גליא מסכת חלק ב נג

ומעתה מתבאר לנכון מקראי האמורים בשיר של יום ר"ה דאמר הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב ע"פ שהקדמנו בשם בעל העקידה פרשה אמור שכלי זמר כינור נעים עם נבל ותוף מיוחדים על עת שמחה ורינה והרעת קול שופר מיוחדים על זמן צרה וחרדה כדיליף לה ממעשה דוד בזמן פרץ ועוזה וע"ז אמר המקרא הזה כמו שאמור בקרח דחסד ומשפט אשירה דפירשו חז"ל בפ' הרואה בין חסד אשירה ובין משפט ודין אשירה ולכן אמר שאצלינו מהצורך לקיים הרנינו הוא מלשון צהלה ורנה אפילו לאלהים בשעת דין ואפי' בשעה שהזמן הוא ח"ו עת לא טובה שאז הוא הזמן הריעו לאלהי יעקב היינו שקול תרועה נשמעת ח"ו מ"מ מהצורך לקבל בשמחה ורינה וכאמור אפי' במשפט אשירה ואמר עוד שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל שהמה כולם כלי שמחה ראוי לנו לתת אותם אפי' בזמן תקעי בחודש שופר. וזהו כענין האחור בירושלמי שאוכלין ושמחין בר"ה אף שיום תרועה ויום תבירה וזמן קול שופר לעורר זה מ"מ גם את זה לעומת זה עשה האלהים לשמות בר"ה והוא ע"פ שהקדים במקרא שלפני זה שאנחנו שאצלינו ראוי לקיים הרנינו אפי' בשעת הריעו כמו שאמרו שמהצורך לקבל בשמחה הן לטוב או למוטב ולכן אין אנחנו דומין לבני אדם הנידונין לפני שופטי מטה שרעתם היא רעה בתכלית ומתכוונים להזיק ולכן הנידון אצלם לובש שחורים כו' אבל הקב"ה שופט של מעלה אין לנו לדאוג ממשפט של מעלה דאפי' אם ח"ו יצא הדין למנוע מאתנו טובות עוה"ז יודעים אנחנו שדורש טובתינו הוא בזה וכמו שאומר בכל ענייני הקדמות אשר הארכנו בזה לכן שפיר אמר שמהראוי לתת כנור ונבל ושארי כלי שיר שמחה ולשאת זמרה אפי' בשעת תקיעות שופר שאיקבע על זמן חרדה שכפי שיוציא משפטינו לטובה אפי' מה שמריעין בעוה"ז עבדין ליה יום טב בזה לעוה"ב כדאי' בסוגיא דקדושין שהבאתי לעיל וזהו מה דמסיים בקרא בכסא ליום חגינו כלומר דמשו"ה ראוי לנו לעשות רינה וזימרה אפי' בזמן תרועה משום דזהו הזמנה על יום טב. ובכסא פירשו כל המפרשים שהוא לשון הזמנה וא"כ ה"פ דמשו"ה ראוי לשמוח בו אפי' על עסקי תרועה משים דהוא בכסא הזמנה על יום חגינו על יום טב מעוה"ב. ומסיים עוד דענין הזה אינו אלא לכלל אנשים ישרים המאמינים שעולם זה אינו עיקר ויש עוד עולם שהיא עיקר ויסוד וכל ענייני עוה"ז להבל ואין נחשבו לאפוקי לאותן שאומרים אין עולם אלא זה א"א לקיים להם דבר זה לשמוח ולקבל בשמחה עסקו תרועה ולכן זה חוק לישראל משפט לאלהי יעקב ומאמינים בעיקרי הבורא ובתחיית המתים ועוה"ב כנ"ל וכן אמרתי ענין הזה דרוש בפ' נצבים אז אמרתי לבאר דרך דרוש מה דאמר אתם נצבים כולכם לפני ה' אלהיכם כו' לעברך בברית כו' ובאלתו אשר כו' ע"ד שאמרו בווידוי החלפתי עולם עומד בעולם עובר לכן אמרתי אתם נצבים עיקר עמידה שלכם הוא לפני אלהיכם לעתיד אבל כאן הוא רק לעברכם כלומר עולם עובר הוא לאפס ותהו נחשב עוד אמרתי לפרש בפ' ראה את האמו' גבי ברכ' אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו עפ"י מה שידוע אשר אנו ביררנו לעצמינו עול' הנצחי הוא עוה"ב וכל מעשינו בעוה"ז להשיג אושר נצחי בעוה"ב ונקדים עוד לבוא לביאור הענין שאמרתי ע"פ עיקר דרכי הדרוש זה מה שאמור בזוהר על ברכות יעקב אשר השיג הברכות ע"פ רמאות מיצחק והקשה בזוהר וכי לא הוה מצי קוב"ה למעביד רעותא ביצחק לברך ליעקב להדיא אלא בכדי שיתברך יעקב בלא דעתיה אלא על דעתיה דקוב"ה ע"כ: וחוץ לדרכינו אמרתי לבאר ענין זוהר הנ"ל ע"פ מה שמביא רש"י פ' בראשית ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בתחילה עלה במחשבתו להבראות במדה"ד כמו שנאמר בראשית ברא אלהים ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר לכן כתיב בשעת עשיה ביום עשית ה' אלהים כו' לכן באמת ע"פ מדה"ד לא באפשרי לקבל ברכות בעוה"ז רק ע"פ מדה"ר אפשר לקבל ברכות בעוה"ז לכן כיון יצחק לברך בלא דעתיה כלומר במעשה ולא במחשבה כי מחשבה הוא מדה"ד כנ"ל. עוד דרך נכון יש לפרש ע"פ מה דראיתי בשם אלגזי לפרש האמור בפ"ק דמ"ק במעשה דרשב"י דשלח לבריה לרבי יונתן ולר' יהודה בן גרים שיברך אותם ואמרו לו בברכתם כמה דברים עד שהיה סובר שקרובים דברים לקללה ולא לברכה דאמר תזרע ולא תקצר כו' כי אתא בריה לאביו רשב"י אמר לו שיש לפרש כל הדברים לברכה ע"ש ופי' אלגזי מה שלא אמר ר' יונתן ור' יהודה להדיא לברכה משום דרשב"י שלח לבריה ואמר האנשים הללו של צורה הם והיה מחזיק אותם לגדולים ממנו אבל המה לגודל ענוותנותם החזיקו את רשב"י יותר לגדול מהם ע"כ לא רצו שיוקבע הברכות מהם רק שיחולו עיקר קביעת הברכות ע"י רשב"י לפיכך אמרו הם מילתא דמשתמע לתרי אפי ורשב"י הוא שקבע את הברכות לתכליתן כמו כן יש לבאר בענין ברכות יצחק שמשו"ה נעשה כל הענין מעילות כל העילות שיצחק יברך את יעקב בלא דעתו בכדי שאח"כ יוקבעו הברכות ע"י הקב"ה בעצמו עוד נראה לפרש הקרא ודברי זוהר הנ"ל ויתפריש לנו בזה עוד איזה דקדוקי מקראות ומדרשים. דהנה אחרי הברכות שבירך יצחק את יעקב אמר יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ופירש"י תריד לשון צער כמו אריד בשיחי כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עולו והקשה בשפתי חכמים בשם קדמונים והא לא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאים ע"ש שתירץ בדוחק ע"ש אבל הענין נראה שהכל מבואר בברכות יצחק, דהנה ידוע מה שדרשו רז"ל על קרא דויתרוצצו ולכאורה לפי"ז אשר נטלנו חלקנו בעוה"ב אין לנו חלק ונחלה בעוה"ז אולם ע"ז נאמר העוה"ז כפרוזדור בפני עוה"ב וצורך לפנינו עוה"ז לתקן עצמנו בו בכדי שנוכל ליכנס לטרקלין וכל ענייני עוה"ז אצלינו רק אורח חיים למעלה למשכיל וכאמור יפה שעה אחת של תשובה ומע"ט בעוה"ז וכך היא דרכה של תורה לעלות לה דרך סולם ארצה וזאת ידוע מטוב קביעות מדינות ודינא דמלכותא בכל מקומות ליתן דרך רגל עובר אורח בכדי שיגיע אל מחוז חפצו וכנא' דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל וזהו אמרם בכל דרכיך דעהו והרמב"ם פ"ג מדעות ושו"ע סימן רל"א העתיקו וז"ל וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוין להנאתו אלא לעבודות בוראו ית"ש דכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חז"ל כל מעשיך יהיו כולם לש"ש שאפי' דברים של רשות כגון שינה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש ושיחה ואכילה ושתיה וכל צרכי גופך יהי' כולם לעבודת בוראך ולדבר הגורם עבודתו כו' ע"ש. וע"ז אמרו בסוף פ' בתרא דברכות דרש בר קפרא איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו כו' והוא הדבר שדברנו שעוה"ז לא ניתן לישראל רק לדרך נתיב יושר כפרוזדור להכנס ע"י לעוה"ב מה דלא סגי בלא"ה וזהו הטעם שאמרו שאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה כי לא ניתן רק משום קיום תורה וברכותיה לכן אמרו בפ' הנושא דרבי זקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה מעוה"ז אפי' כאצבע קטנה ועיין מה שהקשו תוס' ע"ז (דף י"א ע"א) מהא דאמרינן דלא פסק משולחנו צנון וחזרת ע"ש אבל באמ' לק"מ דהענין דרבי אמר שלא עשה שום דבר מענייני עוה"ז להנאתו רק כדי לבוא אל קיום עבודת הבורא ואמרו בנדרים על ר' אליעזר שאפילו מעשה תשמיש היה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמו שכפאו שד. נמצא שלא רצה להנות כלל מעסקי עוה"ז רק עשה מעשה עבודות בוראו המוטל עליו כאמור בסי' רל"א כנ"ל: נחזור לעניינו דאנחנו עסוקים והוא על פי מה שהקדמנו שאין לנו חלק ונחלה בעוה"ז רק מה שיש לנו מבוא ודרך בדרכה של תורה לעלות בדרך המלך לאורח חיים למעלה ומהצורך לנו לתקן עצמינו בפרוזדור משום כניסות טרקלין ולא זולת זה ואמרתי שזהו האמור אתהלך לפני ה' בארצות החיים כלומר חיי הארצי אין שום ענין לפני רק להלוך דרך הארצי לדרכי דרך הילוכי לפני ה' שזהו תכלית כוונתי והנה כתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך כו'. תיבות ראה אינו מדוקדק ואין לו פירוש כלל עיין אבן עזרא שדחק לפרש שעם לבו דיבר ע"ש וכן בזוהר דקדק על זה ע"ש גם דקדקו על ווא"ו דבתיבות ויתן שהיה לו לומר יתן עיין רש"י שפירש ע"פ מדרשים גם קשה לכאורה מאי דנראה עיקר הברכות הוא מה שאמר ויתן לך א"כ אמאי מפסיק במאמר דריח בני בין תיבות ויברכהו לתיבות ויתן לך ומהראוי להסמיך מילת ויברכהו למלת ויתן לך שהמה עיקרי הברכות ועוד יותר היה המשך כשהיה מסמיך מאמר ראה ריח בני לענין דוירח את ריח בגדיו אבל השתא מילת ויברכהו הוא מפריד בין הדבקים ואינו מקושר כנ"ל. ולבוא אל הענין נקדים לדקדק על מה שדרשו רז"ל וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו שאפי' רקנין שבך מלאים מצות כרימון (עיין בפ' ד' דסנהדרין) ולכאורה מאין יצא זאת לרבותינו ז"ל לומר כאן אל תיקרי ומנ"ל דאיירי הכא בעסק קיום מצות לכן נראה דע"י כל דיקדוקים שדקדקנו בקראי דלעיל יצא לרז"ל לדרוש כך דזה וודאי דהרחות ריח שייך על עסק מע"ט ומצות כמו דאיתא בפ"ב דעירובין רבא דרש מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח אילו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ועיין מה שפירש"י על קרא דריח שמניך טובים ועיין בילקוט וז"ל הראשונים נתתה להם ריח מצות אדם נתתה לו ז' מצות אבל לישראל עירה להם כל המצות בסיני כאדם שמערה כל החביות כולו הד"ד שמן תורק שמך ע"ש ועוד דרשו בפ' ר"ע על ישראל שחטאו בעגל ועזבו המצות הקרא שנאמר עד שהמלך במסיבו נירדי נתן ריחו כלומר עזבו המצות ע"ש וכן איתא בילקוט פ' אמור מה אתרוג יש בו ריח וטעם כך יש בישראל בעלי תורה ומע"ט כפות תמרים ומה תמרה יש בה אוכל ולא ריח כך יש ישראל בעלי תורה בלא מצות והדס מה הדס יש ריח ואין בו אוכל כך יש ישראל שיש בידיהם מצות ומע"ט ואין בהם תורה ע"ש עכ"פ מבואר הטיב שעסק מצות נמשלו לריח שמע"ט מריחין ריח טוב ומקרא מלא כתי' והריחו ביראת ה' ועפ"ז יתפרש לנו דברי יצחק במה שבירך ליעקב הואיל שעיקר סגולות דרכי תור' ומצות הוא בעוה"ז דוקא וקיומן של מע"ט היא דווקא ע"י סולם מוצב ארצה להלוך לפני ה' ע"י ארצות חיים מעוה"ז ולכן היה ידי יעקב אוחזת בעקב כלומר שאינו רוצה לעשות קביעות מעסקי עוה"ז רק אצלו הוא עקב תחתית אשר עולים עי"ז למעלה למשכיל עד ראשו שמגיע השמיימה לכן מהצורך לנו להנות כפי כל צרכנו לעלות לחלקנו וגורלינו לעוה"ב מה שא"א ולא סגי בלא"ה ולא היה לו להתרעם עבור זה כלל כמו שמנהג המדינות לעלות כ"א אל דרך המלך אל מקום מחוז חפצו דרך מעבר שדות אחרים כמו כן מקיימין הצדיקים פרשה שכל תורה ומצות תלויים בה היינו בכל דרכיך דעהו כלומר שלא יהיה לך כל עסקי עוה"ז רק כדמות דרך שעולין בה למחוז חפצם וזהו האמור ויתן להם ארצות גוים היא ארץ ישראל ועמל לאומים בעבור ישמרו חוקות ותורות ינצרו: ובזה מבואר מה דאמר ראה אנוכי נותן לפניכם היום כו' את הברכה אשר תשמעון אל מצות כו' כלומר ברכה אשר אני נותן לכם היום בעוה"ז היא אינו ראוי לכם רק בשביל שתשמעו למצות ה' אשר כך היא דרכה של תורה אבל בלא"ה באמת אין לנו רשות להנות מעוה"ז וכן יש לבאר מה דכתיב פ' נצבים ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. כלומר שאין לך בחירות עוה"ז רק בשביל חיי קיום תורה ומצות ה'. וא"כ לפי"ז כל ברכות שבירך יצחק ליעקב מעסקי עוה"ז הוא הכל רק משום הצורך להשיג השגות עוה"ב אשר היה לו חלק שם ולזה אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' וכבר הקדמנו שענין ריח נאמר על מצות ומע"ט לכן מסיים אחרי זה ויתן לך כו' כלומר שאמר ליעקב בני ראה שיהיה לך ריח טוב בתורה ובמצות אז יתן לך השי"ת כל הברכות בכדי שתוכל לקיימן משום דבלעדי קיום מצות ותורה אסור להנות לך מעוה"ז כלל שהיא חלק ונחלה ירושה לאחר ואמר עוד שמשום קיום מצות יעבדוך עמים כו' היה גביר לאחיך והוא ע"ד שאמר בן זומא בפרק הרואה על שראה אוכלסא גדולה אמר ברוך שברא כל אלה לשמשני ע"ש ובמדרש מסיים ואני נבראתי לשמש את בוראי והוא הענין שאנחנו עסוקין הואיל ועיקר בריאות העולם רק בשביל התורה ובשביל המאמינים שיקיימו התורה וכמו דאיתא בברכות פ"ק שם כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואיתא שם עוד דכל העול' לא נברא אלא לצוות לזה ע"ש כלומ' דעיקר הבריא' היה אפי' בשביל