקדשו ושרף היכלו וחרב את משכנו משכן העדות אשר מדור קדוש לשכינתו וגלה את שכינתו עשר גלות ומסעות וידוע שהיה קשה להקב"ה מאוד הדבר הזה וקראו יום מהומה ומבוכה ובמסתרים תבכה נפשו על חורבן ב"המק ואמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה דידוע דבה"מק מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ואין הקב"ה בא לבה"מק של מעלה בנא בהמ"ק של מטה אשר עיקר שכינתו ומשכנו היו שם בחדר המיטות בין שדי ילין מ"מ לגודל תשוקת הקב"ה וחיבתו עלינו לא חס על העדר כבודו ושם תפארתו ואומר קלני מראשי כי שם קדשו בעו"הר נתחלל בין הבבליי' והוא מחולל בפשעינו עשה כל זאת בכדי להזדכך אותנו מפשעינו ומחטאתינו לטהרינו כי ע"י אשר נשפך חמתו על עצים ואבנים שככה חמתו מלהתיך עלינו לכלותינו ובעו"הר אחרי שנחרב בית קדשינו ותפארתינו ולא נשאר מקום משכן לשכינה הקדושה מצאנו שהצדיקים המה בדרך מעלותם כמו בהמ"ק דמקרא מלא כתיב ושכנתי בתוככם שמשכן השכינה היא תקוע אצל הצדיקים ולפיכך אמרו שכל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בה"מק בימיו אחרי אשר עיקר ענין ב"המק הוא משכן ומדור לשכינה הקדושה: כן הוא הצדיק שיש בו דעה שנמצא מקום מדור ומשכן לשכינה אצלו ויש להסביר הדבר ע"פ פשוטו שידוע דאורייתא וקוב"ה כו' והרמב"ן מפרש על מה שדרשו רז"ל בברכות ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא אף דבקרא כתיב עוזבי ה' מצאו חז"ל לדרוש על התורה דאורייתא כו' ואני אמרתי לפרש מאי דאי' בשבת סוף פרק הבונה שדרשו מלת אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית כלומ' אמר הקב"ה שהתורה אשר אני נותן לכם אני הוא בעצמי הוא דאורייתא וקוב"ה הוא כו'. ומדוקדק בפירש"י שם דמפרש אנא נפשי אני בעצמי ע"ש כלומר נתינות התורה היא ממש נתינות הקב"ה. ולכן הצדיקים אשר נטו שכמם לעול תורה ונעשה גופם דרפתקא לאורייתא הוה כמו משכן לקוב"ה ואמרו בדוד המע"ה ה' עמו הלכה כמותו ע"ד הנ"ל דאוריי' וקוב"ה כו' ואין לקוב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכ' ומשו"ה כמו שב"המק כל זמן שהיה קיים היה מגיני ומצלי להציל את כלל כנ"י וכל גזירות רעות אשר היה מתרגשים עליהם ע"י עונות ופשעים כן הצדיק מגין על כ"י ע"י תפילתו ובקשתו וכמו שנאמר אבי רכב ישראל ופרשיו דתרגומו דהוה טוב לישראל בצלותיה ובעותיה כרכב ופרשים שמגינים מכל צר ואויב כן הוא מגין בצדקתו ותפלתו ובפרט שהוא מחולל בפשעינו שלמדו רז"ל בהפועלים שכל שני דהוה יסורים לרבי לא שכיב אינש בלא זמנו ע"ש אולם אם עוונותינו עברו ראשינו וחטאתינו עצמו עד למעלה ופשעינו גברו מסטיני' ומקטרגים רבים עד אין מספר ולכן אף שזכות הצדיק הוא טב לישראל כרכב ופרשים אבל רבים המה אשר עלינו מאשר איתנו אשר ידוע שכל חטא ועון נברא מסטין ומקטרג אחד לאחד למצוא לחשבון גדול ועושים קטגורי' גדולה על כנ"י בעו"ה איזה גזירה דחוקה ומבוקה ומבולקה בכלה ונחרצה ח"ו והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו לא יכול לסתום פה מסטינים הללו אשר אומרים עוד מי לך פה להליץ עבורם וחשב לבלי ידח מאתנו נידח ואינו חפץ במיתתן של רשעים ועושה לו כמו שעשה בחורבן שע"י אשר שפך חמתו על ענים ואבנים והשליך משמים ארץ תפארת קדושתו עד אשר לא נמצא משכן מנוחה לשכינה הקדושה כבתחלה אז רפתה רוחא דרוחא מסאבא ונח רוגזי' ולא היה עוד פתחון פה לאיקטרוגא. כן הוא בדמות הזה שהקב"ה נוטל את אשר נאמר ושכנתי בתוככם שנמצא בו משכן לשכינה הקדושה ולכן נאמר ויאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידך שדרשו רז"ל בפ' הרואה שאמר הקב"ה למלאך המקטרג טול הרב שבהם שיש בו לפרוע בו כמה חובות מקטריגים מעונות ופשעים של כלל ישראל ובאותו שעה מת אבישי בן צרויה שהיה שקול כרובה של סנהדרין והבאתי בשם ילקוט שמה שנאמר בקרא וימת מן העם שבעים אלף לא מת אלא אבישי והיה שקול כשבעים אלף והשמיענו המקרא שעולה הגזירה ע"י המקטריגים עלה על מיתות שבעים אלף והיה מספיק לסתום פיות מסטינינו ומקטריגינו בצדק אבישי בן צרויה בכדי לבטל גזירות ומיתות שבעים אלף וכמו שנאמר מחץ ראש על ארץ רבה כמו שנאמר על מיתות אבישי עתה הרף ידיך. שרפתא רוחא מסאבא מלקטרגא ונחה רוגזא במה שמבלבל יצועי עלה מקום משכן השכינה קדושה עילאה אצל הצדיקים הקדושים אשר בארץ וזהו ענין ממש חורבן בה"מק שרפתה גזירות ואבדה מקטריגא ע"י שריפות עצים ואבנים לבילבול חדר המיטות מנוחה ומשכן שכינה הקדושה ודומה הדבר ממש לעסק המשל שיסדנו שכל זמן שלא היה תעצומות החולאת מתגבר מאוד עליה היה מספיק סגולת נשיאות אבן הטוב על צווארו והשקפתו בו לטובה לפעמים ואח"כ לא היה פועלים תרופתו מחמת כובד החולי כנ"ל עד אשר היה מהצורך לשחוק כליון חרוץ בפטיש לפוצץ אבן הזאת לגמרי כן הוא ממש בין בענין בהמ"ק ובין בענין הצדיקים ששניהם כאחד מקום משכן לשכינה הקדושה שכל זמן שאין עלינו כבד עון היה מועילי' אותנו לכפר פשע ולהתם חטאה להכריע גזירות וצרות אשר מעלים המסטינים ומקטר"גים עלינו עד אשר לא כביר מצא ידו כפרת וזכות הצדיק להשקיט פה המקטרג מהגזירות רעות אשר התעולל עלינו בכליון חרוץ והצורך לחרוב משכנו ולנאר מקדשו הן ע"י בהמ"ק והן על ידי העדר הצדיק: