גליא מסכת חלק ב לז

דרגא של משא עשרה בני אדם הוא שהחזירו למוטב אחרי רואו מעלות עצם גדולות עצמותו מערך התגברות היצר נגדו ע"כ נתן אל לבו אם איש כמותו יעשה כזאת עד כמה יגדל עוונו מנשוא וכמו שאמרו (יומא פ"ו) היכי דמי חילול השם אמר ר' יוחנן כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ע"ש וברמב"ם (פ"ח) מיסודי התורה ואפשר לפרש בדרך זה מאי דכתיב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד כלומר מענין פשעי אני יודע ערכי ומעלותי באיזה מדרגה אני ע"י שאני רואה התגברות של היצה"ר נגדי וכעובדא דאביי וכעובדא דרב עמרם חסידא שהתגבר נגד בערך משא יותר מעשרה בני אדם ולכן אמר כי ע"י פשעי אני אדע מדרגיתו משום שחטאתי נגדי תמיד כלומר לפי ערך מעלות קדושה התקיע בי הוא מתנגד לעומתי כנ"ל וע"י שראה רב עמרם כל זה חזר מזה שחטאו יהיה בכפליים כמו שפירשו שירושלים לפי ערך גודל מדרגתה נחשבה חטאיו בכפליים הרבה כמו שביארנו שאותו מעשה עצמו כשיעשה שר גדול גדלה אשמתו בכפליים הרבה מאשר היה עושה זאת אנשי חיל משוט. ואפשר לפרש מאי דאיתא שם בעובדא דר' עמרם כי מטא לפלגא דדרגא כו' כלומר כאשר על רעיונו סליקו פלגא דדרגא כמו דכתיב (בשופטים) בשירת דבורה לפלגות ראובן גדולי' חקרי לב ע"ש כלומר כאשר חשב בדעתו ענין הפלגות משא דדרגא או הפלגות דרגא שלו דלפי ערך הזה מוכרח שהוא בעצמו במדרגה גדולה עד מאוד לפיכך חזר מזה העון ומה שאמר טרא בי עמרם ולבסוף שהשביע ליצר דנפיק מיניה כי עמודא דנורא הוא ע"פ מה דאיתא ביומא (פרק בא לו) בעובדא דאנשי כנה"ג דאימסר לידייהו יצרא דעבודת כוכבים איתא שם דנפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים ע"ש חזינן דדמותו של יצה"ר היא כנורא משו"ה נפיק מיניה דרב עמרם ג"כ כנורא ולבסוף אמר חזית דאת נורא ואנא בשרא ואנא עדיפנא מינך נראה דבאמת מוכח מזה מאי דדרשו (פ' ה' דסוכה) דצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו שיצה"ר מתגבר על האדם ולולי הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו בשום אופן ע"ש, וכאמור כאן איך יעמוד בשר נגד אש להתחזק נגדו אם לא כי ה' בעוזרו ונראה לפרש בזה פסוק באיוב (יט) מבשרי אחזה אלוה כלומר מבשרי שהוא מתחזק על האור אני אחזה שאלוה הוא עוזר לי: הארכתי מענין לענין באותו ענין ועתה נחזור לענינינו במאי דאנו עסוקים בו דזה היה תוכחת שמואל אל שאול דאחרי היותך מלך וראש שבטי ישראל מהצורך לך להיות זהירות וזריזות ביותר מערך זהירות שארי בני אדם כי אצל שארי בני אדם כאיש גבורות היצר נגדו כערכו וכדמוכח מעובדא דאביי וההוא גברא ומי שאינו תקוע בקביעות טהרה וקדושה כ"כ לא מתחזק היצר נגדו כ"כ. אבל איש כמותך אף שאתה יודע ערכך וקטן אתה בעיניך מ"מ אחרי שאתה ראש שבטי ישראל לערך גדול בעיני ההמון מתחזק עליך היצר לפי ערך הזה וכאמור מהמשל שיש מתעשר ואין כל שהשמאים מעלים עליו בדמים בשעה שעושין שומא על נתינות לפי מה שהוא מוחזק לעושר אף שבאמת אין בו ערך ההוא שמעריכין אותו את כל זה אמרתי לקיים בי קשוט עצמך להעיר בתוכחתי בזה שאין ידוע ערכי הלא מצער הוא עלי אעפי"כ אני מפחד תמיד ממלחמת היצר אשר מתגבר עלי לא כאשר אמיתות ערך עצמותי אלא לפי מה אשר אני מתראה לבני אדם אשר יראה לעינים עשר ידות פעמים ככה יותר ליותר ממה שיש בי ועוד כל כללי ת"ח בעוה"ר יש עליהם דין וחשבון יותר מהמון עם מחמת ביטול תורה אשר א"א להמלט מזה כלל ה' יצילנו אבל כלל דהמון עם אין להם עונש בזה אשר המה אנוסים ורחמנא פטרו: כך מהראוי להעלות על לבן של כלל הת"ח ויודעי ספר שבדור להיות בהכנע לבם אל שעת יום הדין מפחד יום המיתה ודין וחשבון עד אפשר שאפילו אחד מהמין חוטבי עצים ושואבי מים טוב ממנו ולעומת זה להיפוך כ"א מכלל המון בית ישראל ראוי להעלות על לבו עליהם נמוכי רוח ולב נשבר על שעת יוה"ד ושיחשוב שבודאי כל ת"ח ויודעי ספר אשר עוסקים עכ"פ בתורה ובמצות וחתם המדע ואור שבה מחזירן למוטב משא"כ רוב המון עם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם. וענין הזה מבואר באריכות בספר חובת הלבבות בפ"ו) משער הכניעה כשאדם רואה איזה חכם יותר ממנו ראוי לומר שהוא ירא אלהים יותר ליתרון חכמתו ואם קטן ממנו ראוי לומר שחשבונו יהיה קל מחשבונו ביוה"ד מפני שהוא שוגג במעשיו ואם גדול ממנו בימים ראוי לומר זכיותיו רבים לפי שניו ואם קטן ממנו ראוי לומר כי עוונותיו מועטין לפי שניו ואם בערכו בימים ובחכמה ראוי לומר אולי לבו לאלהים טוב מלבי מפני שאני יודע במה שקדם לי מן העוונות ואיני יודע מה שהיה ממנו ואם הוא יותר עשיר ראוי לומר שמצאה ידו בעשרו בצדקה וכדומה לעבודת בוראו ואם הוא דל ממנו ראוי לומר כי הוא טוב ממנו מפני שהוא דכא ושכל רוח בעבור דלותו ע"ש זהו לענין דין שמהראוי להעלות שכל או"א טוב ממנו ועליו יותר מתוח פחד דין וחשבון הבורא יותר מעל חבירו ואף לענין יום המיתה אף שהארכנו שלזקנים ראוי להיות זכרון יום המיתה יותר מלנערים. אולם יש לומר להיפוך וכדאיתא סנהדרין (דף כ"ב ע"ב) וכבר היו מהלכים משה ואהרן ונדב ואביהו מהלכים אחריהם ואמרו מתי ימותו זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להם הקב"ה נפישי גמלא סבא דטעיני משכא דהוגני כלומר בנמצא יותר עורות קטנים מגדולים ע"ש א"כ יש סברא שנערים יפחדו יותר מזכרון המות וכן האריך בעל חובת הלבבות בשער חשבון הנפש (פ' ט"ז) שהמיתה היא קצובה פתאום מבלי הקדמה וידיעה בדבר ולא רמז ולא מועד שיהיה בטוח מהיותו בו איננו מתעכב מבוא בכל חודש מחדשי השנה ולא ביום מימות החודש ולא בשעה משעות היום ואיננו בא בימי הזקנה מבלעדי הבחרות והגערות והילדות והינקות אך הוא קורא את החיים בכל זמן ובכל מקום ע"ש. על זה הדרך מהראוי להעלות על לב כל או"א ומדרך משל הרבה בני אדם הנתפסים ח"ו תחת דין ומשפט מדיני נפשות מטבע של בני אדם הוא שכ"א דואג ומפחד לנפשו וחושש לומר ח"ו עליו יעבור יותר הפסק לרעה מעל חבירו שחושב אפשר חקירות ודרישות של חבירו היה יותר טובים מחקירות ודרישות שלו ובפרט בזמן שנקראים על קריאות הדעקרעט שנגמר אז מתגדל להתגולל אימה ופחד על כל או"א אולי ח"ו הוא נתפס למות ועונש יותר מכולם כן מהראוי להיות אף שהתנא הזהירנו על כל יום שיסתכל האדם לאן הוא הולך ולפני מי יתן דין וחשבון בפשיטות מהראוי להיות אזהרה כפולה ומכופלת בשעת מעשה יוה"ד הגדול והנורא הבא עלינו לטובה אשר כל הבריות בו יפקדו להזכירם לחיים וכו' מי לא יפקד את עצמו בעת וזמן הזה אולי ח"ו עליו יעבור קו משפט מות אף בעסק דין וחשבון ע"פ המבואר שכל אדם יחשוב אולי ח"ו הוא מיעט בעבודת הבורא יותר מחביריו והוא חטא נגדו ית' יותר מאחרים ומצינו שיעקב ירא שמא יגרום החטא ואמר שקטונתי מכל החסדים כו' כמו שפירש"י ע"ש. ומצינו בפ' שני דב"ב במיתות ר' אדא ב"ר אהבא דכמה אמוראי' אמרו כ"א אנא ענישתי' ע"ש דמפ' התוס' דכ"א היה מתאונן אולי חטא הוא במיתתו ואמר שהוא החוטא ע"ש ועוד איתא בפרק שלישי דנדה (דף ל') ואפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע ע"ש. והוא כשתכיר גדולות הבורא יהיה עבודתך מועטת מאוד] ויש לבאר כל זה דרך תוכחה בפ' אתם נצבים כו' כלומר אין נצב אלא על דין ובשעת הדין ראוי שכ"א ראשיכם וזקניכם כו' כל איש ישראל מחוטב עציך כו' כ"א ראוי להיות בהכנעה ורוח נשברה כאמור זבחי אלהים כו' ובשעת יוה"ד מהצורך לעשות עצמו קרבן ע"י רוח נשברה כנ"ל יחשוב כל אחד לעברך בברית ה' כלומר יחשוב שהוא עובר ברית ה' היינו דין וחשבון חטאים ועונות שיש עליו יותר מכולם ובאלתו כו' היינו יום המיתה שמא ח"ו יפקוד עליו יותר מחבירו ומרומז במקרא כפי מה שביארנו שראשים ות"ח יחשובו כי ההמון עם אפילו חוטב עצים טוב ממנו והוא בכלל עובר הברית ויתפוס ח"ו באלתו כו' וכן חוטב עצים וכל איש ישראל יחשובו להיפך שהוא בכלל עובר הברית וכמו שהארכנו דברים בזה לעיל אשר עפ"ז כלל ישראל יבוא בהכנעה ויהיה נעשים קרבן ע"פ רוח נשברה: עוד אמרתי לפרש כל המשך הפרשה בדרוש נכון ומתקבל לתרץ כמה דיקדוקים אשר יש לדקדק בכל הפרשה ולכאורה כולו מוקשה הוא תאי דקאמר למען הקים אין לו קישור אלמעלה [ועיין בפירש"י ובשפתי חכמים שם] דהאי למען הקים לא קאי אמה שכרת ברית דמפורש אח"ז טעם הברית משום שמא יש בכם משפחה וכו' ע"ש לכן מפרש"י דלמען הקים הוא טעם למה נכנס הקב"ה לטרוח עליכם כ"כ ע"ש וא"כ קשה דהיה לו מתחילה לפרש פן יש בכם כו' טעם אכריתוח ברית ואח"כ היה לו לומר למען הקים. עוד קשה מאי דקאמר עוד כי אתם ידעתם כו' ותראו את שקוציהם כו' אין לו קישור לכלל הדברים האמור מקודם וגם על האמור לחטה אין לו המשך דאחרי אשר הכתוב מגנה אותם איך שהם שקוצים וגילולים איך שייך לומר שעי"ז יפנה לבב אנוש לעבוד אותם. וביותר מכולם יש שני דברים מחוסרין הבנה בפרשה דאמר והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך כו' משמע שע"י שישמע האלה עי"ז יתברך לומר שלום יהיה לי. גם מה דאמר למען ספות הרוה את הצמאה אינו מובן ורש"י פי' ע"פ התרגום אבל אינו מתבאר על פשוטו ואמרתי לבאר הכל בהמשך וסדר נכון כל הפרשה כולו ונקדים שידוע ומפורש בכתובים שהקב"ה אומר החפץ אחפוץ במות כו' כי אם בשובו מדרכיו וכבר הארכתי ביאור בזה דרוש ארוך ואקצר כעת וכתיב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש בנו ה' אלהיך מיסרך והוא ע"פ משל כשאדם אחר חטא נגד חבירו או מזיק לו איזה כלי יקרה לוקח מאדם ההוא נקמה עבור זה שמייסר אותו לפי הענין ועיקר הנקמה הוא על לשעבר אבל כשבנו יחידו חביבו עושה לו איזה היזק כנ"ל אף שג"כ מייסרו עבור זה אבל ידוע שגם ענוש לצדיק לא טוב וקשה לאב לייסר את בנו אהובו עכ"פ הוא מוכרח לייסרו נגד רצון עצמו אבל לא יעשה דרך נקמה על לעבר אלא חושש שאם לא יענש אותו ירגיל א"ע עוד בכך אבל אם הוא היה מוחלט אצל אביו שבודאי לא יעשה עוד כזה כל ימי חייו בודאי לא היה מעניש אותו כי בודאי אביו מצטער בהענישו את בנו חביבו שעיקר מגמת וחשק אב להטיב לבנו ולא להריע ולפיכך אמר שהקב"ה מצטער אפילו מה שנשפך דמם של רשעים כאמור קלני מראשי כו' וזהו מאי דכתיב החפץ אחפוץ כו' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו כלומר דעיקר עונש שמעניש הקב"ה לישראל הוא אינו דרך נקמה אלעבר אלא כדי שלא ישוב עוד בדרך חטאים אלהבא ולא כמו שמעניש לאיש אחר דרך נקמה אלעבר ואין לו צער ממה שמעניש לאיש אחר לאפוקי בבנו הוא להיפוך כנ"ל ואמור במדרש פ' ראה לא לרעתכם נתתי לכם ברכה וקללה כ"א לטובתכם ע"ש כלומר שמיראת הקללה תשובו אלי ותטיבו דרכיכם ולא יבואו עליכם כי ע"י שידע כי כלתה הרעה וכי נחרץ משפט חרוץ ע"י זאת ישוב בתשובה שלימה לפני המקום וממילא יתבטל הגזירה מעיקרו וזהו הנאמר כי ברוע פנים ייטב לב כלומר ע"י רוע פנים שהקב"ה מראה בתוכחתו הכתובה ע"י זה יטיב לבו של אדם לשוב להקב"ה ולא יבוא הרעה כי אין הקב"ה חפץ במות כו' רק שישוב כו כמו התנהגות אב עם בנו כו' וזהו פי' הכתוב וידעת עם לבבך כו' כלו' כשידע לבבך כל עונש האמור בתוכחה יספיק לך מלבוא עיקר העונש והתוכחה כי חין הקב"ה חפץ בעונש דרך נקמה כמו שמעניש לאדם אחר שיזיק איזה חפץ אלא כמו שמעניש לבנו שהעיקר שלא ישוב עוד לחטוא ולהזיק וכנ"ל ולכן כשידע לבבך זאת תשוב לטוב ולא יבוא מעיקרו העונש עליך כי כאשר ייסר איש את בנו כו' ובפ"ק דחגיגה איתא כי מטי ר' יוחנן להאי קרא הוה בכי וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ולא יראוני אמר ה' צבאות עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו עי"ש. אולם אף שר"י קבכי בהאי קרא מסיק שם בסוגיא רפואתה בצדה דאיתא שם לקמן אמר ר' חב"פ כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו על כל עוונותיו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד ע"כ א"כ חזינן דר' חב"פ מצא להפך את כל עיקר הכתוב מיגון לשמחה דר"י קבני