גליא מסכת חלק ב נד

צדיק א' שנאמר צדיק יסוד עולם רק דלא תקשה לא היה הקב"ה לברא רק את הצדיק שחפץ בו. ע"ז אמר שהכל נברא לצוות לזה הצדיק אשר לא היה באפשרי שלא היה נברא רק הוא לבדו ולא היה באפשרי לעשות מצות ומע"ט וכמו דמסיים בפ' הרוא' כמה יגיעות יגע אדם עד שמצא פת לאכול ומלבוש ואני מוצא הכל מתוקן ואם היה צריך הצדיק בעצמו לחרוש בשעת חרישה ולזרוע ולקצור ולעסוק בעשיות הבגדים תור' מתי יהיה נעשית א"כ מההכרח בשביל התורה ומע"ט שיהיה הישר גביר לאחיו ושיעבדוהו ויעמדו אחרים לרעות צאנו בכדי שיהיה לו פנאי על עסק תורה ומע"ט ועפי"ז היה זכות ויפוי כח לזכות עליהם על פי מה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ונאמר עוד יום הששי ודרשו רז"ל בפ"ק דעבודת כוכבים דהיה תנאי עם מעשה בראשית אם יקבלו המאמינים את התורה מוטב וא"ל יחזיר עולם לתוהו ובוהו א"כ זה היה טובות כלל העולם עשיית מצות ומע"ט שעושין בעוה"ז מתקיים העולם לפניהם. ואם לא נתנו מקום לקיים תורה ומע"ט נתעקר נחלתם מעיקרא ואפשר עד"ז אמרו רז"ל ששבעים פרים היה מקריבין לקיים כל העולם הכל ע"פ האמור שע"פ קיום מצות המאמינים נתקיים כל כלל העולם ויש ע"פ זה לבאר דברי רש"י בתחילת בראשית דמייתי שם דלא היה צריך להתחיל התורה רק מהחודש הזה לכם רק משום שלא יאמרו לו ליסטים אתם ע"ש והענין הוא כנ"ל דמבואר שם דעיקר בריאה לא היה ולא יתקיים רק ע"י קיום מצות ומע"ט ולכן היה הצורך ליתן להם ארצות גוים היא ארץ ישראל בשביל שהרבה מצות תלוים בה וכאמור בעבור ישמרו חוקותיו ותורותיו ינצרו ובלעדי זה לא יתקיים העולם כלל וכלל ומזה יצא לרז"ל שדרשו וירא את ריח בגדיו ויברכהו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו שאפי' בוגדים מלאים מצות כרימון משום דלפירושינו אינו נכון לקבוע ברכות עוה"ז לכלל ישראל אם לא משום דצריכים לקיום מצות כנ"ל ויצחק ראה שלכלל ישראל יש מצות וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לפיכך ויברכהו ואמר עוד יצחק ליעקב ראה שני שיהיה להריח טוב במצות כרית שדה כו' דמתרגם כחקלא די ברכו ה' ובזוהר מבואר יותר כריחא דחקל תפוחין וע"ז נאמר באילוסא שמקלס הקב"ה לישראל וריח אפך כתפוחים ואף ישראל מקלסין להקב"ה בזה ואומרין כתפוח בעצי היער היינו חקל תפוחים הרגיל על לשון חכמי האמת משורש מרכבה קדושה עלאי ולכן ע"י מעשים ומצות שעושין ישרים ע"פ התורה מושרש אצלם ריחא דחקל תפוחין שלמעלה ומסיים יצחק בדברי ברכתו דכשיהיה לך ריח מצות אז ויתן לך מטל השמים כו'. ויש לבאר עוד דאמירות ויתן לך חוזר אלעיל מה שאמר ראה ריח בני כו' כלומר ראה בני שכל ענייני ברכות עוה"ז תראה לקבוע עיקר הנאתך ועשייתך לא להנאות עוה"ז אלא משום קיום עבודת בוראך כאמור באריכות בסימן רל"א שרמזנו לעיל על סמך דרשא דכתיב בכל דרכך דעהו ובזה יש לבאר מה שאמר יצחק לו מי איפוא כו' ואברכהו גם ברוך יהיה ולכאורה זה מיותר ועיין רש"י שמפרש ע"פ דרש ולדברינו ניחא מאוד דהנה יצחק אמר לו אח"כ בא אחיך במרמה ומפרש"י ע"פ תרגום על אחיך בחוכמא ע"ש והיינו מה דביארנו שמהצורך ליעקב עסק ברכות עוה"ז בשביל קיום תורה ומצות וכמו דאמרו למה נתאוה משה לכנס לארץ לא לאכול מפרותיה היה צריך אלא משום קיום מצות אשר תלויים בארץ הרבה מהן וע"ז אמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהיה כלומר כל עסקי ברכות עוה"ז נתתי לו לא שעצמות עוה"ז נצרכים לו אלא שהמה נצרכים לו לעלות ע"י הסולם מוצב ארצה לראש השמים אשר בלתי תיקונו שיתקן בפרוזדור א"א להכנס לטרקלין וע"י עסקי עוה"ז יכול לזכות להכנס לטרקלין וזהו שכוון באמרו שברכתיו מטעם שע"י ברכות הללו גם ברוך יהיה לעתיד לעוה"ב וכן פירש המדרש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שקאי על עוה"ז ועוה"ב ובדרך זה יש לבאר מה שנאמר עוד שם ויען יצחק ויאמר הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה איפוא מה אעשה בני. לכאורה תיבות סמכתיו אינו מדוקדק אבל לדברינו מדוייק דיצחק אמר דבא אחיך במרמה בחוכמא דהיינו בכדי לקיים התורה כנ"ל ולכן אמר ודגן ותירוש סמכתיו כלומר מה דנתתי לו דגן ותירוש אין כוונתו לעצמות שלהן שיהיה לו עוה"ז אלא דכוונתו שיהיה לו מזה סמיכה על קיום תורה ומצות כמו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר וזהו שאמר הן גביר שמתיו לך ודגן ותירוש הכל סמכתיו לקיים התורה כמו שהבאתי לעיל מבן זומא בפ' הרואה שכל העולם ברא לשמשו בכדי שיכול לקיים תורה ומצות ויותר יש לבאר הן גביר שמתיו לך לכאורה תיבות לך מיותר ודי היה אומרו הן גביר שמתיו ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ממילא אף הוא בכלל אבל אפשר שיצחק אמר לו שזה לטובתך שיעקב יהיה גביר ויכול לקיים תורה ומצות שעי"ז קיום כל העולם כולו ואם לא בריתי לא נתקיימו שמים וארץ א"כ זהו לטובתך ואמר לך לטובתך כמו דמפרש"י גבי אברהם דכתיב לך לך שמפרש"י לטובתך כמו כן הכא אמר יצחק שזהו לטובתך ואח"ז אמר יצחק לו הנה משמני הארץ יהיה מושבך כו' ולקמן נאריך לבאר זה דכל עסק צדיקים בעוה"ז הוא רק דרך גר ואורח עובר אבל אצל הרשעים בעוה"ז קביעות תושבים ונקדים לפרש תיבות הנה משמני הארץ לכאורה אינו שייך כאן לשון הנה ודי היה לו לומר משמני הארץ כו' ולפי הצעתינו יש לפרש דיצחק אמר דאין לך להתרעם על מה שנתן ברכות עוה"ז ליעקב בשביל קיום תורה ומצות דאילולי המאמיני' אין שום קיום לכלל העולם כמו שהקדמנו שעיקר בריאה לא היה רק בשביל תורה ומקבליה ועוד נאמר אם לא בריתי כו' ועוד ראיתי בשל"ה בהקדמתו הנקרא שער הגדול מביא שם בשם ספר הקנה וז"ל תאנא עמוד א' מן הארץ לרקיע וצדיק שמו ע"ש הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם מתגבר והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם ואם לאו אינו יכול להתקיים העולם ע"כ ומסיים השל"ה ע"ז דהוא העמוד האמור בפ' אין דורשין דאמר ר"א בן שמוע דהעולם עומד על עמוד א' וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא מן הארץ סוד ארץ החיים עד לרקיע העומד באמצע ועליו נאמר בשמים וארץ והוא המייחד שמים וארץ ומחברם להיות אחד כו' ע"ש וזהו שאמר ויען יצחק אביו על מה שנשא קולו בבכי עבור שנתן ליעקב עוה"ז המיוחד אליו על זה עלם יצחק ואמר לו למה תצעק על זאת הלא זה הדבר לטובתך שע"י כך שיהיה קיום למאמיני' בעוה"ז משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל כלומר המאמין הוא מחבר הארץ ושמים יחד לקיימם ושייך שפיר לשון הנה דאמר כלומר הנה ידוע שעי"ז יתקיים מושבך וקיומך על הארץ ואפשר לפרש בזה מאי דאמור וידו אוחזת בעקב ע"ד שאמרו כל היקום אשר ברגליהם כלומר שיעקב אוחז ומחזק אותו לקיומו עיקר נחלתו עוה"ז שניתן לו בירושה מאחז ומחזק יעקב בצדקתו כנ"ל. עוד אפשר לבאר שיצחק ענה ואמר לו מה לך לצעוק בקול בכי על ברכות יעקב בעוה"ז דהא אצלו רק דגן ותירוש סמכתיו כנ"ל בסמיכה בעלמא כי כל הצדיקים מכניס א"ע בעוה"ז כגרים בארץ עיין של"ה שער אותיות אות ג' האריך בזה איך שכל אבות הקדושים היו גרים אברהם אמר גר ותושב אנכי ביצחק נאמר גור בארץ הזאת יעקב אמר שני מגורי דוד רגל רביעי מהמרכבה אמר גר אנכי בארץ והיה לזכרון בין עיניהם תמיד ענין הגירות בארץ ונא היו מתעסקים כלל בקביעות דירות ארציות כי במדור העליון שם ביתו עכ"ל ונראה שזהו שאמר ירמיה כי גרים אנחנו לפניך תושבים ככל אבותינו כלומר בעוה"ז אנחנו גר"ים בלא שום קביעות ועיקר קביעות תושב שלנו בעוה"ב בשעה שנבוא אל אבותינו וכמו שנאמר ושכבתי עם אבותי. כי שם נקרא עיקר ישיבה שלנו וכן נאמר בתהלים כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי מתפרש ג"כ כנ"ל דכאן בעוה"ז אנחנו רק גרים ובעוה"ב אנחנו תושבים ובפ"ק דמ"ק נמי איתא דהאי עלמא אושפיזא ועלמא דאתי מיקרי ביתא ויליף שם מדכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם ע"ש ולכן נקרא בית עלמין: עכ"פ אצל הצדיקים האי עלמא עוה"ז אושפיזא והוא כמו גר עובר אורח ממקום למקום וכמו אדם שיש לו נסיעה מיוחדת לאיזה מקום ידוע רחוק מאתו מהלך חודש ימים או עשור ומהצורך לנהוג נסיעתו דרך איזה כפרים ואכסנאות מיום אל יום עד בואו אל מקום חפצו המיועד לו שם לשמוח עם אביו ואמו ומשפחתו או לסחור איזה סחורה ידוע לו בודאי כל המשך עיקר נסיעתו דרך הכפרים והאכסנאות עליו למשא אחרי אשר עיקר נסיעתו אינו נצרכת אליו כלל ותכלית חפץ מגמתו היא רק שצורך לפניו להיות באותו מקום הרחוק ממנו חודש ימים אולם מחמת שבלתי אפשר שיהיה לו קפיצות הדרך אל מקום הנצרך לו בלעדו שינהג נסיעתו לאט מיום ליום דרך כפרים הללו לכן נוהג נסיעתו כך ממקום למקום בהכרח ולפיכך אינו מקפיד על מיעוט שינה ועל מיעוט תענוג אשר נעדר לו בכל הדרך ההוא מחמת שידוע לו שכל בית מלונו בכל הדרך אינו אלא דירת עראי דרך העברה בעלמא וכל נסיעתו אינה נעשה אלא להשיג מגמתו ותשוקתו לעלות אל מקום חפצו אשר שם יעשה מנוחתו קבע לשמוח עם בית אביו או לסחור שם טוב סחורה בפנינים ודברים יקרים ולכן אמר ימינו כצל עובר ואמר עוד כי אדם הולך אל בית עולמו שכל ימי אנוש עלי ארץ כעובר אורח הולך לדרכו דרך כפרים ומלונות אל מקום חפצו ועוד כתיב ימינו כלל עובר ובכל משך הילוכו נקרא גר ובהגיעו אל משכבי אבותיו שם עיקר מושבו להקרות תושב ולזה אמרו עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי כלומר בזה העולם תהיה ארעי ומושב קביעתך על עוה"ב כנ"ל ויש לבאר בזה מה דאמר ויען יצחק כו' כלומר אין לך להצטער ולבכות על ברכות יעקב כי אצלו רק סמכתיו דגן ותירוש כמו שביארנו שאין לו קביעות בעוה"ז רק בסמיכה של עראי כמו גר ועובר אורח ההולך לדרכו אבל אתה הנה משמני הארץ יהיה מושבך כלומר אתה תושב קבוע אליך הנאות עוה"ז בשלימו ומדוייק שפיר מלות הנה דאמר ועפי"ז יש לבא' מה דאיתא במדרש הביאו רש"י פ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ביקש יעקב לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקי' מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז ע"ש וראיתי בשפתי חכמים שכתב דדייק לפרש כך דקשה לרש"י למה אמר וישב ולא אמר ויהי יעקב ע"ש אבל באמת הרבה מקראות מצינו גבי אברהם ויאהל אברם וישב באלוני ממרא וכן אמר על אברהם וישב בין קדש ובין שור ועוד אמר וישב אברהם בבאר שבע ולא דייקינן למה לא כתיב ויהי ועוד אמרתי לדקדק בלשון המדרש דקאמר מה שמתוקן להם ולא אמר מזה שמזומן להם וכן מצאתי שדקדק כך באלשיך ע"ש ואני דקדקתי עוד דיקדוק נכון במה דאמר שמתיקן להם לעוה"ב אינו מדוקדק והל"ל מה שמתוקן להם בעוה"ב או העוה"ב אבל לעוה"ב קשה ע"כ נראה דעיקר דיוקא דמדרש הזה מכפל לישנא דקרא דאמר בארץ מגורי אביו בארץ כנען והיה די אמרו בארץ כנען או בארץ מגורי אביו לחודא לכן מפרש המדרש דכל האי קרא לדרשא אתיא. והכי קאמר וישב יעקב כו' דהא הקדמנו דלצדיקים כל עסקי עוה"ז אינו אלא כמו גר בארץ וכמו דביארנו קרא דגרים אנחנו לפניך בארץ עוה"ז ותושבים ככל אבותינו היינו בשעה שצדיקים באים לשכב במנוחות שלום עם אבותיהם אבל יעקב לא עשה כך אלא הפך מארעי קבע ומקבע ארעי. ולכן אמר וישב יעקב בארץ כלומר כאן בארץ רצה לעשות לפניו מושב קבוע כמו תושב וממילא נשאר לו מקום אבותיו בלא קביעות אלא כמו גר בשכונת מקום אבותיו וזהו דאמר ומסיים מגורי אביו כלומר לא יהיה נשאר לו להיות תושב ככל אבותיו אלא כגר וע"ז קא דריש המדרש מה היה זה שיעקב ביקש בעוה"ז לישב בשלוה ואין לו חלק ונחלה ליעקב בעוה"ז ומה שבירך יצחק ליעקב ברכות עוה"ז הוא רק מה שצריך לו לתקן את עצמו בעוה"ז תורה ומע"ט על עוה"ב וכאמור התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ואמר עוד יפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז ומביא הרמב"ם בפירושו לאבות מאמר הכתוב בקהלת כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כי אין אחר המות שלימות ותוספת רק הענין ההוא אשר ילך אדם עליו ישאר לעולם ע"ש א"כ הואיל ונותן לישרים העוה"ב ועיקר הכנה ותקונו הוא דווקא בעוה"ז ולכן ממילא הרשות נתונה להשתמש בעוה"ז כמו שביארנו למשל מי שיש לו דרך רחוק ומהצורך להתנהג נסיע' בדרך מכפר לכפר מה שאין רצונו וצרכו כלל להיות באותן המקומות והכפרים רק שלא באפשרי להיות באופן אחר במקום מחוז חשקו כנ"ל כדוגמא זאת ניתן ליעקב עוה"ז שהיא צורך