גליא מסכת חלק ב מו

ובבעל עקידה שער נ"ז שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתוודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל ועל פי הקדמות אשר מבוארים לפנינו באריכות נראה להשקיט מבוכה גדולה אשר נראה לפום רהיטא שהחכמה והנבואה רצונם חס ושלום בהשחתת עולם ומשפטם כלה ונחרצה נשמעה על החוטאים ולא מחכמה שאלו זאת ובלתי ספק אינו ראוי לחשוב כך על שרשי חכמה ונבואה שלא ידרשו טובתו וקיומן של העולם רק הוא הדבר אשר דברנו שהחכמה והנבואה שפטו שכאשר יהיה עונשו של החוטא קרובה ולא יאריך אפו הקב"ה עליו ממילא רשעים עוד אינם לכן אמרו חטאים תרדף רעה היינו העונש יהיה קרובה ותכופה על העובר ימנעו הבריות מלחטוא ויעדר העונש מהעולם מעיקרא אבל הקב"ה הקיל בעונשו וגם התורה הקילה ועל ידי זה יש פתחון פה להקב"ה שמתגבר היצר הרע על ידי זה. לכן אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלומר שיש טענה ופתחון פה שראוי להתכפר בתשובה ומסיים הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים כו' אשר כבר ביארנו מקרא הזה וזהו כוונות המדרש דמסיים על זה אמר הדא הוא דכתיב על קרא הזה ולכאורה אינו מובן אבל לפי מה שפירשנו מדוייק מאוד דלפי דעת חכמה ונבואה היו נמנעים הבריות מלחטוא כנ"ל רק על פי דעת הקב"ה שהקיל בעונשם ומאריך אפו ומצפה לתשובות רשעים עד יום מותו אם ישיב מיד תקבלו ולכן מונע עונש מהרשע שמא ישוב מחטאו ונמצא דנעקר החוטא מעיקרו על ידי כך נתחזק היצר הרע להתעות את הבריות באמרו שליכא דין וחשבון כלל כאשר הארכנו בחקירה זאת ושפיר דמסיים המדרש על ענין זה מהאי קרא דטוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך כלומר מחמת טובו וחסדו של הקב"ה שהקיל בעונשו דבר זה מורה כלומר מעורר חטאים כנ"ל וביותר יש לבאר חילוקי דעות הנעשה על שאלה הנ"ל מה ענשו של החוטא בין החכמה והנבואה והקב"ה ולבאר דבר הזה מוכרח להקדים הקדמות לדבר זה המבואר בזוהר (פ' בראשית) וכבר האריכו ראשית חכמה בעיקר הזה (בפ' א) משער היראה (ובפ' י"ד) הרבה דברים עד למעלה בשורש זה. ואחריו השל"ה בהקדמה שלו הנקרא בעשרה מאמרות במאמר (ג וד) העתיק כל דברי ר"ח הנ"ל ועוד הוסיף עליהם כהנה וכהנה וביארו שיש כמה ענייני יראה חיצוני ופנימי' ופנימי פנימית היינו שיש כמה בחינות בהם והביאו דברי הזוהר (פרשה בראשית) וז"ל יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב כמה דאתמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין ולשואה רעותי' בההוא אתר דאיקרי יראה ע"ש ויראת המות ויראת עונש גיהנם היא יראה חיצונית וז"ל זוהר (פ' בראשית שם) באתר דיראה שריא מלרע אותה יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהו רצועה לאלקאה חייבא ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר לא שריא עליו ההיא יראת ה' דאיקרי יראת ה' לחיים אלא מאן שריא עליו ההוא רצועה יראה רעה ולא יראת ה' עכ"ל ועוד האריך הר"ח ושל"ה במה שהעתיקו לשון תיקוני זוהר בענין זה דעיקר צריך להיות ירא מהחטא ולא מהעונש ועל זה אמרו אין בור ירא חטא אלא הוא ירא מעונש אבל תלמיד חכם אין עיקר יראתו מהעונש אלא ירא מהחטא ששחטו לפני הקב"ה דאיהו רב ושליט כנ"ל: והנה הקשה הר"ח והשל"ה שם דלפי"ז קשה על הזוהר למה כתב כל העונשים המבוארים בהיכלות הטומאה והפליג מאוד ביאור עונש העבירות לא על החמורות לבד אלא אף על הקלות והפליג במרירת המות שעובר על החוטא ובשבעה דינין דיחלופון בתוקף מכירות העונשים שאחרי המות ועוד כמה עניינים מגיהינם ואחרי הגיהנם הכל במדה ומשקל לפי ערך החוטא אשר הענין נורא וחרד עד למאוד וקשה למה הודיע את עסק העונשים ואם כדי שיפול יראת העונשים על האדם וימנע מלחטוא הא אין יראה כאילו נחשבת רק לחיצונית ותירצו בר"ח ושל"ה שאפשר שהוא כדי שהבורים וחסרי הדעת ישמעו העונשים ויחזרו מפני העונש ומתוך שלא לשמה יבואו לקיים היראה לשמה ועוד תירצו בזה עיין עליהם וכפי הנראה אין כאן קושיא מעיקרא דהנה אם נחקור דבר זה גם אגופיה של תורה אשר מבואר יעודי שכר מצות אם תשמעו ואף עונש ותוכחה על העובר ולא ישמע אל המצות תקשה לן דעל פי זה יעשה מיראת העונשים ותוכחה ע"כ יש לבאר דבר זה כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ומנימוסי המלוכה מלך במשפט יעמיד ארץ ואלה המשפטי' אשר תשים אילו כלי הדיינים מקל ורצועה וכל מלכי ארץ מהצורך לחזק קיום המלוכה להודיע ולהוודע שוש תחת ידו עוז וממשלה לענוש העוברים על רצונו ולהטיב לעושי רצונו לכן מהראוי למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא להיות אדיר במלוכה בדבר הזה להודיע מקל ורצועה אשר הוא נאזר בגבורה בדבר הזה אולם כי לא כצורינו צורם דגבי שכר פועלים אין עסק אמונה תקוע אליו ופעולת שכרו ועונשו על ידי ממונים המשגיחים עליהם לפקח על דבר הזה וכל רואים ושומעים את כל זאת ממילא עוקר התמדת מעשיית המלאכה הוא על ידי שהמקל והרצועה עובר תכופה על המבטלים ממלאכה ושכרו אתו ופעולתו לפניו לכל העושה באמונה וכשנמצא לפועל זמן ומקום אשר ימצא ידו להתבטל ממלאכתו ואין רואה ויודע איש מזה אינו מונע מלעשותו אחרי שנעדר מעליו יראת העונש מפני שעסק הענין שעובר על רצון בעל הבית לא מתפעל הוא מזה כלום לכן אינו מתגולל כלל על האיש העובר ולכן אינו מהנמנע מלעבור על רצונו כשאין הבעל הבית וממוניו רואים ויודעים וגם זאת אם היה יודע שטבעו של בעל הבית להאריך אפו ולמנוע שבט מוסר המבטלים ממלאכתם בלי ספק היו מבטלים על ידי זה הפועלים ביותר ככל אשר יחפצו אף שהיא נגד בעל הבית השוכר אותם לא כן מלכנו צורנו שעליו נאמר האדרת והאמונה לחיי עולמים ואמר ז"ל בא חבקוק והעמיד על אחת וצדיק באמונתו יחיה ואמרו ז"ל לא גאל הקב"ה את אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה דכתיב ויאמן העם כי פקד כו' ובאברהם נאמר והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כי לולא האמונה באמיתות הבורא יתברך שמו אין מוחה לפניו לעשות מה שלבו חפץ מכל תאוות מדומות ואף שיש לנו תורות ומשפטים וחוקים ישרים אף על פי כן יש כמה דרכים ליצר הרע בכמה עניינים להסיתו או שמורה לו דרך להיות כופר בעיקר מחמת שרואיהו דרך רשעים צלחה ולא נעשה פתגם הרעה מהרה וכשלא מוצא יצה"ר להטעותו כל כך עכ"פ מתעה האדם לומר שהקב"ה מאריך אף או מוחל לגמרי כמו שדרשו על קרא אל תבטחו ברע וביארתי מזה למעלה ואפשר שזה פירש הקרא והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה כלומר שחשב שכל מה שלא נעשה פתגם הרעה הוא צדקה של הקב"ה ולפיכך גדולה אמונה יש בעם אפי' על מי שתימצי לומר שעובד השם מיראת העונש על כרחך אמונות הבורא תקוע וקבוע בו הרבה דהא אין רואה כל לפניו מוחה בידו כמו שרואה שוטרי בשר ודם ועוד זאת אילו היה מתנהג הכל במד"ה וממילא היה העונש תכופה אל העובר לא היה הכרח וראיה על אמונות אומן. רק העונש מכריח ומונע אותו אבל אחרי אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה ורשע עושה רעה מאת והקב"ה מאריך אפו ועל ידי זה מלא לב האדם מן היצר הרע המסית אותו להאמין בריע ולבטוח באלוף שהקדוש ברוך הוא מוחל לגמרי ולית דין וחשבון כלל ולכן אי אפשר לצייר כלל עובד מיראת עונש בלי שנצטרף עליו על זה האדם אמונות הבורא איך שהוא רואה ויודע כל מעללי איש אף אם יסתר איש במסתרים ועוד ממילא אף עובד מיראה מאמין דביקות האדם אל חלק אלוה ממעל עד שמהעצמות העבירה נעשה פגם למעלה ויש התקשרות והשתלשלות מהתורה והמצות לעולמות וקדושות עליונים ולכן מאמין אף שאין שכר ועונש נראה וניכר כעת לפי שעה הקב"ה מאריך אף וגבי דיליה שתייסרו רעתו. אחרי אשר נעשה מהעבירה פגם למעלה מההכרח לתקן את אשר פגם ואם לאו סוף כל סוף ישופנו עקב לקבל עונש מאותו פגם עצמו וכן עסק השכר אשר יבוא עליו ממה אשר מתקן בעבודתו וא"כ אף מי שעובד את הקב"ה משכר ועונש מאמין באמונה אמיתית שלימה שיש התקשרות קיום המצות לקדושה עליונה ועל ידי זה יחופף עליו שפע ברכה ולהיפך ימנע מעליו הטוב ויתגולל עליו רעה מאותו פגם עצמו שנעשה מעבירות שלו. ולבאר הדבר יותר אעתיק כאן דברי השל"ה בהקדמה הנקרא בית חכמה (דף טו) שמאריך שם מאוד ואביא קצת דבריו כאן וז"ל דע כי אין השכר והעונש הסכמיי רק הוא טבעיי נמשך מעצמות קיום מצות או עבירות היינו שכר מצוה מצוה כו' עוד כתב שם כי כל הטובות אינו בדרך יעוד כמו שמייעד לתת לפועליו שכר חלף עבודתם כי הטוב הבא בדרך זה אינו נמשך אל העבודה ואינו מחוייב בטבעה וזה פגם וחיסרון גדול בחוק העבודה משא"כ כשהטוב נמשך מעבודה עצמות בטבעה זה יורה על שבח מעלות העבודה והנעבד בה ע"ש שמאריך בזה הרבה וכבר אמרתי בדרוש לפרש על פי זה מה שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס כלומר שלא תהיו עבודתכם דומה לעבודת בשר ודם שהעבודה הוא ענין בפני עצמו והפרס אינו נמשך מעצמות העבודה אבל גבו הקב"ה אינו כן וכמו שכ' השל"ה בשם המקובלים כי מחשבה כזו הוא פגם וחיסרון בחיק העבודת לחשוב שעסק עבודות האדם אל הבורא כמו עבודת לבשר ודם כי אין התקשרות מן העבד אל המלך ואף אין שום התקשרות מעסק מצות בשר ודם אל העבד וגם השכר חלף העבודה אינו נעשה מגוף המצות. אלא ענין נפרד בפני עצמו אבל הבורא יתברך שמו יש לו התקשרות עם עמו וגם השכר והעונש הוא נמשך מעצמות קיום המצות וכמו שמאריך שם השל"ה בשם המקובלים כי שכר מצוה מצוה שמעצמות המצוה מתעורר שפע וברכה על העובד וכן הפועל רע בא לו על האדם מהעצמות הפגם שעושה העובר ובהתחזק אמונה זאת על האדם וזהו עיקר שויתי ה' לנגדי תמיד שכל מעלליו הן לטוב והן לרע הכל מקושר עם הבורא ודאי יהיה מורא שמים עליו גדולה עד מאוד שלא כיראת בשר ודם אשר יכול לסתור במסתרים לעשות מה שלבו חפץ וזהו שאמר שאין עבודתכם על מנת לקבל פרס אלא מעצמות המצות נעשה השכר והעונש ותדעו שכל עסק האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ויהיו על ידי זה מורא שמים עליכם ואקצר כעת. עכ"פ אף מי שעובד ה' מבחינה ומדרגה קטנה בלי ספק עדות ה' נאמנה עליו כאמור שתקוע הדבר בלבו איך שהאלהים יודע ועד וצופה ומביט לנגד עיניו על כל מפעליו וכמו שביארנו שאחרי אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה לא משכר ולא מעונש אם כן כל ירא את אלהים אף משכר ועונש מוכח שאמונת ה' חזקה עליו והתקשרותו בחלק ה' ממעל וכנ"ל ועפי"ז מבואר לנכון מה דאיתא בסוטה פר' היה נוטל (דף מב) פרוש מאהבה פרוש מיראה אמרו ליה אביי ורבא לא תתני פרוש מאהבה ופרוש מיראה דאמר רבי יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ופירש"י מאהבה מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות בורא מיראה פירש מיראה של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת יוצרו כאשר ציונוי ה' אלהי וסוף השכר לבוא עכ"ל רש"י וגם בעבודת כוכבים (דף יט) דרשו במצותיו חפץ מאוד במצותיו ולא בשכר מצותיו ע"ש והענין כמבואר בזוהר בראשית דעיקר יראה הוא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכולהו עלמין ובשל"ה בהקדמתו הנקרא עשרה מאמרות מאמר ג' האריך מאוד בזה ע"ש ומביא שם דברי זוהר בראשית שהבאתי למעלה דאיתא יראה חיצונית הוא יראת העונש ואית יראה פנימית דאיהו איקרי יראת ה' לחיים ובשל"ה מבאר שם אילו העניינים באר הטיב ואמרתי לבאר טעמא דאביי ורבא דאמרו לתנא לא תתני פרוש מאהבה ומיראה דיש לדקדק על מאי דאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה והיה לו לומר יבוא לשמה לכן נראה דעיקר טעמא דאביי ורבא הוא מה שחקרנו למעלה דהואיל והקב"ה מנהיג עולמו בארך אפים ונשיאות עון ואינו נעשה פתגם הרעה מהרה ודרך רשעים צלחה ולכן אף עובד מאהבה ויראה עדות ה' נאמנה עליו ומאמין שהבורא יתברך שמו לו העוז והממשלה דיראת עונש ושכר של בשר ודם הוא שרואה הכל מקל ורצועה הרודה בעם וכאשר ימצא בית מנוס במסתרים לא יעדרו דבר מאתם לעשות נגד רצונו ואצל הבורא ית"ש אין רואה לפניו