גליא מסכת חלק ב ה

ובילקוט פרשה זו מביא שם מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו כך בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל כיון שלא בא לידו התחיל נושא קולו והיה מברכן בקול כדי שישמעו האומות הקדמונים מה ברכות הוא מברכן ויכנסו בהן עין הרע ויבואו ויעשו מלחמה עם ישראל אמר ליה הקב"ה אני אמרתי לאותו זקן ואברכה מברכיך ומקללך אאור אותו קללה תחשב לאותו איש ע"כ: ולפי ילקוט הנ"ל מתורץ קצת מה שחקרנו לעיל דנהי שהקב"ה עשה לפניו מניעות שעיכב עליו מלקלל אבל למה מברכן ולפי הנ"ל ניחא דבאמת מחשבתו היה לרעה להכניס עין הרע: והנה פשטיה דקרא קללה תחשב לו קאי על רישא היינו על רעהו. אך המדרש מהפך ומפרש דקאי על המברך דאפשר דקשי' לפי פשטי' מלת לו מיותר קצת. אך אף לפי פירש המדרש עדיין אינו מיושב מאי דמסיים אני אמרתי ומקללך אאור אותו קללה תחשב כו' הואיל ובאמת לא קילל רק רצה לקלל: לבאר כל עסק מעשה בלעם תכונתו ועסקיו יתבאר תוכן הדבר אשר עשה העושה נפלאות גדולות לבדו מה שעיכב עליו את מחשבתו הרעה להוציא מכח לפועל ונקדים לפרש קרא נאום הגבר שתום העין רש"י פירש על פי מה שדרשו רז"ל וניסמית עיניו ועוד הביא רש"י לפרש על פי התרגום שתום לשון פתוח העין וז"ל התרגום גברא דשפיר חזי ע"ש ובאמת לא מצא רש"י לו חבר ומאין לו לתרגום לפרש כך כי פשוטו משמע לישנא דסתימה כמו שפירש רש"י מקודם על פי מדרש רז"ל שניסמת עיניו ורש"י הביא ראיה מלשון המשנה ובאבן עזרא מפרש גם כן סתום ע"ש ולשון התרגום קשה טובא: ואמרתי לפרש זאת על פי שנראה שעיקר מעשיהו של אותו רשע היה תקוע וקבוע בעיניו וכאמור עליו בפרקי אבות עין רעה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. וכנאמר שהיה מהדר לעמוד באותן המקומות שיכול לראות את ישראל. וכן פורש רש"י ע"ש ואגב אבאר מה דנאמר גבי אבימלך וישקף בעד חלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ולכאורה וירא שני הוא מיותר אחרי אמרו וישקף תחילה היה די לומר וישקף והנה יצחק כו' גם לענין מאי אמר בעד החלון ומאי נפקא מינה שהודיע לנו הכתוב מאין השקיף וראה אולם ראוי לדקדק על לשון וישקף שנאמר כאן דהא רש"י פירש על קרא שנאמר השקיפה ממעון קדשך דכל השקפה שנאמרה במקרא הוא לרעה לכן ראוי לומר שאף כאן אבימלך השקיף בעיניו להכניס עין הרע על עשרו של יצחק וכמו שמביא רש"י שהיו אומרים זבל פרדתו של יצחק ולא נספו וזהבו של אבימלך ולכן נאמר ויקנאו בו פלשתים ואמרו ז"ל אסור לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא מלאה תבואה משום עין הרע ויליף לה מקרא דכתיב ברוך אתה בבואך שיהיו שדותיך רחוקים מעיר שלא ישלטו בם עין רע ע"ש ונמצא השקפתו של אבימלך היה לרעה בכדי להכניס עין הרע על עשרו של יצחק וראיתי בספר הברית מאריך שם איך שיש בעוצם הראות באדם כת להזיק כשהוא עין רע ומביא ראיה מאותו עוף שמחמם את ביציה על ידי ראות עיניה ומגדל אפרוחים על ידי כך כמו שארי עופות שיושבים ומחממים בגופם ומסיים שם עוד שאם האדם שעינו רעה וצופה בעד הזכוכית או בעד החלון מזיק ביותר כמו שטבע השמש מרבה להוסיף חומו ביותר על ידי זכוכית יותר משמש עצמה עד שמוציא אור ממש על ידי זכוכית כמו כן רעות העין רע פועל בחוזק הרבה ביותר כשצופה ומביט בעד החלון ע"ש ולכן אמר וישקף אבימלך לרעה להכניס עין רע לעשרו של יצחק והיה מכוין השקפה רעה בעד החלון כדי לפעול יותר ובעוד שהיה עוסק בהשקפתו רעה נזדמן הדבר דרך אגב שראה שיצחק מצחק את רבקה אשתו: והנה בלעם הרשע כל מעשהו היה בעינו רעה על אחרים ועל פי זה היה קובע כוונתו ומחשבתו להזיק וכל כשפיו וקסמיו היה כולו הכנה לקבוע יתד תקוע חזק ועצום על עיניו לראות ברע. וכמו ששנו חכמים עליו בלשון המשנה שהיה עין רעה וידוע שהזקני' אשר תש כח ראות עיניהם מתקנים להם בתי עינים שקורין (ברייי) להטיב להם הראות משום שטבע של (הברילין) שהמה מקבצין את עוצם כח הראות וכמו שנראה מכלי זכוכית הנעשה להדליק בה האור מהשמש ונקרא (ברען גלאז) שהיא נעשית עגולה ועבה באמצעיתה בכדי שתצמצם אז כל כח הראות הבטת השמש אל שיעור קטן ואז נתחזק הבטות שמש בה בתוקף ועוצם גדול עד שמוציא אור הימנה וגם כך הוא כלי ראות הנקרא שפאקטיווע) אשר מביטים בה למרחוק ומלאכתה ידוע שעושין שפופרת מקנה ארוכה וחלולה ובאמצעיתה קבוע זכוכית והיא נעשה לפרקים ולפעמים מאריכין הקנה ופעמים מקצרין לפי צורך ההבטה ואף זאת ידוע שהאדם שהוא רוצה לעשות הבטה אל כלי (שפאקטיווע) עושה עצימה קצת שיכסו עפעפיו על עיניו ומצמצמין הבטתם רק באיזה חלק קטן כמו שהוא שמניחין מעט גלוי עדיין בבתי עיניהם ומכוונין עוצם עצימת נקב קטן הנשאר בעינו לשומו תוך נקב (השפאקטיווע) ועל ידי צימצומו מכסות עין למעלה ולמטה ומביט בצימצום זה אל כלי (השפאקטיווע) ועל ידי צימצום ההבטה כזאת פועלת טוב ראות למרחוק כפי הצורך לצופה ההוא להביט בכלי ההיא: דוגמא זאת ממש היה עושה בלעם הרשע ברשעותיו עינו הרעה כשהיה מתכוין להזיק בהשקפה שהוא לרעה היה מצמצם הבטתו בעצימה קצת למעלה ולמטה את עיניו בכדי שעל ידי זה יתחזק בתוקף כח הראות שלו לפעול ביותר עוז והכלי קסמים שלו היה גם כן מיוסדים על זה לצמצם הבטות עינו לרע לתוך הכלי ההם ואפשר לכוין זה מה שאמר בלק וקבותו לי משם וכן אמר וקנו לי משם. עיין מה שפירש רש"י על קרא דלכה קבה לי זו קשה מארה שהוא נוקב ע"ש ויש לפרש הכל משורש נקב על שם כלי נקובים וחלולים לצמצם את עשת ההבטה על ידי הכלים כמו שמצמצמין על ידי (שפאקטיווע) ושורש קבה הוא משורש ויקוב חור בדלתו (במלכים ב י"ב) שפירושו שעשה נקב: ועתה יומתק לנו לנכון לפרש תיבות שתום העין ממש כפי האמור שם במשנה דפרק השוכר את הפועל דף ס"ט ע"א דאיירי שם במניח יין בלא שמירה דתנא קמא סובר דנאסר בשיעור כדי שישתום ויסתום ויגוב רבי שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח החביות ויגוף ותגוב והיינו דתנא קמא סובר דנאסר בשיעור זוטא והוא כדי שיעשה נקב בתוך המגופה ויחזור ויסתום אף שלא שהה שיעור פתיחות כל המגופה ולסותמה מכל מקום חיישינן שמא עשה נקב קטן בתוך המגופה. ורשב"ג מקיל ואומר דלא חייש לנקיבת קטן בתוך המגופה ואינו נאסר אלא כששהה כל כך כשיעור שיפתח כל המגופה ע"ש על כל פנים תוכן פירוש שתום העין הוא שפירשנו שכל העין מכוסה מלמעלה ומלמטה רק נשאר פתח נקב קטן בתוך העין הוא ממש כמו שתום דהתם שכל המגופה מכוסה ולא נעשה רק נקבקטן בתוך המגופה ויפה ראיתי בפירו' המשניו' להרמב"ם שכתב וז"ל ולשון שישתום נגזור משתום העין דבלעם ע"ש והוא ממש כמו שפירשנו ששורש ודמות אחד לשניהם: ולזה מסוגל מאוד לשון פירוש התרגום שפירש גברא דשפיר חזי כלומר ענין עצומות עין שעושה בכדי שיתחזק עליו כח השקפתו והבטתו לתכליתו שיהיה שפיר חזו. ואפשר לכוין בזה מה שאמרו ז"ל בלעם קוסם באמתו היה הענין על פי שביארנו שכל מעשה רשעתו כמו שקראו חז"ל עין רעה שהיה עינו רעה להזיק בהשקפתו לרעה ולכן היה קוסם באמתו כדי לטמא את עצמו בקרי וידוע מה שאמרו שאשה בשעת ווסתה מזקת ומקלקלת בראייתה ואמרו שאם תראה במראה באותו שעה נעשה כתם על המראה ואף רז"ל אמרו שאם עוברת בין שני אנשי' מזקת בין בתחילת ווסת בין בסוף ווסת ושמעתי שבארצות המערב מרחיקין אותה לחדר מיוחד שאומרים שמזקת ראייתה בכל אשר תפנה לפיכך היה עושה בלעם כל זאת בכדי לחזק את רעת עינו בשעת מעשה המסוגל לזה ואף בילקוט שהבאתי למעלה אמור שאפילו כשברכם ברכם בקול גדול כדי שישמעו כל האומות הקדמונים ויכניסו בהם עין הרע נראה שכל מעשיו היה בעין רעה כמו שקראו חז"ל: האף אמנם לפי פשט המבואר בכתוב שכוחו של בלעם היה בפה וארסו בין שיניו עומד לארור ולקלל מכל מקום גם זאת אמת כמו שקבעו עליו חכמי המשנה שהיה עינו רעה ולא אמרו עליו פה רע נראה שהיה ידוע שארסו בין ריסי עיניו היה עומד להזיק בעינו הרע אל כל מקום אשר יפנה השקפתו לרעה וכמו שנאמר וישא את עיניו והיה מהדר בכל פעם לעמוד במקום שיכול לשלוט את עיניו לראותם כמו שנאמר ויעלהו שדה צופים ועוד אמר אפס קצהו תראה ועוד אמר ראש הפסגה ועל במות בעל הכל במקומות גבוהים שיכול להשקיף אותם ובמדרש יליף שהיה עין רע מקרא דוישא בלעם את עיניו וכן פירש רש"י על קרא זה ע"ש ולכאור' איך מסוגל הקלל' לחוש הראות ומקרא מלא כתיב בחדרי משכבך אל תקלל עשיר וגם הקללות הנאמרי' במשנה תורה מבואר על כל אשר ישנו פה ואשר איננו פה לפיכך נראה ברור דהא והא גרמו לו להוציא מחשבות רשעתו מכח אל הפועל היינו על ידי שישלוט עין הרע אל אשר יפנה להרשיע ומרעי מזלא דהאי גברא קצת אז שעת הכושר וזמן גרמא שיחול עליו קללות חינם כשיקלל: ואמרתי שעל בלעם יש לפרש המפורש משלי י' קורץ עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט הוא אשר ביארנו שעל ידי קריצות ועצימות לצמצם הראות לחזק הכנסת עין רע על האדם ועל ידי זה בלעם האויל ילבט בשפתיו שהוא שעת הכושר שיחול ויתקיים קללתו על אותו האדם וז"ל הזוהר פרשה בלק בלעם הוה רע עין דלא אשתכח רע עין כוותיה בעלמא דבכל אתר דהוה מסתכל בעיניו הוה מתלטייא ובכדי לבאר כל ענין עסק בלעם ומה שנעשה ע"י פעולות עינו הרע ואיזה עילה וסיבה נתגלגל עליו מהקב"ה אשר לא היה יכול באפשרי להוציא מחשבתו הרע מכח לפועל ולבאר עוד כל הדיקדוקים אשר הערנו למעלה עם עוד איזה ענינים שיש לדקדק בקראי דפרשה בלעם: ונקדים אשר שמעתי שנכתב בספרי קורות העתים הנקרא (קראניקי) בארץ אפריקי יש שם עיר אחת רבתי בגוים כלילת יופי רוכלת העמים היא נבחרה לעיר מלוכה להמלך ושריו היא יושבת על ההר ולכן בכל העיר לא נמצא מעיין ובור מים חיים כי כרוה שרים חפרו נדיבי עם העמק שאולה ולא יכלו להגיע אל מקור נביעת המים ואף גם העיר הרים סביב לה וקשה להמציא שאובים מים רק איזה בקעה קטנה יושבת בעמק נמוכה שם שם מצוא מוציא המים והיה מספיקין כל העיר ויושביה מן הבאר ישקו העדרים אדם ובהמה וכל צרכי העיר הן כביסה ושארי עניינים אשר נעשים במים הכל כאשר לכל אשר ישאבו מהבאר ההיא ויהי היום נולד באותו באר בריה אחת אשר היה לה ארס חזק וחריף מאוד בארסי של ריסי עיניו עד אשר כל איש ואשה אשר נקרב לגשת אל הבאר לשאוב מיד היה ניזק על ידי הבטת בריה ההיא החזקת בארס עין שלה שריפת נשמה הנשרף משרף הארס וגוף קיים ולא יכלו לקרב אל הבאר כי כל הקרב יומת ולא יוכלו להשיג ללחום נגדה בכלי מלחמה וכלי קרב מחמת שהאיש הבא ללחום נעשה פגר מות כאשר ניגש שם ויאמרו זקני העיר חכמיה ושריה אהה כי קרא ה' להמית בצמא את כל יושבי העיר ההיא ובעירם וישלחו אחרי זקן ויועץ המלך אשר בארץ תימן כי אמרו שארצות תימן מגדלת חכמים ונבונים ובבואו שמה וישמע את כל שאון מעיר לעזור להם וראה שאין שום עצה ותרופה ללחום את מושל המזיק הזה על פי אשר המזיק משליח את גיריו רשפי אש מארסו הקבוע ותקוע בריסי עיניו ואבדה עצה מארץ הודו וחכמה מארץ תימן ואפס תקוה: ויועצו המלך ושריו ויאמרו הלא שמענו אשר חכמות יהודים גדלה עד מאוד ותרב חכמתם מהימן ומאותן ומכל חכמי קדם ויש במדינתינו עיר גדולה בישיבות יהודים רבים כחול הים ויש להם רב חכם מפורסם אשר הכל תורה יבקשו מפיהו נשלחה ונקרא אלינו אולי ימצא לפנינו תרופה להחיות נפשינו על ידי עצה ותחבולה לירד עד לחייו של המזיק ההוא להמיתו אולם היה שם חוק וברית בעיר מלוכה ההיא שאין רשאי שום יהודי לבוא אל תוך העיר. ואף עובר אורח ממקום למקום ובא מהלכו דרך המלך דרך אותו העיר היה מוכרח לסבב את מהלכו דרך יום או יומים סביב סביב העיר ההוא ובעת שניועצו לשלוח אחרי הרב ההוא ויאמרו מה נעשה לחוק וברית ההוא ואיך יבוא הרב לעיר מלוכה הזאת אחרי ההסכמה וגזירה שכל יהודי שיבוא אל העיר הזאת מתחייב ראשו למלך ויוועדו יחד כל יודעי דת ודין היושבים ראשונה במלכות ויאמרו אף שכתב הסכמה אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב אולם אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומהצורך לעקור גבולות עולם אשר גבלו ראשונים להיות נעקר