גליא מסכת חלק ב מב

הצדיקים יותר מעל כבוד עצמו דכתיב ומקללך אאור בעצמו ובכבוד הקב"ה אמר ובוזי יקלו ע"י אחרים ע"ש ולי נראה להעיר ענין אחר בתוכן מקרא הזה דהנה ידוע שמעלות נביאים יותר במדרגה מהמלאכים והובא ברש"י פ' בלק מילקוט שם על קרא כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ע"ש ועיין בשל"ה בהקדמה שלו הנקרא בעשרה מאמרות מאמר שני שמאריך להביא בזה דעת הקדמונים בזה והביא שם דברי בעל אבן עזרא שהביא דעת ר' סעדי' גאון שהישרים המה יותר נכבדים ממלאכי השרת והוא חולק עליו ודעת אב"ע שהצדיקים אינם נכבדים אלא ממלאכים המתחדשים אבל לא ממלאכי השרת ע"ש שמאריך בזה כמה דעות שמסכימים שמדרגות נביאים הקדושים אפי' למעלה ממלאכי השרת עכ"פ מהמתחדשים לית מאן דפליג דמעלת שישרים גבוה מהם כאמור ברש"י בפ' בלק ובילקוט שם דמחיצות נביאים הקדושים לפנים ממה"ש וז"ל ראה בלעם שיושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו ומבררים כל פרשה ופרשה למה נכתבה וכן הוא אומר כי ליושבים לפני ה' יהיה כו' והיה עיניך רואות את מוריך ומה"ש שואלים אותם מה הורה להם הקב"ה לפי שאינו יכולים לכנוס שם למחיצתן שנאמר כעת יאמר ליעקב כו' ועפ"ז ניחא מה דמסיים בקרא וכבוד ה' יאספך וידוע מה שאמר משה בפ' כי תשא הראני נא את כבודך והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות כי לא יראני האדם וחי עיין ילקוט בשעה שהנפש יוצאה מהגוף אז רואה פני השכינה ע"ש משמע שכבודך האמור במקרא הוא ענין ראיות השכינה והודיע הקב"ה שבחייו א"א לראות כבודו של הקב"ה אם לא שלאחר מיתה זוכין לראות פני השכינה כאמור בילקוט והיו עיניך רואות את מוריך אכל מלאכי השרת אינן יכולין לראות כבודו של הקב"ה היינו זיו השכינה וכאמור משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו בכל מקום שהוא אבל המה אינן יודעים מפני שאין להם יכולת לכנוס למחיצות מחנה זיו שכינה כמו הקדושים שאמרו שיושבין ונהנים מזיו השכינה וכמו שאמרו נשמתן של צדיקים חצובות מתחת כסא הכבוד ולאחרי מותן גנוזות תחת כסא הכבוד כאמור והיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כמו דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים עיין ברמב"ן שכ' מאן דנפיח ממה שבתוכו הוא נופח וזהו שנאמר והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה משמע שהקב"ה נתן מדילי' חלק ה' עמו וע"פ מה שביארתי בדרושים אחרים מהענין שהקב"ה כו' והארכתי בזה א"כ מה שאמור בילקוט שיושבים לפני הקב"ה ומבררים כל פרשה למה נכתבה א"כ מעמיקים על וסודות התורה וסודה ולכן אמר והיו עיניך רואות את מוריך כלומר ע"י התורה אתה רואה את זיו השכינה משא"כ מלאכים אין להם יכולת לראות ולחזות בנועם כבוד השכינה והקדמונים פירשו מה דכתיב כי לא יראני האדם וחי תיבות וחי קאי על מלאכים כלומר אפי' מי שהמה תי לעולמים ג"כ לא ראו את כבודו ובזה מתבאר לנכון מה דאמר בעושה מצוה מקדמתו והולכת לפניו ויליף מדכתיב והלך לפניך צדקך ומסיים וכבוד ה' יאספך והענין יובן למשל אם יש איזה אורח הגון בעיר מזמין אותו איזה גביר מנדיבי העיר אליו אל סעודה ושולח אחריו איזה נער ממשרתיו לקרוא לו והנער הולך לפניו להראות לו דרך מבוא לבית נגיד הנ"ל אולם בבואו שם הולך הנגיד נכחו ומכניסו הנגיד אל חדר לפנים מחדר חדר הפנימי תוך ההיכל אשר הוכן מושבו של הנגיד כי שם יאכלו לחם הסעודה והנער המשרת אשר הוליך את האורח הנ"ל מבית אכסנאי לבית הנגיד אין לו רשות ויכולת לכנוס אל תוך חדר ההוא מושב היכל מיוחד לנגיד הנ"ל עם האורחים המזומנים כן הוא בעצמו ענין הזה שאמר והלך לפניך צדקך כלומר שהולך להראות לך הדרך ילך בה. אולם אין רשות לאותו מלאך לכנוס אל מחנה שכינה כי אין לו כח לראות את כבודו וכאמור זה אל זה שואלים איה מקום כבודו לכן מסיים וכבוד ה' יאספך כלומר אותו מלאך יהיה הולך להראות לך הדרך אשר תלך עד מחנה שכינה אמנם בבואך שמה כבוד ה' בעצמך יאספך שהמלאך ישאר עומד מחוץ למחנה ושם יקויים בך והיה עיניך רואות את מוריך מה שבחייך אין אדם יכול לראותו דאפילו משה רבינו אמר הראיני את כבודוך והשיבו הקב"ה כי לא יראני כו' אבל שם יהיו עיניך רואות את השכינה מה שהמלאך לא יהיה לו יכולת לראות וכל זה במלאך טוב הנברא מעשיות מצוה נתבאר שעיקר תשלומי שכר המצוה אינו תלוי בו וכמאמר ז"ל יושבים ונהנין מזיו השכינה וכאמרו ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו וכאמור וכבוד ה' יאספך שזהו עצמות השכר מה שמבחינים ורואים כבוד ה' מה שמה"ש אינן משיגים כבודו ואומרים איה מקום כבודו אולם בענין עונש עבירות מידה אחרת הוא שאותו מקטרג עצמו שנברא ע"י עשיות העבירה הוא הדן את האדם וכל זמן שלא כלה המקטרג הזה מתוח עונש על האדם ומבואר בספרי יראים ומהם בזוהר במקומות רבים כי המקטרג צועק הב לי מזוני ועיקר חיות המקטרג הוא מה שנוקם ושופך חימה על העובר ואין להעובר מנוחה ממנו כל זמן שהוא קיים. עד שנתמלא סאתו מידה במידה עבור העבירה שעשה אז ממילא נאבד וכלה מקטרג ההוא לאפס ואין אחרי שנעדר עיקר חיותו שהוא ע"י העונש שעושה ובספר חיקור דין (חלק ה' פ' ה') מאריך בזה לפרש מה שכתוב כי תולעתם לא תמות תולעת כינוי להקטיגור ואמר מיתה הוא דלית ליה כל זמן העונש ועד שהקטיגור הנקנה ע"י חטא עוסק ובא לגבות חובו לא יתאר בו מיתה אבל אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחרי שקיבל עונשו במדה ובמשקל כי יתבטל התולעת ביטול גמור שהוא הרבה יותר ממיתה כדכתיב כי הנה אויביך יאבדו הנדרש על המזיקים שנבראו ערב שבת בין השמשות וכשבא שבת אמר אדם הראשון מזמור זה ואבדון ומות ב' דברים הם דהא חלקינהו קרא (איוב כח) אבדון ומות אמרו כו' ע"ש באורך ונתבאר שיש הפרש גדול בין שכרן של מצות והמלאך הנברא מעסק עשיות המצוה ובין עבירות והמקטרג הנברא מעסק העברת עבירה והוא זה שתשלום שכרן של מצות אינו מסור להמלאכים והמה אינם רק מליצים טוב להקב"ה כאמור והלך לפניך צדקך אבל עיקר שכרן עין לא ראתה אלהים זולתך וכאמור וכבוד ה' יאספך כנ"ל אבל גבי עבירות אינו כן כאמור הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות עולה ומסטין ומקטרג ונוטל נשמה ומפי עליון לא תצא הרעה ותיסרך רעתך כתיב היינו תולעת האמור מקטרג מחבל הנברא מן העושה העבירה אותו מלאך רע מענש אותו במדה ובמשקל עד שבזמן שנתמלא סאתו של החוטא אז כלה ונאבד המקטרג מעיקרו שאין לו חיות כלל בלתי העונש וזהו האמור כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הובא בילקוט פ' כי תשא הראני נא את כבודך ביקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים לעתיד ע"ש שהשיב הקב"ה לא יראני האדם ששכר הזה עין לא ראתה ומבואר ע"פ הקדמות האמורין ממקרא הנ"ל שאומר כי מכבדי אכבד כלומר שכר של הצדיקים עבור המצות אכבד אני בעצמו כי אין רשות למלאך בזה אבל עסק עונש מפי עליון לא תצא הרעות רק ע"י אותו מחבל המקטרג הנברא מן העבירה ולכן אמר יקלו מעצמו ולא ע"י הקב"ה בעצמו אלא ע"י אחרים עד שכלה המקטרג המחבל שנברא ע"י עבירה ומפורש כך באגדה הנ"ל שאמר העושה מצוה מקדמתו והולכת לפניו דכתיב והלך לפניך צדקך כמו שהקדמנו המשל מהמשרת שקורא את האורח אל בית הסעודה שאין לו רשות לכנוס לאותו מקום כנ"ל ומסיים וכבוד ה' יאספך כלומר עיקר שכרן של צדיקים הנקרא כבוד זה ה' יאספו בעצמו ולא ע"י אחרים אבל בעבירה אמר ילפתו ארחות דרכם כלומר המחבל הנברא מלפפתו כמו שנאמר ויחרד האיש וילפת כן מלאך המחבל מקרידו ומלפתו. עד שמקבל עונשו במלואו אז יעלו בתוהו ויאבדו כלומר שיאבד המחבל ההוא מהעולם לגמרי אחרי מלאות העונש של העובר וכאשר ביארתי לעיל מספר חיקור דין דדריש מקרא דכי הנה אויבך יאבדו דמיתה הוא דלית ליה לאותו תולעת אבל אבידה אית ליה כנ"ל ובזה יש לפרש מה דאמר מקודם אבינו מלכנו כלה כל צר ומסטין מעלינו זה קאי על אותו מחבל שנברא מן העבירה שאין תקומה להעובר עד שיכלה התולעת הזה לגמרי כנ"ל דכל זמן שהוא קיים תובע לגבות חובו ומבקש מזונו עליו מתפללים שיכלה לגמרי ועל מסטין הזה אמר מעלינו כלומר מה שנעשה ונברא על ידינו אבל עוד יש שטן ויצה"ר והוא א' ממלאכי השרת הממונה על זה כאמר ויבאו בני אלהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם עליו אין להתפלל לכלותו לגמרי רק שמתפללים שיסתום פיו בעת ועונה זאת שלא יתן הקב"ה לו רשות להסטין עלינו דהשטן עומד על ימינו לשיטנו. מבקשים אנחנו להקב"ה שיסתום טענתו מלהסטין ומלקטרג אבל לכלות לגמרי א"א ואמר מסטיננו ומקטריניגו כלומר שהוא מסטין ומקטרג כולל לכל העולם ואמר פיות כאמור וחרב פיפיות בידם שפירושו לשון חידוד. כמו כן אמר שיסתום הקב"ה חריפותו שמתאמץ להסטין ולקטרג תמיד ועומד לשטנינו ולא יסטין עלינו עוד בעת הזאת: וע"פ הקדמה שפירשנו קרא דהלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך שאין רשות למלאכים לכנוס שם אמרתי לפרש דבר נפלא בהגדה בפ' הנושא גבי רבי דאמרינן שם יצאה בת קול ואמרה יבוא שלום וינוחו על משכבותם ואח"כ מקשה תלמודא על משכבך מיבעי לי' מסייע להא דאמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע צדיק בא אומר הקב"ה יבואו צדיקים ויצאו לקראתו יבוא בשלום ינוחו משכבותם עוד שם אמר ר' אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מהעולם ג' כתות של מה"ש יוצאות לקראתו אחת אומרת יבא בשלום ואחת אומרת הולך נכוחו ואחת אומרת יבוא שלום ינוחו על משכבותם ובשעה שרשע נאבד מהעולם ג' כתות מלאכי חבלה אחת אומרת אין שלום כו' א' אומרת למעצבה תשכבון ואחת אומרת רדה כו' והנה כפי הנראה מה דמקשה תלמודא על משכבותם על משכבך מבעי ליה לא קשה ליה להמקשן רק ממה דאמור במקרא לשון רבים הול"ל לשון יחיד ע"ז מתרץ דצדיקים הרבה יוצאים לקראתו לכן אמר לשון רבים לפי"ז קשה דלא היה למקשה לשנות בקושייתו רק מרבים ליחיד וכך היל"ל על משכבותם על משכבו מיבעי ליה. דידוע על משכבו הוא לשון נסתר כמו משכבותם אבל השתא דקאמר לדייק בקושייתו משכבך משמע דקשה ליה נמי אמאי לשון רבים ולשון נסתר היל"ל לשון יחיד ונוכח וכמו דאמר גבי רשעים רדה דהוא לשון נוכח כמו כן היה לו לומר גבי צדיקים בנוכח נמצא מוכח דלמקשה קשה ליה האי לישנא בתרתי עוד אמרתי דהמקשה מצא כאן לדקדק בתלתא דהשתא דקאמר משכבותם משמע דרבים שוכבים על משכבים רבים ואי הוה כתיב ינוחו על משכבם היה משמע שוכבים רבים על משכב אחד אבל משכבותם משמע רבים שוכבים על משכבים רבים ובמאי דמתרץ דצדיקים יוצאים לקראתו ממילא מתורץ כל הדקדוקים דהכל בדיוק נאמר דלכאורה יש לדקדק על עיקרא דהאי מילתא מהו עסק ענין יציאות הצדיקים לקראת הצדיק הנפטר ולמה, אין דיי במלאכי מעלה היוצאין לקראתו אמנם לפי דברינו ובקדמתינו ניחא הכל דמה"ש אין יכולין להוליך את הצדיק הנפטר אלא עד מקום שיש להם רשות אבל אל אותו מקים עיקר הכבוד שהצדיקים יושבים שם ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה מקום ההוא למעלה ממחיצתן של מה"ש כאמור זה אל זה שואלי' איה מקום כבודו ואומרי' ברוך כבודו ממקומו ומקומו עצמו לא ידעי ושואלי' לצדיקים ואומרים כעת ליעקב מה פעל אל אלים וניחא דמה"ש אין מלוין לצדיק הנפטר אלא עד למחיצתן ואח"כ מההכרח שיבוא צדיקים נכוחו כאמור הולך נכוחו ומקבלים אותו למחיצתן שיושבין לפני הקב"ה ונהנין מזיו כבודו וניחא דמה"ש אומרים ינוחו על משכבותם בלשון רבים ובלשון נסתר ולא בלשון נוכח מפני שמשכב ומושב של הצדיקים לא נודע ונעלם מהם שאין רשות לכנוס לאותו מחיצה. ומתורץ מה דאומרים על משכבותם רבים שוכבים על משכבות רבים ע"פ מה דאמור בפ' שואל כי הולך אדם אל בית עולמו א"ר יצחק מלמד שלכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו משל למלך ב"ו שנכנס הוא ועבדיו לעיר כשהם נכנסין כולם בשער א' נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו ע"כ: גם בפ' הספינה דרשינן מאי כי על כל כבוד חופה מלמד שכל או"א עושה הקב"ה לו חופה לפי כבודו א"כ ניחא מאוד מה דאמר משכבותם שגם המשכבות רבים המה כל או"א מדור לפי כבודו ואף נאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם דידוע דכבוד קאי על שכרן של צדיקים כאמור הראני נא את כבודך ומסיים על משכבותם דיש משכבות רבים אינו דומה זה לזה ומדור לפי כבודו ובזה יש לבאר מה דאמר יבוא שלום לשון יחיד ומסיים ינוחו כו' לשון רבים והוא ע"פ המשל המבואר שם