גליא מסכת חלק ב מ

יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד עכ"ל ואפשר לכוין זה בפסוקי' הללו כי באמת אלו דברי המורה מלהב לב האדם ליראה ומי שהי' משים על לבו תמיד דברים הללו א"א לחטוא כלל בשום אופן ואמר אתם נצבים כולכם היום לפני ה' אלהיכם ע"כ תזהרו מאוד כנ"ל ובפרט לעברכם בברית כלומר בשעה שבאתם לעבור איזה עבירה יעל' על לבכם זה ותמנעו בוודאי מלעבור עוד אמרתי להעיר ענין חדש בפסוקים הללו ע"פ אשר מכבר הערכתי דברי דרוש בזה וכעת אחזור עליהם במה שנתחדש לי בזה כי ידוע שבצלם אלהים עשה האדם ובקהלת כתיב (בסי' ז') האלהים עשה את האדם ישר וכביכול הנביאים הקדושים ואורייתא וקוב"ה מתקרבין ומתדמין במעשיהם ובכוונתיהם לאחדים ובאוריית' והלוחו' מעשה אלקי' המה והמכתב מכתב אלקי' לא אמר מכתב מאלקים אלא הוא כדבר אלקים ממש ואנכי כביכול אנא נפשי כתבית יהבית רק כשחטא אדם ולא נעשה ישר אף התורה נעשה להט המתהפכת וכמבואר בילקוט ריש תהלים מטולטלים המה פרשיות של התורה בלי סידור כי אם היו מסודרין היו הנביאים הקדושים יכול לברוא בהם עולמות ולהחיות מתים ומסיק שם ממאי דכתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע ע"ש וחידשתי בזה דברים ולפרש אגדה מאי דאי' בר"ה סופ"ק דבקש קהל להיו' כמשה יצתה ב"ק ואמר וכתו' יושר דברי אמת כלומ' משה ראה את התור' כסדר וביושר והארכתי בזה ואקצר כעת וישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן וכתיב חרות על הלוחות דרשו חז"ל חרות ממלאך המות ובפ"ק דעבודת כוכבים (דף ה) איתא דאמר ריש לקיש אלמלא לא חטאו בעגל לא הוה מיתה בעולם דכתיב אני אמרתי אלהים אתם אכן חיבלתם מעשיכם כאדם תמותון ובפ"ז דסנהדרין אי' דאמר רבא אי בעו צדיקא ברי עלמא דכתי' כי אם עונותי היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם ע"ש כלומר דאי לאו העונות היו נביאים הקדושים אלהים כמו דכתיב אני אמרתי אלהים אתם כו'. ובילקוט איתא על קרא דיקר בעיני ה' כו' משל למלך שיצא וחיילותיו למדבר וכלה מזון שבידו אמר הלוואי מאן יהיב לן גלוסקא במדבר בא אריסטון א' נתן לו כו' כשהגיע לביתו כו' א"ל הרי אתה עשוי שלטון אמר לא לכך נתתי לך אמר לו הרי אתה עשוי אפרכוס אמר לא לכך נתתי לך א"ל הרי אתה כיוצא בי שמא אתה מבקש יותר ממני כך אמר להם הקב"ה לנביאים הקדושים הרי אתם כיוצא בי שמא יותר ממני אתם מבקשים שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד מה אני בורא עולמות ומחיה מתים אף אלי' ואלישע בורא עולמות ומחיה מתים ע"ש ובילקוט מלכים במעשה דאלי' אי' שם אין כאל ישורון ומי כאל ישורון הנאים ומשובחים שבכם מצינו כל מה שעתיד הקב"ה לעשות הקדים ועשה ע"י נביאים הקדושים בעוה"ז כו' ע"ש ועיקר יסוד הדבר כי חלק ה' עמו שהקדושים המה כביכול חלק אלוה ממעל רק ע"י שפגמו בחטאם עי"ז נתקלקלו כנ"ל אבל כשתיקנו את חטאתם ישובו למקום הקדוש ובזה אמרתי לפרש מקרא בדרש דרוש פלאי מאי דכתיב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וארז"ל ברכות (ד' לד) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין כו' ובאמת יש לדקדק טובא לפי משמעות קאי זולת דכתיב בהאי קרא על העין דעין שום נביא לא ראה זאת זולת עין אלהים [עיין ברש"י בפירושו לישעיה שם]. א"כ הכי הל"ל עין לא ראתה זולתך אלהים דהשתא משמע דקאי זולתך על אלהים ולא על העין כמו שאנו אומרים פודנו ומצילנו כו' אין אלהים זולתך אבל אי קאי על העין היה לו לומר איפכא זולתך אלהים כמו דכתיב (דברים א) אם יראו איש באנשים כו' את הארץ כו' זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה כו' ע"ש ועוד לישנא דיעשה למחכה אינו מדוקדק כ"כ דהו"ל יתן למחכה ועוד דע"פ צחות הלשון הל"ל אשר יעשה למחכה לו. ונראה לפרש ע"פ הקדמה מילקוט הנ"ל דלכאורה חקרתי לומר על הא דאמרי' כל הנביאים כו' אבל לעוה"ב עין לא ראתה כו' דהא הנביאים ראו דשמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח כו' דאמרי' בפ' הספינה על האי קרא דחד אמר דשוהם וח"א דישפה ותלמיד א' ליגלג על זאת ואמר איך אפשר שיהיו אבני' טובות גדולות שלשים על שלשום עד שראה אותו תלמיד בעצמו איך שמלאכים נסרו אבנים כמותן ע"ש וא"כ יש לחקור מה יש יותר תפארת וגדולה מזה עד שאמרז"ל שכל מה שראו הנביאים עדיין לא נחשב למאומה נגד יקר וגדולה שיבוא לישרים לעולם הבא אבל ע"פ המבואר בילקוט הנ"ל ניחא דרצה לעשות שלטון ולא קיבל רצה לעשותו אפרכוס ולא קבל עד שהבטיחו לעשותו כמוהו ע"ש וזהו שאמר כל הנביאים לא ראו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה כו' כלומר שעשה למחכה כמו אלהים כי חלק ה' עמו אני אמרתי אלהי' אתם רק חיבלתם מעשיכם ונתקלקלו אבל לעוה"ב שיזדכך האדם על מכונו הראשון שהיה צלם אלהים ממש כלומר שיהיו כביכול כמו אלהים זולתו שיהיה נעשה עליהם כח אלהות ממש כי כירק עוונותיכם מבדילים בינינו לאלהינו אבל זולת העוונות חלק ה' עמו ממש מה הקב"ה בורא עולמות ומחיה מתים אף כו' לכן אמר שזה ענין שלא יכול שום נביא לראות מדריגה זו כי אחרי שיהיו תקוע עליהם חלק אלהות ממש ע"ז נאמר כי לא יראני האדם וחי לפיכך עין לא ראתה כו': ובזה יש לדרוש הפסוקי' אתם נצבים כו' דאמרן בדרך תוכחה ורמז כמו כל ספר דברים שנאמרו הכל ברמז תוכחה כמו שנאמ' בראש הספר בערבה כו' פארן תופל וחצירות כו' ועוד כתיב שם אחד עשר יום מחורב כו' ומפרש"י שאמר משה ראו מה גרמתם כו' שמהלך י"א יום הלכתם בג' ימים כו' ע"ש עד"ז אמר ג"כ ראו עד כמה גורם החטא אתם נצבים כולכם לפני ה' אלהיכם כלומר שהי' לכם קודם חטא עגל מעמד ומצב של אלהות וכאמור בילקוט שם אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד תהיה כמוני כך אמר כאן נצבים לפני כו' הי' לכם מצב גדול כנאמר אני אמרתי אלהים אתם קודם החטא ולא הי' מיתה שולט כלל אכן מחמת החטא כאדם תמותון נמצא קודם חטא אני אמרתי אלהים אתם ואמר ראשיכם כו' מחוטב עציך עד שואב מימך כמו שארז"ל ראתה שפחה בים יותר ממה שראה יחזקאל במרכבה דכתיב זה אלי והוא ע"פ מה דאיתא במדרש כל הנביאים נתנבאו בכה גדול עליה' משה שנתנבא בזה שכל הנביאי' אמרו נבואת ובלשון כה כה אמר ה' ולא בל'זה אבל משה אמר בלשון זה הדבר וכאן אפי' שפחה בים אמרה זה אלי נמצא שגדלה מעלותה יותר משארי נביאים והגיעה למעלות משה רבינו וזה שהוכיחו משה ראו עד כמה גרמה החטא שאתם היו נצבים על מעלות מדריגה גדולה עד מאוד רק חיבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון ולכן אמר לענן בברית ה' מחמת שעברת על ברית ה' גרמת לך ובאלתו כו' שהוא יסורין ומיתה ויש יותר לבאר הדבר דלשון נצבים מורה על מעלות רוה"ק כדאיתא פ"ק דכונה על קרא דותתצב אחותו מרחוק דדרשינן שם דתתצב קאי על שכינה כמו דכתיב ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם ע"ש א"כ יש לנו למילף נמי קרא דנצבים מהתם דאיירי בשכינה ברוה"ק וגרם החטא מחמת לעברך על ברית ה' שבאתם ובאלתו היינו דאמרי' בפ"ק דעבודת כוכבים אכן כאדם תמותון דמחמת חיבלתם מעשיכם לכן תמותון ע"ש ויש להאריך הדרוש יותר ע"פ מה דראיתי בשל"ה במס' ר"ה שלו (דף רכא) מביא שם דברי בעל מעשה ה' דמאי דכתיב ביום אכלך ממנו מות תמות שלא בדרך עונש אמור אלא בדרך חסד כי אחרי אשר תאכל תקלקל כ"כ עד שאינך תוכל לעמוד על תכליתך הראשון להסיר המסך מבדיל אם לא ע"י מיתה אז תפרד הנשמה אל מקום מחצבה ע"ש באורך א"כ זהו דמסים כאן מחמת עברך על ברית צריך אתה לחזור לבוא אל תכליתך ע"י אלתו אשר ה' אלהיך כורת כו' היינו יסורין והמיתה היינו אלתו שאמר הקב"ה על אדם הראשון לשבת תשובה שנת הנ"ל אמרתי להמליץ הדבר ע"ד דרוש מה שנהגו מעולם לדרוש בשבת תשובה בכל הקהילות ולעורר העם לתשובה ומה יום מיומים הלא כל עשי"ת קבועים לזה ונראה לעשות סמך לדבר מקרא דכתיב סוף קהלת וזכור את בוראך בימי בחורותיך כו' ונקדים מה שהביא הרא"ש סוף ר"ה דרב נטרונאי גאון פסק ביום א' של ר"ה א"א לישב בו בתענית משום דמדאורייתא הוא אבל ביו"ט שני ושבת לית בהו קשיא משום די' ימי' אינון משונין מכל ימות השנה לפיכך נהגו רבותינו לישב בהן בתענית בין בחול בין בשבת וכ' עליו הרא"ש ודבריו תמוהין שאוסר להתענות ביום ראשון של ר"ה והתיר להתענות בשבת ומסיים שנראין דברי ר' האי שכ' שיפה שלא להתענות בר"ה מקרא דנחמיה דכתיב לכו אכלו מעדנים ושתו ממתקים וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה אדם שהרי ט"ב תענית חמור ודוחין אותו והטור בסימן תקצ"ז העתיק דברי הרא"ש הנ"ל ועשה סמך שלא להתענות בר"ה ע"פ המדרש שהביא בסי' תקפ"א על קרא דמי גוי גדול כו' שאוכלין ושמחים בר"ה שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס ע"ש והנה ר' נטרונאי גאון קדמון אמרתי שתמיהות הרא"ש אין בו תימה ויש ליתן מקום לדבריו ע"פ המבואר בה' שבת סימן רפ"ח דמותר להתענות בשבת תענית חלום והוא ע"פ האמור בפ' אין עומדין דהמתענה בשבת קורעין לו גזר דין של שבעה שנה והטעם לפי שנפשו עגומה עליו וחושב שיתבטל ע"י התענית א"כ התענית הוא עונג לו ע"כ לשון הטור [ועיין בב"י בשם האגור דאיתא באגדה שמצא תלמידיו לר"ע שהיה בוכה בשבת ואמר זהו עונג לי עוד מביא בשם הכלבו דאפשר דווקא להתענות מחמת עסקיו או יאוש שמחת יו"ט הוא שאסור אבל המתענה מחמת תשובה וחסידות תעניתו לו תענוג ומותר ומ"מ אין ראוי לאדם להרגיל על זה ולא תמצא מי שמופלא בחסידות שמתענה בשבת ויו"ט עכ"ל ב"י]. א"כ סברות רב נטרונאי נכונה דלית שום קשיא להתענות בשבת תשובה דהא חזינן דיש סברות אפי' בשארי שבתות מותר להתענות משום תשובה ובפרט בעשרה ימים הללו שהקב"ה יושב על כסא לשפוט תבל בצדק ודרשו ה' בהמצא אמורין על עת ועונה הזאת וזה ודאי למשל מי שנידון ח"ו באיזה מקום משפט על דיני נפשות ויודע שביום הזה יוגמר משפט שלו בודאי מקדים והולך אל השופט ובוכה ומתחנן אליו ועוסק כל אותו יום בהתאמצות בקשות ותחנונים על נפשו ואף שלא יטעום אוכל כל אותו יום ע"י שהולך אל כל שופט משופטיו ושרים הממונים על משפט שלו בודאי יונעם לנפשו התאמצות הללו מכל מאכל אשר יאכל ועונג גדול הוא לו דבר זה שחושב ובטוח שתחינתו יעשה רושם אצל שרים ושופט' להפוך הדין שלו לטובה ואין מרגיש שום עסק עינוי מהתענית שנמנע אוכל ממנו באותו יום ולפיכך התיר שפיר רב נטרונאי להתענות בשבת תשובה כמו שאמר ר"ע על שמצאו בוכה שעונג הוא לו כך הדבר הזה דתענית של שבת הזה דומה לתענית חלום שמותר להתענות מחמת שחושב דדוקא תענית של אותו יום מועיל לבטל את רוע החלום ואינו מועיל יום אחר שיתענה כן מחמת דדרשינן דרשו ה' בהמצאו אלו עשי"ת דווקא ובפרט שדורשי רשומות אמרו שכל יום מימים הללו מבטל ומציל נגד כל ימי השנה ד"מ יום א' כנגד כל ימי א' מכל השנה וכן כולם וכן שבת מה שיתקן בו תשובה ומע"ט הוא פסוח וגנון והציל לתקן את כל אשר עיות בכל שבתות השנה כולה א"כ יש לו דמיון ממש לתענית חלום דאצל בני אדם קבוע דדוקא תענית של אותו יום מועיל לבטל גזירות רוע החלום ולא יום אחר ומש"ה הותר לו להתענות אפ' בשבת ואדרבא מקבל שכר שנקרע לו גז"ד של שבעים שנה כמו כן הואיל ועשי"ת המה נבחרין וקבועים על התשובה מכל שארי ימות השנה ותיקון של כל יום מכל שבתות השנה תלוי ועומד על יום מעשי"ת העומד נגדו להכריעו לטוב. א"כ אין לך עונג ותענוג יותר ממה שיתענה בשבת זו וחושב בבטחון לבו שעי"ז יתקן את כל אשר עיות בכל שבת של שנה זאת אולם מה שאמר רב נטרונאי שלא להתענות ביום א' של ר"ה אפשר דסמיכות שלו נמי אהאי קרא שמביא הרא"ש בשם ר' האי גאון דאמר נחמיה על יום ר"ה אכלו מעדנים כו' ע"ש ולכן אמר דדי לקיים מקרא הזה ביום א' שהוא דאורייתא ועוד ראיתי שענין הזה שאמרו דורשי רשומות דכל יום מימי עשי"ת עומד ומעותד שיהי' ניתוקן בו כל מה אשר עיות ח"ו בכל יומו מימות השנה ויש לזה סמיכות מירושלמי פ"ק דשבת הביאו הרא"ש סוף ר"ה דרבי חייא רבה מפקיד לרב אי אתה יכול למיכל כולה שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה ימים בשתא וכ' ראבי"ה ז"ל קבלתי שאלו ז"ימים הן שבין ר"ה ליוה"כ עכ"ל הרא"ש שם