גליא מסכת חלק ב לד

היה בעוזרו לולי האונס אף שקביעות המחשבה עצמה שקבע האדם את עצמו בה הוא על פי עזר המקום כמו שמבואר בסוגיא דקדושין דהקב"ה מקרב אותנו אפילו בשעה שאנחנו לא טובים אבל אברהם עצמו לא היה צריך כלל לזה שיעזרו המקום לעבודתו אלא מעצמו היה מתחזק וכמו שמבואר ברש"י ריש פרשת נח שנח היה צריך סעד לתומכו ואברהם היה מתחזק והלך בצדקו מאליו כמו שפירשתי בדרוש ראשוו לפרש קרא דרק באבותיכם חשק ה' כלומר לא היה צריך כלל לסעדם ולעוזרם לעבודתו ובזרעם מהצורך למקום לעשות להם בחירה לזה לכן כתיב ויבחר בזרעם אחריהם והארכתי בזה בדרוש קמא ואם כן גבי אברהם כל עסק מעשה מחשבה והכנה שעשה לעסק עקדה היה מעצמו בלא סעד לתומכו כלל אם כן עסק מחשבתו של אברהם היא מעולה במעלה יקר הערך עד מאוד נגד עסק מחשבות מצות הנעשה בשארי בני אדם כנ"ל ולפי"ז הואיל ואפילו בשארי בני אדם מעלה הכתוב מחשבה כמעשה בנאנס ולא עשה מחמת שהמקום היה בעוזרו מכל שכן שיש לנו לדון בקל וחומר גמור בקביעות עסק מחשבות אברהם אשר בעסק המחשבה נמצא לבבו נאמן לפני המקום בלי שום סעד ועזר בפשיטות שאחרי הכנת מחשבה מעולם כזו לא היה נמנע בלי ספק בשום ענין ואופן שיצא הדבר מכח אל הפועל שבוודאי היה לזה גם כן קצת עזר המקום וכמו שאמרו הבא לטהר מסייעין לו אם כן הדבר ברור שמחשבות והכנות אברהם ראוי להיות נחשבת כמעשה גמורה בתכלית השלימות היותר נאות וכל הדברים הללו מפורשין ומבוארין בקרא הנ"ל בדברי המלאך שאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה מה שאתה רוצה לעשות בו מום בכדי להראות איך שלבך שלם אינך צריך לכל זה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כלומר כל מעשה ההכנה והמחשבה טובה שהיה לך בזה העסק עד עתה אני יודע כי הכל היה מאתך בעצמך ולא היה כלל עזר ממני וכמו שמפורש ברש"י ריש פרשה נח שאברהם היה מעצמו מתחזק ולא היה צריך סעד כלל אם כן מחשב' מעולה כזה בוודאי ברור הדבר שלא חשכת את בנך את יחידך מלהקריבו במעשה גמור ממני כלומר אחרי שהבא לטהר מסייעין אותו מהשמים בכל אדם שמכין מחשבתו וכנ"ל מכל שכן על פי עסק מחשבתך לא ימלט בשום אופן שלא היה נמנע מלהיות מעשה גמורה על ידי שממני היה לעזר ולסעד שהבא לטהר מסייעין לו מהשמים לגמור אם כן ראוי לומר בזה שחישב לעשות ונאנס ולא עשאה שיעלה עליו הכתוב כאילו עשה ממש: ובזה יש לפרש מאי דנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כי הנה אחרי אשר אמר לו המלאך שנקבע אצל הקב"ה בהחלט ברור שלא היה נמנע אברהם מלעשות מעשה ומורה כנ"ל ואף אברהם בעצמו יודע את תום לבבו נאמן ושלם שלא היה אצלו פניה ומניעה מלדחות חס ושלום מעשה הקרבה גמורה את בנו בשום אופן על זה אמר שבוחן לבות ה' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וכמו שיודע את לבו שלם כן הידוע לו המלאך שהקב"ה יודע ונתברר לפניו שהיה גמור המעשה על מכונו לכן אמר אברהם שנכון לקרות מקום הזה ה' יראה כלומר ה' יראה ללבב פיכן לבות ה' שיודע בבירור שלא היתה שום מניעה לגמור המעשה ומסיים אשר יאמר היום בהר ה' יראה כמו שפירש רש"י על פי מדרש עיין שם כלומר אחרי שנחקר הדבר בחקירה אמיתית שבוודאי היה עושה אברהם מעשה הקרבה מהראוי שיאמר על כל פרק וצרה הבאה לדורות הבאים יראה אפרו של יצחק לכפרה ולהגן על כלל ישראל. ואחר זה קרא מלאך את אברהם שנית ואמרו לו בשבועה שכדבריך כן הוא יען אשר עשית, את הדבר אמר בלשון עשייה על פי הקדמות שהק' מנו שאפילו נאנס על פי' עיכוב שעיכבו עליו מהשמים מכל מקום נחשב לו כאילו עשאו ממש ולכן ברך אברך אותך ואת זרעך ויקויים בקשתך אשר יאמר לדורות הבאים יראה עקדה זו ואפרו הצבור להגן לכפרה כי מעלה עליו הכותב כאילו יש כאן אפר ממש צבור ועומד: בעו"ה שאמרתי לשבת פרש' נצבים קודם ר"ה שנת בשופר גדול יתקע פתיחה הנה אף שתהלה לאל הורגלתי תמיד לעסוק בהלכות אולם אמרו במדרש כשהיה הפרוטה מצויה היה העולם רצין לשמוע דבר הלכה עכשיו שאין הפרוטה מצויה רצין להגדה סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ומפרש רש"י וכן איתא בילקוט סמכוני באשישות אלו בעלי הלכות רפדוני בתפוחים אלו בעלי אגדות וכבר אמרתי לפרש זה בדרושים וכעת לפי עניינו אמרתי לבאר בזה ענין חדש ידוע דבר הלכה או איזה שאלות ותשובה הבאה לשאול מהצורך להשיבו תשובה נצחת וקיימת לאמיתה של תורה היתכן לומר כשנשאלתי על דבר עגונה להשיב אני אשיב רק לפי שעה אף שאין התשובה היא אמיתית להיות קיים לעד זה יודאי אם התשובה לא אמיתית אף לפי שעה לא יתקיים אולם ענייני דרוש ותוכחת מוסר אינו כן ידוע מה שהביא בעל עין יעקב בפרק הספינה על מה שדרשו רז"ל על כן יאמרו המושלים בואו חשבון אלו המושלים ביצרם כתב שם בשם הרשב"א דכוונות חז"ל בדרשות כאלה להסכימם על הפסוקים בלשונות שלא תשכח זכרונם ולא שהיתה כלל כוונתם לפרש הפסוקים כן עיין שם וכן מצינו בפרק ב' דיומא עמר רבי צדוק על מעלות האולם ואמר על מי נביא עגלה ערופה. על העיר או על עזרות ומקשינן איך שייך כאן עגלה ערופה הא נודע מי הכהו כו' עיין שם דמסיק אלא כדי להרבות הבכיה כדאיתא שם מקדם געו כל העם בבכיה. על כל פנים מצינו למדין שענייני דרוש ותוכחת מוסר אינו מהצורך לכוין עסק הדרוש לאמיתתו רק לפי מה שהשעה צריכה לכך להתעוררות הדרוש לבכי ולעסק מוסר היוצא מתכליתן של דברי הדרוש הזה לפי צורך השעה: וזהו הענין סמכוני באשישות אלו בעלי הלכות אשישות הוא אשישי יין כדפירש רש"י וידוע שאם נצרך לאדם להוביל יין לאיזה מקום אף שאינו לדרך רחוק מהצורך לעשות כלים טובים וחזקים. ואי אפשר לשלוח את היין באיזה כלים שאינן נכנסין לקיום רק לפי שעה אבל אם צריך לשלוח תפוחים ממקום למקום ועושה איזה כלי ליתן בתוכם התפוחים אינו מהצורך לעשות להם כלי קיים רק איזה כלי או תיבה שעושין מנסרים קלים ודקים כמו שעושין תיבות להוליך זכוכיות ממקום למקום שעושין תיבות שאינו מתקיימין רק לפי שעה בזמן דרך הליכתו ותיכף שמביאין הזכוכיות למקומן לוקחין משם את הזכוכיות והתיבה לא מתקיים עוד בקביעות כמו כן הולכת תפוחים באיזה כלים שאין מהצורך לקיימן רק לשעה בדרך הליכתן מה שאין כן כלים הנעשין על הליכות יין מהצורך לעשותן קבועים וחזקים לתכליתן אף אחרי זמן מהליכות הדרך כן בדמיון הזה בעלי הלכות אשר מהצורך לדרוש בהן עסק הלכה באיזה סוגיא או להשיב איזה תשובה מהצורך שיהיו הדברים קבועין לתכליתן להתקיים לעד כמו אשישי יין שמהצורך לעשות כלי על הולכתן לדרך כלי קיום אבל עסק דרוש אגדות נדמו לתפוחים שאינו מהצורך לעשות על הליכות אותן לדרך כלים קבועין ודי בכלים שאינו מתקיימין לעד רק לפי זמן דרך הליכתן כך הדרוש ותוכחת מוסר שדורשין על הפסוקים יש מקום לדרוש לפי שעה בכדי לעורר את העם לדרך חיים ותוכחת מוסר כמו שעשה ר' צדוק שאמר מהצורך לנו להביא עגלה ערופה על העיר ועזרות או עסק הדרוש הנאמר בפרק הספינה על קרא דיאמרו המושלים בואו חשבון כמו שכתב לעיל בשם הרשב"א שאין הדרוש על אמיתת כוונות המקרא רק להתעורר דרך תוכחה כנ"ל. ויש לכוין זה בקרא דנר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר כלומר בעסק הלכה שמהצורך לברר דין באיזה מצוה או להשיב תשובה באיזה מצוה או לברר איזה סוגיא מהצורך על פי אמיתות של תורה אבל לעורר לדרוש מוסר די שיהיה התעוררת הדרוש רק לפי שעה זמן הדרך דרוש מתוכחת מוסר ולכן מסיים ודרך חיים תוכחת מוסר כלומר די שיתקיים הענין רק לפי שעה שהצריכה לכך והנה אף הכלים שנעשים על הולכת תפוחים או זכוכיות אם עושאן הדיוט עושה אותן דרך ארעי כנ"ל אך אם עושה אותם איזה אומן אף שיודע שאינו מהצורך לעשות אותם לקיום מכל מקום לא ימלט כשעושה הרבה כלים ביחד יש כמה מהן אשר נעשים לתכליתן מחמת שהורגל אצל האומן בכך: כך אמרתי בדמיוני היום. שתהלה לאל ערכתי בענייני דפרשה דהאידנא בסדר נצבים כמה ענייני אופן בתוך אופן מחמת שהורגלתי לעשות מעשה דרושי הלכות בעניינים אמיתים וקבועים לא ימלט שתהלה לאל ימצא המעיין בכלל האופנים אשר הערנו לפרש קראי דסדר נצבים כמה מהן לעורר דרך חיים תוכחת מוסר וכמה מהן אשר מתקבלין לפרש המקראות לאמיתתן. אף שעיקר הדרוש יסדנו על עת וזמן בימים נוראים הללו לעורר לבות בני אדם להירהורי תשובה מכל מקום חנני ה' לעמוד על דרש המקרא במקור נאמן ויש לנו לפרש על פי הערה זו קרא (במשלי ט"ו) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה עוד יתפרש בזה קרא דכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול חז"ל דרשו ועליהו לא יבול אפילו שיחות תלמידי חכמים צריכין לימוד והוא כמו שהבאתי לעיל שדרשו רז"ל בפרק הספינה על כן יאמרו המושלים כו' שסמכו נעימות שיחתן מוסר על המקראות וזה וודאי שיותר טוב הוא אם יכול לכוין שיחות דברי מוסר לאמיתות כוונות המקראות כמו שנמצא מפורש כמה מקראות שדרשו רז"ל על אמיתתן ויוצא מהן מוסר השכל לכן הקדים הקרא ואמר עץ שתול ידוע שעץ נקרא תלמיד חכם כמו שאמרו היש בה עץ עוד כתיב פרי צדיק עץ חיים. ואמר מה טוב שיתן התלמיד חכם פניו בעתו כלומר אפילו בזמן שאומר דרוש לפי העת והזמן שהשעה צריכה לכך מכל מקום נעשה בדרושו פירות היינו שדורש מקראות לאמיתתן ואם לא זאת שאינו עולה בידו לעורר התוכחה הצריכה לפי שעה בגופה של תורה יכול לעורר לפי שעה אפילו בשיחה בעלמא כמו שמבואר בפרק הספינה ועוד מה שאמר ר' צדוק להביא עגלה ערופה על העיר ועזרות ולכן מסיים אם אינו עולה בידו ליתן פרי בעתו על כל פנים אף עליהו שיחות חולין שלו גם כן לא יבול כנ"ל. ובזה מבואר גם כן קרא דמשלי שמחה לאיש במענה פיו ידוע שהתורה היא נקרא שמחה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב שש אנכי על אמרתך וזהו דאמר שיכול אדם להשכיל המקראות למענה פיו אפילו במה שרחוק שיהיה כוונות המקראות לזה כדמצינו בפרק הספינה בדרש דעל כן יאמרו המושלים כו' וידוע דלשון שמחה הוא במדריגה קטנה ולשון דיבור הוא יותר במעלה וכמו שאמרו אפילו שיחה קלה וידוע מאי דאיתא בפרק במה אשה בקרא דציבא עם מפיבושת דציבא אמר שמפיבושת הוא בלא דבר ודוד מצאו שהוא מלא דבר ודרשו חז"ל שהוא אמר שהוא בלא דבר כלומר בלא תורה והוא מצאו מלו דבר כלומר מלא תורה ע"ש ולפיכך מסיים המקרא ואומר אף שאפשר לעשות שיחות חולין סמיכה על איזה קרא אם הצורך לפי עת וזמן וכנ"ל ליתן מענה פיו על מקראי של תורה אבל יותר טוב אם יכול לעשות עיקרי דרושי אמיתות של תורה לעורר בהם עניני הצריכים לפי העת והזמן ולכן מסיים לדבר בעתו כלומר דבר הוא תורה וכנ"ל כשיכול לעשו' דבר בעתו לקבוע דברים אמיתים לדרושי הצריכים לפי העת מה טוב ומבאר עוד בקרא השני דהא אף שקובע איזה דרוש מה שאתו עולה רק לפי שעה לעורר דרך חיים תוכחת מוסר ג"כ נכון וכמו שביארנו מדרוש דר' צדוק וזהו כוונתו אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה כלומר אפילו הדברים שאינו מתקיימים רק לפי שעה כמו הכלים של תפוחים שאינו מתקיימים רק לזמן הליכתן בדרך ג"כ נכונים ולכן מה טוב אם יכול לקבוע דבר מעיקרי תורה בעתו על ענינים הצריכים לעת וזמן גרמא: דברי תוכחת מוסר עתה נתחיל בעזהי"ת בעיקר הדרוש אתם נצבים כולכם גו' לעברך בברית ד' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כורת עמך גו' הנה יש לפנינו בפרשה זו כמה דיקדוקים אך ת"ל ביארנו כמה אופנים במקראות הללו ולכן לא אעריך הדיקדוקים כולם רק מה שמתבארים באופן ההוא לכן כעת אבאר רק אחד מהן ולכאורה יש כפל לשון במאי דמסיי' בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך והיה