גליא מסכת חלק ב נב

העולם נידון כלומר דבין לרעה ובין לטובה הכל תכלית הכוונה להצלחה אמיתית וזהו נוסח ברכות דיין האמת ובסו"פ אלו עוברין לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר דיין האמת אבל לעוה"ב כולו הטוב והמיטיב ע"כ. והוא כמו שהארכנו עד כאן ומבואר בפי' הרמב"ם דמשו"ה מברך בשמחה על הרעה כי היא סיבה להשיג ההצלחה אמיתית אבל בעוה"ז האדם יראה לעינים לפי דמיונו ונחשבת אליו לרעה לפי שעה אבל כאשר יאירו עיניו בעוה"ב בעלמא דקשוט אז יעמוד על אמיתות הדבר ובעיניו יראה ויתברר לפניו תכלית הדבר וטובתו הבא אליו אז אף יודה על האמת שרעה ההיא טובה היא ביסודה ובעיקר אילו הדברים מתבאר מה דכתיב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו כלומר כשבא הקב"ה לדין עסקי עוה"ז על הארץ צופה ומביט עיקר יסודו איך ומה יהיה עניניו ע"י זה על השמים היינו שלא יטהו ח"ו תאוות עוה"ז מעבודת השי"ת והן דברי הפייט הן למות והן לחיים אי חי יזכור כלומר שעיקר משפטו של עוה"ז כמו שהקדמנו בשם הרמב"ן שעונש בכלל מות ושכר טוב בכלל חיים. כלומר שיסוד דין ומשפט של הקב"ה עושה הכל לתכלית עיקר הטוב הוא יום שכולו טוב לעוה"ב כמבואר בפי' הרמב"ם שעיקר להשיג ההצלחה אמיתית וכמו דמפרש"י וחי בהם לעוה"ב וכן מתפריש המקרא החפוץ אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי' כלומ' עיקר עונש ורעה הבאה הוא בשביל השגות טובה וחיות אמיתות כנ"ל וזהו האמור אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון כלומר שמחבבין לקבל בשמחה כי יודע לשון חיבה הוא כמו שזכרנו לעיל והטעם משום שיודעים שעי"ז יהיה להם עוה"ב היינו אור פני ה' יהלכו ע"י יסורין שיש בעוה"ז וע"פי הדברים הללו מבואר לנכון ענין ירושלמי ואינו סותר למעשה שופר שאנחנו עושין להחריד העם לתשובה וירושלמי דריש לה מקרא דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים כו' שאינו יודע איך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין שיודעין שהקב"ה עושה להם נס. הנה אינו מסיים שהקב"ה יזכהו במשפט והוא ענין שביארנו דאף דעיקר משפט של ר"ה על עסקי עוה"ז הקב"ה רואה את תכלית קוטב הדבר להטיב אחריתו וכמו שביארנו דאף מה שדנין אותו למיתה היינו ענייני עונש עבדין לו בזה יום טב לעוה"ב וזהו ההפרש שעושה ירושלמי בין משפט שיש לאדם אצל שופטי ארץ ובין הדין שהאדם נידון בר"ה בב"ד של הקב"ה. שאצל שופטי ארץ האדם הנידון דואג ולובש שחורים כו' מפני הרעה מעונש היוצא על האד' משופטי ארץ היא רעה מוחלטת בעונש שעושין על הנידון וכוונתם להזיק ולהנקם עליו על רוע מפעליו משא"כ המאמינים באלקים אשר המה בטוחים במידות טובו של הקב"ה שמפי עליון אינו יוצא רעה ואלהים חשבה לטובה בכדי ליתן אחרית טוב ותקוה לעוה"ב וכאמור באריכות ואני יסרתי חזקתי זרועות' וכנ"ל וכאשר ביארנו מפי' הרמב"ם דצריך לברך בשמחה על הרעה מה"ט דזהו סיבה על ההצלחה אמיתית וכמבואר באגדא דקדושין דעבדין לו במה שמריעין לו בעוה"ז יום טב לעוה"ב ומשו"ה קרי ליה שם במשנה מטיבין על רעות עוה"ז לכן שפיר אמר בירושלמי דבמשפט של ר"ה ישראל לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין ויודעין שהקב"ה עושה להם נס עיין (תהילים ס') נתת ליראך נס להתנוסס ופירשו לשון הרמה ה"נ פירושו כך שיודעין שהקב"ה עושה להם הרמה בעסק משפטו היינו שאפי' ח"ו מה שיטה משפטינו למנוע טובה בעוה"ז הוא הכל להרים ראשינו ולהטיב לנו לעוה"ב והירושלמי עשה סמיכה על דרשא זאת על מה דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו והוא ע"ד דיליף בש' הרואה שם מקרא דכתיב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר היינו דין ורחמים הכ"נ דריש כאן שאנחנו עמו ישראל אצלינו אפילו מדות אלהים שהוא מדה"ד קרובים לנו ומתקובלים לפנינו לטוב לפיכך לובשים לבנים כו' ואוכלין ושמחין כנ"ל: ובאמת זו היא מידה טובה לישראל עד מאוד על דרך האמור באברה' והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כך בענין זה אשר מצטרף ונחשב לנו אמונה זאת למצוה גדולה. כי כמה עיקרי אמונה הלוי בזה מענייני שלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם לאפוקי מאותן אפיקורסים שאומרים אין עולם אלא זה. והמה בודאי דואגים ומלאים יגון על כל מיקרי מעונשי עוה"ז ואינו נחשב לפניהם טוב רק ענייני עוה"ז ותאוותו כאמור שחוט בשר והרוג צאן כי למחר נמות ואפס תקוה. אולם אנחנו מאמינים בני מאמינים איך שכל ענייני עוה"ז לתוהו והבל נחשב. והכל הולך אחרי העיקר הוא עולם הבא שיטיב ה' לנו ע"י שימנע מאתנו תאוות ענייני עסקי עוה"ז [ויש לבאר בזה מה דכתיב' וצדיק באמונתו יחיה] ואף זאת שמצורף בזה אמונה כוללת שהקב"ה אל דעות ולפניו לבדו גלוי וידוע תעלומות לב כל איש ואיש לתת לו כדרכיו בעסקי טובות עוה"ז שלא יריע ולא ישחיתו לו עסקי עוה"ב וכבר עמדו על מבוכה זאת נביאים וחכמים לחקור ולדרוש מדוע יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וענו ואמרו ע"ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו אף שהרבה דברים נאמרים בזה מאגדה ומדרשות אך אין לעמוד על סודה ויסודה זולתי אלהים ידע ערכה הבין דרכה לפניו גלוי תעלומות לבב אנוש אשר ה' יראה ללבב איש ואיש וצופה ורואה שצדיק הזה אף שאפשר צדיק גמור הוא כעת אפשר ויכול להיות שיתחמץ ח"ו למנוע מצות תורה ומע"ט כאשר יטיב מתאוות עוה"ז ע"כ מונע מאתו כאשר הארכנו ולצדיק אחר הקב"ה יודע שקרוב ונראה שלא יגרע מאתו ע"י תאוות עוה"ז מצות עבודות הבורא ואפשר שיוסיפו עוד לסגל מע"ט ביתר שאת ויתר עז ע"י מה שישפיע השי"ת מרוב טוב עוה"ז עליו כמו שמצינו הרבה צדיקים שזכו לשתי שולחנות ולבבו היה שלם וישר וא"כ יפה פירשו התוס' על מה שאמרו על ג' ספרים נפתחים דצדיקים נכתבים לאלתר לחיים ורשעים לאלתר למיתה דקאי על חיי ומיתות עוה"ב וכאמור בקרא דוחי הם שפירשו על עולם שכולו חי וקיים ובמשנה סתמא קתני דכל בני אדם ידונים בר"ה והוא על עסקי עוה"ז שאיקבע דין ומשפט באותו זמן והודיענו לנו הבריית' שהקב"ה דורש טובו' עמו ושופט באמת היינו לעמיד את הצדיק על תכלית טובות של עוה"ב ורואה שלא יוגרם לו ח"ו מתאוות עוה"ז הפסד עבודות הבורא ומצותיו ואם צופה הקב"ה להטות צדיק במשפט ודין עונשים בשנה זה דנו אותו כך לטובתו וכאמור דעבדין לו יום טב ע"י זה לעוה"ב משום שהשי"ת יודע שלא סגי בלא"ה להטיב אחריתו בלעדי שיתגולל עליו עונשין בשנה זו וזהו כוונת הברייתא דצדיקים נכתבין על פל ענייני של עוה"ז לחיים של עוה"ב שיהיה ראוי ונכון להטיב אחריתו ואפשר זהו כוונות ברייתא שאמר נכתבין לאלתר ולכאורה תיבות לאלתר מיותר אבל לפי הנ"ל יש לפרש לאלתר כלומר בעסקי עוה"ז דנין אותו וחוקרין על תכליתו של דבר וקוטבו שהוא עוה"ב וכאמור ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע דפירשו בפ"ק דעבודת כוכבים דהקב"ה מייסרם בעוה"ז כדי לחזקם בעוה"ב והמה חשבו שלרע הוא ע"ש ובענין כזה פירשתי מה דכתיב יסר יסרני ה' ולמות לא נתנני. כלומר שיסורין שעשה הקב"ה הוא לטוב שלמות לא נתנני הוא מיתות עוה"ב שהוא מיתה עולמית וכמו שאמר ר' יוחנן בן זכאי בפ"ד דברכות שבכה ע"ז קודם מותו שאמר שירא שלא ימיתנו מיתות עולם אבל ב"ו אם ימיתו אין מיתתו מיתות עולם כי אין זה אלא מיתת שעה משום שעיקר חיותינו בעוה"ב עולם שכולו טוב וכולו ארוך. וכן מתבאר לפנינו מה דכתיב (תהילים ס') נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה ומפרש"י נס נסיונות של צרות הרבה להתנוסס להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך ע"ש ובדרך זה יש לפרש סיפא דקרא דאמר מפני קושט סלה כלו' דתכלית דבר שעושה הקב"ה זה כדי לעשות לך יום טב וקישוטין טובים על עולם הניצחית. כידוע נצח סלה ועד שמות מורדפים המה משורש אחד וביותר מבואר זה ע"פ דמפרש"י בפ"ק דברכות יסורין של אהבה בלא חטא דהקב"ה מייסרו בעוה"ז כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו ע"כ. א"כ קרא דיסר יסרני כו' קאי על פישפש ומצא דיסורין המה לקבל עונשו כאן בעוה"ז שהוא טובה שלימה לצדיקים לגבות חובתם מאתם בהאי עלמא דאין יסורין יסורי עולם ואין מיתתן מיתת עולם ולא שיגבו מאתם תשלומי עוונותיהם בעוה"ב שיסורם יסורי עולם ומיתתן מיתת עולם ע"ז מסיים ולמות לא נתנני והאי קרא דנתת ליראיך נס כו' איירי בצדיק דפשפש ולא מצא וכמו דדייקי לישנא דאמר ליראיך ובפישפש ולא מצא הוה יסורין של אהבה להרבות שכרו יותר מזכיותיו ע"ז מסיים מפני קושט שלה כלומר לקושטו יותר מכדי המגיע לו שכרו כנ"ל והנה רש"י פירש נס נסיון של צרות כו' ובמצודות פי' בשם קדמונים שהוא לשון הרמה ע"ש אבל בילקוט ראיתי שכולל ב' הפרושים יחד וגם דברינו בכלל דבריו וז"ל ילקוט נסיון אחר ניסיון בכדי לנסותם בעוה"ז בשביל לגדלם לעוה"ב כנסו של ספינה ע"ש. עוד מסיים הילקוט דבר אחר נתת ליראיך נס להתנוסס הוא לשון מנוס הצלה מדינה של גיהנם אבל ברשעים כתיב ומנוס אבד מנהם ע"ש ונראה דהני תרי לישנא מחולקים אי קרא איירי בפישפש ומצא א"כ להתנוסס לשון מנוס הצלה מדינה של גיהנם אבל ללישנא קמא איירי בפשפש ולא מצא א"כ ע"כ יסורים של אהבה הוה כדי להרבות שכרו יותר מזכיותיו היינו לשון הרמה שהוא למעלה מכדי שיעירו הקודם אבל להצילו מדינו של גיהנם אינו נצרך כל כך לזה נמצא אחרי הדברים והאמת אף שפליאה ורחוקה מאתנו לחזור ולעמול לידע דעת עליון מענין מבוכה זאת מצדיק וטוב לו או רע לו ואין לעמוד בסודה ואין להגיע עד יסודה אין לנו לידע ערכה ואין להבין דרכה ודרכי ה' נסתרה מאתנו אולם זאת חלוטה ומוחלטת בתכלית אמיתית שאלהים חשבה עלינו לטובה בכל דרכיו להטיב לנו על הצלחה אמיתית מחיי עוה"ב לפיכך מברכין בשמחה אפי' על הרעה כמו על הטובה כמו שאמר הפייט הטוב ומטיב לרעים ולטובים כלומר בין שדן את ישראל בעונשים ועסקים רעים ובין בעסקים טובים עכ"פ מחשבתו של הקב"ה כמו שהוא טוב ומטיב רצונו להטיב על טוב אמיתית ונתבאר לנכון מילתא בטעמא מה שאנו עושין מקראי קודש ולובשין לבנים ואוכלין ושמחין בר"ה ומ"מ מצות היום הוא בשופר ונקרא יום תרועה דתרגומו יום תבירא וכבר ביארתי זאת בדרושים על מה דאמרו חז"ל דכולהו ימים טובים כתיב והקרבתם עולה ובר"ה כתיב ועשיתם עולה היינו צריך לעשות א"ע עולה ולכן מתענים ד' ימים קודם ר"ה כמו קרבן הצריך ביקור ד' ימים. ואמרתי שזהו ענין הקרבן שעושין אנחנו עצמינו ע"פ המבואר בסנהדרין (פרקו) דלב נשבר נתקבל לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות ויליף מקרא דזבחי אלהים רוח נשברה ע"ש. ולכן הואיל ויום הזה הוחק בו לדין כל יושבי תבל וזכרון כל המעשים בו יפקדו. ועל עת הזה נאמר דרשו ה' בהמצאו שזמן גרמא והעת מסוגל להתקבל תשובות בני אדם ע"כ כל אדם ירא וחרד על מה שמגידין לאדם מה שיחו ונשבר לבו בקרבו ומלא רעדה וחלחלה מפחד ה' והדר גאונו להתעורר בתשובה שלימה ומקבל עליו שלא ישוב עוד לאותו חטא בכדי שיצרף הקב"ה מעשה תשובה הזאת לשארי מעשים טובים ועוד שבוחן לבבות יראה את האדם הזה איך שבאמת לבו חלל בקרבו ומקבל עליו שמעתה לא יתפתה אחרי תאוות יצה"ר ואז כאשר השי"ת רואה איך שלבבו שלם אף הוא יכול לזכיהו בטוב עוה"ז וכמו שהארכנו לעיל באריכות בזה דהקב"ה מטיב לטובים ולישרים בלבותם וכאמור ראה כו' את הברכה אשר תשמעו כו' ופירשנו היינו שהקב"ה יראה שרחוק הדבר שיתפתה זה האיש ע"י שימולא לו עסקי עוה"ז וכאמור אשריך וטוב לך אז אין הקב"ה מונע ממנו טוב עוה"ז כאמו' בפ"ק דב"ב שלאבות הטעימן מעין עוה"ב מה"ט שלבבם היה חלל משליטות יצה"ר א"כ ניחא דלא סתרי אהדדי מצות תרועות שופר ושמחת לבם מה שקוראין מקרא קודש ושמחין לאכול משמנים ולשתות ממתקים דהא והא איתא ועל שניהם מצפים אנחנו לקבל שכר עליהם כמו שביארנו שבשופר מקיימין לשבור לבבינו בקרבנו לתשובה שלימה בכדי שידון אותנו לטוב ימי חיינו הוא בעוה"ז עי"ז כאשר ביארנו ובעסק שמחה ומקרא קודש מקיימין אמונת השי"ת וטוב טבעו להטיב לנו שהוא חלקינו וגורלינו וכל עסקי עוה"ז הבל המה ויש עולם אחר שכולו טוב אשר תכלית תקוותינו על זאת ובכל אופן שיוציא משפטינו בעסקי עולם הזה אפילו ח"ו למניעות טובות עוה"ז עושה לנו יום טב על עולם שכולו טוב: