גליא מסכת חלק ב נא

לו לרעה גמורה. אולם אנחנו חלק אלוה ממעל בטוחים אנחנו שמן העליון לא תצא הרעה. וכמבואר שם בפרק הרואה שמחוייב לברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כדאמרינן שם אמר רבא לא נצרכה אלא לקבל נהו בשמחה כדילפי שם זאת מכמה קראי בכל מאודך בכל מידה בין במידה טובה בין במידת פורעניות ונאמר ואהבת את ה' אלהיך כו' בכל מאודך היינו שתקבל באהבה וכן יליף שם מקרא דחסד ומשפט אשירה ועוד מדכתיב בה' אהלל דבר באלהים היינו בין דין ובין רחמים וכמו שהארכנו מפי' הרמב"ם כי אפשר הצלחת עוה"ז סיבה לטורדו מחיי העולם הבא ומפיק ליה מקרא דיש דרך ישר כו' ולפיכך יכוין ויתפלל לה' שכל מה שיבואהו בעולם הזה הן טוב או רע יהיה סיבה להשיג ההצלחה אמיתית. ובפ"ק דברכות ג' מתנות טובות וכולן לא נתנו רק ע"י יסורין תורה ועוה"ב ויליף מדכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר. ועוד בפ"ק דתענית אמר ריב"ל כל השמח ביסורין מביא ישועה לעולם וכמו דאמרי את אשר יאהב יוכיח קאי ואיירי ביסורין של אהבה וכמו שמבואר בילקוט (תהלים יא) על קרא ה' צדיק יבחן אמר ריב"ח הפשתני הזה בשעה שיודע שפשתנו יפה כל זמן שכותשה היא משבחת וכל שהוא מכה עליה היא אשתמנת כו' וראיתי בשל"ה בהקדמה שלו הנקרא עשרה מאמרות (מאמר ה) שהביא בשם קדמון א' לפרס מאי דאי' בפ' הרואה על הילל שבא בדרך ושמע צווחה בעיר אמר מובטחני שאין זה בביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' והקשו איך היה בטוח מיסורין של אהבה ובפרט הילל היה עניו גדול ותירצו דהכי פי' שהילל היה שמח ביסורין והרגיל כך לאנשי ביתו לכן אמר שאין הצווחה באנשי ביתו ולא שיהיה שולל הצרה כי הצרה אפשר להיות אבל מהצעקה היה בטוח. ולכן אמר משמועה לא יירא ולא אמר שמוע' רעה לא ישמע רק אפש' שישמע אבל אינו ירא מזה כי יודע שלטובתו נעשה שאין לאדם השלם לצעוק על יסורין עכ"ל וכן ראיתי בחידושי עין יעקב ובענין הזה ביארתי מאי דכתיב (צפני' ב) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו ובפ' הערל (דף עח ע"ב) באמת איתא שם אמר ר"ל מאי דכתיב כו' באשר משפטו שם פעלו דקשה ליה לר"ל אשר משפטו פעלו דמשפט היינו דין ופעלו הוא שכר טוב א"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי לכן הוסיף אות אחת במקרא ואמר שראוי להיות באשר משפטו ועוד הוסיף תיבה אחת וראוי להיות שם פעלו וקאי על ענין עובדא דשאיל דתבע עלבונו והקפיד על כבודו שלא נספד כהלכה וקהדר תבע עליו משפט על אשר המית כו' ע"ז מתרץ ריש לקיש באשר משפטו שם פעלו מפרש"י במקום שדנין האדם שם מזכירין פועל צדקותיו אבל לפי הקדמה שהערכנו ניחא האי קרא כמו שהוא ואמר אשר משפטו פעלו כלומר דין ומשפט שעושה הקב"ה הוא לפועל טוב להאדם וכדילפינן בפ' הרואה מקרא דצרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא והבאתי לפרש ממהרש"א דאפילו צרה ויגון למידת הו"ה שהוא רחמים נחשבת אלינו שהוא להטיב אחריתנו ואלהים חשבה לטובה כלומר אפילו מידת אלהים שהוא דין נחשב לנו לטובתינו וזהו מאמר רז"ל צדיקים מהפכין מדות הדין למדות רחמים כלומר שאומרים מפי עליון לא תצא הרעה רק לטוב מחשבתו וכוונתו וכמו כן יש לפרש האמור צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה כלומר שנחשב אלינו לצדקה כהררי אל אפילו משפטיך שבכל אופן הקב"ה חשבה לנו לטובה בכדי להשיג לנו הצלחה וטובה נצחיות אמיתית. ובזה יש לפרש נמי קרא דאשרי העם יודעי תרועה. כמו לישנא דקרא הנאמר גבי אברהם כי ידעתיו שפירש"י שהוא לשון חיבה ע"פ. וכמו כן אמר אשרי העם שהמה יודעי תרועה כלומר שהמה מקבלים באהבה ומחבבין את דין ומשפט של הקב"ה וכאמור שצריך לקבלינהו בשמחה וכנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל מאורך בכל מדה הן במדה"ד והן במדת הרחמים וכנ"ל וכל עיקרי הדברים ושרשן מבוארין ומפורשין במאי דראיתי בר"ה וט"ז ע"ב) דאי' שם אמר ר' כרוספדאי אמר ר"י ג' ספרים נפתחין בר"ה כו' צדיקים לחיים כו' רשעים למיתה והתוס' כתבו שם דפעמים צדיקים למיתה ורשעים לחיים כו' והכא דקרי גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי עוה"ב ע"ש ובהג"מיי פ"ג מתשובה הביא פי' תוס' ואח"ז הביא פי' רמב"ן דאין אדם נידון בר"ה אלא לענייני עוה"ז וזה שאמר לחיים ולמיתה אינו בימים בלבד אלא כל העונשין שבעוה"ז נגעים ומיתות בנים ועניות וכיוצא בהם כינו אותם חכמים בלשון מיתה והשכר והגמול הטוב כינו בלשון חיים עכ"ל ונראה דהא והא איתא ושני הפירושים אמת המה דזהו ודאי מה שכ' הרמב"ן הוא אמת דעיקר קביעות משפט נתייסד בר"ה היא על עסקי עוה"ז לכל באי עולם כמבואר שם במשנה בד"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובגמ' שם אדם שאירע לו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון לשעבר כו' ע"ש. רק דיסוד דברי התוס' באו לתרץ מה שהקשו איך אמרו צדיקים נכתבים לחיים ורשעים למיתה הא חזינן שיש כמה צדיקים מתים בשנה וכמה רשעים נשארו חיים בשנה זו ע"ז מתרצי דכוונות לישנא דברייתא קאי על עוה"ב ולא שקביעות המשפט על עסק עוה"ב אם יש לו או אין לו כי בודאי על זה מה יום מיומים דוקא ר"ה ואפשר עוד ימיו לחיות עלי ארץ כמה וכמה שנים מה לנו לקבוע משפטו כעת עסק כזה ראוי להיות בעת הפרדו מעה"ז לעוה"ב אז שופטי צדק יעיינו במעשיו אם לטוב או למוטב אבל לדונו כמה שנים קודם מותו קשה לאומרו כי אפשר ייטיב עדיין דרכיו וכמו שאמרו יש קונה עולמו בשעה אחת א"כ ע"כ משפט ר"ה הוא רק על עוה"ז אולם במשנה קתנו סתמא בר"ה נידונין כל באי עולם ואינו קובע גז"ד להטיב לצדיקים ולהריע לרשעים אבל כאן ביאר מפורש בדבריו דלצדיקים יוציא הקב"ה המשפט לטובה היינו לחיים ולרשעים לרעה וכמבואר ברמב"ן דכל ענייני עונש הכל בשם מיתה יכונה. ע"ז קשה ליה להתוס' הא באמת חזינן איפכא דיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו א"כ חזינן דלצדיק יצא משפטו בר"ה לרעה ולרשע יצא משפטו להטיב ע"ז מתרצו דמה שקורא משפט הצדיק היום בר"ה לטובה ומשפט הרשעים לרעה הדברים מגיעים כלפי עוה"ב אבל עיקר משפט הצדיק יוצא לעונש או מיתה בעוה"ז ומשפט רשע יוצא כאן לטובה ותנא קרי ליה רעה כלפי עוה"ב וכמו שאמרו סוף יומא שאת פני רשע לא טוב טוב להטות צדיק במשפט ועונש זהו לטובתו ומשו"ה קרי' ליה תנא גבי צדיק שנכתב לחיים היינו לטובה הוא כלפי עוה"ב אבל באמת היום נכתב לעונש והדבר מבואר יותר בסוגיא דקדושין (דף ל"ט ע"ב) דרמי לה משנה אברייתא דבמשנה קתני מי שזכיותיו מרובין מטיבין לו ובברייתא קתני איפכא דלזכיות מרובין מריעין ולמי שעוונותיו מרובין מטיבין ומשנינן מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש ע"ש ברש"י דמפרש שם דעיקרא דמילתא כברייתא דמי שזכיותיו מרובה אבל עכ"פ יש לו מיעוט עונות מריעין לו בעוה"ז כדי שינוקה בתכלית קבלות עונשו בעוה"ז וכדמפורש דבר זה בכמה מקומות בתלמוד בסוגיא דסוף יומא טוב להטות צדיק במשפט ושאת פני רשע לא טוב ועוד אמרו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו כב' הבאתי לעיל סוגיא אגדה דפ"ק דהוריות האמו' אשרי לצדיק' שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה רשעים בעוה"ב כו' וא"כ שפיר קתני בברייתא דלצדיק בעוה"ז אף שרבו זכיותיו מריעין לו בשביל מיעוט עוונותיו ולהיפוך לרשע מטיבין לו עבור מיעוט זכיות ועכ"פ הברייתא נקט הענין לפי הנקרא ע"פ מקומו ושעתו כאן בעוה"ז אולם מתניתין אחז את לשונו אל תכלית הדבר ותכונתו שטובתן של רשעים שיש להם בעוה"ז רעה היא לצדיקים ומה שנפרעין ועונשין למי שיש רוב זכיות ומקבל עונש מיעוט עונותיו בעוה"ז זה נקרא במתניתין מטיבין וזהו לשון רש"י שם מתקנין לו בעוה"ז יו"ט שנפרעין ממנו עונותיו וזהו תיקון יו"ט לעוה"ב וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו היינו דעבדין לו הזמנות יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן ליום רע עכ"ל רש"י ואפשר דרש"י מפרש לשון מטיבין דמשנה כמו מטיב את הנרות דפי' לשון תיקון ומה דאמר דעבדין לו יום טב הוא כמי שאמר שם לקמן לפרש מאי דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים פירושו ליום שכולו טוב ע"ש. א"כ עוה"ב נקרא יום טוב. ובפ"ק דעבודת כוכבים איתא אמר ר"פ משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם אמר הקב"ה אמרתי איסרם ביסורי' בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועתם לעוה"ב ע"ש: ועתה נחזור לעניינו דזה ודאי יסוד אשר נתייסד יוה"ד בר"ה על כל בני עולם הוא עיקרו על ענייני עוה"ז על כל מאורעות אשר יקרה את האדם מר"ה זה עד ר"ה הבא ובזה דברה המשנה שם כל באי עולם יעברון כבני מרון הן לטב או למוטב מעסקי עוה"ז ולא פירש במשנה אי צדיקים נכתבים לגזירות טובות שכר וגמול או לא. ואם רשעים נכתבים לגזירות רעות ועונש או לא. אלא סתמא קתני דנידונים בר"ה: אמנם אף זאת אמת אפי' דעיקר יסוד משפטים של ר"ה הוא על עסקי מאורעות שיקרה את האדם בעוה"ז בשנה זאת מ"מ צופה נסתרות הוא בוחן לבבות ויש צדיק שדנין אותו לטובת עוה"ז ויש צדיק ורע לו שכך הוא נדון שם בר"ה לפי מקומו ושעתו הצריכה לאותו אדם והעיקר הוא להטיב אחריתו ולכן האי גוונא המבואר בקידושין דאין לו רק מצוה אחת יתירה על עוונותיו לאיש כזה ראוי להיות עמק משפטו כמבואר שם בברייתא דמריעין בעוה"ז ותכלית האמיתי לטובתו כמבואר במשנה דמטיבין לו ומתקנין לו את יום טב הוא יום שכולו טוב לעוה"ב אך יש צדיקים שיש להם מצות מרובות כפלי כפלים ועונותיהם מיעוטא דמיעוטא לאיש כזה אפשר דראוי להטיב לו אף בעוה"ז דמיעוט עוונות שלו אפשר יתוקן בתשובה ומע"ט בזמן חלדו עלי ארץ וכש"כ למי שיכול להתקיים בו פשפש ולא מצא בוודאי היה מהראוי להטיב לפניו בעוה"ז אולם לפי שביארנו שאמת שיסוד קביעות דינו של ר"ה על עסקי עוה"ז אכל הולך אחרי העיקר היא הצלחה אמיתית שהקב"ה הוא יודע תעלומות צופה ומביט שלא יריעו ולא ישחיתו עסקים של עוה"ז למעלה וכאשר הארכנו ששלוות עוה"ז יכולים להטותו מיני דרך ומחמת שדין ומשפט שדנין בר"ה על שנה זו על עסקי עוה"ז הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה שצופין ומביטין שכל מעשה יטיבו ולא יריע את מעשיו ודבר כזה מסור להקב"ה אל דעות לו נתכנו עלילות יודע העלומות בוחן ובודק גנזי נסתרות ה' יראה ללבב ובזה לא כל אדם שוה ולא כל עתים שווין אצל האדם וכמו שהקדמנו מדברי דרשות הר"ן שזהו סוד יסורין של אהבה מחמת שרואה הקב"ה שאדם זה לפי מזגו בעת ההיא אפשר שיתקיי' בו ורם לבבך ושכחת את ה' מפני ששלוות העוה"ז מעוררין דמיונו' מזויפות ועל כן אפי' לאיש צדיק שיכול לאמר עליו פישפש ולא מצא עליו עון ידוע מ"מ מונעין טובות מאתו ולפעמים חטין עליו אף יסורין שמקיימין בו את אשר יאהב יוכיח וכאשר פירשנו שדייק המקרא לומר בלשון להבא יאהב כי רואה הקב"ה שבלעדי זה אף הוא בקל יחטא כאמור על תנוך ואיננו כו' לכן מייסרו הקב"ה שיחזיק בתמימותו כמבואר בדרשות הר"ן הנ"ל ורש"י פירש בפ"ק דברכות יסורין של אהבה שהקב"ה מייסרו בעוה"ז כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו ובין הענין כמבואר בר"ן ובין כפירש"י יש להסמיך מימרא המבוארת בפ"ק דעבודת כוכבים שהבאתי לעיל דדריש קרא ואני יסרתי חזקתי זרועותם אמר הקב"ה איסרם ביסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועתם לעוה"ב וכמו דאיתא סוף יומא טוב להטות צדיק במשפט כנ"ל וכמו שפירשנו האמור בפ' ראה אני נותן לפניכם ברכה אשר תשמעו כלומר שיהיה נראה לבבכם שלם להקב"ה שלא ירום לבבכם על ידי רוב טובה: כא ועכ"פ עיקר המשפט לאלהים בר"ה על עסקי עוה"ז כמשנה זו אך אל דעות ה' חוקר הכל וסוקר לתת לו כל עסקיו של עוה"ז באותה שנה שלא יגרום ח"ו שום הפסד וגירעון לתכלית אמיתי לעוה"ב וכמו דכתיב בפ' אחרי ושמרתם את חקתי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ותרגומו ויחי בהון בחיי עלמא ורש"י מפרש וחי בהם לעוה"ב שא"ת בעוה"ז והלא סופו מת הוא ע"ש וא"כ עיקר משפט של עוה"ז לטוב או למוטב הוא ע"פ ידיעות הבורא לפי מה שהוא אדם שלא יריע לו עסקי עוה"ז בכל שנה זאת על עוה"ב וכמו שהבאתי לעיל בשם פירש הרמב"ם סוף פרק הרואה שם דמשו"ה מברך על הרעה בשמחה כי אפשר היה ההצלחה ההיא סיבה לטורדו מעוה"ב כדכתיב יש דרך ישר כו' לפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לה' להיות כל מה שיבואהו בעוה"ז מרע ומטוב סיבה להשיג אליו ההצלחה אמיתית עכ"ל וזהו ענין האמור בקדושין שם דמטיבין לו כלומר דמתקנין לו קביעות עוה"ב ואפשר דזהו כוונת משנה באבות דאיתא שם ובטוב