גליא מסכת חלק ב סא

דקיי"לן בכולהו מצות העושין שלא לשמן לא הוה צדיק גמור אבל בצדקה בכהא"ג הוי צדיק גמור משום דכתיב בחנוני כו' והטעם נראה לי לבאר משום דבכולהו מצות כתיב אם תצדק מה תפעל כי בודאי אין שום תועלת להקב"ה מעסק מקיימי המצות רק רצונו זהו כבודו ורצונו שיהיה עושין דוקא מעה מעלייתא לשמה ולא ע"מ לקבל פרס אולם גבי צדקה לבד מה שממלאין רצון הקב"ה יש טובה גדולה מזה לעניים מקבלים ולפיכך אף שעושין בשביל שיחיו בנים מ"מ לעניים בא תועלת הטובה בשלימות אף שהקב"ה אין ממלאין רצונו בשלימות ומשו"ה מבטל הקב"ה רצונו נגד רצון העניים שאין הפרש לעניים כנ"ל והנה כבר קדמוני הדרשנים בזה לומר דכל מצוה שזולת המצוה יש הנאה ותועלת לאדם כגון מצות אכילת עיוה"כ שמקבל שכר כאלו התענה או איזה מצוה שמתן שכרה מפורש בה קשה ביותר להאדם הצדיק גמור לעשותה רק לשם שמים ופירשו דמשו"ה האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי כלומר כשמקיים אכילתו רק לש"ש יש לו שכר כפול היינו כאלו התענה ב' ימים וגם פרשו בזה מאי דכתיב בעקדה כי עתה ידעתי משום שגם מאי דהניח אברהם מלשחוט את בנו פנה מעליו כלל אהבת בנו ולא עשה רק לש"ש ואמרו בזה מאי דאיתא פ"ק דברכות אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על מיטתי שיהיה בין צפון לדרום משום דאמר ר' יצחק כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום הוי לו בנים זכרים וא"כ הואיל ויש בה מתן שכר היה צער לאבא בנימין הצדיק שיפנה מחשבתו מן השכר ויעשה זאת רק לש"ש ועוד פירשו בזה מאי דאמרו ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כלומר לא עשו מפני שאין אדם יכול לעמוד מפני ריחה אלא רק משום שהתורה ציותה כך. וא"כ יש לפרש דכאן גבי צדקה דהקדמנו דאף בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכתיב בחנוני נא בזאת וא"כ אין צריך להצטער בזה לפנות מחשבתו מן המתן שכרה אשר כתיב בצידה דבגלל הדבר הזה יברכך וזהו שאמר אל ירע לבבך להצטער פן ח"ו אין הכוונה רצוייה. וניחא דנקיט לבבך היינו שני יצריך דכאן היה צער בנתינות הצדקה אף ליצר טוב וקאמר דלא צריכין לצער בזה ובזכות הצדק יבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן: אגרתא דהספדא הספד שאמרתי על פטירת חכם איש קדוש וטהור פאר הדור וגאונו שאול בחיר ה' הצדיק מוה' שאול מק"ק ווילנא אשר הלך למנוחתו כבוד, ביום ד' כ"ב טבת ובא השמועה לפ"ק ביום שבת קודש שאחריו על ידי אנשי פ"ק שהיו שם: בעוה"ר הרבה יש לנו לעורר בכי ומספד מעין המאורע שקרה לנו כמו שקרה לדוד המלך ע"ה דכתיב בריש (שמואל ב) ויהי כיום השל שי והנה איש בא מהמחנה מעם שאול ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו. כן באה השמועה רעה אלינו ביום השלישי לפטירתו. כל מעלות ומידות טובות שמנו חז"ל על שאול מלך ישראל בדמות ערך הזה יש לנו לספר בשבחיו של הצדיק הנ"ל אשר עסוקין אנחנו בהספדו בשאול המלך נאמר (שמואל א ט) ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ולמעלה גבוה מכל העם נראה לפרש בדרך דרוש מה שקבע המקרא עליו השבח משכמו ומעלה גבוה מכל העם ע"פ הנאמ' בפ' ויחי על יששכ' ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד ומפרש"י ויט שכמו לסבול עול התורה ובזה שיבח הכתוב את שאול איך ששכמו לעול תורה הוא גבוה מכל העם. ידוע לכל מעסק האיש הזה אשר עסיקין אנחנו בהספדו אשר מיום עמדו על דעתו נטה שכמו לסבול עול תורה ותורתו אומנתו הוא שלא היה לו אומנות אלא היא ולא פסק יום ולילה מעסק התורה ואיתא בתוס' פ' הנושא בשם המדרש בענין רבי שהגביה עשר אצבעות למעלה איך שלא נהנה מהעוה"ז מביא בשם המדרש שעד שיתפלל שיכנסו תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו ע"ש. זה האיש איש קדוש וטהור יכול להגביה אצבעותיו שלא נהנה מעוה"ז כלל ולא נכנסו אכילה לתוך מיעיו כידוע שמנעוריו היה ממעט מאוד ומאוד באכיל' ושתיה ולא בא לתוך מעיו אפי' כדי אכילת בן שנה ובפרט שזה הרב' שנים שכמעט לא אכל כלל וראוי לומר עליו בן שנה בעת פטירתו שלא אכל אפי' כתינוק בן שנה כמו שנאמר כן על שאול בן שנה במלכו שלא טעם טעם חטא כתינוק בן שנה וגם ראוי לומר עליו כמו שנאמר על שאול המלך בחיר ה' שהיה בחור וטוב מכל ישראל בקדושתו וטהרתו מנעוריו ולפי הנשמע בחרו אותו ק"ק קראקא וכבדוהו בכתב רבנות ולא קבל עליו עול ציבור לפרוק מאתו עול תורה וראוי לומר עליו כמו שקרא דוד המלך לשאול המלך כוש כמו שנאמר על דברי כוש בן ימיני ודרשו רז"ל וכי כושי שמו הלא שאול שמו אלא מה כושי הזה משונה בעורו אף שאול היה משונה במעשיו וצדקתו לטוב כן האיש הזה הצדיק והטהור היה משונה במעשה צדקתו אשר מי יוכל לספר גודל צדקותיו וקדושתו אשר כל ימיו למד תורה בקדושה וטהרה והבל אשר יצא מתיך פיו הקדוש יקרא הבל שאין בו חטא. כנאמר שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא ואין אנו מדמין את הצדיק הזה במדותיו ממש למדותיו של שאול המלך דהא ידוע אפי' בימי התלמוד אמרו אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אנשים מכש"כ שאין לנו לדמ"ת דורות הראשוני' לדורות הללו וע"ז וכיוצא בזה אמרו נפרעין מהספדנין. אולם עיקר תוארינו מידות טובות ושבחים על הצדיק הזה בדמות תוארים אשר קבעו חז"ל על שאול המלך בדורותיו כן מהראוי לקבוע תוארים ושבחים על הצדיק הזה לפי ערך דורותינו כי הצדיק אבד לדורו אבד אולם על צדיק קדוש וטהור הזה אף שאינו מהראוי לדמותו ממש לדורות הראשונים אבל מ"מ לפי ערך מדות ומעלות טובות אשר נמצא באיש צדיק הזה מקדושתו ופרישותו ראוי לומר עליו לית דין בר אינש ושאול משאילות הראשונים וקרוב להיות חשוב כדורות הראשונים ולפיכך קשה עלינו כערכינו להספיק ההספד עליו ולפי שההספד לא יהי' נעשה רק לפי ערכינו וכוחינו אולם הצדיק אשר ראוי לומר לאו בר אינש הוא ושאול כשאילות הראשונים הוא. ואמרתי דזהו כוונות המקרא דכתיב ויראו יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים לכאורה תיבות זה מיותר אבל הענין שאמר לפי ערך גדלות יעקב קשה וכבד למצרים לעשות האבל עליו כלומר אבל כבד זה למצרים זה דייקא נשמע לאזנינו גורל ההספד שעשו לו בק"ק ווילנא כל בית ישראל למדול ועד קטן כי ק"ק בריסק הרה וילדה הצדיק הזה וק"ק ווילנא גידלה שעשועיה ועד עתה הי' נאמר על ווילנא צהלי ורוני יושבת ווילנא כי גדול בקרבך קדוש ישראל אף שק"ק בריסק הרה וילדה אבל ק"ק ווילנא גדול בקרבך ועתה אוי נא לה אמרה ק"ק ווילנא כי אבדה כלי חמדתה וכן אמרו יושב ארץ הכנעני אבל כבד זה למצרים ידוע דעיקר האבל היה על יעקב כמו שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל אמרו אבל כבד יותר זהו למצרים כי אוי נא אמרו יושב הארץ מצרים שאבדו מאתם כלי ומדתם משל למרגליות בכל מקום שהיא מרגליות היא ולא אבד אלא לדורו (ישעיה נו) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק להמתיק כל עניני הדקדוקים הנמצאין במקרא הזה נקדים מאי דאמרו באיכה קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלהים ע"ש ואמרתי לבאר ענין נכון שיש השתוות ממש בדוגמא אחת סילוקן של צדיקים עם חורבן ב"המק ושניהם בקנה אחד עולה ויהיה מדוקדק לשון סילוק דנקיט כי הנה אחרי דידוע ומקובל אצלינו דמיתת צדיקים המה מכפרין על הדור וכמו דאיתא בפ' הרואה על קרא דכתיב (סוף שמואל ב) בשעת דבר שהיה בימי דוד שאמר למלאך המשחית רב לך עתה הרף ידיך אמר ר' אליעזר אמר הקב"ה למלאך טול הרב שיש לפרוע מהם כמה חובות באותו שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין ובילקוט איתא על מאי דכתיב שם וימת מן העם שבעים אלף אר"ש לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף ע"ש ואיתא במדרש אדם כי יקריב מכם קרבן תינח בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליה' אמר הקב"ה אני נוטל אחד טוב ומכפר על הדור ועוד איתא אלה פקידי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעוונותיהם של ישראל אמר אחר חורבן בי"המק מה תהא עליהם השיב הקב"ה מיתות צדיקים יכפר עליהם ופן ואולי יש שורש פורה ראש ולענה לדבר און בלבי מה לנו לבכות ולספוד על מיתות צדיקים אחרי אשר בזה סרה חטאתינו ועונותינו יכופר. ובדרך הלצה נאמר מה יתאונן אדם חי כלומר האדם הנשאר חי מה ראוי לו להתאונן על מיתות הצדיקים גבר על חטאיו יכפר ידוע שצדיקים נקרא גבר גבר בגוברין כמו שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו אשרי הגבר אשר תיסרנו כו' בירמיה נאמר אני הגבר ואמרתי להסביר הדבר ואפתח במשל פי למי שהיה לו בן יחיד ורך והיה אהוב לפניו ביותר עד לאחת וטבעו של בן ההוא היה ענוג ורך מאוד והיה עלול טבעו לקבל בנקל איזה מיחוש הרופאים שפטוהו שבן הזה צריך שמירה מעולה וזהירות יתירה מכמה מיני מאכלות ומשתה ובפרט מיני מאכלים מתוקים לחיך אשר טבעי בני אדם להיות להוטים אחריהם וביחוד ובפרט הזהירוהו בזריזות יתירה מתאוות נשים שיתרחק מזה כי אם לעיתים ידועים וראוים לזה והזהירו בנפשו אשר אם לא יהיה נזהר בכל האזהרות הללו ותבוא מות ותקחהו והוא נזהר נפשו ימלט ויען יצר לב בן הזה היה רע מנעוריו והלך אחרי לבו וידוע שטבע לב האדם להיות להוט אחרי אשר מתוק לחיך אף מה אשר רע ומר לנפשו נפש החיות והבריאות ובפרט תאוות נשים גברה עליו עד מאוד ולא שמר העת והעונה אשר קבע לפניו הרופא אומן עד אשר גבר עליו חולי גדול ונפל למשכב וקראו להרופא וראה שיען לא היה זריז מאזהרות הנ"ל גברה עליו המחלה עד אשר אין תרופה למכתו והגביר אסף את כל חכמי הרופאים שלו מהאקאדעמיע ועשו ע"ז קאנסולס וראו וחקרו הדבר שבשום אופן לא נמצא שים מין ממיני רפואה אף אם יקחו כל צרי גלעד אין די שיעלה מזור ותרופה למחלתו להשיבהו לבריאותו שע"י שלא נזהר ממאכלים ומשקאות אשר מתנגדים לטבעו גברו עליו כמה מיני ממיני מחלאות ובפרט תאוות נשים התקיעו בו ג"כ איזה מיתושי וחולאים רעים משונים אלו מאלו וידוע שטבע מיני רפואות המה כל מה דמעלי להאי קשה להאי ולפיכך אם יקחו איזה מין רפואה מצרי גלעד להקל מעליו מיחוש ומחלה אחת צרי הזה מזיק מאוד למיחוש השני עד מות להגבירו במיחוש ההוא עד רדת שחת. ורחמי האב גברה עד למאוד על בן ההוא אשר אהבת עולם אהבו ועזה כמות האהבה לבן ההוא אשר בחר אותו משבעים בני פלגשות אשר נולדו וריתקם האב מעליו איש לעבר פניו הלכו וזה הבן יחיד ההוא אשר ילדה לו מטרוניתא רחומתא מחתונתו ושמחת לבו לקח אצלו ונשאר קבוע בפלטין שלו להיות לו בן יקיר וילד שעשועים להשתעשע עמו יום יום ויתעצב מאוד על בנו ויקרא בחיל כרוז את יועציו וזקיניו וחכמיו כי כולם יטכסו עצה איש את רעהו יחקור וידרוש להמציא איזה מזור ומחבוש לרפאות את חולי ומכאוב בנו בן יקירו ויוועצו כולם יחד ויאמרו אליו חקרנוהו עתה דע לך כי באמת חולי בנך התגבר עליו עד למעלה מפעולות התפעלות עסקי מיני רפואות ותחבושת מכל צרי גלעד אחרי אשר תקוע בו כמה מיני חלאים צרות ורעות כזיבורי ועקרבי ונתפשטו בכל רמ"ח אבריו וגידיו עד רוח ונפש הגיעו עדיין מצאנו לפניו תרופה מדרכי הסגולה כי הלא ידוע שכל מיני אבנים יקרות אקדת וכדכור ושארי אבני יקר ופנינים ואף לאבני אפוד לכולם יש להם סגולות במשכיותם אשר מועילים להועיל על ידם כמה מיני תועלת כמו שאמרו שהמרגליות מועילים הרבה לקבוע חן על נושאיהן ולאבני איפוד ע"פ סידורם שהוקבעו באיפוד ע"י משה רבינו ע"ה יש עליהן פעולות נשגבות ונוראות עד מאוד בסגולתן לפיכך ידענו שבאוצריך יש אבן ספיר ויהלם גדולה קבוע למעלה בראשו סגולת אבן הזאת אשר קבוע בכוחו לא ימד ולא יספר מרוב עד אשר בכח הקבוע באונו ובשרירי ביטנו יש לאל ידו לדחות כמה מיני חולאים מצורפים ומשולבים יתד אף אם ח"ו נתפש אצל בנך כמה מיני חולאים בכל רמ"ח אבריו ובכל שס"ה גידיו בכל אבר ואבר ובכל גיד וגיד חולי מיוחד בעוצם תועלת סגולתו יזור לחבוש כל חלי ממעיינו ולייבש כל מכאוב ממקורו בכל אבריו וגידיו עד אשר לא נשאר באחת מהנה אפי' רושם ומכאוב וישוב אליו רוחו ונפשו לאיתנו והאיש בגודל חמלתו על בנו לא מנע את הדבר הזאת אף שאבן הזאת הוא אצלו יקר הפבך עד מאוד מאוצר כל כלי חמדה אשר לו אשר אבן כדוגמתו וכצלמו לא נמצא אצל שום גביר על