גליא מסכת חלק ב מט

מעליו טובות עולם הזה ותאוותיו ועל ידי זה ישוב לבבו אל ה' בכל נפשו ונחשב לו זה לטובה אמיתית שישיג על ידי זה הצלחת עולם הבא ולפיכך מברך על הרעה זו בשמחה כמבואר בפי' רמב"ם למשנה והנה הרמב"ם הביא קרא דיש ישר כו' משמע מקרא גופי' דאינו מחליט דלכל מי שמטיבין לו אחריתו דרכי מות אלא אמר יש דרך ישר כו' משמע דיש כך ויש כך והיינו כמו שביארנו דיש צדיק שיכולין להטיב לו. ויש צדיק שטוב להטות עליו משפט וזהו ענין האמור סופ"ק דב"ב בברייתא דלאבות הטעימן הקב"ה רב טובה מעין עונם הבא מדכתיב בהו בכל מכל כל דמשמע לא היה חסר להם כל טוב ובכדי שלא יוקשה כנ"ל הא חזינן שטוב להטות למשפט וכנ"ל. על זה מסיים בברייתא דלא שלט עליהן יצר הרע כו' אין הכוונה דלא שלט בהן כלל יצר הרע אלא הכוונה דהמה היו צדיקי גמורי כ"כ מושרשים בעבודות בורא עד שמהראוי היה להיות בטוח בהן שדמיונו תאוות טובות עולם הזה לא יטם מני דרך טוב וכמו שהארכנו דלצדיק כזה לא ימנע הקדוש ברוך הוא טובה ואף מקרא דאמרו לצדיק כי טוב פירשתי בדרך זה. כלומר אמרו לצדיק כשיראה הקדוש ברוך הוא שיהיה טוב אפילו בהשפעות טוב שישפיע הקב"ה עליו אזי פרי מעלליו יאכל כמו שידוע שכל המצות הקרן קיים לעולם הבא והפירות יכול לקבל בעולם הזה. רק דווקא כשהקב"ה רואה שקרוב ונראה שהוא צדיק גמור עד שטובה ושלווה לא יטהו מדרך טובה חס ושלום השגות הצלחות עוה"ב כלומר אמרו לצדיק כשיהיה טוב אף כשפרי מעלליו יאכל אז יטיב לו הקדוש ברוך הוא וזהו ענין האמור דלא שלט יצה"ר על האבות בענין הזה שהיה הקב"ה בטוח שטוב העולם הזה לא יטם שיבעטו חס ושלום על ידי זה בעבודות תורה ומעשים טובים ולא יכריעם היצה"ר לבוא לכלל וישמן ישורון ויבעט או למקרא האמור ושבע וירום לבבו או המקרא ורם לבבך ושכחת את ה' לפיכך לא ימנע הקב"ה הטובה מצדיק כזה והיינו דפירשנו אמרו לצדיק כי טוב אז פרי מעלליו יאכל ואם כן מה דאיתא שם שלא שלט בהן יצר הרע אין הכוונה שניטל מהן יצה"ר כל עיקר דא"כ הוה קשה דלא לקבלו אגרא אבל הכוונה הוא שהקדוש ברוך הוא ראה שלא שולט בהם היצה"ר על ידי ברכות טובות עולם הזה ותאוות המדומה הבא אליהם ולא שניטל מהם עיקר יצר הרע רק שבוחן לבבות בוחן ובודק גנזי נסתרות לבות בני אדם שלבבם מסור כל כך בידם שלא יקרה להם חס ושלום ורם לבבך ושכחת על ידי תאוות טובות עוה"ז שיהיה להם ולא יקויים עליהם שבעו וירם לבם על כן שכחוני אלא שמו ה' לנגדם תמיד ולא יבעטו מרוב טובה ועוד יש לבאר דצדיקים אלו קיימו בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיה לשם שמים עיין בטור סי' רלא בשם ר' יונה באורך דכל מעשה עולם הזה לא יעשה רק לשם עבודות הבורא ולא להנאות עוה"ז כלל. ומביא שם דרבי זקף אצבעותיו שלא נהנה מעולם הזה אף שאמרו שלא פסקה משולחנו צנון וחזרת ע"ש וצדיק כזה בוודאי לא יכריעהו תאוות עוה"ז ואם כן אחרי שביארנו שיש לצדיקים ב' עניינים בעסקי טובות עוה"ז שיש צדיק ורע לו והוא לטובתו להטיב אחריתו שאם היה מטיבין לו אף הוא יהיה בקל לחטוא וכמו שביאר פירוש משניות רמב"ם דמשום הכי מברך על הרעה בשמחה משום דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות וכביאורנו מדרשות הר"ן שטובות עוה"ז ושלוותה מביאו לזה שאינו בוחן הדברים על אמיתתן ובפרק הרואה (דף ס' ע"ב) אמר שצריך לקבולי בשמחה ויליף מדכתי' חסד ומשפט אשירה וחד יליף מדכתי' בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר וחד יליף מדכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ע"ש פירוש שאפילו מה שאמצא צרה ויגון אין אני מכנה זה לרעה דין ומשפט אלא לחסד ורחמים שהוא מידת ה' כלומר שאני קורא לצרה ויגון לא בשם אלהים שהוא דין אלא בשם ה' שהוא רחמים והיינו כדי להטיב אחרית הצלחה אמיתית ואני אמרתי לפרש בזה מה דכתיב שבטך ומשענתך המה ינחמוני כלומר שבט אפו של הקב"ה המה אצלי משענת מהקדוש ברוך הוא לדרך טוב וזהו ינחמוני וכמו שהארכנו בזה שטוב להטות צדיק במשפט ודין משום שעל ידי זה יבוא לאחרית טובה וכמו שכתב הר"ן דכשהאדם בשלוה אינו בוחן הדברים לאמיתתן כו' וקרוב לבוא לידי שבעו וירם לבם על כן שכחוני ונראה שכך דייק קרא דכתיב את אשר יאהב יוכיח ולכאורה הוה ליה למימר את אשר אוהב אבל יאהב משמע לשון להבא ולפי הנ"ל דס"ד יסורין של אהבה הוא כמש"כ בשם הר"ן דבימי שלוות האדם אינו בוחן וקרוב להטות מיני דרך כדמוכחי הנהו כולהו קראי דאיתא בפרק אין עומדין והקדוש ברוך הוא דורש טובתו ליום שכולו טוב וכולו ארוך ורוצה שיהיה אהוב על להבא ע"כ מייסרו הקב"ה אף שפישפש ולא מצא במה לתלות כדמוקי לה בפ"ק דברכות דזהו יסורין של אהבה. על דרך שאומר גבי חנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים ומביא רש"י האמור במדרש אף הוא היה בקל לחטוא לפיכך נטלו הקב"ה קודם זמנו כדי להטיב אחריתו אם כן עיקר ענין שמייסרו הקדוש ברוך הוא משום ימים הבאים שלא יכריעהו תאוות המדומות לרע וכמאמר רנב"י שם בהוריות אשרי לצדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה רשעים לעולם הבא וניחא לשין יאהב לשון להבא והנה רש"י בפ"ק דברכות (דף ה' ע"א) פי' יסורים של אהבה הקב"ה מייסרו בעולם הזה כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו ע"כ מדוייק נמי לשון יאהב דדייק על להבא. ובזה אמרתי מה דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כלומר זהו טוב וחסד לפני מה שאני נרדף כל ימי וכאמור צרה ויגון אמצא בשם ה' שהוא רחמים אקרא וכן פירש מהרש"א שם פרק הרואה מה דיליף מקרא צרה ויגון בשם ה' אקרא ע"ש. עוד יאמר לפרש על פי ענין הזה בדרך אחר דלפי עיקרי דברים הנ"ל דיש יסורין של אהבה כמו שכתב הר"ן דאדם בימי שלוה אינו בוחן דברים לאמיתתן וכן פירש הרמב"ם פרק הרואה דמברך על הרעה בשמחה משום דזהו לטובתו דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. כמו כן אחר שטוב וחסד שים לו המה רודפים אותי. כי טוב להטות צדיק במשפט כמי שהארכנו מזה. ובישעיה (מ"ט) כתיב ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי יש לפרש גם כן על פי עיקר הנ"ל וה"פ אף שכל ימי היה הבל וריק אשר מנע הקב"ה מאתי טוב בעוה"ז וכמו שנאמר יש הבל אשר מגיע לצדיקים כמעשה רשעים אמר ישעיה אני אמרתי שוה לרעה נחשב לפני אכן עכשיו אני רואה הדבר להיפך היינו משפטי את ה' שהוא היה חסד ורחמים לטוב לפני ופעולתי את אלהי ידוע שלשון פעולה איקבע על שכר טוב כמבואר זה ביבמות (דף פח ע"ב) אשר מפרשינן מה דכתיב באשר משפטו שם פעלו קאי על שאול שתבע הקדוש ברוך הוא ממנו משפט עיין רש"י דמפרש באשר משפטו במקום שדנין את האדם שם מזכירין פועל צדקותיו אלמא שלשון פעולה הוא לשון זכות וטובה ולכן אמר שפעולתי היינו טובות הוא נהפך למידות אלהים שהוא דין וכאמור שאת פנים לא טוב וכמו דכתב הרמב"ם יש דרך ישר כו'. וראיתי בילקוט (תהלים כ) על פסוק יתן לך כלבבך כו' ימלא ה' כל משאלותיך. מעשה בר' גמליאל שהלך אצל חלפו בן קרוה אמר לו התפלל עלי אמר ליה יתן לך כלבבך רב הונא בר יצחק אמר לא אמר כך אלא ימלא ה' כל משאלותיך א"ל זו תפילה מה שאין מתפללין לכל אדם למה פעמים שיש בלב אדם לעבור עבירה או דבר שאינו ראוי לו אלא על ידי שהיה לבו שלם לפני בוראו התפלל עליו עכ"ל ויתבאר דברי ילקוט הנ"ל על פי עיקרי דברים המבוארים ונקדים עוד דראיתי שפירשו בשם גדול אחד מה דכתיב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו' דכל ענייני העוה"ז מהראוי לבקש בלשון שאלה דלשון שאלה הוא לשון ספק דכל שואל מסתפק אם נכון הוא או לא דבני חיי ומזוני המה עיקרי חפצי עוה"ז ועל כל אילו יש להתפלל בלשון שאלה היינו שבאם באפשרי שיהיה לו עושר ונכסים וטוב ומכל מקום לא יטהו תאוות עוה"ז דהא על מזוני מפורש בקרא שבעו וירם לבם וישמן ישורון ויבעט. וגבי חיי מפורש גבי חנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים שאף הוא היה בקל לחטוא ובפ"ק דחגיגה איתא הן בקדושיו לא יאמין ולוקח אותן קודם זמנן שלא יחטאו ואף ענין שלישי הוא בנים מפורש ענין חזקיה שלא רצה להוליד בנים שצפה שיצא ממנו מנשה אם כן על כל שלשה דברים הללו אין להתפלל רק בלשון שאלה אם יתן לו הקדוש ברוך הוא טוב תאות עוה"ז ומכל מקום לא יבעט על פי זה בתורה ומצות אזי יתן לו ואם חס ושלום שיכול להיות שתאוות המדומות יכריעהו מלעסוק בתורה ומצות מוטב שימנע ממנו תאות עולם הזה בכדי להטיב אחריתו וכן בהתפללו על חיי ובני הכל בלשון שאלה מתפלל ואפשר לכוין בזה האמור במדרש מביאו רש"י פר' וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כלומר לא שאל בלשון שאלה השלוה אלא בלשון בקשה. רק מה שאנחנו קובעים תפילתינו להתפלל שיאחץ הקב"ה את לבבינו לעבודתו באמת זה יש להתפלל בלשון בקשה בהחלט בלא לשון ספק. לכן אמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי כלומר ענין כזה יש לי להתפלל בלשון בקשה והחלט מה שאין כן בני חיי מזוני כולן יש להתפלל בלשון שאלה ועלי אמר לחנה ה' יתן את שאלתך משום דתפילה של חנה היה על בני בודאי התפללה בלשון שאלה וכמו שאמר חנה כי מה' שאלתיהו כלומר שהתפללה בלשון שאלה וכנ"ל ובזה אמרתי לפרש במגילה ויאמר המלך לאסתר המלכה במשתה היין מה שאלתך אסתר ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש ותען אסתר אם מצאתי חן בעיניך תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ורז"ל דרשו עד חצי המלכות דבר החוצץ ביני לבין המלכות והוא בנין בית המקדש דבר זה לא נתרצה המלך למלאות בקשתה אם תבקש זאת וקשה למה חצה את הבקשה ולא חצה את השאלה דעל השאלה לא עשה שיור כלל שלא יתן לה רק עד חצי דהא סתמא אמר מה שאלתך וינתן לך משמע דאפילו שתבקשה בית המקדש ועוד למאי קבע המלך שני עניינים שאלה ובקשה כלל בדיבורו ואף על אסתר קשיא למאי חילקה לשונה להשיב נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי היה לה לכלול שניהם יחד נפשי ועמי בשאלתי ובקשתי אך לפי הקדמתינו ניחא הכל דעל ענייני עולם הזה ראוי לשון שאלה לכן אמר המלך מה שתרצה בלשון שאלה מכל ענייני עוה"ז וינתן לך כי לא אמנע ממך דבר אבל ענין בית המקדש על זה נופל לשון בקשה ולא לשון שאל' כי ראוי לבקש בהחלט דבר כזה הודיע לה המלך כי מענייני' השייכים לשון בקשה ינתן לה ג"כ אך דבר החוצץ בינו למלכות זה לא ימלא בקשתה אם תבקש זאת. וזהו שאמר ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש והשיבה אסתר אחת יש לה ענין השייך לשון שאלה ובקשה אך לא תבקש בית המקדש רק על נפשה שייך לשון שאלה וכמו שהארכנו ראיה מחנוך שאפשר אין אריכות ימי עוה"ז טובתה אבל מה שביקשה על הצלות כלל ישראל בודאי ראוי לקבוע בלשון בקשה כי אין לך מצוה גדולה מהצלות נפש אחת כש"כ כלל ישראל ולכן אמרה ועמי בבקשתי ועל פי זה מבואר לנכון ילקוט הנ"ל דכשהתפלל עליו אמר לו ימלא ה' כל משאליתיך או המקרא יתן לך ה' כלבבך אמר תפילה אינו מהראוי לברך את כל אדם דהא צריך לקבוע ענין בקשות עוה"ז בלשון שאלה הוא לשון ספק כמו שהארכנו וא"כ איך אפשר להחליט ברכה על ענין כזה אולי יותר טוב להאדם למנוע הטוב ממנו וכמו שהארכנו בענין זה דיש דרך ישר לפני איש ואחריתה כו' רק שכבר ביארנו מפ"ק דב"ב דהקדוש ברוך הוא הטעימן לאבות מכל טוב של עוה"ב בעולם הזה משום דהיה בטוח בהם שהיצר הרע לא שולט בהם על ידי תאוות עילם הזה שיהיה להם וכמו שאמר שם שדוד אמר ולבי חלל בקרבי ולכן מסיים שם בילקוט הנ"ל שעל ידי שראה שלבו שלם לפני בוראו לפיכך התפלל עליו שימלא לו הקב"ה אפילו משאלות תפילתו מה שיהיה בלשון שאלה היינו ענייני עוה"ז ימלא לו הקב"ה שראה לבו שלם ונאמן ולא יטהו תאוות עוה"ז מהשגות אמיתות כנ"ל ובענין זה פרשתי לנכון מקרא (באיוב ב) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ובזוהר פרשה פנחס ראיתי שהקשה וכי על ה' הוה קיימו ע"ש וביארתי הענין על פי מה דראיתי בעין יעקב בפרק ואלו מגלחין על ענין האמור שם בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא וז"ל מצאתי כתוב בספר חכם מקובל מאחרונים שכתב פירש מאמר זה זכות הוא תפארת ומזלא תשובה וקיבלו ששלשה דברים הללו בתשובה ולא בתפארת והמבקש דברים אלו צריך שיכוין בתפילתו לכוונה זו. ויש להם ראיה על זה מהפסוקים בני דכתיב בחנה ותתפלל על ה' ולא אל ה' כי ה' הוא תפארת ותשובה הוא בינה שהיא ספירה שלישית ותפארת ששית חיי דכתי' הנני יוסיף על ימיך גבי חזקיה אמר יוסיף ולא אמר אוסיף משום דהנני הוא תפארת יוסיף רמז על תשובה מזוני דכתיב השלך על ה' יהבך ולא אל ה' עכ"ל.