גליא מסכת חלק ב נה

לנו דרך לתקן בזה הצורך לגו לעולם הבא כאמור התקן עצמך בפרוזדור כנימוסי המדינה. בכל מקום להלוך אפילו בשדות אחרים דרך המלך אבל אין רשות להמהלך לנטות ימין ושמאל כמו כן אין לנו להנות מעו"הז רק משום מעשה קיום ותיקון לעוה"ב וזהו ענין בכל דרכיך דעהו כלומר בכל הדרך הניתן לך רשות ליהנות בעוה"ז הוא רק בכדי לידע מחוז חפצי של השי"ת זה במה שנאמר פר' ואתחנן ושמרתם לעשות כאש' ציוה ה' כו' לא תסורו ימין ושמאל בכל הדרך אשר ציוה ה' כו' כלומר אין לכם לסור בעוה"ז לימין ושמאל רק כמו ההולך בדרך כנ"ל וזהו אמרם הנהנה מעוה"ז בלא ברכ' מעל' כמו שאמרנו דעיקר הנאת עוה"ז ניתן ליוצאי מצרים רק בשביל מה שמתקנין על ידי זה לעולם הבא ועוה"ב נקרא ברכה עליונה ואסור להנות מעוה"ז בלא עסק ברכה שיגיע לו מזה לעוה"ב וזהו דאמר המדרש בקש יעקב לישב בשלוה בעוה"ז ולא להתנהג כאן כדוגמת גר ועובר אורח על זה אמר הקב"ה הלא אין לצדיקים חלק ונחלה בעוה"ז ודי שמתוקן להם העוה"ז לעוה"ב ועל פי זה האופן רשאין להנות כאמור התקן עצמך בפרוזדור וביארתי לעיל שרבי זקף עשר אצבעותיו שלא נהנה כלום מעוה"ז אפילו באצבע קטנה כי אף שלא פסקה משולחנו צנון וחזרת היה הכל משום קיום עוה"ב כאמור בכל דרכיך דעהו. ור' אלעזר היה דומה תשמיש ככפיית שד כנ"ל משום דלא קבע הנאתו רק מה שצורך לו לתקנו לעוה"ב כמו שהארכנו ומדוקדק מאוד לשון מתוקן ולשון לעוה"ב האמור במדרש הנ"ל: ומעתה אחרי כל הדברים הללו מבואר לנכון מאי דאמר והיה כאשר תריד דרש"י פירש על פי תרגום כד יעברון בנוהי על אורייתא והבאתי דשפ"ח מקשה בשם קדמונים הא לא נמצא שנתן יצחק הברכות על תנאי ע"ש ועוד קשה מאי דאמר והיה כאשר תריד שפירש"י לשון צער איך נמצא מקום ופתחון פה להצטער על הברכות מחמת שבני יעקב לא יתעסקו בתורה אולם לפי הנתבאר ניחא הכל דהא עיקר ברכות יצחק ליעקב היה רק שניתן ארצות גוים היא ארץ ישראל. עוה"ז בעבור ישמרו חוקות ותורה וכמו שפירשנו מה שאמר ראה ריח בני שקאי על מצות וכשנתוודע לו הברכות כתיב וישא את קולו ויבך נמצא שנצטער ומאונן מאוד עבור הברכות וכתיב אחר זה ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני כו' כלומר שענה דברים על טענתו ואמר אליו דברים המתקבלים שאין לו מקום להצטער בזה כלל כמו שביארנו שאמר לו מחמת שנתן הברכות ליעקב הוא צורך לו רק לבוא לידי חלק ונחלה העולם הבא המוכן לו ודגן ותירוש סמכתיו ופירשנו או שכוונתו שמסר לו עולם הזה רק בדרך גירות כמו עובר אורח ממקום למקום או שכוונתו שעסק קיום מצות שיעסוק הוא סמיכה וקיומו של כלל עוה"ז כמו שהארכנו שצדיק הוא יסוד עולם. ונמצא שעל ידי זה משמני הארץ יהיה מושבו כלומר שאתה תהיה תושב בקביעות והוא יהיה גר בארץ עוה"ז. ועוד שעיקר קיומו של עוה"ז על ידי תורה ומצות שיעשה יעקב כאמור אם לא בריתי כו' וצדיק יסוד עולם ואין לו קביעות הנאות בעוה"ז רק כדוגמא שהארכנו מאדם גר בארץ ההולך מכפר לכפר שהרשות נתונה לו לילך דרך המלך עד שמגיע למקום חפצו אבל אין לו רשות להטות מני דרך לימין ולשמאל ואמר עוד ואת אחיך תעבוד כאשר ביארתי שאמר בן זומא ברוך שברא כל אלה לשמשני ואני נבראתי לשמש את בוראי וכדאיתא בפ"ק דברכות כי זה כל האדם שהכל לא נברא אלא בשביל זה ולשמש לזה והכל חדא כאשר בארנוה לעיל דהכל בכדי שיהי' פנאי לצדיק לקיים מעשים טובים ותורה ולכן אין לך להצטער ולבכות על הברכות שניתנו ליעקב ומסיים ואם יטה בני יעקב מני הדרך להנות מעוה"ז בלתי קיום תורה ומעשים טובים אז יהיה לך מקום ראוי להצטער על זה שנכנס להשיג גבולך בחלק עוה"ז שלא כדי צרכי דרכו דרך המלך להנות בו רק משום השגות חלק עוה"ב שלו בעת ההיא ופרקת עולו מעל צוואריך כי כל האדם נבר' לצות לזה את זה האדם את אלהים ירא ואת מצותיו ישמור כנ"ל: וכעת אסיים לפרש על פי מקורי דברים הללו את דברי הזוהר שהתחלנו שנתן טעם דמשום הכי לא רצה הקדוש ברוך הוא לעשות רצון ליצחק שיברך מעצמו ומרצונו את יעקב הוא כדי שיתברך יעקב בלא דעתיה אלא על דעתיה דקודשא בריך הוא. ולדעת דברי זוהר הללו המה לאחדים לכוונה אחת עם דברי המדרש פרשה הנ"ל וז"ל דרש ר' חייא בר פפא רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כל נפלאות ומחשבות שעשית לא עשית אלא לטובותינו ולמה כהו עיניו של יצחק אבינו אלא כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות עכ"ל ונראה לבאר דכוונות הזוהר הוא ממש דברי החסיד ר' יונה מה שכתב בפרקי אבות על משנה שאמור שם וכל מעשיך יהיה לשם שמים והעתיקו דברים הללו הטור סי' רל"א ואף השולחן ערוך העתיקו וקיצר בו קצת וגוף הדברים המה יקרים ונחמדים מה טוב שיחקקם כל איש ואיש יקר ענין הזה על לוח לבו למען יהיו תמיד שגורים וראוים לעיניו וז"ל שם דלא ישן יותר משיתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאות גופו אלא להחזיק גופו לעבודות השי"ת וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאות גופו אלא לעבודת הבורא יתעלה כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו רז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים וכתב על זה ר' יונה אפילו דברים של רשות כגון אכילה והשתיה והאכילה והישיבה והקימה והתשמיש והשיאה וכל צרכי גופך יהיה כולם לעבודות בוראך או לדבר הגורם עבודתו. אכילה ושתיה כיצד אצ"ל שלא יאכל ולא ישתה דבר איסור אלא אפילו כשאוכל ושותה דברים המותרים והיה רעב וצמא אם להנאות גופו עשה אין זה משובח אלא אם כן נתכוין להשלים צרכי גופו ושיאכל כדי חיותו כדי לעבוד את בוראו הישיבה והקימה וההליכה כו' אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים וילך בעצת תמימים אם עשה להנאות עצמו להשלים חפצו ותאוותו אין זה משובח אלא אם כן עשה לשם שמים. שכיבה כיצד אצ"ל בזמן שיכול לעסוק בתורה ומצות אם מתגרה בשינה לענג עצמו שאינו רשאי לעשות כן אלא אפילו בזמן שהוא יגע והוא צריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאות גופו אין זה משובח אלא אם כן מתכוין להשלים צרכי גופו שיהיה יכול לעבוד בוראו ויתן שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות ושלא תטרוף דעתו בתורה מחמת היגיעה תשמיש כיצד אצ"ל שלא יעבור עבירה אלא אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה הנאות גופו או להשלים תאוותו הרי זה מגונה ואפילו אם נתכוין שיהיה לו בנים לשמשו וימלא מקומו אין זה משובח אלא אם כן נתכוין שיהיה לו בנים לעבודות בוראו או לקיים עונה האמורה בתורה כאדם הפורע חובו כו' ועל הדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר גלוי וידוע לפניך שלא ניהנתי מהם אלא לשם שמים עכ"ל הטור בשם ר' יונה והארכתי להעתיקם כי ראוי לכל אדם להורידם ולהעתיקם לחדרי בטנו: וכבר הבאתי לעיל מה שאמרו על ר' אלעזר בפר' ד' דנדרים ששעת תשמיש היה דומה לו כמו שכפאו שד כלומר שכפה את גופו ויצרו לעשות הכל לשם שמים עד שמעשה הנאות הגוף שיש בזה היה דומה לו לכפיות שד: ויש להמתיק כל דברי הרב ר' יונה במה שנאמר את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם כלומר ראה דמה שאני נותן לכם ברכה היום בעולם הזה תראו לקיים ולעשות כל מעשה עוה"ז אשר תשמעון כו' היינו שתכונו הכל לשם שמים וכנ"ל וזולת זה אין לכם רשות להנות מברכות עוה"ז כלל וכן יש לפרש האמור סוף פרשה נצבים ובחרת בחיים למען תחיה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו כו' כלומר כל מעשה חיי עוה"ז תראה שיהיה הכל נעשה רק לאהבת עבודות הבורא הוא שנאמר וכל מעשיך לשם שמים וזהו הענין בכל דרכיך דעהו כלומר בכל דרכיך מאכילה ושתיה כו' כמו שהאריך הרב ר' יונה תראה הכל שיהיה ידוע להשי"ת שהיה נעשה לש"ש וכבר הזכרתי למעלה לפרש הנאמר על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כדברי הרב ר' יונה שעיקר תשמיש יהיה גם כן לשם שמים וכנ"ל וזהו דברי הזוהר הנ"ל דקודשא בריך הוא עביד זאת בחכמותא ולא רצה למעביד ריעותא ליצחק שיברך אותו סתמא בדיבור ודעת שלימה משום דרצה הקב"ה שיקבל יעקב את כל הברכות מענייני עוה"ז בלא דעתו אלא על דעתיה דקודשא בריך הוא כלומר שכל מעשיו יהי' הכל לש"ש ולא לשום הנאות הגוף ואסור לעשות שום דבר מענייני עוה"ז על דעת הנאות הגוף רק משום הנאות ועבודות הבורא יתברך שמו ומזה הטעם עשה הקב"ה סיבה שיתן יצחק הברכות ליעקב בלא דעתיה בכדי שיקבלם גם כן לעסוק בהם הכל שלא בכוונות דעתו ולהנאת עצמו כלל אלא עיקר יהיה רק משום קיום דעת בוראו כמו שביאר ה"ר ר' יונה על מה שזקף רבי אצבעות י' כנ"ל ודברי ר"א בתשמיש שלא עשה מעשה כלל על דעתו ואדרבא דעתו היה ככפיות שד רק עשה המעשה משום קיום דעת הבורא יתברך שמו ויתעלה נמצא שאסור להנות כלל מעוה"ז על דעתו בשום אופן רק על דעת לש"ש ואפשר שזהו ביאור מדרש שיעקב ביקש לישב בשלוה כאמור מר' יונה דאפילו ישיבה בסוד ישרים אם עושה להנאות עצמו אינו משיבח אבל יעקב רצה לישב בשלוה להנאות עצמו לפיכך קפצה עליה מעשה יוסף. ויש לפרש דזהו כוונות המדרש דמשו"ה עשה הקב"ה כל עסק קבלות הברכות מיצחק ליעקב ע"י נפלאות מה שכיהה עיני יצחק וכי לא הוה מצי קוב"ה למיעבד ריעותא ליצחק שיברך את יעקב בדעתו ובמחשבתו וסיבב הקב"ה שיברכו בלא מחשבה ע"ז מתרץ שבכדי שנדע שכל הברכות עוה"ז ניתן לנו בלא דעתו ומחשבה לעסקי עוה"ז רק שיהיה כל מעשינו לש"ש ולשם מחשבות הקב"ה. ולכן אמר שנפלאותיך שנעשה בסיבה מהברכות הוא בכדי שנדע שמחשבותיך אלינו בכל מעשה של עוה"ז כמו שביארם הר' ר' יונה שהכל מהצורך לקבוע מחשבות השי"ת בהם ולא לשום דעתו ומחשבתו להנאות הגוף. וע"פ עיקר הנ"ל שיסדנו דלישראל לא נמסר חלק ברכות עוה"ז רק למעשה בלא מחשבה היינו שלא ישים כלל רצונו ומחשבתו בשביל תאותו למלאות גופו אלא עיקר מחשבתו יהיה קבוע לש"ש בכל מעשה אפילו דברי רשות הנעשה בעוה"ז כמבואר לעיל בדברי חסיד רבינו יונה ואפשר לפרש בזה מאי דנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל כו' כלומר אשרי מי שקובע כל מעשיו אפילו עסקי רשות הכל לשם שמים. וזהו דאמר שהוא ירא ה' אפילו בשעה שהולך בדרכיו דרכי הרשות וקחשיב אפי' אכילה היינו יגיע כפיך כי תאכל אפילו כשאוכל דבר המותר ולא איסור ולא גזל מ"מ יהיו לשם שמים וקחשיב עוד אשתך כו' בניך כו' כמו שחשיב הר' ר' יונה אכילה והתשמיש והבנים כנ"ל. עכ"פ לא נמסר לבני ישראל העוה"ז אלא באופן שלא יקבעו מחשבה משום עוה"ז דאף שיהיה להם עסקי ממעשה עוה"ז לא יהיה מחשבה לזה כמבואר בהרב ר' יונה ועוד מבואר כך במעשה דר"א דאפי' במעשה תשמיש עשה המעשה בלא מחשבה שבמחשבתו היה דומה עליו כמו שכפאו שד כנ"ל ואמרתי בזה דבר נאה וצח ומתקבל לצחות לבאר האמור בפ"ק דקדושין (דף ל"ט ע"ב) דגבי המאמינים בבורא כביכול מצרף הקב"ה מחשבה למעשה אצל מצוה וגבי עבירה להיפוך אינו מצרף למעשה ומבואר שם בתוס' (דף ל"ט ע"ב) דבעובדי כוכבים ומזלות הוא להיפוך בעבירה מצטרף מחשבה למעשה ובמצוה אינו מצטרף ע"ש. וכך איתא בירושלמי סוף ברכות ולכאורה טעמא בעי ואטו משוא פנים יש בדבר ולבאר נקדים עוד נוסף על שביארנו למעלה דליוצאי מצרים נתן עוה"ז במעשה בלא מחשבה ולעומת זה נתן לבלתי מאמינים העולם הבא במחשבה ולא במעשה דהנה חקרנוהו ומצאתי שקידמוני בחקירה זאת לבאר טעם וסברא למה הוא הדבר שכל צדיק אם ישאול אותו אם בטוח שיש לו עוה"ב ישיב שהוא מסתפק בדבר עד למאוד אם מגיע לו חלק עולם הבא על ידי שמסופק במעשיו אם המה טובים וישרים וידוע שדוד המלך עליו השלום עליו מפורש בפרק קמא דברכות (דף ד' ע"א) שדרשו מה שאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' כו' אמר דוד רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל אינני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו עיין שם. אולם אם נשאל לאומות שלא רצו לקבל התורה אם יש להם חלק לעולם הבא הם היו עונים שיש להם חלק עולם הבא במלואו וטובו אך הענין הוא פשוט מחמת שחלק ונחלה מעולם הזה ניתן למצרים להיות שלוים ושקטים בנחת ושובע שמחות בעולם הזה ולכן אם היו באמת מסופקים שלא יגיע להם חלק טיב בעולם הבא איך היו דשנים ורעננים כלל מכל תענוגי עולם הזה ואיך היה יערב לנפשם אכול ושתות בזכרם אחריתם. אך