גליא מסכת חלק ב נט

ומצוה או על כל דיבור ודיבור יעלה כמה וכמה סך עצום ממדות הללו שנעשה ארוכה מהארץ אשר בכללותיה חדל לספור כי אין מספר ובזה נראה לפרש מאי דנאמר בדוד שהכה את מואב וימדד בחבל שני חבלים להמית ובשארי מלחמות נאמר בהם מספר כמה מאות או אלפים ובמואב נאמר חבלים משום שהכה בהם מכף רבה מאוד עד כי חדל לספור ע"פ מפקד ומספר עד שהיה צריך לעשות מספר ע"פ מדות חבלים כן יש לפרש מה שאמר אפפוני חבלי מות כלומר שמתו מספר רב עד שמהצורך למדוד בחבלי' כנ"ל וכן אנחנו היו' בדמיון הזה בעו"ה ר כחה וכמה נעדרו ומתו הרבה מאוד עד שאפשר למדוד בעו"הר בחבלי' ה' ירחם ויגדור פרצות עמו גם אפשר לפרש חבני מות ע"פ האמור אין עושין מצות חבילות חבילות אבל בעו"ה כמה מתים אירעו ביום אחד שהיה מהצורך להתעסק בהם כאחד אף שמצוה גדולה עד מאוד לבכות על אדם כשר אבל אמרו בפ' אע"פי (דף סב) בההוא עובד כוכבים דהלך בדרך עם ישראל לא הוה מצי עובד כוכבים לסגוי' בשוה עם ישראל דכר ליה חורבן ביה"מק איתנח ואפילו הכי לא מצי אמר ליה הלא אנחה שוברת חצי גוף והשיב שאני בית המקדש דשנין בה אמרי אנשי מאן דמלפי תכלי לא בהתא. כן אנחנו בדמיון הזה ע"י שבעו"ה כמה אנשים כשרים נעדרו מאתנו עד אשר אין כח נותן בנו לבכות ולהתאונן כראוי על כל אחד ואחד ה' יבלע המות לנצח ומחה דמעה כו'. והנה איתא בגמרא שם דהזקן אומר אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומע"ט גורמין שכן מצינו באנשי נינוה כו' וכבר הערנו דברים המעוררים לעורר לבבות לתשובה ומהראוי להזכיר מע"ט וגדולה מעשה הצדקה ובפרט בעיתים הללו כתיב צדקה תציל ממות. בכל זמן שמעוררים לב העם לצדקה אם נאמר להם מקרא הזה שצדקה תציל ממות ידוע שהשמן לב העם ועסק מות נשכח זכרו מבני אדם כמו דכתיב כי אין במות זכרך. למשל סוחר נער שנוסע עבור מסחרו לק"ב או למקום אחר ונמצא במקומות יריד שבא לשם בעל מלאכה עם בתי עינים שקורין שפאקולין) ומלומד בדבר לעשות לכל אחד לפי ראות עיני הנצרך לו ואם שואל בעל מלאכה לסותר נער הנ"ל שיקנה אצלו (שפאקולין) הנ"ל נעשה אצל הסוחר הנ"ל כמצחק אחרי שאין צריך כלל עדיין לזה ועד זקנה ושיבה לא יצרך לזה למה לו לקנותו כעת. כמו כן א"א עורר במקרא הזה לצדקה אחרי אשר אין במות זכרו ובדעתו שלא נודע יום מותו ולעיתים רחוקים יבא. עוד נמשל לאיש שוע ועשיר גדול אשר היה מחזיק רופא נאמן בתמידות לעלות ארוכה ולרפא כל בני בית העשיר ההוא אם יקרה איזה חלי ומשכורתו נתן לו כפי הקצוב מידי שנה בשנה למען לא יסור מביתו בעת הצורך והוליד בן כילי אשר לבו הומה לו על פזרון הון אביו ואבדון כספו ויחנכל בלבו להסיר הרופא מביתו באמרו אם יקרה איזה חולה אשלח אחריו ושכר טרחתו אתן לו כפי הליכתו ומה לי להוצאה מרובה ליתן לו דבר קצוב לשנה. כן הדבר הזה עד עתה בעו"ה עשירים מקמצים בנתינות הצדקה וכמו שהקדמנו כי אין במות זכרך אבל כעת דשכיחא מותנא ובא עת ועונה של מלחמה הזאת ראוי לשום על לבנו שצדקה תציל ממות ולהוסיף כל אחד יותר מכדי כוחו בכדי שיראה צדקתנו להציל אותנו מכל פגעים רעים הנה אמרו על אחד שהיה מבזבז בעדך עד חצי שיש לו ואמר שהוא משיח והציעו לפני הרמב"ם ז"ל ואמר אחרי שעובר כל דברי חז"ל שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אין הוא משיח אולם אם היה שואלים אצלי שאלה כעת הייתי מתיר לבזבז יות' מחומש כידוע הקונה חנית וכידון במלחמה אין בהם משום אונאה משום שבא להציל נפשו וכל אשר לו יתן בעד נפשו כמו כן בעת הזאת אשר היא שעת מלחמה שבעו"הר שכיח מותנא יש רשות להוסיף אך בטוח אני שלא יבא לפני שאלה כזו מהראוי ליתן בעת הזאת צדקה כאמור מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חימה עזה למשל אם יבוא איזה אדם נכבד עבור איזה עסק המנהג הוא לחקור אולי יש איזה דבר שאהוב אצלו רואין אנשי העיר להשיג לפניו והנה נכבד ההוא היה אוהב פרי אחד הנקרא לימענס ושלחו אחר זה כמה פרסאות והשיגו והביאו לו והנכבד ההוא אשר אין כסף נחשב אצלו לפי רוב עשרו שילם להם כפליים עבור פרי הזה ועכ"פ נשאו חן וחסד לפניו עבור זה שהמציאו לו למלאות רצונו זהו כבודו כן דבר הצדקה על הקב"ה נאמר ואין אני יכול לשוחדו בממון אבל נאמר עליו אוהב צדקה כו' וא"כ זהו דבר אשר יכולין לשוחדו אחרי אשר הדבר אהוב לפניו ולפיכך שוחד בחיק כו' עוד אמרתי בדרך צחות שאפילו כשנותנים צדקה בעתים הללו מקיימין צדקה תציל רק ממות שבעו"ה אינו מגיע כל החלוקות קצובות הקבועות רק כדי לקנות מזה פת חרבה במים כי מחמת שבעו"ה וידל ישראל עד מאוד ע"כ איי מבקשים העניים אפילו ההגונים רק פת ומים בכדי להחיות את נפשם מרעבון אמנם ידוע מאי דאיתא בכתובות פרק מציאות האשה די מחסורו אשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו עד שאמרו על הלל הזקן שבא לפניו עני בן טובים פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ בעצמו לפניו עוד איתא התם מעשה בא' שבא לפני רבא א"ל במה אתה סועד א"ל בתרנגולת פטומה ויין ישן כו' עד דאתי אחתי' דרבא והביאה עמה תרנגולת פטומה ויין ישן ואמר רבא לעניא נענתי לך קום אכולי עכ"פ מבואר שמהצורך ליתן לו כל מחסורו אשר חסר לו ואין יוצאין במה שנותנין רק להצילו ממות ואמרתי דבר ראוי ומתקבל בדרך דרוש באגדא הנ"ל דיש להקשות במאי דאיתא שם מקודם מעשה בא' דאתא לקמיה דר' נחמיה ושאל לו במה אתה סועד והשיב בבשר שמן ויין יישן א"ל רצונך שתגלגל עמי בעדשי גלגל עמו בעדשים ומת כו' [ואפשר לרמוז זה במקרא וצדקה תציל ממות כלומר שצריך ליתן לו כמו שהורגל בה בכדי שלא ימות כמעשה ההיא] עכ"פ חזינן שלא הזמין השי"ת כפי הרגלו הצריך לו ובמעשה שנייה דאי' שם בההוא דאתא לקמי' דרבא הזמין לו השי"ת כפי הרגלו כי אף שגער בו מתחלה רבא שא"ל ולא חיישית לרוחקא דציבורא והשיב העני ולא מדידהו קאכילנא אלא הקב"ה מזמין לכל א' כדי צרכו והביא ברייתא דדריש כך מקרא דעיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתם לא נאמר אלא בעתון פירש שפתח בלשון רבים ומסיים בל' יחיד] מלמד שלכל א"וא נותן הקב"ה פרנסתו בעתו ואח"ז באת אחתי' דרבא והביאה כדי צרכו של העני ובקש מחילה ממנו על שדיבר עמו קשה מתחלה ע"ש וקשה למה לא הזמין הקב"ה לעני הראשון כך [ומהרש"א הרגיש בזה ע"ש] ועוד דמסקינן שם דאותו עני בעצמו לא בעי לפנוקי נפשיה כולי האי ע"ש קשה ג"כ איך היה העני הזה מתחייב בנפשו כ"כ וכבר הזהרנו ע"ז אך את דמכם כו' וחי בהם כתיב ועוד צריך לחקור מה בא תלמודא למילף ממעשה שניה מההוא דאתא לקמיה דר' נחמי' בשלמא מההוא דאתא לקמיה דרבא יוצא לנו מזה מוסר השכל ומסייע לה טובא לההוא דרשא אשר מבואר שם מקודם בתלמודא שצריך ליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו. אבל במעשה דאתא לקמיה דר' נחמי' בין לפי ס"ד דר"נ עשה שלא כהוגן ובין למסקנא שעני עשה שלא כהוגן אינו יוצא לנו מזה תועלת לדרשא דאשר יחסר לו עוד יש לדקדק בלשון שאמר ר"נ לעני רצונך שתגלגל עמי בעדשים מה בא לרמוז באמרו שתגלגל ופשוט היה לומר רצונך לאכול עמי לכן נראה דיש לנו ללמוד מזה מוסר השכל עד מאוד ויתורצו כל הדקדוקים לנכון דזה פשוט דבין האי עניא דאתא לקמיה דר"נ ובין האי דאתא לקמיה דרבא בלי ספק לא נולדו בין העניים מנעוריהם דאיך היה אפשרי להתרגל במאכלי עונג כזה ומסתמא היו עשירים המה ואבותיהם והורגלו בזה ועכשיו ירדו אלו מנכסיהם והרגילם נעשה אצלו מכבר בעת עושרם ונקדים האמור בפ' שואל תניא ר"א הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם לא בא הוא בא בנו או בן בנו בא שנאמר כי בגלל הדבר הזה. ותנא ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם ועיקר הלימוד נראה דיליף לה דהוי' ליה למכתב לי בעבור הדבר הזה ושינה הכתוב וכתב בגלל משום דרשא דגלגל חוזר: ואמרתי רמז בזה כי הלא תראה שאותיות כסף הולכים ומתרבים בתוספת זה על זה אבל תיבות זהב הולכים אותיותיו וחסרים זה מזה משום דדרך גלגל החוזר מתעלה מעט מעט ממטה למעלה ולפיכך כשמתחיל לאסוף ולכנוס כסף מעליהו הגלגל מעלה מעלה כל פעם יותר ולפיכך תיבות כסף אותיות שלו מתרבין זה על זה יותר עד שעלה על הגלגל למדריגה העליונה להשיג זהב אולם כשהוא במדריגה העליונה אזי יש לחוש שלא יחזור הגלגל לירד בשפל כי מדרך הגלגל החוזר להעלות התחתון ולהוריד העליון ולפיכך אותיות זהב הולכים וחסרים מעט מעט משום שמדריגה העליונה צריך לבקש רחמים להעמיד הגלגל כל מה דאפשר ולתומכו שלא יורידו למטה. ועוד תראה שאות אחרון מכסף עולה במספר כ"ף סמ"ך הקודמין לו משום שבאחרונה יש לו כפל ולהיפך גבי זהב אות הי"א בי"ת עולה במספר אות זיי"ן הקודמין להם משום שבאחרונה כשהוא יורד ח"ו נשאר מחצה ממה שהיה לפניו עוד איתא שם בפ' שואל דאמר ר' חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדים ליה רפתא כי היכי דלקדמיה לבניך אמרה מילט קלייטת להו אחר קרא כתיב כי בגלל ותני דבי ר' ישמעאל גלגל חוזר בעולם ע"כ לשון הגמרא שם. ובזה נתבאר לפני עניני ב' מעשיות הנ"ל מהאי דאתא לקמא דר"נ ומשום מאי נשתנה זה מזה דהנה מבואר במדה שאדם מודד בעסק נתינות הצדקה לעניים כך מודדין לו או לבניו אם יבא למדה זו כמו שאמר ר"ח לדביתהו שאם תאחר ולא תקדים ריפתא לעניא לא יקדימו לבניה ומשו"ה נראה דהאי דאתא לקמי' דרבא היה נזהר באזהרות חז"ל כי גלגל חוזר בעולם וכמדתו שימדוד נתינתו לעניים כן יומדד נתינתו לו אם ירד לגלגל החוזר ולפיכך היה בטוח עני הזה דאתא לקמיה דרבא שיזמין לו הקב"ה כדי צרכו אף תרנגולת ויין ישן משום שידע שגם הוא היה עושה כך לעניא בן טובים ובמדה שאדם מודד מודדין לו כמו דאמר ר"ח לדביתהו שיומדד לבניו כעשייתה כנ"ל אבל האי דאתא לקמיה דר"נ בודאי כשהורגל בבשר שמן ויין יישן מסתמא הרגיל עצמו בעת עשרו רק לעניים הבאים לפניו לא פרנס אותם בבשר שמן ויין יישן רק בעדשים ולחם ולא זכר אחריתו דגלגל חוזר בעולם וכמו שהוא עושה כן יעשה לו. ובזה ניחא דר' נחמי' רמז לההיא עניא רצונך לגלגל עמי בעדשים וכמו שכתבנו דהתירה כתבה כי בגלל הדבר הזה ולא בעבור הרמז על גלגל חוזר. כן שאל ר"נ לאותו עני איך היה מפרנס בעת עשרו לעניים הבאים לפניו אם היה מקדים להם ג"כ בשר שמן ויין יישן כמאמר ר"ח לדביתהו משום שעלה על לבו דגלגל הוא בעולם וכאשר יעשה כן יעשו לו וא"כ גם בעת עשרו היה צופה ומביט לאחריתו שימלא לו די חסרונו אשר יחסר לו [ובזה יש לפרש דהאי קרא דאשר יחסר לו מיותר וגם הל"ל אשר חסר לו אם קאי על העני לכן נראה דסיומא דקרא קאי על הנותן שמזהיר הקרא שיתן לו כל די מחסורו בשלימות ויתן אל לבו שגלגל הוא שחוזר בעולם ויבא עת וזמן אשר יחסר לו וימלא ג"כ כל חסרונו בשלימות וניחא דנקט לשון עתיד אשר יחסר] או אפשר שאף עצמו היה הורגל בבשר ושמן ויין יישן אבל לעניים לא היו מפרנסין רק בעדשים ואף שידוע שגלגל חוזר ומהראוי לחוש לדאגות מחר כן ח"ו יבא לידי מדה זו אמר בדעתו אף הוא או בנו בעת שיצטרך ח"ו לאחרים סבור וקבל שלא יותן לו ג"כ רק עדשים ולפיכך רמז לו ר"נ רצונך שתגלגל בעדשים כלומר אם לא נתת לעניי' רק עדשים מסתמא היה רצונך שיעשה לך כאשר עשית ונמצא שזהו עני היה גורם בעצמו: ואמרתי שבעו"ה מה"ט עשירים מקמצים לנפשותם אף בעת עשרם ואפי' לעצמן מונעים מלאכול בשר שמן ותרנגולת פטומה ויין ישן ונראה דבחכמה עושין זאת ורואין את הנולד בכל יום ויום הגלגל חוזר ודואגים לנפשם חם ירגילו עצמם בכך הרגל נעשה טבע ואם ירד ח"ו מנכסיו ויבקש לימרו ולא ימצא. וגם זאת אינו מצפה שימולא לו די חסרונו מאחרים משום דגם הם אינו נותנים לאחרי' כל מחסורן הלואי שיתנו ערשים ולחם משום הכי מקמצין אף לעצמן בעת עשרם. וזהו דמסקינן על ההיא עניא שבא לפני ר"נ דהוא גרם בעצמו דהואיל ולא פרנס את העניים בבשר שמן ויין ישן אף הוא לעצמו לא איבעי לפנוקי נפשיה ולזכור אחריתו: ע"כ אחי וריעי מה טוב ומה נעים לקיים מאמר חז"ל אם יש לך היטיב לך וגם את העני עמך עמך במאכל עמך במשתה כאשר אנשים הרבה נהגו אשר זכו לשתי שולחנות ליתן חלק מכל מאכלם ומשקם לעניים כאמור ויהיו עניים בני ביתך ואז לא ידאג אפי' עבור בניו כמאמר רבי חייא לדביתהו כנ"ל ועיין במהרש"א שנדחק מאוד ליישב שני מעשיות הנ"ל ודחק איך לעני הבא לפני ר"נ לא היה מעולם עושר ונולד בעניות וזה הבא לפני רבא נולד בעשירות ואין אילו אלא דברי נביאות אחרי שהתלמוד סתמא נקט ולא רמזו לזה כלום: בקרא די מחסורו אשר יחסר לו אמרתי להעיר דרך מוסר השכל לנתינות צדקה. כי באמת