גליא מסכת חלק ב לט

נקמה אלעבר כנ"ל רק שלא ישוב עוד לכיסלה. מש"ה מועיל תשובה וחרטה והקב"ה דן אותנו לקצת אונס מיצה"ר המסית ומדיח והא ראיה שאחרי עשיית העבירה כשוך חמת תאוות היצה"ר מתחרט על מעשיו ומקבל עליו שלא לעשות כזאת ואף אם ח"ו יחטא אדם שנית כזאת בודאי יצרו אלבשי' מחדש להתגבר עלא תאוותו ואנוס מיקרי ואחרי שמילא את תאוותו מתחרט שנית וכאמרו רשעי' מלאים חרטות שמתחרטי' בכל פעם על עבירות שעשו (ובעל עיקרים מפרש בזה האמור תייסרך רעתך ומשובתיך תוכיחך כלומר תוכיח ממה שמתחרט אחרי עבירה): אמנם כל זה הוא כשיודעים את ריבונם ואינם מכוונים למרור בו אלא עושה עבירות בשעה שיצרו מתגבר עליו למלאות תאוותו ואינו מחשב שכר עבירה והנאות תאוותה כנגד הפסדה מה שיש עליה עונש ומה שמפסיד עבורה בזה ובבא ואחרי שממלא תאוותו ומתחרט מאוד על מעשיו שהחליף עולם עומד בעולם עובר ובעבור שעה מועטת שמילא תאוותו משיג הפסד גדול ונורא וכמו שאמרו הוי מחשב שכר עבירה כו' אבל מ"מ רב חסד מטה כלפי חסד לקבל תשובתו שאנוס הוא שיצרו אנסו וזהו מאמר החכם (במשלי ו') לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאות נפשו כי ירעב כלומר שהמליץ טוב עבור כלל בני אדם החוטאים שתאוות נפש יצה"ר גברה עליו להסית אותו ואח"ז מתחרט על מעשיו מפני שיש אלהים אמת ותורתו אמת והוא תקיף ובעל היכולת לענוש כל איש כדרכיו וכמו שכתב בתורתו ותוכחתו ונכנע האדם מפחד ה' והדר גאונו וירא מאוד שיעבור עליו הקב"ה עונש הכתוב בתוכחתי על כל אדם אשר לא ישמע תורתו ומצותיו וע"י שיש לו מזה לב נשבר ונדכה זבחי ה' רוח נשברה ממילא שב ומתחרט לשעבר ומקבל לעזוב עוד להבא מדרכיו הרעים ושב ורפא לו הקב"ה ועצבותו מסתייע שהקב"ה ברוב חסדיו מוחל לו עוונותיו וזהו האמור צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא לא אמר צרה ויגון מצאתי כו' אלא כך אמר דוד ע"י שאני ירא שצרה ויגון אמצא עבור עונש העבירות עי"ז בשם ה' הוא רחמים מרחם עלי ונתקיים בי גם ה' העביר חטאתי לא אמות כי מקבל הכנעות לב נשבר לקרבן [ומאוד ימתקו כל הדברי' ע"פ מה דראיתי בספ' חיקור דין חלק א' פ' י"ג) וז"ל דגיהנם סגי בעיתותיה אפי' לפושעים מפני שדאיגו במצות וחביל גופייהו והמה כל היום רגזו וחלו ממוסרי הנביאים ומנואצים מתוכחתם ומסיק שם לפרש בזה מאי דכתיב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כלומ' בעשיית העבירות המה בכשלון ובדאגה ורוגזים וחלים ממוסרי נביאים לכן מיד כשמהרהרים בתשובה מתקבל ע"ש ואני אמרתי לפרש בזה מאי דאית' בפ"ק דחגיגה כל העושה עבירה ומתחרט בו כלומר בשעת מעשה העבירה הוא בכשלון ובדאגה ממוסרי הנביאים לכן מוחלין לו מיד ובזה יש לפרש (ישעיה ט) דהנביא הוכיח אח העם על אשר לא שמו אל לבם להיות ירא וחרד לתשובה מאימת הדין והיה מספיק להם שלא יבוא העונש עליהם אבל לא עשו כך אלא והעם לא שב עד מכהו] ולזה אף שמאמין באמונה שלימה שהוא דיין אמת ומוכיח ועונש הכתוב בתוכחה הוא שבט מוסר לחוטאים אעפ"כ לא בא עליו העונש משום דהקב"ה מטה כלפי חסד וכאמור בפ"ק דחגיג' דהקב"ה מקרב לשופטו וממהר להעידו דווקא אם לא יראוני היינו שאינו מתחרט אבל אם יראוני מקבל תשובתו ומוחל משום שהארכנו דע"י שאנחנו חביבין להיות נקרא בנים למקום וזוכר לנו שבועות שנשבע לאבות שהיו חביבים וחשוקים למקום וכאמור בפרשה עקב לא בצדקתך כו' ולמען הקים השבועה כנ"ל מטעם זה מועיל לנו החרטה להיות נמחל שלא להביא עלינו עונש התוכחה אבל מי שהוא ח"ו יצא מהכלל להיות כופר בעיקר לומר כי לית דין ולית דיין וכאשר עושה איזה עבירות ורואה שעונש התוכח' המבואר בתורה נמנע ונעדר הווייתה עליו לעונשו אינו נותן אל לבו שזהו חסד אל כל היום להכנס עמנו לפנים משורת הדין ולא חפץ במות המת מטע' האמור בפ' עקב למען הקים שבועות אבות כו' אלא אחרי שרואה שלא נעשה פתגם הרע' מהרה מלאו לבו לעשות רע להיות כופר בעיקר לדבר בה' ובמשה ובתורתו לומר שכל התוכח' אשר כתוב בתור' לעובר על מצות ה בדה משה מלבו ולא מפי הגבורה אמרן ולפיכך אינו בא עונש התוכחה על העובר על המצות וכך מצינו שאמר אחאב והוא בסוף פרק חלק דאחאב כתב על דלתותיו אחאב כופר באלהי ישראל אין לו חלק באלהי ישראל ואמר לאליהו איך אפשר שתורת משה אמת הכתיב ועצר השמים אם סרתם מהדרך ועבדתם אלהים אחרים וההוא גברא כלומר אחאב אוקים עבודת כוכבי' על כל תלם ותלם ומ"מ יש הרבה מטר ע"ש ובילקוט הביא דברי ירושלמי באריכות שאמר הקב"ה לאליהו שילך לנחם אבילות לחיאל האלי דגברא רבה הוא אמר אליהו לא איזל דאי מיזיל אינון מכעיסין לי דאמרין לי מילין ולית אנא מיכיל סביל אמר ליה הקב"ה זיל אי אמרין לך מילין דמכעיסין לך כל כמה דאת גזיר אנא מקיים אזל אשכחין עסיקין בהדין קריא וישבע יהושע אמרין בריך הוא אלההון דצדיקייא דמקיים מילי דצדיקייא והוה תמן אחאב אמר מי גדול משה או יהושע כו' כלומר דצדיקים שהיו שם האמינו בה' ובתורתו שקבורות בנים של חיאל היו ע"פ דברי יהושע אבל אחאב שהיה כופר בעיקר אמר שע"כ מיתות בניו של חיאל הוא ע"פ מקרה ולא מחמת אמירות יהושע והא ראיה שאם היה יהושע אמת מכש"כ משה והנה רואה שנבואות משה לא מתקיימת שאמר וסרתם ועבדתם כו' ואחאב עובד עבודת כוכבים ומ"מ יש מטר הרבה ומש"ה לא רצה אליהו לילך שהי' יודע שאחאב יכעיס אותו בדבר הזה עד שהקב"ה הבטיחו שיקיים מה שיגזור שבאמת לא יהיה עוד מטר. וזה וודאי איש כזה אשר אומר דלית דין ולית דיין אינו מתחרט על עבירות שעושה ועליו מתקיים המקרא ולא יראוני כמבואר בריש חגיגה שהקב"ה מקרב לשופטו וממהר להעידו כמו שנאמר וקרבתי למשפט כו' ולא יראוני כו' ועוד זאת שאיש כזה אינו עושה עבירות דווקא למלאות נפשו כי ירעב שגברה עליו תאוות היצר וכמו שביארנו שלזה כיון קרא (דמשלי ו') לא יבוזו לגנב כו' כי על כל עבירות שייך לשון זה וכמו שאמרו בעריות מים גנובים ימתקו ואף לשון ירעב בזה כמו שארז"ל אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע ולכן אמרו במשלי שכל עבירות שעושה הוא למלאות נפשו של יצה"ר שמרעיב אותו בתאווה שתואב לעבירות כי איש שאומר דלית דיין שוטר ומושל על השמים ועל הארץ עושה עבירות בלי שום אונס יצה"ר כלל אחרי אשר הוא כופר בעיקר אינו צריך להתגברות תאוות היצר כלל וכך אמרו בפ' חלק (ד' ק"ג ע"ב) שאמון בא על אמו אמרו לו מה הנאה יש לך ממקום שיצאת משם ע"ש [עיין בבעל עקדה שער עשרים שמאריך מאוד לחלק בין חוטא לרשע שחוטא עושה ע"פ תאווה ומתחרט ממילא אחרי שכלה תאוותו אבל הרשע עושה להכעיס ולכן אינו מתחרט ע"ש] ובזה יש לפרש שנאמ' על אמון (בד"ה לג) הוא אמון הרבה אשמה כלומר שעשה להכעיס והוא ע"י שכפרו בעיקר אמונת כלל תורת ה' ותוכחתו אשר כתוב בה ועיקר הכפירה יצא להם ע"י שראו שעברו כמה עבירות ועבדו עבודת כוכבים ולא בא עליהם עונש התוכחה האמורה בתורה על עוברי עבירות ולא נתנו אל לבם כי זה וודאי משה אמת ותורתו ותוכחתו אמת רק שהקב"ה מחבב אותנו למען הקים את הברית ושבועה שעשה עם אבות כאמור בפ' עקב שאף בשעה שאין בכם צדקות כמו שנאמר לא בצדקתך כו': וכל דברינו האמורים כלולים המה בפרשיות נצבים יאמר אתם נצבים היום כו' וכחו שמביא רש"י בשם מדרש אגדה בשעה ששמעו ישראל הקללות הוריקו פניהם התחיל משה לפייסם ואמר להם הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם נצבים וקיימי' לפניו ע"ש ובא משה רבינו ע"ה לפרש את מה שביארנו בדרוש הזה הנה לא יעלה על לבכם שהרבה הכעסתם לפני המקום ואתם קיימים ונצבים אל תהרהרו שח"ו אין תוכחתו אמיתית הנאמר בה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים אבוד תאבדון תדעו שתורתי אמת ותוכחתי ג"כ אמת ועל פי הדיבור אני אמרתי את הכל רק מה שאתם נשארו קיימים ונצבים הוא באמת לא בצדקתך אלא למען הקים אותך לעם כו' כאשר נשבע לאבותיך כו' ועוד ברשעת מצרים ומבאר ואומר כי אתם ידעתם כו' בארץ מצרים וארץ כנען אשר עברתם בקרב הגוים ותראו את שיקוציהם כו' ועי"ז מחבב הקב"ה אתכם להתנהג במידות הרחמים, לדון אתכם כדין אונס יצה"ר שמתגבר עליו תאוותו וכשרואה הקב"ה שאח"ז מתחרט אחרי ששך מאתו תאוות יצה"ר וכמו שאמרו הא יראוני מוחלין לו שע"י שאחזו פחד העונש ומאמין שאלהים שופט ודיין אמת זהו עצמו מכפר עון להיות קיימים ונצבים: ואמר אח"ז פן יש בכם שורש פורה ראש וכו' והיה בשמעו את דברי האלה כלומ' ששמע וראה כל דברי התוכחה ורואה שאינו מתקיים בו אחרי שעבר עבירות יהיה עי"ז כופר בעיקר כאחאב לומר לית דין ודיין כלל שלא יאמר שהכל מחסד השי"ת למחול עון ולישא פשע ול חפץ רשע במות המת כי אם בשובו כו' אלא כמו שאמר אחאב אחרי שהוא עובד עבודת כוכבים ומ"מ יש טל ומטר הרבה מוכח מזה שמשה בדאי ותורתו ותוכחתו אינו אמת והוכיח זה ממה שאינו נתקיי' תוכחת משה אחרי שעבד אחאב עבודת כוכבים כנ"ל ויוצא מזה שעובר עבירות בשאט נפשו אפי' בלא התגברות היצה"ר ואינו עושה למלאות נפש כי ירעב תאוות יצרו אלא עושה עבירות באמרו דלית דין ולית דיין כלל וכמו שמצינו שאמון בא על אמו אף שבוודאי לא גברה עליו תאוות יצה"ר דהא אמרו לו כלום יש לך הנאה כו' בוודאי איש כזה אינו מתחרט על מעשיו אפי' אחרי שעבר העבירות משום דמתחלה נמי לא עשאו למלאות תאוות היצה"ר עליו נאמר והייתי עד ממהר וקרבתי למשפט כו' ולא יראוני דהקב"ה מקרב לשופטו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו מחמת שמקיים ולא יראוני היינו שאינו מתחרט על מעשיו כלל וכלל: ובזה מתפרש כל המשך הפסוקים ומבואר בהם כל דברי הערות הללו ואחזור עליהם בקיצור והוא זה שאמר אתם נצבים כולכם אף ששמעתם כל דברי תוכחות אשר נאמרו על עוברי על מצות ה' ומ"מ ידוע לכם שהרבה הכעסתם לפני ואעפ"כ לא נעשה בכם כליה ח"ו כדפירש"י אבל באמת לכאורה ברש"י קושיא חזינא ופירוקא לא חזינא כי לא מסיים טעמא דמילתא למה נתגלגל הדבר שלא בא עליהם עונש התוכחה לכן נתבאר בדרוש שהארכנו הכל מילתא בטעמא ואומר לנו הכתוב אתם נצבים כולכם כו' לעברך בברית ה' ובאלתו כלומר שאתם קיימים אפי' אחרי שעברתם על ברית ואלות ה' תדעי שעיקר טעם הוא שחביבים אתם למען הקים שבועות אבות וברשעת המצרים היינו שמסיים כי אתם ידעתם כו' שיקוציהם וגילוליהם וכמו שהארכנו בזה נמצא שתורת ה' אמת ותוכחתו אמת רק שרב חסד לא חפץ במות המת ומתנהג לפנים משורת הדין לקבל שבים ומתחרטים על מעשיהם ודן אותם לאונס למלאות נפשו כי ירעב שיצה"ר מתגבר עליו וכמו שארז"ל במי שרואה יצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך במקום שאין מכירין ויעשה מה שלבו חפץ וע"ש בתוס' עכ"פ הקב"ה עושה חסד עם כלל ישראל בזה שלא לעונשם בכלל תוכחה המבואר בתורה אחרי שמתחרטים אחרי ששך וסר חמת תאוות יצה"ר ומסיק פן יש בכם שורש פורה ראש וכו' והי' בשמעו את דברי האלות האלה ויראה שאינו מתקיימים מזה יצא להיו' כופר בעיקר כאחאב כו' ומזה יצא עוד למען ספות הרוה את הצמאה כלומר שלא די לו שעשה עבירות למלאות רעב וצמאון היצה"ר אלא שיעשה אפי' בלא תאוות ורעבון כלל וזהו מה דאמר ספות הרוה כלומר ירבה לחטוא אף כשהוא שבע מתאוותו ולא יתחרט על מעשיו מפני שעושה עבירות אפי' בלא תאווה כלל כמו אמון שבא על אמו ונמצא הוא מקיים ולא יראוני שלא מתחרט כלל אפי' אחרי שמילא תאוות היצה"ר ומסיים שלאיש כזה לא יאבה ה' סלוח כי עליו יתקיים והייתי עד ממהר וקרבתי אותו למשפט כלום תקנה יש לו אחרי אשר לא יראוני בוודאי אין לו תקנה כלל כנ"ל. עוד אפשר לומר ענין מוסר פשוט במאי דאמר אתם נצבים כו' לפני ה' אלהיכם ע"פ מאי דכ' הרמ"א ריש סימן א' מדברי מורה נבוכים דשויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני אלהים כי אין ישיבות האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ונורא ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך כש"כ כשישים האדם אל לבו שהמלך הקב"ה מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנא' אם יסתר איש במסתרי' ואני לא אראנו נאום ה' מיד