גליא מסכת חלק ב נ

הנה רש"י פירש ויהי היום הוא ר"ה וכן תרגם שם בתרגום ע"ש בני אלהים המה ישראל כמו דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ובראש השנה באים ישראל להתפלל שלשה דברים הללו הוא בני חיי מזוני ולכן אמר ויתיצב להתפלל בעניינים שהמה על ה' כנ"ל מפירוש מקובל הנ"ל ואז ויבוא גם השטן בתוכם כך הוא (בפרשה א ובפרשה ב) כתיב ויבוא גם השטן להתייצב על ה' ע"ש והוא על פי שביארתי האמור בסופ"ק דבבא בתרא דמשו' הכי הטעים הקדוש ברוך הוא לאבות כל טוב בעוה"ז משום דראה הקב"ה שלא יבואו לידי וישמן ישורון ויבעט שהיה לבבם שלם להקב"ה ולבם חלל בקרבם וזהו ענין שלא שלט יצר הרע עליהם על ידי שלוות עוה"ז שיהיה להם אבל בלאו הכי שאת פנים לא טוב טוב להטות צדיק במשפט וכאמור בפרק אין עומדין ודי זהב שבעו וירם לבם ולכן אמר ויבוא גם השטן בתוכם [ובילקוט בראשית ויבואו בני אלהים למה קורא אותן בני אלהים מפני שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין ע"ש] או כאמור בפ' שניה ויבוא גם השטן להתייצב על ה' כלומר על אלו עניינים מבקשות שהמה על ה' היינו שלות עולם הזה יש שטן להשטין ולומר שעל ידי תאוות המדומות יבואו חס ושלום לידי חטא כאמור באורך בפרק אין עומדין ונמצא לו מקום להשטין למנוע בקשת ושאלת ישראל מה שמתפללים על ג' עניינים מבני חיי ומזוני וכאשר ביארנו שניסיון העושר קשה יותר מניסיון העוני [דיש לומר זו היא תשובת ב"ד שלמעלה על בקשתם דאחרי שעדיין לא הגיעו למעלה שלא ישלוט בהם יצה"ר לכן צריך חקירה שלא יגבור עליהם השטן על ידי זה ועל פי זה ניחא המשך הפסוקים הנאמרים אחר זה ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע נמשכו הדברים על מה שהשטן בא להסטין למלאות בקשות ישראל בעוה"ז מפני שניסיון העושר קשה מאוד אמר לו הקב"ה שזכותו של איוב גדלה עד מאוד אף שאין כמוהו בכל הארץ בעשירות ואעפי"כ הוא ישר וירא ועל זה השיב השטן שאפשר היה אצלו ניסיון יותר מעוני וכמו שאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי לניסיון כי לא כל בני אדם שוין בטבען אף שעל פי רוב ניסיון עושר יותר קשה אבל אפשר אצל איוב יהיה זה יותר קשה: ואחרי כל הדברים המבוארים נבאר מה שדקדקנו בפסוקים דסידרא במאי דקאמר מתחילה את הברכה אשר תשמעו וגבי קללה אמר אם לא תשמעו דלפי הנתבאר דעיקרי ענייני עוה"ז לא נחשבו כלל לאמיתות טוב. ואדרבא לפעמים יותר טוב להטות צדיק במשפט וכאשר ביארנו ענין צדיק וטוב לו צדיק ורע לו לכן אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום כלומר היום בעוה"ז ברכה וקללה אפילו לצדיקים דידוע דור המדבר היה דור דעה ומדוייק לשון לפניכם דקאמר ומפרש ואומר אח הברכה יתן ה' כאשר יראה ה' לבבכם שלם לירא את ה' ולא יבעטו מרוב טובה. ויצר הרע של תאוות עוה"ז לא ישלוט בכם להכריע לחטוא וכמו שפירשנו קרא דאמרו לצדיק כי טוב אז פרי מעלליו יאכל אולם כשרואה הקב"ה שאין לבו שלם כל כך ואין לבו חלל בקרבו ויכול להיות שיקיים שבעו וירם לבם וישמן ויבעט אז טוב להטות צדיק במשפט אז מונע הקב"ה מאתו תאוות המדומות בכדי להטיבו באחריתו להצלחה אמיתית לעולם הבא. לכן אמר והקללה יהיה כשאראה להטיב לכם למנוע ברכות עוה"ז משום דקרוב להיות שאם יושג לכם שלוה והשקט אזי יכריע אתכם תאוות עולם הזה להיות עצל ונפסד השגת הצלחה אמיתית לפיכך שפיר שייך לשון אם לא תשמעו כלומר כשיהיה נראה וניכר הדבר כך אז לא תשיגו תאוות עילם הזה וניחא מה דאמר תשמעו לשון עתיד ובפרשה כי תבוא בתוכחה אמר ובאו עליך כו' כי לא שמעת. ובענין זה יש לפרש מה דאיתא בילקוט נשא כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר לא ישא פנים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בזמן שעושין רצינו של מקום ישא כו' ובזמן שאין עושין רצונו אשר לא ישא ולכאורה לא איירי ברשיעי רק תרווייהו איירי בצדיקי דאם לא כן הוה ליה למימר כאן בצדיק כאן ברשע רק כשהקב"ה רואה כאשר ישא פנים טוב להצדיק ולבו שלם שאף על פי כן יעשה רצונו ולא יבעט מרוב טובה כמו שמצינו גבי אבות דהטעימן רוב טובה בעולם הזה מעין עולם הבא משום שלבם חלל בקרבם כנ"ל אבל כשהקב"ה רואה שעל ידי השפעת רוב טובה שישא ה' פנים לו יקויים שבעו וירם לבם וישכחו ה' אזי שאת פנים לא טוב וטוב להטות במשפט: ועתה נחזור לפרש אגדא דהוריות דרבא פליג על רב נחמן בר יצחק דרב נחמן בר יצחק מפרש יש הבל אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה רשעים מעולם הבא ושניהם מפרש רש"י אשר מלשון אשרי רק שמוקי לה בצדיק שאין הקב"ה בטוח בו שלבו חלל בקרבו יכול להיות שח"ו תאוות המדומות יכריעוהו להפסיד טובות נצחיות לכן אשרי וטוב לו להטות צדיק במשפט בלא שלוה בעו"הז בכדי שעל ידי זה ישיג טוב ניצחות אמיתית אבל רבא מוקי ידרוש קרא על צדיק גמור שבטוח הקב"ה בו שלבו שלם שלא יחטא על ידי תאוות ושלוות עולם הזה כמו שאמרו גבי אבות שלבם חלל בקרבם וכדאיתא בילקוט תהילים שהבאתי לעיל מחמת שידע שלבו שלם לבוראו על כן ברכו שימלא ה' לו כל משאלתו לטובה. ומשום הכי דרש נמי אשר מלשון אשרי לצדיק כזה אשר יכול להגיע אליו כמעשה רשעים של עולם הזה ואף על פי כן יהיה עומד בתומו כמו שנאמר גבי איוב שלא היה כמוהו בעושר ומכל מקים היה ישר וירא אלהים. ובדרך זה יש לבאר מה שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. האי קרא מתפרש כמו מאמר רבא שם באגדא דהוריות דאמר אשרי מי שהוא צדיק גמור ולבו שלם כל כך שבטוח שילך בדרכי ה' ולא יט מני דרך אפילו כאשר יטיב ה' לו לאכול מיגיע כפו מצות ומעשים טובים וכמו שאמרנו לפרש אמרו לצדיק כי טוב אז יאכל פרי מעלליו ולכן אשריך וטוב לך שיהיה לצדיק כזה אשרי בעולם הזה וטוב לעולם הבא לאפוקי לצדיק שאין לבו שלם לפני בוראו כל כך מהצורך שימנע הקב"ה מאתו טובות תאוותו אבל לזה שהולך בדרכיו אפילו כשמטיבין לו אשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא וכן ביארתי בזה מה דכתיב הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון היינו על פי הקדמות הנ"ל דלמי שלבו שלם ורואה הקב"ה שלא יבעט מן דרך תורה ומעשים טובים נותן לו הקב"ה בעולם הזה כל משאלותיו כמו שהארכנו לפרש פסוקים על פי זה ולמי שאין לבו שלם וקרוב שיכריעהו שלות עולם הזה לרע מונע השי"ת מאתו כאמור טוב להטות צדיק במשפט כנ"ל. ולכן אמר הטיבה ה' לטובים בזמן שהקב"ה רואה שהוא ישר בלבו ולבו חלל בקרבו ולא יתקיים בו חס ושלום המקרא שכתוב שבעו וירם לבם אבל מי שקרוב להטות מדרך ישר לעקלקלות על ידי תאוות ושלוה המדומות לזה מתקיים הקב"ה טוב להטות צדיק במשפט וכמו שאמר רב נחמן בר יצחק בהוריות שאשרי לצדיק שמגיע לו במעשה רשעים במניעות טובות עולם הזה לכן אמר שהמטים על פי תאוות לדרך עקלקלות לזה מגיע אליו כמעשה רשעים היינו יוליכם השי"ת עם פועלי און היינו הרשעים ויש לכוין בזה אף המקרא שלפניו מה דאמר שם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעוולתה ידיהם כלומר שמקרא שלפניו מבאר הטעם מה דקאמר אחר כך שיש צדיק שמטיבין לו ויש צדיק שמריעין לו. וקאמר דהא אינו ראוי שינוח שבט הרשע על הצדיקים רק בשביל שלא יבעטו על ידי טובה כמו שנאמר שבעו וירם לבם. וזהו אמרו כי לא ינוח והאי כי לשון דהא הוא והכי פירושו הא לא ינוח רק למען לא ישלחו ידיהם בעוולה מרוב טובה דהיינו ישבע וירום לבבם. לפיכך מסיים על זה דניחא דהטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם שיודע שלבם שלם עם הקב"ה שלבם חלל בקרבם וכנ"ל באריכות מזה: ובזה פירשתי בפרק הרואה מה דאיתא שם מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' ולכאורה לפי ענין האי עובדא היה ראוי לומר נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא באמת מסיק שם מימרא דרבא אפשר שבא לתרץ דיקדוק הזה והכי איתא שם אמר רבא כל היכי דדריש האי קרא מרישא לסיפא מדריש ומסיפא לרישא מדריש מרישא לסיפא מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה' מסיפא לרישא מדריש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא ע"כ ועדיין לא מתורץ לנכון גם יש לדקדק בין על עובדא דהלל ובין על גוף המקרא איך היה הלל בטוח כל כך הא על כל פנים מצינו צדיקים ורע לו כידוע ולכן לפי הקדמתינו מתורץ הכל וכמו שמצינו גבי אבות שהיה לבם חלל בקרבם עד שלא ישלוט יצר הרע עליהן היו יכולין לטעום מעין עולם הבא כמו כן פירושא דהאי קרא דקאמר מי שנכון לבו בטוח בה' שאין יצר הרע שולט עליו ולבו שלם עם ה' זה האיש משמועה רעה לא יירא. וזהו דמאריך רבא לפרש האי קרא הן רישא לסיפא והן סיפא לרישא וקאמר דמרישא לסיפא הכי מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו כו' הא לאו הכי שאין הקב"ה בטוח בו שאין יצר הרע שולט בו ממילא עדיין יכול להיות מצדיקים ורע להם כדאמרינן דהיינו בצדיק שאינו גמור דאפשר להיות טובות עולם הזה יכריעו לחטוא ומסיים עוד דמסיפא לרישא מדריש בפשיטות והכי קאמר כל מי שנכון לבו שלא יחטא זהו משמועה רעה לא יירא וממילא שפיר מתפריש ממקרא הזה ענין הלל דאמר בטוח אני שאין זה בתוך ביתי משום דלבו היה חלל בקרבו ולבו נכון עם ה' ומסיים דעליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא כו' וכדמאריך רבא לפרשו וכנ"ל ועל פי עיקרי עניינים המבוארים עד כאן ביארתי לנכון מה דיש לדקדק על הא דאיתא בירושלמי בראש השנה פרק ראשון הובא בטור ריש הלכות ראש השנה אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים שאינו יודע איך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין ואוכלין ושמחין בראש השנה שיודעים שהקב"ה עושה להם נס ע"כ. ולכאורה ענין זה סותר ענין מעשה שופר ויום תרועה שעושין ביום ההוא כמבואר בטעמים על מעשה שופר הובא במחזורים בשם רבינו סעדיה גאון וז"ל הענין השביעי כשנשמע תקיעות שופר נירא ונחרד ונשבר עצמינו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שכתוב אם יתקע שיפר בעיר ועם לא יחרדו אם כן לכאורה הוה תרתי דסתרי אהדדי שעיקר קביעות יום הזה הוא שיפר ותרועה להיות פוחדים ורועדים מהדר גאונו ולובשים לבנים ושותין ושמחין בראש השנה היפך זה: ולבאר זאת נקדים לבאר איזה מקראות בענין זה כתיב אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון ועוד מבואר במזמור הקבוע לשיר הלוים בראש השנה והוא שיר של יום חמישי שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו ונקדים מה שכתב בעל עקידה פרשה אמור דבכלי זמר יש כלים מכלים שונים יש כלים שעיקרן לישב המנוחה ושמחה בלבות אנשים כמו שכתוב ודוד וכל ב"ת ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים ויש כלים מיוחדים לעורר הצער והחרדה כמו שנאמר אחר פרץ עוזה ודוד וכל בית ישראל מעלים ארון ה' בתרועה וקול שופר ע"כ. ובענין זה ביארתי מה שנאמר הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור כו' בתוף ומחול הללוהו בצלצלי תרועה והוא על דרך שאמרו בפרק הרואה שצריך לברך על הרעה בשמחה כמו על הטובה ויליף לה ממה דכתיב חסד ומשפט אשירה הן חסד והן משפט אשירה עוד מדכתיב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר היינו הן ה' שהוא מידות רחמים והן אלהים זו מידות דין וכן אמור במקרא הנ"ל הללוהו בתקע שופר והיינו בעת צרה ראוי להלל לה' והן בזמן ועת טובה שמביאין כלי נבל וכינור תוף ומחול ראוי להלל לה' ומסיים דאף בזמן צלצלי תרועה הוא יום תבירא ודין ומשפט מכל מקום הללו ה' וכנ"ל ויש בזה לבאר מה דאמר הטיבו נגן בתרועה: ובזה מבואר לנכון מה שדרש בירושלמי הנ"ל מקרא דמי גוי גדול כו' דכל אדם שיש לו דין ואינו יודע איך דינו יוצא לטובה או לרעה מצטער את עצמו ולובש שחורים כו' מפני שאם יצא משפטו לרעה לייסרו בגופו או בממונו נחשבת