גליא מסכת חלק ב מח

לנו בזמן הזה לב נשבר ליתן דין וחשבון והודאה לשעבר ולצעוק על העתיד וידוע מה דאיתא (בפ"ו ו) דסנהדרין שאצל הקדוש ברוך הוא מקבל לקרבן לב נשבר יותר מכל הקרבנות ויליף מקרא זבחי אלהים רוח נשברה ע"ש ממילא על ידי זה יש כאן מחילות עון בער"ה ובפרט לפי מה שביארנו לפרש הקרא דמזמור הודו לה' כי לעולם חסדו שבכל עת מהראוי להודות לה' כמו שאנו אומרים בכל יום ויום מודים כנ"ל וכעת בזמן ער"ה ששנה יוצאת מהצורך ליתן הודאה לשעבר כמבואר במשנה דהיוצא מכרך נותן הודאה לשעבר וליתן תודה על כל ניסים ונפלאות שעשה לנו בכל השנה שעברה ולצעוק על להבא ולבקש שיעשה לנו עוד כהנה וכהנה בשנה טובה הבא עלינו: עוד אמרתי לעורר מענייני בית הכנסת שכל אדם צריך ליזהר לילך לבית הכנסת ולא להתפלל בביתו כמבואר הרבה אזהרו' על זה בתלמוד ופוסקים וביותר (פרק ג' דסוטה) דאמר ר' יוחנן למדנו קיבול שכר מאלמנה שהיה לה בית הכנסת בשכנותה והלכה למרחוק להתפלל בבית המדרש של ר' יוחנן משום שכר פסיעות וכדאיתא במשנה דאבות דאפילו הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עוד איתא בפרק קמא דברכות אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל בחוץ לארץ לא כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ליה ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבית הכנסת כו' עיין שם עוד דאמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת שיזכה להמנות מעשרה ראשונים שיקבל שכר כנגד כל הבאים אחריהם עיין שם. ונראה על פי פשוטו מאי דאהני להו מה שהלכו בקביעות לבית הכנסת לפי מה דהבאתי לעיל מפרק בתרא דמגילה דבית הכנסת נקרא מקדש מעט אם כן יש להם קדושת ארץ ישראל ואולם דרך דרוש אמרתי לפרש זאת דהנה עונש לא תעשה מבואר מהם מלקות או מיתה אבל על מצות עשה יש שכר לעולם הבא ופירות יש להם בעולם הזה אריכות ימים וכדומה ויש כמה מצות עשה שאין יכולת לאדם לקיימן ובפרט יש כמה התלוים בארץ וכמו שאמרו למה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה צריך אלא משום מצית והמקיים מצות עשה יש לו שכר ומי שאינו מקיימן לא מבואר עבורן עונש ובפרט התלויים בארץ ואין בידו לקיימן ואף שיש יכולת בידו להיות נכנס לארץ אפשר אין עונש על זה אולם מבואר בפרק התכלת (דף מ"א) איתא דהמלאך אמר קטינא קטינא סדין בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה ואמר לו רב קטינא ענישתו אעשה הואיל ועל פי דין פטורין בגדים הללו מציצית והשיב המלאך אין בעידן ריתחא ענשי אפילו אעשה עיין שם וידוע מאי דאיתא בפרק קמא דברכות כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש עיין שם וזהו הענין שתמה רבי יוחנן על דאיכא מבי בבבל הואיל והמה נמנעים מכמה מצות עשה מלקיימן ובעידן ריתחא יש עונש אף על עשה כנ"ל ואחרי שאמרו להם דהולכין ומקדמין עצמם לבית הכנסת וממילא אין כעס להקב"ה לכן אינו מגיע להם עונש הואיל דליכא ריתחא: עתה נחזור לעניינא דפרשתא ונבוא למה שדקדקנו למה אמר גבי ברכה לשון אשר ובקללה אמר לשון אם והענין הוא דידוע מאי דאיתא בפרק קמא דברכות יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומסקינן הא בצדיק גמור והא באינו צדיק גמור ולכאורה קשה אף צדיק שאינו גמור אכתי יש לו זכיות אולם יתפרש על פי מאי דכתיב (ישעיה ג') אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליה' יאכלו ולכאורה תיבות טוב מיותר ואין לו שחר כלל נתבאר הכל על פי מה דידוע וכן האריך הרמב"ם בפירוש המשנה סוף ברכות על משנה דיברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בצחות לשונו וז"ל דמשום הכי יברך על הרעה בשמחה כי אפשר היה ההצלחה ההיא סיבה לטורדו מחיי עולם הבא כמו שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ולפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לה' להיות כל מה שיבואיהו בעולם הזה מרע ומטוב סיבה להשיג אליה ההצלחה האמיתית עיין שם באריכות. ואפשר דלזה כיוונו חז"ל בנוסח הברכה דיין האמת כלומר להשיג הצלחה האמיתית] וכמו שנאמ' (במשלי ל') ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש כו' וזהו ענין צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ולכאורה אף שאינו גמור על כל פנים צדיק הוא ולא רשע ולמה רע לו. וניחא על פי הערה הנ"ל דכשהקב"ה רואה שיש לחוש כשיהיה לו טוב בעולם הזה פן יבעטו חס ושלום בתורה ומצות וימנע ממנו השגת הצלחה האמיתית וכמו שנאמר וישמן ישורון ויבעט ונאמר כי תבא אל הארץ כו' ערים גדולות אשר לא בנית בתים מלאים כל טוב כרמים וזתים כו' השמר לך פן תשכח את ה' אלהך עיין שם בפרשה ואתחנן אבל כשהוא לב נשבר ונדכא אז אפשר להיות בטוח שאלהים לא תבזה ולא יבעט בעבודתו והר"ן בדרשותיו דרוש עשירי כתב וז"ל כשהאדם בימי שלוותו אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן מפני הדמיון הנטוע באדם שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו אבל כאשר צר לו אינו יכול לפתותו על דרך זה ולפיכך מכיר האמת על בוריו ומבקש ה' לא להמלט מהצרה לבד אלא בכל לבבו ובכל נפשו שהשכל נוטה למה שטבעו לנטות כשאין לו מונע כו' וזהו סוד יסירי של אהבה כו' ע"ש העתיקו של"ה בהקדמ' העשר' מאמרות שלו מאמר ה' עיין שם. ובאמת אמרו שניסיון העושר יותר קשה לאדם מניסיון העוני וכאמור שיש לאדם שני נסיונות כדכתיב ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אוורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי ובסוף פרק קמא דחגיגה איתא מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מידה טובה אלא עניות עיין שם ורש"י מפרש שם לא בכסף לא באש כמו שצורפים הכסף אלא בחרתי לך כור עוני לצרפך כו' והוא דחוק אבל הענין כנ"ל דיש לפני אדם ב' נסיונות ריש ועושר וניסיון העושר קשה מאוד לעמוד בנסיונו ובתהלים (י"א) כתיב ה' צדיק יבחן משל ליוצר שבודק קנקנים טובים עיין שם ומבטיח הקב"ה להטיב לישראל שיראה לבחון אותם בניסיון עוני שהוא טוב יותר להזדכך בו ולעמוד בנסיונו מהעושר שלא כל אדם זוכה לעמוד בנסיונו. אולם יש כמה צדיקים שזוכה לשתי שולחנות והוא כשהקב"ה רואה שהוא צדיק גמור ומושרש כל כך בעבודות ה' יתב' כחוט המשולש שלא במהרה ינתק שאפילו יהיה טוב לו בעולם הזה לא יבעטו אורחות צדיקים מעליהם אז לא ימנע הקב"ה להטיב להם שרואה שרחוק הדבר שטוב ההוא יהיה ח"ו סיבה ומניעה להשיג ההצלחה אמיתית וזהו שאמרו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור והיינו מי שהוא צדיק גמור שרואה הקב"ה שיצרו כפוף אצלו וכמאמרם רז"ל שיש צדיקים שיצרם זבוח לפניהם וכמו שאמרו על דוד שאמר ולבי חלל בקרבי ובפרק נגמר הדין אמרו זובח תודה יכבדנני זה שזובח אה יצרו וכופפו תחתיו לעבודת הבורא אשר קרוב אצל ה' יתב' שאפילו ייטיב ה' להם לא יטו מני דרך טוב: ואמרתי לבאר בזה מה דאיתא סוף פרק השותפין דשלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא ואלו הן אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ואחר זה איתא שם שלשה לא שלטו בהם יצר הרע אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ותוספות כתב דברי המתחיל שלא שלט בהם יצר הרע אין לפרש שלא שלט כלל דאם כן היכי קיבלו אגרא אלא כדאמרינן רגלי חסידיו ישמור כיון שעבר רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא הכ"נ כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו דוחקין עצמן כ"כ להתרחק מן העבירה סייעם הקב"ה מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע עכ"ל וכפי הנראה תירוצם דחוק ואף מה דמדמו לה להא דאמרינן בפ"ג דיומא דעברו רוב שנותיו כו' אינו דומה כל כך דהתם מפרש רש"י ומהרש"א דיליף ממאי דכתיב רגלי חסידיו לשון רגילות וכמו שאמרו הרגל נעשה טבע להתגבר תמיד על יצרו עד שלא גבר יצר הרע עליו להחטיאו אם כן עכ"פ יש להם יצה"ר רק שמסתמא יתגבר וירגיז יצר טוב עליו מלחטוא עוד אבל הכא משמע לכאורה שלא שלט עליהם יצה"ר כלל אם כן הדרא קו' תוספות לדוכתיה א"כ היכי קיבלו אגרא: ונראה לפרש לנכון דמקודם אמר שם ת"ר ג' הטעימן מעין עולם הבא כו' ויליף מדכתיב בכל מכל כל ומפרש"י כלומר לא חסרו דבר. ולפיכך שפיר סמך לה ברייתא לסיים בה דשלשה אלו לא שלט בהם יצה"ר דאי לאו הכי היה קשה דהא באמת חזינן מפורש בכמה מקומות שלא נחשב כלל לטובה שלות צדיקים בעוה"ז ואדרבא כתיב את אשר יאהב יוכיח. ובפ"ק דהוריות איתא דרש רנב"י מאי דכתיב יש הבל שנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אשרי צדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הרשעים של עולם הבא אוי לרשעים שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה הצדיקים של עוה"ב ועוד סוף יומא איתא שם שאת פני רשע לא טוב לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעוה"ז לא טוב לאחאב בן עמרי שנשא הקב"ה לו פנים בעוה"ז כו' טוב להטות צדיק במשפט טוב לצדיקים שלא נשא להם הקב"ה פנים בעוה"ז עיין פירש"י שם (בחשיי יח) שמפרש הפסוק על פי דרש הזה ע"ש. ובפרק אין עומדין אמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה כו' ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו העגל כו' אין ארי נוהם מתבן אלא מבשר כו' משל לפרה שהיתה כחושה ונתנו לה כרשינין והיתה מבעטת אמר ליה מי גרם כו' משל למי שיש לו בן האכילוהו כו' והושיבו על פתחי זונות מה יעשה הבן שלא יחטא שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ורבנן אמרי מהכא וישמן ישורון ויבעט כו' ע"ש וכמו שמבואר ברמב"ם מפרק הרואה שהעתקתי דמשום הכי מברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כי אפשר היה הצלחה ההיא סיבה לטורדו מעולם הבא וכמו שהבאתי מדרוש הר"ן דכשהאדם בימי שלווה אינו בוחן הדברים על אמיתתן מפני דמיון הנטוע באדם שטורדו ומראה לו תמיד עולם הזה ותאוותיו ויסוד הדבר הוא מה שהבאתי מפ"ק דהוריות שם דרנב"י מפרש מה דכתיב יש הבל כו' אשרי צדיקים שמגיע אליהם כמעשה רשעים של עולם הבא משום שעל ידי זה סיבה להשיג ההצלחה אמיתית משכר עולם הבא. אם כן מכל זה יש לכאורה לדקדק איך נחשב זאת לברכה בכל מכל כל לאבות מה שהטעימן מעין עולם הבא היינו שלא נחסר להם דבר כלום בעולם הזה. אמנם לא קשה מידי דהנה חזינן באמת שם בהוריות מסיק שם על מילתא דרנב"י מתקיף לה רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו אלא אמר רבא אשרי צדיקים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הטוב שהמקום עושה לרשעים בעולם הזה כו' ולכאורה צריך לחקור באיזה סברא פליגי כי כפי הנראה סברות רנב"י ניחא ואטו פליג רבא על כל הא דאיתא בפרק אין עומדין ועל מה דאיתא סוף יומא דמפרשינן שאת פני רשע לא טוב טוב להטות צדיק במשפט שזהו טוב לצדיק שהקדוש ברוך הוא נוטה עליו קו משפט בעולם הזה וכנ"ל אולם האמת הוא דרבא לא פליג עם רנב"י בסברא כלל רק דפליגי במשמעות דורשין לפרושי האי קרא דהנה זה ודאי דאמת דבקרא כתיב טוב להטות צדיק במשפט והוא סברות רנב"י לפרש דאשרי לצדיקים שמגיע אליהם רעה בעולם הזה כנ"ל וזהו ענין שמברך על הרעה בשמחה כאמור אך גם זאת אנחנו רואין דיש כמה צדיקים שזוכין לשתי שולחנות ולא מצינו לומר שעסק טובה הבאה לצדיק שלא לקבלה בשמחה. כי לפי הנחה האמורה בפרק אין עומדין וסוף יומא לכאורה לרעה נחשב זאת ואמרו דמברך על הרעה כשם שמברך על הטובה משמע עכ"פ פשוט דעל טובה מברך בשמחה בודאי ונראה דזהו ענין דיש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו ומפרשינן דהא בצדיק גמור והא בשאינו גמור והוא בצדיק גמור שמושרש הרבה בעבודות הבורא עד שקרוב ששלוות הטובה לא יטהו מיני דרך ודמיונות עולם הזה ותאוותיהם להבל נחשבו אצלו מפני שבוחן הדברים על אמיתתן לאיש צדיק כזה לא ימנע טובה ממנו שעסק טובות עולם הזה לא ימנעהו להשיג ההצלחה האמיתית אבל לצדיק שאינו גמור שקרוב הדבר ששלוות הטוב יכריעהו שיבעט בתורה ומצות וכמו שכתב הר"ן שדמיון הנטוע בארם טורדו ומראה לי תמיד עולם הזה ותאוותיו בשעת ימי שלווה על זה נאמר טוב להטות צדיק במשפט ולהרחיק