גליא מסכת חלק ב לח

על האי קרא והוא מצא שמחה עצומה בו שכל המתחרט בו מוחלין לו על כל עוונותיו מיד ע"ש וזהו דבר גדול אשר יתלהב לבות בני אדם להתחרט על עוונותיהם כדי שימחלו להם מיד ובזה יש לפרש נמי מה דכתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ומקשה בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא היא ע"ש ולפי הצעותינו מעיקרא לא קשה מידי ויתבאר ע"פ מה דאיתא במדרש שאלו לתורה ולחכמה ולנבואה נפש החוטאת במה תכפר וכולם לא מצאו תרופה עד אשר אמרו רשעים תרדף רעה ושאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה והענין יובן ע"פ הקדמותינו שבאם באנו לחשוב לעשות לעם משפט נקמה על החוטא כמנהג נגד רעהו אשר חוטא ומזיק לחבירו שעיקר הדבר הוא לנקום על לעבר לא נמצא שום תקנה לחוטא עד אשר תרדפו רעה כי נחת ינחת הניזק בעונש אשר יושם על החוטא והמזיק וינוח דעתו מזה ולפיכך לא מנאו תקנה לבן אדם נגד הקב"ה. אבל הקב"ה דן הדבר כאשר ייסר איש את בנו שעיקר העונש לא טוב וחפץ אביו לזה ואדרבא יש לו צער מעונש בנו יחידו. רק אם יחשוך שבטו ממנו אמרו חושך שבטו שונא בנו שעי"ז יצא לתרבות רעה מופרח האב לענשו שלא יוסיף עוד לעשות כמעשיהו להבא אכל לא מדרך נקמה על עבר כי אין דרך האב לנקום את בנו וממילא כשיעשה הבן תשובה גמורה וכמבואר בספרי מוסר עיקרי התשובה חרטה אלעבר ועזיבות חטא על להבא שמחליט בדעתו שלא ישוב עוד לכיסלה כשיעמוד האב על סוף דעת של הבן שלא יוסיף עוד לסורו בוודאי מונע ממנו העונש לפיכך אמר דווקא הקב"ה פסק לחוטא שיעשה תשובה ויתכפר לו על לעבר כי לא יחפוץ האל ממנו רק בשובו מדרכו על להבא ולא מדרך נקמה כנ"ל. וכמו שאמרו בפ"ק דחגיגה ולא יראוני הא עושה עבירה ומתחרט מוחלין לו כל עונותיו מיד שזהו עיקר חפץ ותשוקת האב כשמייסר את בנו שלא ישוב עוד לדרכיו להבא וזהו הנאמר (בקהלת ג') והאלהים עשה שייראו מלפניו כלומר החכמה והנבואה לא מצאו תקנה לחוטא אבל אלהים עשה זאת שאמר די שייראו מלפניו וכמו שאמר שם ולא יראוני הא ייראוני מוחלין לו מיד וזהו שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כלומר דתכחה אמרה חטאים תרדוף רעה ונבואה אמרה חטאים ימותו והתורה השיבה יביא קרבן אבל הקב"ה אינו שואל מעמך לא יסורין ולא מיתה ולא קרבן רק שיעשה תשובה להבא וכאמור שם ולא יראוני הא יראוני נמחל לו מיד היינו שהש"ית שואל מעמך ליראה כנ"ל [ראיתי בב"ר וילקוט שם על קרא דכתיב באדם ועתה פן ישלח ידו וכו' אין ועתה אלא לשון תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' ע"ש א"כ מוכח דפסיקא ליה דהאי קרא קאי על תשובה וכן מביא ילקוט בדור הפלגה על קרא ועתה לא יבצר ע"ש] ושפיר נאמר וידעת עם לבבך כו' כלומר במה שידעת עם לבבך עיקר יסוד העונש וכמו שפירש"י (בפ"ג דברכות) החיים יודעים שימותו מפרש"י שם שנותנין אל לבם יום המיתה ומונעין עצמם מלחטוא והרשעים אלו המתים אינו יודעים מאומה שעושין עצמן כאילו אינם יודעים וחוטאין ע"ש ולכן אמר כי כאשר תדע עם לבבך כלל העיקר והעונש ממילא בא החרטה על מה שחטא ומקבל עליו עזיבות חטא שלא ישוב עוד בדרך הזה א"כ נתקיים האמור הא יראוני מוחלין לו מיד וזהו הנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אשר זהו בכלל עיקרי התשובה שיתחרט לשעבר וימחול לו הקב"ה עי"ז לכל עוונותיו מיד דדוקא ולא יראוני כתיב כנ"ל. עכ"פ היוצא מכלל דברינו אלה שכלל רצועה ומקל יסורין ותוכחה אלות הברית הנאמרים בתורה לא נאמר הכל בדרך נקמה אלעבר אלא על דרך חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר ועיקר הוא בכדי להדריכנו בדרך טובה אלהבא אבל הפורעניות שהביא הקב"ה עבור חטאתם על אותם הכנענים והכשדים בוודאי הביא עליהם הקב"ה פורענות בדרך נקמה. ומצאתי לזה מקרא מלא דיבר הכתוב בפ' האזינו אם שנותי ברק חרבי כו' אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם כו' כי דם עבדיו יקם ונקם ישב לצריו כלומר מהכנענים כביכול עושה ה ב"ה בדרך דין ומשפט כמו שביארנו לעיל מענין אדם אשר חטא עד זולתו או מזיק לו וכנ"ל לפיכך אמר אצל כנענים אשיב נקם וכו' אבל אצל ישראל וכל המאמינים בו אינו כך אלא הכל בכדי שישובו מדרכיהם להבא ולכן אפשר שלא יבוא כלל עיקר הפורענות והתוכחה לכלל המאמינים אחרי אשר רואה הקב"ה ששב בתשובה שלימה וכאמור הא יראוני מוחלין לו מיד כי ע"י שרואה מקל הרצועה מתוכחה קו נוטה עליו ומתחרט אלעבר ומחליט שלא ישוב על להבא מוחל לו הקב"ה זהו הנאמר ברוע פנים שהקב"ה מראה לו יטיב לבו האדם לתשובה ונתבאר בזה מאי דאיתא ריש פ"ק דעבודת כוכבים דדרשו מאי דכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עוונותיכם ומסיק משל לשני בני אדם שיש להם נושה אוהב לאחד ושונא לשני מאוהבו נפרע מעט מעט משונאו נפרע בבת אחת ע"ש ועיין במדרש שמביא לענין הזה משל לבן שחטא כנגד אביו עד שאביו נשבע להשליך עליו אבן גדולה ובא יועץ המלך ואמר שיתץ האבן על חתיכות קטנות ולהשליך עליו בכל יום תתיכה עד ששבועתך יתקיים ולהבן לא יזיק ע"ש ויובן בזה מאי שאמרו חז"ל סוטה (דף ט' ע"א) אני ה' לא שניתי ואתם לא כליתם מעולם לא הכיתי לבבל וצור ושניתי בהם אלא כביכול הקב"ה הכה אותם כלה ונחרצה אבל אתם המאמינים באלקים לא כליתים משום שהקב"ה נפרע מהם מעט כמו שנותץ את האבן על כמה חתיכות ומסיים חיצי אכלה בם חיצי כלו והם אינם כלים דמכה אותם בעונשים קטנים מעט מעט וכן אמר שם במדרש משל למי שנשבע לתת לבנו מאה מכות ואילו היה מכה אותו בפעם אחת היה מת אמר לו היועץ שיתן לו לפרקים מכה אחת עד ששבועתו יתקיים ולא יזיק לבנו ומדרש זה הובא בילקוט תהילים על פסוק דאל באפך תוכיחני ע"ש שמביא עוד משל למלך שכעס על בנו והיה לפניו אבן גדולה ונשבע שזורקה על בנו אמר אם זורק אין לו חיים מה עשה כתתו ועשאו לצרורות קטנים והיה זורק בו אחת נמצא בנו לא הזיק ולא בטל את הגזירה אבל על בבל וצור נפרע מהם בבת אחת וממילא הם כלים ולכן אמר שעליהם אני ה' לא שניתי להכות בה פעם שני משום דמכה אותם על חטאתם בבת אחת וממילא הם כלים ופלשתים אמרו שם (בשמואל א' ד') אלה האלהים המכה את מצרים בכל מכה במדבר כלומר שמכה הכל בבת אחת עד אשר אינו מהצורך לשנות בהם מכות עוד שהמה כלים לגמרי ואצל אנשים ישרים נפרע בדרך פקודה מעט מעט וממילא נשארו קיימים לעד ולעולם וגבי עגל כתיב ואכלה אותם כרגע ואח"כ כשנתרצה הקב"ה אמר וביום פקדי פקדתי [עיין בפ' חלק ד' קב ע"א) דאין לך פורענות שאין בה א' מך"ד בהכרע ליטרא מחטא עגל ע"ש] היינו פקודה לעונשים מעט מעט ובזה מתורץ קושית התוס' (סוטה ט' ע"א) ד"ה לא הכיתי כו' ע"ש ובמהרש"א בח"א שנדחק מאוד ולדברינו לא קשה מידי דכל הענין איירי באיזה מכה וגזירה שהקב"ה גוזר על האין מאמיני' אינה פוקדה על חלקים דחשונא נפרע בבת אחת משא"כ מהמאמינים נפרע הגזירה מעט מעט כנ"ל ועוד גם זאת הוא טעמא דמסתבר דעל הכנענים היה מביא הפרעות ע"פ נקמה כנ"ל משו"ה מביא עליה' בבת אחת על מה שחטאו לנקום מה' אלשעבר אבל ב"י שלא חפץ במות המת רק עיקר עונש המוסר הוא בכדי שישוב מדרכיו על להבא משו"ה פורע ממנו מעט מעט שאם רואה הקב"ה שבמעט עונש יטיב דרכו לחזור בתשובה ולהתחרט כמו שאמר הא יראוני מיד מוחלין לו [ועיין בספר חיקור דין פ"ט חלק א' שכתב לפרש מאי דאמר ז"ל מאריך אף וגבי דיליה ע"ש מאמר ארוך בזה]: וע"פ הדברים האלה אמרתי לבאר האמור (בירמיה ה') וכן כתיב (סימן ס') דחשיב שם עוונות שעברו ישראל ומסיים העל אלה לא אפקוד בם נאום ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי כפי הנראה תיבות אשר מיותר ודי היה לומר בגוי כזה גם קשה דמתחילה אמר העל אלה לא אפקוד משמע פקידה בעלמא וכדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים דמחמת שידעתי אתכם מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד מעט מעט כנ"ל. ובאמת כך משמע אף כאן דמסיים נאום ה' וידוע הוי"ה הוא מידות רחמים ואח"ז מסיים תתנקם נפשי מדרך נקמה ונראה לפרש דהקרא איירי בתרי מילי דלכאורה קשה דהיה יכול לכלול הכל כאחת ולומר העל אלה לא אפקוד ותתנקם נפשי נאום ה' אבל השתא דתרי מילי נוהו דמתחילה קאי ואיירי בישראל אחרי שעשו חטאות הללו א"א להיות שעל אלה לא אפקוד בם דאם לא יענוש אותם כלל שאת פנים לא טוב לא טוב לאחאב שהקב"ה נשא לו פנים בעוה"ז [עיין סוף יומא] וכאמור חושך שבטו שונא בנו וא"כ מוכרח הקב"ה לפקוד עליהם עוונותיהם ולפרוע מעט מעט בכדי שיטיבו מעלליהם על להבא ומסיים הכתוב ואם בגוי אשר כזה כלומר מחמת שהמה מאמינים באלקים אני עושה להם דרך פקודה אבל אם היה עושה חטאים הללו צור ובבל בוודאי היה עושה להם פורענות בדרך נקמה בבת אתת ומדוקדק מלות אשר שאיירי בבבל וצור ואמר אם בגוי אשר כזה כלומר אשר היה עושה כזה לא מהנקם נפשי בתמי' בוודאי כביכול היה מתנקם נפשי מהם להתפרע הרבה כאחת ולא היה שניתי בם מכותי רק הייתי מכה בהם כלה ונחרצה בפעם אחת והלא תראה (דשם בסימן ה') כתיב העל אלה לא אפקוד כו' ולא כתיב תיבות בם (ובסימן ט') איתא שם תיבות בה דכתיב שם לא אפקוד בם נאום ה' ולעומת זה יש שינוי אחר (דבסימן ה') כתיב ואם בגוי עם ווא"ו במילת ואם (ובסימן ט') כתיב אם בגוי בלא ווא"ו ולדברינו יש לפרש כל זה דענין פקידה קאי על ישראל וענין נקמה קאי על בבל וצור ולכל בסימן ה') דליכא תיבות בם משו"ה כתיב ואם בגוי הוא וא"ו המתחלק אבל (בסימן ט') דכתיב שם תיבות בם דמזה מבואר דקאי ואיירי ע"י לא צריך שם לכתוב תיבות ואם בוא"ו דממילא מבואר מתיבות בם דאיירי ב"י ואח"ז אם בגוי כו' קאי על בבל וצור והעיקר הענין הוא מחמת שחביבין שנקראים בנים למקום וכתוב את ה' האמרת כו' וה' האמירך וכתיב בפ' עקב רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם כו' ופירשו הדבר במפרשים לדרוש שעל האבות היה חשק לאלהים לקבלם לעבודתם אבל בכלל אנשים ישרים מקבל הקב"ה ע"י בחירה משאר עובדי כוכבים ואמרו זה עפ"מ למי שהולך לקנות אתרוג כאשר מוצא תיבה מלאה אשר יש שם כמה וכמה מובחרים מקבל משם אתרוג אשר טוב לעינים ונחמד למראה להשכיל לחשוק לתשוקות בני אדם אבל אשר לוקחים משם טובים וחשוקים נשארים שם עדין ומי שבא לקנות עדיין בוחר באתרוג והבחירה מחמת שכולם אינו נחשבים לתשוקה ומהודרים בוחר הטוב בין הגהועים מחמת שרואה ששארי אתרוגים גרועים יותר ויותר מזה שבוחר אף שגם מה שהוא לוקח אינו מהודר לחשוק בו. כן הדבר הנ"ל שלאבות היה חשק ולבנים אינו אלא מחמת בחירה נגד כל העובדי כוכבים ומזלות וע"פ תשוקה שהיה לאבות שהיו תמימים מאוד נשבע להם בשמו הגדול שלא לעזוב אף זרעיהם אחריהם וכרת עמהם ברית על זאת ולפיכך בחטא עגל אמר משה זכור אשר נשבעת לאבותיהם בשמך הגדול כדאיתא בברכות פ' אין עומדין ולכן כתיב (בירמיה י"ג) כאשר ידבק איזור אל מתני איש הדבקתי בית ישראל ופירש בפ' עקב לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' מוריש מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך כו' וזו שעמדה לאבותינו ולנו שחטאנו עם אבותינו ואם עוונינו ענו בנו הקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד יקבל תשובתינו כדאיתא במדרש שחכמה ונבואה לא מצאה תקנה לחוטא רק הקב"ה והכל ע"פ הקמות שבועות האבות וכנ"ל ולפיכך אמר הקב"ה שיתכפר החוטא בתשובה שהקב"ה בוחן לבות וצופה נסתרות שרצונו לעשות רצון הבורא רק שאור שבעיסה מעכב הוא יצה"ר הוא החסית ומדיח אותנו אל החטאים אף שבאמת ע"ז אמרו אצל הנחש שהיה יכול לטעון שכל עיקר החטא הוא על האדם הראשון משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אעפי"כ רב חסד מטה כלפי חסד ויודע שיצר לב האדם רע מנעוריו ושקב"ה מתחרט על מה שברא היצה"ר כדאיתא בפרק ה' דברכות דכתיב ואשר הרעותי וע"י חביבות מחיבה יתירה שנקראים אנחנו בנים למקום ואינו דן העונש דרך