גליא מסכת חלק ב ס

תיבות אשר יחסר לו מיותר לגמרי ובפסל מיכה שאמר לו רק כל מחסורך עלי אינו מסיים שם אשר יחסר לך פרש כן היה די כאן באמרו כל מחסורו ומזה יצא לרז"ל לדרוש שם בפ' מציאת האשה כמה דרשות משם ע"ש. ואולם אף לפי מה שדרשו רז"ל מצאתי לדקדק דהל"ל אשר חסר לו דהא על העני קאי אבל השתא דכתיב אשר יחסר משמע לשון עתיד: ונראה לבאר הדבר ע"פ מאי דאיתא בפ"ק דבבא בתרא (דף י' ע"א) דריש ר"י ב"ר שלום כשם שמזנותיו כל אדם קצובין לו מר"ה כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מר"ה זכה הלא פרוס כו' כי הא דבני אחתיה דר"י ב"ז דחזי בחלמא דבעי למיחסר ז' מחה דינרי עשינהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי במעלי יומא דכיפורי שדרו דבי קיסר וגבוהו כו' ע"ש ודקדק מהרש"א ממאי דריש דחסרונות קצובין בשלמא מזונות מפורש (בפ"ב דביצה מקרא דכתיב בר"ה כי חוק לישראל הוא והוא ל שנא דמזונא כדמסיק שם אבל חסרונות מנא נפקא ודחק א"ע לפרש ע"ש אמנם מצאתי הדבר בילקוט (פ' בהר) והכי גריס שם הלא פרוס לרעב לחמך הלא תפרוס אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שמר"ה נסר על האדם מה שהוא משתכר ומה שהוא מתחסר ומביא שם יותר באריכות המעשה שמביא התלמוד מבני אחתיה דריב"ז ושם מבואר דההוא אלמא הוה בריש שתא ע"ש. ובזה ניחא דרש"י מפרש בד"ה חזא אלמא במוצאי יוה"כ ע"ש וע"כ מפרש כך ע"פ המבואר בילקוט עכ"פ מפורש הדבר בילקוט דעיקר דרשא דגם החסרונות קצובין לו יליף ממאי דכתיב פרוס ולא כתיב תפרוס הכי נמי נראה דעיקר ילפותא בגמרא דילן נמי מהאי קרא וכן צריך לגרוס קודם הפיסקא דדריש ר"י בר שלים הלא פרוס לרעב לחמך דריש ר"י ב"ר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה כך חסרונותיו קצובין וסמיכות עיקר דרשא קאי אהאי קרא מדכתיב פרוס ולא כתיב תפרוס כמו שמבואר בילקוט ואין מדרך התלמוד לפרש כ"כ אבל המקרא צריך בוודאי לגרוס קודם הדרש דע"ז עיקר ויסוד הדרשא והנראה בעיני דמשו"ה נשמט מקרא הזה בתלמוד שלנו משום דמקודם לזה מסיים דברי ר"ע במאי שהשיב לטורנסרפוס הרשע ור"ע מסיי' דבריו במקרא דהלא פרוס לרעב לחמך ע"ש ואח"ז היה כתוב פעם שנית המקרא דהלא פרוס לרעב לחמך ופעם ראשון הוה ק לסיומא דדברי ר"ע ופעם שני מישך שייכי ואזיל לדרשא דדריש ד"י ב"ר שלום מהאי קרא דחסרונות קצובין אולם המדפיסים ראו איך שמקרא הזה כתיב כפול בתלמודא וחשבו שזה ט"ס לכתוב פעם שני שלא לצורך ולפיכך הושמיעוהו שלא כהוגן וכך היא הצעת המקרא לפי הילקוט הלא פרוס כלומר כבר פרוסה מה שהאדם מתחסר לכן טוב שתתן זה החיסרון לרעב לחמך ואם לאו עניים מרודין יבואו ויחסורו וע"ז מייתי המעשה דבני אחתיה ובזה נראה לפרש המקרא די מחסורו אשר יחסר לו דאשר יחסר מיותר כנ"ל ונראה דהאי אשר יחסר לא קאי על העני כי על העני היה לו לומר אשר חסר אלא קאי על בעה"ב הנותן והכי קאמר קרא אשר יחסר לך תן להעני וכמו דאית' בגמר' זכה הלא פרוס לרעב לחמך ועיין ברש"י שמפרש זכה למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים ומקודם לזה פרש"י בד"ה חסרונותיו הפסד מה שעתיד להפסיד א"כ כוונות הקרא נמי הכי הוא אשר יחסר לך בלא"ה תן זאת לעני ואז תדע שיש לך מזל טוב כפירש"י ובזה יש לפרש נמי מאי דכתיב נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל כו' והכי קאמר קרא ראה שתזכ"שכל שכל מה שנגזר עליך להתחס' וליתן לאחרים תתן זאת לעניים ולא למרודים כי ידוע כמה שברון לב ורוע לב באין לאדם ע"פ מרודים כשבאים ולוקחים אצל האדם בגזל וחמס אבל אם תזכה שכל מה שנגזר עליך להיות נותן בשנה תתן לו לעני אז אל ירע לבבך לאפוקי כשתחסר ע"י אופן אחר ירע לבבך בשברון לב. וגם ע"פ פירש"י זכה למז"ט כנ"ל יש לסיים המקרא כי בגלל הדבר הזה יברכך בכל מעשיך כי הואיל ותדע שיש לך מז"ט בוודאי הברכה מוצאת בכל ובזה יש לפרש המקר פזר נתן לאביונים וצדקתו עומד' לעד כלומר אף שנתן לצדקה מה שהיה מתפזר ונחסר בלא"ה כמעשה דבני אחתיה מ"מ לצדקה נחשב לו. בעו"ה כמה וכמה חסרונות והפסדים באו על כלל עמינו בני ישראל ה' ימלא חסרונינו שעולה לסך עצום אין מספר ומי יתן והיה ומה טוב היה חלקנו ומה נעים גורלינו במז"ט אם היינו נוציא כל החסרונות הללו על צדקה לעניים וכאמור הלא פרוס דעומד כו' וגם מקרא דאשר יחסר לעתיד לו לעניים וגם אשר פרשנו הקרא נתן תתן לו ואל ירע לבבך אבל כאשר נתגוללו התסרונות עלינו ממקום אחר כמה וכמה שברון לב נתגולל עלינו ה' ירחם וירפא את לב נשבר ונדכא: עוד אמרתי לפרש מאי דכתיב כי בגלל הדבר הזה כי הנה תלמודא דריש גלגל חוזר בעולם ונפקא ליה מדלא כתיב בעבור הדבר הזה וכו' ואמרתי אף אני לדרוש מה דשינה הכתוב לכתוב כאן לשון בגלל על דרך אחרת מה דאמרו רז"ל בואו ונחזיק טובה לרמאים שאלמלא הם לא יצאנו חובתינו ואמרו על אחד שהיה מפרנס לכל הבאים להתארח בצל קורתו ושאלו אצלו הלא ידוע שיש הרבה רמאים ביניהם והשיב בדרך משל שבטוח הוא לקבל שכר אף על הרמאים. למשל סוחר נער שלא נסע מעולם למרחקים למקומות המסחר בא לשכור בעה"ג למאסקעווע או ללייפסיק שמהלך לשם דרך כמה וכמה עיירות והסוחר הזה שאל לבעה"ג כמה רוצה עבור נסיעתו והתחיל העגלן לחשוב לעצמו העיירות אשר צריך לו להתנהג נסיעתו עד בואו למקום המסחר וחשב לפני הסוחר לעיר ההוא ערך שלשים פרסאות עוד להלן עיר אתת אשר מהצורך לעבור עליו עוד ששים פרסאות עוד הזכיר איזה עירות המפסיקות שמהצורך לעבור עליהן עכ"פ ס"ה עלה החשבון עד מקום המסחר הנצרך להם לערך מאה פרסאות ובקש מאתו בערך עבור כל פרסה איזה סכום ידוע כמו דרך ליתן עבור כל פרסה ופרסה והסותר הנער שלא נסע מעולם כמסעי' וגער בנזיפה על העגלון ואמר לו אני לא נצרך לי רק למקום המסחור כמו מאסקעווע או לייפציג אבל מה שאתה תושב עלי חשבונות שאשלם לך עבור נסיעתך לעיירות המפסיקות ביניהם אתה רוצה לגזול ולגולל עלי תשלומי חינם. ואולם האמת הדבר שסוחר הנער ההוא לא בדעת ידבר כי הלא א"א לבוא למחוז חפצו מקום המסחור אם לא שיעבור נסיעתו על העיירות המפסיקות ביניהם ומהצורך להעגלון לחשוב כל פרסה ופרסה אחת לאחת למצוא לחשבון כמה פרסאות עולים בכללן למקום המסתור. כן הדבר הזה בענין צדקה אף דנפישי רמאים. אך מחמת שאדם יראה לעינים וארא לו להבחין ואין ביכולתו ליתן לעני אחד מן הגונים עד שיתן בכלל גם להרבה שאינו מהוגנים ולפי"ז מהצורך שישלם הקב"ה השכר עבור כולן היינו אף עבור הרמאים וכו' מהמשל מהעגלון ובזה מתפרש המקרא הנ"ל וידוע שאדם אין יכול להשביע לחבירו אלא בטענת ודאי ולא בטענת ספק אבל כשיש לו עליו להשביע על וודאי יכול להשביע על פי גלגול גם על טענות ספק א"כ גם אנו נדרוש תיבות בגלל לשון גלגל והכ"פ נתן חתן לכל הפושט יד נותנין לו ואל ירע לבבך שמא רמאי ומעניים שאינם מהוגנים הוא ע"ז מסיים כי בגלל היינו ע"פ גילגול מהצורך שישלם הקב"ה עבור מה שנותנים אף לשאינם מהוגנים כנ"ל ובזה אפשר לפרש מאי דאיתא סופ"ק דב"ק שאמר ירמיה על אנשי ענתות ויהיו מוכשלין לפניך דאפילו בשטה שעושין צדקה הכשילם אותם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר עליהם ולכאורה האי סיומא דמסיים כדי שלא יקבלו שכר עליהם מיותר לגמרי ומלתא דפשיטא ולא צריכא כלל ונראה כי יש לדקדק הואיל ולקללה יחשב מה שנותנים צדקה לאיזה עניים רמאים א"כ איך מצאנו שהרבה מחז"ל אמרו בואו ונחזיק טובה לרמאים משמע שאף להם מזדמן מהאנשים שאינם מהוגנים ואמרתי לדרוש בזה ע"פ האמור בפ"ק דבתרא שם תניא היה ר"מ אומר יש לבעל דין לחלוק ולהשיבך ולומר אם הקב"ה אוהב עניים למה אינו מפרנסן אמר לו כדי להנצל אלו בהם מדינה של גהינם. וענין השאלה הזאת נראה שבאמת מה שמזמין להם הקב"ה פרנסה ע"י צדקה לעניים טובים והגונים קשה הדבר מאוד וכאמרו פ"ק דברכות כרום זולת לבני ארם ואמרו שמהראוי להתפלל שיהיה מזונותיו מרורים כזית מהקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש מבשר ודם ומשו"ה יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר אם אוהב לעניים המהוגנים טוב להם שיפרנסם הקב"ה בעצמו וע"ז השיב ר"מ כדי שינצל בהם אנחנו מדינה של גהינם ויובן הדבר לנכון ע"פ מאי דאית' בפ"ק דגיטין על קרא דכתיב אם שלמים וכן רבים וכן עוזו ועבר תנא דבי ר"י כל הגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גהינם משל לב' רחילות עוברות במים גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה ע"ש א"כ דברי ר"מ המה דברי רבי ישמעאל הללו דר"מ תלמיד ר"י הוא ויובן בזה מאמר רז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עוש' עם בעה"ב וילפינן זה ממאי דאמר' רוח האיש אשר עשיתי עמו היום בועז כי ע"פ הקדמה זו ניחא מאוד דהקב"ה אוהב לעניי' מהוגנים ומקרא מלא כתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה רק בשביל טובת העשירים שינצלו עפי"ז מדינה של גהינם גוזר עליהם הקב"ה על העניים שיהיו ניזונין מידי בשר ודם כי אף כמו שהקדמנו שאפי' מתוקים מבשר ודם טוב יותר מרורים כזית מהקב"ה מכש"כ כאשר המה מרורים מידי ב"ו קשה מאוד ומאוד אך הוא גזירות מלך מהקב"ה כך ואמרו על צדיק אחד בשעת נתינות הצדקה היה שמח עד מאוד עד כדי למלאות פיו שחוק ושאלו אותו ככה כי אמת הדבר כתיב תחת אשר לא עבדת ה' בשמחה וטוב לבב ולפיכך מהצורך לנו לעשות כל המצות בטוב לבב אבל מ"מ לא ראו אותו בשמחה ובחדווה כזו בשום עשי ית מצוה כמו בשעת נתינת צדקה והשיב כי הלא ידוע קודם בריאת האדם מביאין הטיפה להקב"ה וגוזרין עליו טיפה זו יהיה עשיר טיפה זו יהיה עני ובלי ספק אילו היה הברירה נתונה לברור לעצמה בוודאי היתה הטיפה בוחרת להיות עשיר אך אין הברירה מסורה רק כפי מה שגוזרין שם כן הוא והנה אני רואה שזה העני המקבל ממני הצדקה מקבלה בשמחה גדולה עד מאוד ואם על רוע מזלו וגורלו הוא שמח ואם היו נותנין לו הברירה קודם בריאה להיות עושר ונותן צדקה או עני ומקבל צדקה בלי ספק שלא היה רוצה להיו' עני מקבל והיה בוחר להיות עשיר ונותן ואם העני שמח בקבלות הצדקה מה מאוד הגדלת השמחה כפולה ומכופלת עלי שזכיתי בטוב חלקי ונעים גורלי שאני עושר ונותן צדקה עכ"פ מבואר שלעניים המהוגנים קשה הדבר להיות מזונותיהן מיד ב"ו והקב"ה אוהב עניים ומפרנסן בעצמו רק כדי להנצל העשירים מדינ' של גיהנם: וכבר מבואר לפנינו מדרשא דבגלל הדבר שע"פ גילגול נותן הקב"ה שכר לנותני צדקה אפילו מה שנותנים לרמאים הואיל וא"א לבחון בין הגון לרמאי א"כ גזרה חכמתו יתברך בזה לפרנס כמה עניים מהוגנים בעצמו ואי משום הצלות עשירים מגיהנם מוריד הקב"ה לכמה רמאים שיהיה מחזירין על הפתחים לקבל צדקה ומערב הקב"ה ביניהם איזה עניים מהוגנים ג"כ ומקבלין שכר ע"י גילגול על כולם בכלל וא"כ ע"פ הרמאים מציל הקב"ה לכמה עניים מהוגנים מקבלות צדקה ומלהיות כרום זולות לבני אדם ויכול הקב"ה לפרנסן בעצמו וא"כ זהו דקאמר ירמי' על אנשי ענתות שיזמין הקב"ה רק אנשים שאינם מהוגנים ולא יהיה ביניהם אף אחד מהוגן וכבר הקדמנו שבדוקא ע"פ גילגול מקבלין שכר על הרמאין כמו בשבועת ספק אבל אם נותן רק לאינם מהוגנין לבדם. אין מקבל שכר כלל. וא"כ כשיזמין הקב"ה הכל אנשים אינן מהוגנים לא יקבלו שכר עליהם כנ"ל: עוד יש לפרש כי בגלל הדבר הזה למאי דכתיב מקודם ואל ירע לבבך בתתך לו ע"פ הקדמות הללו שהקב"ה אוהב עניים והיה מפרנסן בעצמו רק עושה פרנסתן ע"י עשירים הוא רק משום זכות העשירים ומשל ע"ז לבע"הב שמחזיק בנו על כתיפו ובא עני על הפתח ולקח בע"הב את הפרוטה שרצה ליתן להעני ונותן אותה לתינוק ההוא ואומר לו שיתן פרוטה זאת לעני ואם התינוק הוא טוב לבב נותן הפרוטה הזאת בטוב לב לעני אבל כשהתינוק הוא רוע לב מגמגם בנתינתו וקופץ ידו מלתנה להעני ו לוקח אביו בחזקה הפרוטה מידו ונותנה לעני וגוער בנזיפה על התינוק ההוא ואומר לו ראה אתה שוטה רשע הלא ידוע לך שאני בעצמי יכולתי מקדם למסור הפרוטה לעני ומפני מה מסרתי לידך שתתן אתה רק כדי לבחון את לבך אם טוב הוא או רע כן הדבר הזה מה שהקב"ה מזמין פרנסות העני אצל העשיר הוא כדי לזכות העשיר ולהצילו מגיהנם ומה טוב שכרו של העשיר אם הוא נותן לעני בטוב לב ולא מרוע לב וזהו שאמר הכתוב ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה מזמין הקב"ה פרנסות העני אצלך ולא נותנו הקב"ה בעצמו לעני כדי לידע ולבחון טוב לבך כנ"ל ומהראוי לתת צדקה בשמחה ובטוב לב: עוד אפשר לפרש המקרא דאל ירע לבבך בתתך לו ע"פ מה דידוע דבכל המצות מהצורך לעשותן לשמה בלי שום פניה וכיונה אחרת וכמאמרם ז"ל הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ואולם גבי צדקה כתיב בחנוני נא בזאת אמר ה' כו' ואמרו האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור כלומר אף