גליא מסכת חלק ב לו

לרשעים שאין חרדן ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להם כאולם והיינו דאמר רבה מ"ד זה דרכם כסל למו יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם שמא תאמר שכוחה היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה ועוד דרשי' בפ' מי שמתו כי החיי' יודעים שימותו והמתים אינם יודעי' מאומה הצדיקים יודעים מפרש"י שנותנין אל לבם יום המיתה וחרדין מלעשות עבירות והרשעי' עושין עצמם כאילו אינם יודעי' מאומה ממיתה ואינן פורשין מעבירה ע"ש ואמרו בפ"ק דברכות רגזו ואל תחטאו כו' לעולם ירגיז את יצ"ט על יצה"ר נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וע"פ שבארנו שבר"ה צריך להיות בהכנעה ורוח נמוכה עד שיהי' עי"ז נחשב כקרבן מזבחי אלהים רוח נשברה וענין זה א"א לאדם להתעורר אליו אם לא ע"י שני עיקרים הללו היינו הזכרת יום המות וחשבון בוראו וכמאמר התנא הסתכל בשלשה דברים כו' היינו לאן אתה הולך ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון שהכל גלוי לפניו את כל זה מהצורך ליתן אל לבו בימים הללו שיום הדין הגדול ממשמש ובא אחיי ורעי על זה נאמר קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים אמרתי להעלות בדרושי לרבים את כל מה אשר ת"ל עולה על רוחי תמיד בכל עת ובכל זמן ובפרט וביחוד בעת וזמן הזאת רי כפי הנראה אני הגבר איש כמוני מהראוי להיות מפחד תמיד מענינים הללו יותר מכל העדה הקדושה הנאספים כעת במעמד ומצב הזה. ויום המיתה ראוי להיות לפני לזכרון בין עיני אחרי אשר ת"ל זקנתי באתי לכלל ששים בשנה דהאידנא ובן ששים לזקנה ולמשל שלטון אחד שנותן הקפות לבני אדם על זמן ידוע איזה שנים מעת קבלת הקפה עד ערך שבעה שנה זה וודאי מי שקרב לפניו הזמ"פ מפחד תמיד כי יבוא הנושה לקחת במה ישלם לאפוקי מי שזמן פרעונו רחוק עדיין אינו חושש כ"כ. ועוד מי שיש לו סחורות ואיזה חפצים אינו חושש כ"כ שחושב כשיגיע זמנו לפרוע אף שלא יהיה אצלו מזומן ימכור חפצו או סחורותיו ויעשה בדמים לשלם את נושיו אבל מי שאין לו אפילו סחורות וחפצים דואג לנפשו הרבה עד מאוד כן אנכי בדמיוני יש לי לדאוג מפחד יום המות שקרוב לזקנים קצת יותר מלנערים ועוד שאין לי סחורה וחפצים הוא סגולות מצות ומע"ט ובמה אשלם את נושיי בשעת דין וחשבון ממלך גדול ונורא. כי ידוע איש נגעי לבו ומכאובו כאמור כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. ובפרט שהעולם מחזיקים אותי לת"ח וידוע מה שדרש רז"ל על קרא דתגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם דאצל ת"ת שגגת תלמיד עולה זדון ואמרו בפ' בתרא דסוכה כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו אחרי שמחזיקים אותי לאיש ידוע ממילא מתגבר לעומת זה היצה"ר עלי. ואף שידעתי באמת ובתמים שאין בי כלו כמו שנראה חזותי אצל ההמון והלואי שיעלה ערכי עלי למחצה שליש ורביע מכל מקום היצה"ר למראה עיניו ישפוט והוא עושה את שלו לנהוג את מלחמתו במערכה לפי ערך אומד של האדם אצל כלל בני אדם. והענין בדרך משל איש א' שאין מעמדו גבוה כ"כ כמו כלל עשירי העיר ובעיני ההמון הוא אמור וכמו שאמרו יש מתעשר ואין כל. ובעת שעושין שמאים על איזה נתינה הערכה על כלל העיר שיתן כל אחד לפי ערכו מעלין על האיש ההוא בדמים נתינה מרובה כמו על שארי עשירי העיר אף שאין בו אפילו שליש ורביע ממה שישומו אותו השמאים. שהשמאים למראה עיניהם ישפוטו וכמו שהאדם יראה לעינים בעיני כלל העיר. כמו כן הענין במעשה יצה"ר שמתגבר על האדם לפי ערך גדלו של האדם כמו שנאריך בעזה"י לפנינו בזה אבל הוא אינו רואה לפי אמיתות עצמותו של האדם אלא כפי ערך אמוד שלו בעיני הבריות ואמרתי לפרש בהערה זו מאי דאמר שמואל לשאול (בשמואל א' ט"ו) בזמן שבא להוכיחו את אשר עבר מאמר השי"ת שהחיה את אגג ובא שמואל לומר לו איך שעבור זה יקרע ה' מלוכה ממנו ואמר שמואל לו הרף ואגידה לך את אשר דיבר ה' אלי הלילה והתחיל בזה הפסוק ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל. ולכאורה לא נתבאר מאי ענין זה לגוף התוכחה שהוכיחו במה שהמרה פי ה' ונראה שכיון לדברינו הנ"ל כי אמר לו שמואל איך שהוא צריך להיות שליט ומושל ברוחו יותר מכל האדם כי אף שכל האדם הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו לפי ערכו ולפיכך אמרו איזהו גבור הכובש את יצרו יצרו דייקא ותמיד הייתי חוקר ע"ז דלכאורא מוכת דיצה"ר ג ביר מפורסם עד שאמרו שהכובש אותו לגבורה יחשב דרך משל מלכות רייסן בעת שכבשו למלכות פולין אזי לא היה נחשב לגבורה מחמת שמלכות פולין עצמם לא היו מפורסמים לאנשי גיבורים. אבל אחרי שכבשו מלך פראנצויז היה ניכר למלכות רייסן לפרסום גבורה בכל המדינות מחמת שמלך פראנצוז היה גיבור גדול ואעפי"כ התחזק מלכות רייסן נגדו ונצחו אבל מה שנחשב לאדם להיות נקרא גיבור כשכובש יצרו עדיין לא נודע אי' הן גבורותיו של יצה"ר עד שמהראוי להיות נקרא מי שנצחו מפורסם לגיבור. וכמה שמות חשבו ליצה"ר (בפ"ה דסוכה) ולא קראו בשם גבורה ואפשר הוא חלוש אף שהוא חסטין ומקטרג אנו רואין כמה אנשי' רעים וחלושים בטבעם למאוד והמה מפורסמים לרשעים אולם מצאתי תלמוד מפורש גבורה מפורסמת אצל יצה"ר אשר לפי"ז באמת לגבורה ידוע וניכרת יחשב הכובשו. והוא בפ' בתרא דקדושין איתא שם במעשה דרב עמרם חסידא בהני שבוייתא דאסקינהו לאיגרא דרב עמרם בהדי דקחלפא חדא מהני שבויתא שהיתה יפ"ת נפל נהורא לחדר שהיה ר"ע שם שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוה יכלין בי עשרה למדלייה דלייה לחודא סליק ואזיל כי מטא לפלגא דדרגא אפשח כו' פירש"י אפשח הרחיב רגליו לעמוד בחוזק להתגבר על יצרו ע"ש א"כ מבואר גבורות היצר שע"י שהתלבש בו היצה"ר היה יכול לטלטל דרגא שהיה כבידה הרבה יותר ממשאוי עשרה בני אדם. לכן שפיר אמרו דלגבורה נחשבת שיתחזק בכוחו כ"כ להתגבר על היצר ואמר איזהו גבור הכובש את יצרו שהוא גבור מפורסם גדול וזה מתחזק לכובשו. וכדמסיים בעובדא הנ"ל דנפיק היצר מיניה כי עמודא דנורא ואמר ליה ר' עמרם חזית דאת נורא ואנא בשרא ואנא עדיפא מינך א"כ הן הן גבורותיו של אדם להיות נקרא ונחשב לגבור במה שכובש בשר את האש. ואפשר לפרש ע"פ דרוש דזהו ענין עצמו העיר את רוחו של רב עמרם לפרוש מאותו מעשה ע"י שראה שהיה יכול לטלטל את הדרגא כבידה מאוד יותר ממשא עשרה בני אדם. הוכיח עי"ז שהוא בעצמי ערכו עליו יקר מאוד בקדושה כמו שאמרו כל הגדול מחבירו יצרן גדול ממנו ובודאי איש אחר שלא עלה במעלות הקדושה למעלה למשכיל לא היה עולה ג"כ התגברות היצר בערך הזה לישא עליו משא יותר מעשרה וכמבואר שם (בפ' ה' דסוכה) בעובדא חדא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לאיתתא למחר נקדם וניזל לדוכתא פלן אזל אביי אבתרייהו ואפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסא לסוף אזלי כל חד לדוכתיה ולא עבדי איסורא הוה אביי קמצער נפשיה אמר אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקמיה נפשיה מלמעביד איסורא בהליכתו בדרך יחידות עם אשה ותלה נפשיה בעיברא דדשא תנא ההוא סבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כלומר אל תצטער ע"ז אף שבאמת אתה חינך יכול לעמוד על עצמך אעפ"כ אותו האיש שפיר היה יכול להתאפק מלחטוא משום שערכו עליו נמוך מאוד ממילא אף היצר אינו מתגבר עליו כלל אבל על אביי בוודאי יצרו גדול ביותר לפי ערך מעלות מדרגתו והיה מתגבר עליו בפשיטות כשהיה מתייחד עם אשה תלתא פרסא ולא הוה מצי לאוקמיה אנפשיה משו"ה מלחטוא וע"י אמירות ההוא סבא נחה ושקטה צערו של אביי שהיה מצטער שהיה מעלות איש הזה יותר ממנו וא"ל האי סבא שלאו הכי הוא ואדרבא איפכא שע"י שנראה שיצר האיש ההוא לא התגבר עליו לעבור עבירה מוכח שמדרגתו בקדושה נמוכה ושפילה במעלה מאוד ואביי קיבלה האי סברא מהאי סבא דאיתא שם מקודם דאמר אביי עצמו ובת"ח מתגרה יותר מכולן וע"כ דהאי אמרה אביי בתר דשמעיה מהאי סבא דאי הוה אמר מקודם לא הוה מצטער על האי עובדא הנ"ל. וע"פ ענין הזה אמרתי לפרש מאי דכתיב (באיוב ב') ויהי היום ויבואו בני אלהי' להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם להתייצב על ה'. וכבר העליתי לדקדק דהיה לו לומר ויבואו בני אלהים והשטן להתייצב על ה'. גם הלשון בתוכם אינו מדוקדק כ"כ דהיה לו לומר ויבוא השטן עמהם או ביניהם. ונראה לפרש ע"פ מאי דפירש התרגום וגם רש"י מפרש כך שהיה ר"ה ע"ש וידוע מאי דהבאתי בשם מדרש דדריש מקרא דועשיתם עולה ולא כתיב והקרבתם שיראה כל אדם להיות נעשה בעצמו כולו עולה בקדושה וטהרה כל מה דאפשר וכנ"ל ויבוא גם השטן כו' דהנה וודאי לאו כל א' וא' עולה במדרגה אחת אלא כ"א לפי כוחו לפי יכולתו להזדכך א"ע בטהרה אולם בדרך כלל כ"א מתאמץ לעלות במרכבתו לקדושה כל מה דאפשר אבל יצה"ר את זה לעומת זה עשה אלהים כל הגדול מחבירו יצרו גדול עליו וכפי ערכו שמתאמץ להיות נכנס בגדר קדושה וטהרה מתגבר עליו יצרו בערך הזה ממש. והתיו"ט בפרקי אבות מביא בשם הקדמונים לפרש מאי דקחשיב בין עשרה ניסים שלא אירע קרי לכוה"ג ביוה"כ דלכאורה אין זה נחשב לניסא כ"כ דלא ימלט לכמה בני אדם לאלפים ורבבות שנמלטים מדבר הזה ומפרש דדוקא אצל כה"ג היה נחשב לנס גדול משום דכוה"ג היו מפרישין אותו שבעה ימים בקדושה וטהרה בכמה מעלות זו על זו וממילא לעומת זה מתגבר עליו היצה"ר להכניסו לטומאה כל מה דאפשר וכאמור צופה רשע לצדיק שהיצר מתגבר עליו כל יום רק ה' לא יעזבנו הקב"ה עוזרו להיות נמלט ממנו [ויש לפרש צופה רשע לצדיק כלומר שצופה עד כמה מתצדק האיש לפי ערך הזה הוא מתגבר להמיתו ואפשר דמשו"ה אמרו (ביומא פ"ז) דנפיק מבית ק"ק ע"ש שבוחר במקום קדושה ביותר וזהו דכתיב יגער בך השטן יגער בך הבוחר בירושלים] וא"כ לנס גדול נחשב זאת שהקב"ה ברוב חסדו היה בעוזרו של כה"ג שלא יטמאו היצה"ר באותו שעה ואותו זמן שהיצר הוא בתכלית ההתגברות. לעומת שהכה"ג מתאמץ לעלות במעלה יתירה על כלל ישראל והכהנים וע"י נס ועזר השי"ת ניצל תמיד הכה"ג מדבר הזה ע"ש. וא"כ מפורש דבר הזה בקרא שבני אלהים היינו כלל ישראל מתאמצים כא"וא לעלות במעלות האולם קדושה וטהרה שיהיה קרובים למעלות אלהים אתם. ויבוא גם השטן בתוכם להתייצב על ה' כלומר שהשטן נכנס בתוכם לפי ערך כ"א שהתייצב על ה' וכל מי שגדול בהתייצב מעלות אלהים גם השטן מתגבר עליו בערך הזה את זה לעומת זה. ולשון בתוכם ולא אמר עמהם יש לפרש ע"פ מה דאיתא (בפ"ה דסוכה) ר' הונא רמי כתיב כי רוח זנונים התעם וכתיב כי רוח זנונים בקרבם ומשני בתחילה התעם ולבסוף בקרבם ע"ש. ולכן אמר ויבא גם השטן בתוכם כלומר בקרבם והשטן ג"כ נכנס בקרבם להתאמץ להתייצב על ה' כלומר לפי ערך של כ"א שנכנס בקדושה מתגבר עליו גם השטן בערך זה ומדוקדק תיבה גם השטן דשטן מתגבר ג"כ לפי מה שעלה כ"א על מעלות אלהים וכנ"ל דיצה"ר גדול אצל הכל לפי ערך מעלתו וכעובדא דאביי הנ"ל: [ובזה יש לכוין מאי דאיתא במדרש (פ' נשא) ענין המבואר בחלק (ק"ד ע"ב) וכך איתא שם בקשו לצרף את שלמה לאלו שאין להם חלק עוה"ב כו' יצאה אש מקדשי הקדשים ובגמרא איתא אש מהשמים ע"ש כלומר שרמזו להם על יצה"ר כדאיתא ביומא (פרק בא לו) דנפיק כי גוריא דנורא מבק"ק ע"ש. וזה ע"ד דהשיב מנשה בחלק (ק"ב ע"ב) אי הוית התם כו' ע"ש ושלמה היה בתכלית הקדושה כדאיתא בזוהר שהשלים סיהרא בשלמותא ולכן גברה עליו יצה"ר מבית ק"ק]: נחזור לענין עובדא דר' עמרם דנראה דזה עצמו החזירו למוטב מעלות הסולם היה המדרגה של משא יותר מעשרה ב"א ומבלה הוא בעצמו ראה התגברות היצר נגדו מזה הכיר הוא את עוצם מדרגות הקדושה התקוע קבוע בו זאת זה לעומת זה כנ"ל. לכן פירש א"ע מגוף המעשה וכמו שפירשו המפרשים מאי דאיתא בילקוט חטא חטאה ירושלים חטאה בכפלים כו' ומאי ענין כפל אם חטאה הרבה היה לו לומר חטאה הרבה אבל הענין הוא שכל חטא ניכר יותר לאשמה גדולה לפי מעלות ומדרגות הנפשות החוטאים ד"מ אנשי חיל פשוט ישתכר כשיכורו של לוט עד אשר סחוב והשלך בחוצות ובשווקים לא גדלה עונש אשמתו כ"כ כמו אם שרי עשרות וביתר שרי מאות או שרי אלף שיעשה כמעשיהו גדול עונו מנשוא ומפרשים בזה מאי דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם פי' שהחטא לפי דרגות האדם ומסיים הקרא ואשמה הנפש ההיא כלומר שהאשם לפי ערך הנפש הוא. וזהו שביארנו שהתגברות של טילטול