גליא מסכת חלק ב מג

בפרק שואל דהמלך ועבדיו כשהן נכנסין לעיר כולם בשער אחד נכנסין וכשהן לנין אז נותנין לכל אחד ואחד מדור בפני עצמו לפי כבודו. כמו כן אמר בקרא יבוא שלום ביחד כלומר כולן נכנסין כאחד אבל מכל מקום כל אחד יש לו מדור בפני עצמו להיות מנוחתו כבוד לפי כבודו לכן מסיים ינוחו על משכבותם. דרוש ביראת ה' לפרשת בראשית מדרש הובא בכמה ספרים ובבעל עקדה שער נ"ז שאלו לחכמה חוטא מה ענשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה ענשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מה ענשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקדוש ברוך הוא חוטא מה ענשו אמר יעשה תשוב' ויתודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל ובביאור מדרש זה יבואר לפנינו מה שיש לדקדק טובא בקרא דכתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. הנה פתח ואמר יראו את ה' קדושיו למאי דייק דווקא קדושים ומסיים כי אין מחסור ליראיו והיה די לסיים ולומר וכפירים רשו ורעבו לענין מאי אמר עוד ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. הא כבר אמר כי אין מחסור ליראיו ועוד למאי שינה קרא ואמר ודורשי ה' ולא אמר יראיו כמו שפתח וגם תחילה אמר סתם כי אין מחסור ולא הזכיר כל טוב ואחר כך דייק ואומר ולא יחסרו כל טוב: ולבאר כל זה נקדים עוד לבאר מה דאיתא במדרש בראשית הובא ברש"י ברא אלהים ולא נאמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושיתפו למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים עכ"ל והענין קשה מאוד לומר על הקב"ה השתנות מן מחשבה למעשה ולא בן אדם הוא להתנחם ועוד קשה מה דאמר ראה שאין העולם מתקיים היה לו לומר שאין הבריות מתקיימים ומה נוגע הדבר אל העולם. עוד יש לדקדק טובא כמה דיקדוקים בהני קראי דבשלמא תחילה אמר בראשית ברא אלהים ניחא דזה קאי אתחילת מחשבה. אבל לבסוף ביום הששי בשעת בריאת האדם כתיב נמי ויברא אלהים את האדם. ושם איירי בסוף מעשה היה לו לבאר איך ששינה המעשה ממחשבה ושיתף רחמים ולמה לא זכר התם עדיין שם הו"יה. עד אחרי כל העניינים שחזר הכתוב על כל מעשה בראשית ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שם הודיע לנו הכתוב שבשעת מעשה של האדם לא עשהו כמו שעלה במחשבה אלא שיתף מידת הרחמים וקשה לעיל בשעת גמר מעשיהו של האדם היה לנו להודיע זאת אף כל המשך דהאי קרא מוקשה ובפרט מאי דמסיים התם ביום עשות כו' ארץ ושמים כולו מיותר אחרי אשר הזכיר מקודם ופתח בשמים וארץ ואיירי בהו למה לו להזכירם שנית גם בכל מקום שמזכיר שם מקודם הוא אומר השמים והארץ. ועתה מקצר ואומר שמים וארץ ולא אמר הארץ והשמים עוד ידוע מה שדיקדקו חז"ל בפרק אין דורשין על האי קרא דמקדים ארץ לשמים ובכל מקראות ראשונים מקדים הכל שמים לארץ ולבוא אל ביאורינו נקדים לבאר חקירה עצומה נכונה אשר העלתי לדרוש ולחקור טעמא דמתקבל על האי מילתא דאמרו ז"ל דמעלות צדיקים ומחיצות הצדיקים עדיפא טובא יותר מהמלאכים כמבואר בילקוט בלק על קרא דכעת יאמר ליעקב ע"ש ובמקום אחר הארכנו דברים אשר עיקר מעלה לישראל במה שיש להם יצר הרע לחטוא וביארנו מדרש והנה טוב מאוד זה יצר הרע. אולם זאת מצאנו דאף המלאכים נמצאו חוטאים והוא בילקוט פרשה ויצא והנה מלאכי אלהים עולים ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן מלאכי השרת ע"י שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן קל"ח שנה רבי תנחומא אומר על ידי שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו והובא מדרש זה בשל"ה בהקדמה הנקרא בית ישראל (דף יח) ומוכיח ממדרש הנ"ל דאף המלאכים המה בעלי בחירה לחטוא ומסיים והסוד הוא כי כל נברא הוא חסר ואף שהוא שלם יש בי חיסרון קצת ע"ש שהאריך בזה ואף הפייטן יסד ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין. אם כן נראה שאף המה נידונין בדין ומשפט ואמרו יהבו ליה שיתין פולסי דנורא על שלא עשה כשורה. עכ"פ מבואר שגם על המלאכי' נמצא במעשיהם מעשים שעושים שלא כהוגן לחטוא בהן ואם כן יש להם יצה"ר לחטוא ומאי רבותא דישראל ועוד קשה דמבואר (בפ' ר"ע) בשעה שרצו המלאכים לקבל התורה אמר להם משה מה כתיב לא תרצח לא תנאף כלום יש יצה"ר אצליכם ע"ש ולכאורה יש סתירה מילקוט הנ"ל דנמצאו המלאכים חוטאים ונענשים: ואמרתי להשקיט מבוכה זאת על פי קוטב אמת ונכון אשר הנחתי לבאר את האמור ברש"י הנ"ל שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף רחמים אין כוונות הענין שאם היה מתנהג בדין הי' חש ושלום כליה על הבריות ע"פ עונש מידות הדין שהיה עובר עליהם תמיד לא כן הדבר ואיפכא מיסתבר דאם היה מתנהג העולם בדין בלא ארך אפים ובלא נשיאת עון ממילא היו בני אדם נמנעים להזדקק לשום חטא ועון מעיקרו אחרי שהיו רואים שלא נמצא שום רשע וטוב לו. והיה תיכף כאשר יחטא איש לאלהים ופיללו אלהים בעו נשים ושפטים במידה ובמשקל כפרי מעלליו ולא היה נמצא שום רשע וטוב לפניו לישב לפני אלהים להתקיים בחטאו כי יסופו ויתמו למות ברעב וצמא וחוסר כל וצדיקים היו יושבים עולם לפני אלהים להציל ממות נפשם כפירים היו רשו ורעבו ודורשי ה' לא היה חסרי כל טוב סלה נמצא על ידי זה היה כולם טובים בהכרח גמור לא נעדר אחד מני אלף. כי איככה אוכל ויכול להיות רשע חוטא נפשו אחרי אשר בעיניו יראה שאם יחטא ואשם באחת מכל מצות ה' ימנע הטוב וגמול רעתו על ראשו על פניו יענה ועל פי הכרח זה היה נעשה הדבר אשר כל איש כלל עם הישראלי היו יראים את ה' לעברו ביראה ושחד מחמתו כמו שלא נמצא שום אדם הולך על גחלים שיודע שרגליו הכוונה כן היה מהנמנע לשום אדם לעבור את פי ה' אחרי אשר יודע אשר גחלים הוא חותה על ראשו ונמצא היו ספו ויתמו חוטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם והיה העולם מתקיים ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ולא היה שבט אנשים ופגעי בני אדם מלוי כלל בעולם שלא היה נמצא את מי לענוש ואם כן קשה לכאורה איך אמר המדרש שאם הי' נברא במדת הדין לחוד לא היה העולם אפשר להתקיים. אשר משמע לפי פשוטו שלא היה מתקיים מחמת עונש הגדול שהיה עובר עליהם על פי מדת הדין. וקשה דאף באמת שהעונש היה בהכרח על העובר במידה מרובה ע"פ מידות הדין הלא עיקר העונש על רשעים יחול ואחרי אשר רשעים עוד א נם על פי הקדמה המבוארת מההכרח שהעונש היה נעדר מהוויתו והבריות היו מתקיימים ביותר וביותר אחרי אשר שוד ושבר לא היה עובר בעולם ולתרץ כל זה נראה לבאר על פי שידוע שצדיק יסוד עולם וכתיב אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ובשל"ה בהקדמתו הנקרא שער הגדול (דף לא) איתא וז"ל במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה תאנא עמוד אחד מן הארץ עד רקיע וצדיק שמו ע"ש הצדיקי' וכשיש צדיקים בעולם מתגבר ואם לאו מתחלש והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם ואם הוא חלש לא יכול העולם להתקיים הלכך אפילו אין בעולם כי אם צדיק אחד מעמיד העולם ע"כ והעמוד הזר הוא האמור עליו בחגיגה פרק אין דורשין רבי אלעזר בן שמיע אומר העולם על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם ע"כ והוא מן הארץ סוד חרץ החיים עד לרקיע העומד באמצע ועליו נאמר כי כל בשמים וארץ והוא המיחד שמים וארץ ומחברם להיות אחד ונקרא צדיק על שם הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם המעוררים אותו במעשיהם הטובים הוא מתחזק עכ"ל של"ה ע"ש היוצא מדברים הללו דעיקר קיומא דעלמא הוא רק על ידי הצדיק שהוא העמוד ויסוד המעמיד וכל זמן שהצדיקים מתגברים בצדקותם אף העמוד המקיים העולם מתגבר ואם לאו העמוד מתחלש ואין העולם מתקיים והנה ידוע מה שאמרו איזה גבור הכובש את יצרו ואמרו (בפ' ה דסוכה) דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולכן כשהאדם מתגבר עליו לכובשו ראוי הוא להקראות גיבור על שכובשו. ואף גם זאת ידוע שעיקר שליטות והתגברות יצה"ר הוא על ידי שמוצא מקום להסית האדם לרע. על ידי שאומר לו הלא ראית רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן. אף שהוא רק רע כל היום אף על פי כן ביתו שלום מפחד ואין פחד אלהים נגד עיניו. והדבר מפורש (בקהלת ת) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו כו' נמצא עיקר כח והתגברות הוא אינו אלא ע"י שהקב"ה מאריך אף לרשעים ודרך רשעים צלחה ובזה מסית ומדיח הבריות לחטוא מחמת שיראה שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לעמוד ברשעי כל ימיו ומפני שהקב"ה ארך אפים אף לרשעים ומתנהג עם כלל העולם במידת הרחמים על ידי זה מתגבר היצה"ר להחטיא את הבריות מה שאין כן כשהיה מתנהג הקב"ה רק במדת הדין היו רבים שבים מעון: ואפשר לבאר בזה (ירמיה יב) דכתיב צדיק אתה ה' כי אריב אליך כו' כלומר מחמת שצדיק אתה ופועל צדקות אתה בקרב הארץ להאריך אף לענוש את הרשעים ענין זה הוא מסית ומדיח לכלל העולם. כנאמר שלא נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לבות בני א דם לעשות רע ואחאב אמר כך לאליהו כדאי' באגדא דסוף פ' חלק ואמר דהעמיד עבוד' כוכבי' ומזלות על כל תלם ותלם ואף על פי כן לא נעצר השמים מלהוריד טל ומטר ע"ש אבל הענין הוא על פי שהקב"ה עושה צדקות ומאריך אפו והארכתי בזה בדרוש לפרשה נצבים בדברים ערבים ולכן אמר ירמיה צדיק אתה ה' כלומר שאתה מתנהג במידות הויה שהוא רחמים וצדקה ע"כ מצאתי לריב ולהתווכח שאתה גורם להתגרות יצה"ר להחטיא את הבריות ומסיים ירמיה אך משפטי' אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד אם כן גורם שנעשה בזה כח ליצר הרע להסית את הבריות וגם בסוף אין דורשין איתא דרש ר"י בר נחמני מאי דכתיב אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל אל תאמין בו שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצה"ר ואין אלוף אלא הקב"ה כו' ע"ש וראוי לומר בזה וצדיק באמונתו יחיה כלומר שאינו מאמין ביצה"ר אלא מאמין שהקב"ה גבה דיליה הרי מבואר דבר זה בתלמוד שזה עיקר הסתות יצה"ר על ידי שאמר הקב"ה מלא רחמים ולא יפלל לענוש אף למי שחטא לו ובפרק אין עומדין ובפרק החליל איתא דאילמלא מקראות הללו שמבואר שהקב"ה מתחרט על בריאת יצר הרע נתמוטטו רגלינו במשפט ומפרש"י שם דעכשיו יש לישראל פתחון פה שהקב"ה הוא הגורם שברא היצה"ר ולולי זה נתמוטטו במשפט ע"ש וזהו כוונת ירמיה אך משפטים אדבר מדוע דרך רשעים צלחה כלומר בשעת משפט אדבר מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד ועי"ז נתחזק ומתגבר עלינו יצה"ר ואומר שצדיק הוא ה' פועל צדקות ורחמים למחול למי שחוטא לו וכמו שפירש"י הנ"ל שעל ידי זה יש לנו פתחון פה שלא נתמוטטו במשפט כנ"ל ובזה יש לפרש מה שאמר אל ארך אפים ורב חסד בוא"ו הפטוף וחיבור ואחר זה נוצר חסד בלא ווא"ו ואחר זה אמר ועובר על פשע בוא"ו. והענין הוא אשר אמרנו על ידי שהקדוש ברוך הוא ארך אפיים גורם להתחזק טענות היצר הרע שהקב"ה מוחל לגמרי ממילא יש פתחון פה להחוטא שדבר זה גורם לאדם להיות חוטא לכך ורב חסד כלומר מטה הדבר כלפי חסד ולא נתמוטטו רגלי ישרים משום פתחון זה וכן אמר אח"כ נושא עון ועובר על פשע כלומר שע"י שהקב"ה מתנהג במידת רחמים ונושא עוונות עמו על ידי זה נתגולל הדבר שהיצה"ר מתעה את הבריות להחטיאן לפיכך עובר על פשע שהקב"ה הודה ואומר אשר הרעותי שיש לישרים על ידי זה פתחון פה במשפט. ומהרש"א ז"ל בפר' אין עומדין כתב על דברי רש"י שפירש נתמוטטו רגלינו במשפט אבל עכשיו יש לנו פתחון פה כו' וז"ל הוא מבואר דודאי אין זה טענה אמיתית במשפט שהרי ניתנה הבחירה לאדם וכמאמר רז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהיא התורה כדאיתא פ"ק דקדושין דאם לא כן הותרה הרצועה ואין כאן שכר ועונש אבל כדי לזכותו ניתנה הבחירה לאדם שינצח היצה"ר ויזכה ליום הדין אלא דה"ק דיש לנו טענה ופתחון פה קצת במשפט שלא נתמוטטו לגמרי במשפט דיש פתחון פה על שברא לנו יצר הרע שגורם לנו עוונות וחטאים וראוי