גליא מסכת חלק ב מד

להיות זוכין בדין אחרי שיענשו על חטאם ולא יתמוטטו לגמרי והיינו שהודה והסכי' בזה לדברי אליהו שלא יתמוטטו לגמרי ע"י טענה זו עכ"ל המהרש"א ובהערה זאת אמרתי לפרש מה דאמר (קהל' יא) שמח בחור בילדותך וייטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט ואמרתי לדקדק מה שאמר ויטיבך לבך שעל פי משקל הלשון והטיב לבך כמו שאמ' שמח אבל עתה שאומר ויטיבך אינו משמע פעל אלא משמעו ממילא יהיה כך וידוע מה שדרשו רז"ל ע"כ דברי יצר הרע מכאן ואילך האמור ודע דעל כל כו' דברי יצר הטוב עיין פר' במה אשה ונראה לבאר שזהו דברי יצה"ר שמח בחור בילדותיך במעשה נערות שאתה עושה כמו שדרשו רז"ל הילדות והשחרו' הבל שאמרו דברים שעושה בילדותו משחירים פניו בזקנותו ואומר היצה"ר שאין הקב"ה מעניש על עבירות ולא נעשה פתגם הרעה מהרה אלא הקב"ה מוחל והא ראיה שאני אומר שתשמח בילדותך ואף על פי כן לא תבוא עליך רעה אלא תראה שאף אחר זה בימי בחורותיך יטיב לבך ולא יבוא לך שום עונש אלא יהיה דרכך צלחה ותלך בדרכי לבך ועיניך ומסיים ודע כי על כל אלה יביאך במשפט כלומר אף שיש לך פתחון פה על ידי פיתוי יצה"ר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה ורשע עושה חטאים מאות והקב"ה מאריך לו ומתחזק היצה"ר בפיתויים ונמצא הקב"ה בעצמו גורם לזה שמאריך אפו ויצה"ר אומר לאדם שהקב"ה מוחל לגמרי אבל באמת אין הדבר וכמו שאמרו בפרק הפרה אמר רבי חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו אלא מאריך אף וגבי דיליה. רק שע"י שרשע עושה מאה רעות ומאריך לו הקב"ה ואינו נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מצא יצה"ר למלאות לבות בני אדם לעשות רע כי אומר שמוחל לגמרי ולית דין כלל ובזה אמרתי לבאר מה דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך כלומר על ידי שהקב"ה טוב ומתנהג העולם במדות הרחמים דבר זה גורם להתחזק פיתוי היצה"ר להורות בני אדם לחטאים ולכן אמר הקב"ה ואשר הרעתי שע"י זה מתגבר היצה"ר על כן וכו' וכבר מבואר במהרש"א שהבאתי לעיל שאין זה טענה לפטור לגמרי אלא שע"י פתחון פה הזה ראוי להקל קצת במשפט שלא יתמוטטו לגמרי ובזה מתפרש קראי דלעיל שמח בחור בילדותיך. ואף על פי כן לא יבוא עליך עונש במהרה אחר זה והוא ראיה שיטיב לבך להיות לך כל טוב אחר כך בימי בתורותיך שהוא אחרי זמן הילדות ואמרו ע"כ דברי היצה"ר כלומר בזה מפתה היצה"ר את הבריות לידי עבירה וא"כ יש לנו טענה ופתחון פה וכמו שאמר ירמיה מדוע דרך רשעים צלחה כו' ומסיים הקרא דלא יעלה על דעתך שעי"ז תפטור לגמרי ולית דין ולית דיין ולא תבוא כלל למשפט ליתן דין וחשבון לא כן הדבר אלא כמש"כ לעיל בשם מהרש"א דוודאי יש משפט ודין וחשבון לכן אמר ודע דעל כל אלה כלומר דאעפי"כ תבוא לפני אלהים להשפט על כל מעשיך מעשה ופקודתו ואם כן יש לפרש מה שאמרו בתלמוד דע"כ דברי היצה"ר מכאן ואילך דברי יצר טוב דהכל דברי יצ"ט הוא דאיך אפשר לפסוק בסכיני חריפי האי קרא חציו לזה וחציו לזה אלא דיצר טוב הוא דמציע אל האדם ומודיע לו כל זאת דאף שיש לך פתחין פה להמלט על ידי פיתוי היצה"ר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה מ"מ דע דלא תנצל על ידי כך לגמרי כנ"ל ממהרש"א: ומה יומתק לפרש מה שאמר התנא בריש פרק בעשרה מאמרות עשרה דורות מנח עד אברהם אבינו ע"ה להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיבל שכר כולן לכאורה אינו מובן למה קיבל אברהם שכר מחמת שכולן היו מכעיסין והקב"ה האריך אפו לפניהם ולדברינו מדוייק הדבר היטיב שעל ידי שהקב"ה מתנהג ברחמים להאריך אפו אפילו לרשעים ולא נעשה פתגם עונש הרעה מהרה מזה הוא עיקר התגברות יצר הרע להתעות הבריות לעבירות וממילא מהצורך הרבה לגבורות הצדיק להתגבר לעומת זה להכניע ולשבר פיתוי היצר הרע בזה ובזה ניחא דאמרו בפרק אין דורשין דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכשיזכה הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לכאורה קשה די שנוטל את שלו מפני מה מגיע לו משנה שכרו היינו ליטול אף חלקו של הרשע ולפי הקדמה הנ"ל ניחא מאוד במילתא בטעמא דמחמת שהקב"ה משלם לשונאיו אל פניו. סוף פרשה ואתחנן מפרש רש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מהעולם הבא וכן מפורש סוף פרק קמא דקדושין עיין שם ממילא יש להרשע כל טוב בזה העולם ועל ידי זה ניתוסף תוספת מרובה ליצר הרע להביא בני אדם לכפירה ובירמיה מ"ד) מפורש שאמרו לירמיה כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים כי עשה נעשה לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו וכמו שהבאתי לעיל מאמר אחאב שכפר בעיקר על ידי זה שראה שעובד עבודת כוכבים ואינו בא עליו עונש מעצירות מטר ובאמת כל זה הבל ורעות רוח שהכל על ידי התנהגות הקב"ה את עולמו במידת הרחמים ומאריך אף לרשעים או דמשלם לו עבור עסק מיעוט מעשיו הטובים בעולם הזה אבל על כל פנים על ידי הטוב שמגיע בעולם הזה לרשעים מהצורך להצדיק להתאמץ להלחם בגבורה עד שיהיה גיבור לכבוש את יצרו מטענה זאת. נמצא ממילא שמגיע שכרו מכופל להצדיק על ידי טובות המגיע לרשעים אשר בתיהם שלום מפחד כי זה וודאי לפום צערא אגרא וכמו שגורם הרשע צער גדול להצדיק להתחזק נגד טענות היצר הרע אשר בא לו על ידי טובות הרשע כמו כן ראוי ובדין הוא שיטול הצדיק את שכרו חלק הרשע בגן עדן מחמת שהרשע כבר קיבל את שכרו בעולם הזה במלואו וטובו וגרם בזה צער גדול להצדיק ללחום את מושל הוא היצר הרע כאמור וכן אומר התנא עשרה דורות היו מנח עד אברהם וכולם היו מכעיסין לפני הקב"ה ואף על פי כן היה דרכם צלחה ומלאה בכל טוב להודיע כמה ארך אפים לפני הקב"ה להתנהג כל העולם במידת הרחמים וממילא היה מהצורך לאברהם להיות נאזר בגבורה במלחמות יצר הרע אשר מצאה ידו להתעות את הבריות. ולפי שהיה צריך להתחזק על ידי כך בהתאמצות בתוספת מרובה לכן אמר שעל ידי זה נתאמת צדקות של אברהם אבינו עליו השלום שהיה בדין שיטול שכר כנגד כולם לפום צערא אגרא ונראה לבאר דזה עיקר מעלות הצדיקים להיותם עדיפי טובא ממלאכים. וזהו ענין שאמרו שאין יצר הרע שולט בהם הכל על פי עיקרי דברים שביארנו דעיקר שליטות יצר הרע על ידי שהקב"ה מתנהג העולם במידת הרחמים ומאריך אף מלהפרע מהרשעים על כן מלא לבות בני אדם להיות נפתים אל יצר הרע אבל אם היה מתנהג עולמו במידת הדין ולא היה מאריך אפו ונושא עון אלא היה מעניש את הרשעים תיכף ולא יאחר לשלם כפעלם כמעשי ידיהם ולהמית את העובר תיכף להמיתם ברעב ועירום וחוסר כל ממילא היה בטל כח מעשה ידי יצר הרע כי מי הוא פתי יסור הנה לילך במו אש בתוך האש אחרי שיודע שרגליו תכוונה והנה עולם המלאכים מתנהג הכל במדת הדין ולפיכך נאמר במלאכים וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם ואף הפייטן יסד בשחרית ראש השנה יום שני כל חיילי חוסן בחרדה מחלים ובקדושה דמוסף אמר הפייטן זעות בלי לאות מחיל כסא פירוש חזיעין מפחד הכסא וכן אמר התרגום ושמעית בתרי קל זיע דמשבחין כלומר בזיעה ופחד משבחין והטעם משום דליכא שם אריכות אפים רק הכל באימוץ מדות הדין ולכן מצינו תיכף שנתגאו המלאכי' לאלתר נדחו ממחיצתן והא ראיה דבמדרש שם חשיב שנדחו קל"ח שנה היינו ממעשה סדום עד חלומו של יעקב וכן אמרו כמה פעמים אפקוהו ומחוהו שתין פולסי דנורא כשנמצא איזה שינוי במעשיו אמר אפקוהו ומחו כו' כלומר אחרי שעל פי מידות הדין אין ארך אפים ונשיאות עון לכן משפטם חרוץ לאלתר ונעשה פתגם משפטן מהרה ממילא אין יצר הרע שולט בהם ואין בו כח כל כך להסיתם ולהעבירם מדעת קונם אחרי אשר חיל ורעדה יאחזון ויאמרו שתיכף יום הדין מתוח עליהם להענישם ממילא אף כח צדקתם אינה חזקה כל כך כאמור איזהו גבור הכובש את יצרו ומושל ברוחו. [ובזה אמרתי לפרש הכתוב אעשה לו עזר כנגדו כלומר לא טוב היות האדם לבדו ידוע מה שדרשו והנה טוב מאוד זה יצר הרע ואמר הכתוב שעל ידי עזר היינו התנהגות מדת הרחמים יתחזק הכנגדו ובלא זה לא היה מתחזק כח היצר הרע וזהו שאומר לא טוב היות לבדו היצר הרע אם לא שאעשה לו עזר על ידי ארך אפים יתחזק פעולתו בשלימות] וכל זה נאמר במי שרוח המושל עולה עליו שיצר הרע שולט בו על ידי זה גברה צדקתו בתוקף ועוז לאפוקי במלאכים שאין יצר הרע שולט עליהם נמצא מבואר דצדיקים עדיפי טובא על פי זה להיות מחיצתן לפנים ממלאכי השרת ולפום צערא אגרא ומעלות הצדיקים המתגברים במלחמות לכבוש את יצר הרע גדולה היא עד מאוד. ואמרתי דיש לבאר ענין זה בהאי קרא דקהלת דאמר שם מקודם אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב כו' אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו ומסיים כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי אלהים אשר יראו מלפניו לכאורה האי סיומא אין לו המשך סמיכות במה שקדם לו גם לכאורה הוא כפל לשין דאחרי אשר אומר אשר יהיה טוב ליראי אלהים מה דאמר עוד אח"כ אשר יראו מלפניו הוא כולו מיותר היינו יראי אלהים היינו יראי מלפניו אבל לפי הקדמתינו מבואר הענין לנכון והכי קאמר שעל ידי שלא נעשה עונש הרעה מהרה וחוטא עושה מאה רעות והקב"ה מאריך לו ובזה יצר הרע מתעה הבריות לעבירות באמרו לית דין וחשבון ועונש כלל וכלל נמצא ממילא יראה שגוברת על הצדיקים להטיב דרכיהם אף שרואין דרך רשעים צלחה בלי שוד ושבר ממילא יראתם יראה שלימה ונכונה ולא יראת העונש לבד אלא קרוב ליראה פנימית המבואר בסיפרי מוסר דעיקר היראה להיות ירא וחרד מפני רוממות וגדולת הבורא לא שיהיה עיקר מפני עונש והדברים ארוכים ואקצר כעת ואפשר אבאר בארוכה עוד בדרוש זה עיקר הזה ולכן אמר שעל ידי שהרשע עושה מאה רעות והקב"ה מאריך מלעונשו על ידי זה מעלות הצדיקים ויראתם טוב עד מאוד שנראה שאין יראתם משום עונש לחוד רק צדקתם קבוע מלפני רוממות הקב"ה והדר גאונו ונתחזק מעלות צדקתם בזה על המלאכים כאמור לפנינו למעלה וזה שאמר כי ידעתי אשר ענין הזה טוב לפני יראי אלהים במה שנמצאים מכל מקום טובים וישרים מפני שעתה נתבאר בעליל שעסק צדקות יראתם לא מפני העונש לבד אלא מפני גדולתו של הקב"ה וזהו שכפל ומסיים ואומר אשר ייראו מלפניו כלומר לא ייראי מפני העונש כל הישרים והיראים אלא יראתם קבוע כעת מלפניו כלומר לפני הקב"ה עצמו [עיין ילקוט איוב סימן תתצ"ה דראוי היה לגזור מיתה על רשעים ולא על צדיקים אלא כדי שלא יאמרו כלום הצדיקים חיים אלא מפני שמסגלים מצות ומעשים טובים אף אני אעשה כך ונמצא עשוייה שלא לשמה עיין שם]: ועתה נחזור לפרש על פי הקדמות הללו מקראות שהערותי לדקדק עליהם בפרשה בראשית במה שאמרו שמתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים ודקדקתי למה לא אמר ראה שאין הבריות מתקיימים אבל לדברינו מדוקדק מאוד דבר זה ועל פי הקדמה שהקדמנו בשם השל"ה שהביא בשם הקנה שכתב דצדיק יסוד עולם והוא המעמיד העמוד המחבר שמים וארץ כמו שהעתקנו דבריו לעיל באריכות וזהו הדבר שביארנו שאם היה מתנהג כל העולם במידת הדין אם כן אין צדקות הצדיק חזקה כלל אחרי שהיו רואים שהעונש תכופה ומחוברת למעשה העבירה כאחד לא היה שום אחד נעזב מלהיות צדיק טוב ולא רע וגירי אריות האמור במלכים (ב' י"ז) יוכיחו שעל פי יראת אריות הוכרחו לעבוד ה' ולכן לא היה לבבם שלם בעבודות אלהים חזקה כלל ואם כן ממילא כשהיה מתנהג העולם במדת הדין לא היה צדקות הצדיק גדולה כל כך שיתחזק על ידו העמוד שהוא יסוד עולם המחבר שמים וארץ כי מה שנאמר וצדיק יסוד עולם מהצורך להיות צדיק ביראת אלהים ולא ביראת העונש שהיה תכופה ובא עליו אחרי מעשה הרשע תיכף לכן לא אמר שאין הבריות מתקיימים כי אדרבא אם היה הכל במידת הדין ממילא היו חידלו הרע והיו למודי הטוב להיות כולם טובים מבלי לחטוא מעיקרו ודייק ואמר שאין העולם מתקיים על אופן צדקות כזו והישרים שהיו על פי בחינה זו לא היו באפשרם לחזק העמוד היסוד עולם והעמוד הזה היה חלוש אחרי אשר גם גבורות הישרים לא היה כל כך חזקים וראוי לומר על זה לא טוב היות