גליא מסכת חלק ב לב

מאוד להטיב לבניו זרע אברהם אוהבו ומקרא מלא נאמר והיה כאשר שש ה' להטיב אתכם ולהרבות אתכם ואם כן אין ברכה קבוע למקום זולת מה שימצא מקום להטיב לבניו שזהו עיקר רצונו שחפץ בטובתינו ולכן כשאמר הקב"ה לישמעאל כהן גדול ברכני השיב לו כברכתו היינו שייטיב עמנו ואף נוסח של ברכות הזימון בשלשה או בעשרה שאומרים נברך אלהינו משמע שבאים לקבוע ברכה לה' ואנחנו אין קובעים ברכה כלל למקום רק אומרים ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד וכפי הנראה מתגולל הברכה אלינו שאל יחסר לנו בטובו מזון לעולם ועדי אבל הוא הדבר שדברנו שזהו עיקר ברכתו של הקב"ה שמטיב עם בריותיו לכן אומרים בטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר כו' וזהו ברכתו שישיש להטיב עמנו שזהו עיקר רצונו ובזה מתפרש מאי דנאמר ה' זכרנו יברך את בית ישראל יברך הקטנים עם הגדולים כו' וזהו ברוכים אתם לה' כלומר בזה הוא עיקר קביעות ברכתו של הקב"ה שמוצא מקום לברך את בית ישראל וזהו דאמר מלכי צדק מלך שלם לאברהם ברוך אברם לאל עליון כלומר מה שנתברך אברם זהו עיקר קביעות מוצא ברכה להקב"ה שמוצא איזה אדם כשר שמקבל ממנו קורת רוח עד שמטיב עמו כפי רצונו רק להטיב כנ"ל ובזה לא קשה מה שהקשו סוף פרק ג' דנדרים על מלכי צדק שהקדים ברכת עבד לברכות רבו דלפי דברינו הכל ברכות המקום היא (ועיין באבן עזרא שמתרץ גם כן קושיית תלמוד הנ"ל עיין שם) וזהו מאמר דוד שאמר ועתה הואל וברך את בית עבדך כו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם כלומר אין לך קביעות ברכה יותר מזה מה שאתה מברך את עבדך זהו ברכתך שיתמלא רצונך להטיב לבניו כמו שחפצו רק להטיב ואמרתי שזהו ענין שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ולפום רהיטא השכר הרבה מאוד לפני עצמו דהא משמע לכל צדיק כל שהוא בכלל צדיק אפילו להפחות שבכולן ולכאורה המדה טובה מרובה עד מאוד בזה לעומת מעשים טובים שעולה לצדיק כל שהוא במעשים טובים מועטים ועל פי הצעתינו לא יעלה השכר ביתרון מאת הבורא דנחזי אנן בשלמא אם היה עסק המצות תועלת להקב"ה כמו שיש תועלת לבשר ודם מפעולות עבדיו היה קשה איך ישולם שכר הרבה יותר מכדי פעולתן אולם אצל הקב"ה אינו כן שנאמר עליו אם תצדק מה תתן ואינו מקבל שום תועלת רק מה שאמר ונעשה רצונו ונוסף עוד על זה שמלבד שיש להקב"ה קורת רוח ממה שנעשה רצונו בקיום מצותיו יש לו רבת שמחה במה שמטיב נתינות שכר כמו שיש קורות רוח לאב שמטיב לבנו אהובו כן הדבר שכל רצון הבורא רק להיטיב וכמו דכתיב והיה כאשר שש ה' להטיב ולהרבות אתכם מבואר שיש שמחה וקורת רוח לפני המקום במה שמטיב לכלל עמו אם כן ממילא שכר מצוה מצוה דכמו שיש קורות רוח להבורא מקיום המצוה כן יש לו קורות רוח ממה שמטיב לעמו לתת להם שכר טוב להטיב להם כי גם זהו עיקר רצונו ומגמתו רק להטיב וכנתבאר שזהו עיקר קביעות ברכה אצל הקב"ה. ואף מקיום המצות אין לו תועלת רק קורת רוח שאמר ונעשה רצונו דהא כתיב אם תצדק מה תתן לו אם כן אין הפרש מקורת רוח שמגיע להבורא מן הקיום מצות לקורת רוח שמגיע לו ממה שמשלם שכר טוב ומטיב לעמו ולכן מצוה גוררת מצוה ושכר מצוה מצוה כנ"ל ולפיכך יש להעלות הרבה שכר לכל צדיק נגד קורת רוח שמקבל מאתו הן מקיום המצוה הן משכר טוב שמטיב. ועוד יש להרבות שכר מצוה עד אין תכלית וסוף כי דרך משל מלמד שיש לו שני תלמידים אחד בנו חביבו ואחד תלמיד אחר ובזמן ששומע איזה דבר חריצות בלימודם מהן יש לו הנאה מזה אולם יש הפרש בזה שהנאה אשר בא לו מהתלמיד אחר אינו אלא בשעת מעשה ונפסק והולך אחר כך אך קורת רוח שבאה לו מחריצות בנו אין לו הפסק כי אחרי זמן יום או יומיים מעורר את עצמו בשמחה כנזכר מחריצות בנו כאשר הוא ומתפאר את עצמו בפני כל בתפארת חריצות בנו ויש לו קורת רוח הרבה בשעה שמתפאר הדבר בין אנשים וכמו כן מתפאר הקב"ה באדם ישר אשר עליו נאמר אשר בך אתפאר ומחמת שקורת ונחת רוח שבא להבורא רבה עד מאוד כנ"ל אם כן אין יתרון ויתרון ממה שמגיע לכלל כל צדיק ש"י עולמות ולא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם מרבות שכר עד ש"י עולמות שנותן להם הקב"ה כנ"ל ומדוקדק בזה לשון הכתוב דילפינן על שכר ש"י עולמות ממאי דכתיב להנחיל אוהבי יש כלומר מצד שהם אוהבי יעלה שכרם הרבה עד ש"י עולמות וכמו שנתבאר שיש בזה ב' בחינות לחלק בין פעולות טוב וחריצות הבא לאביו מבנו לפעולות טוב וחריצות הבא לאדם מאיש אחר כי לאיש אחר אף שמשלם לו תשלום שכר כגמולו אבל אין לו קורת רוח מזה שנותן לו שכר ומטיב עמו מה שאין כן בשעה שעושה תשלום שכר להטיב לבנו אהובו בלי ספק שיש לו מזה גופיה קורת רוח במה שמצא ידו להטיב לבנו זהו בחינה אחת ועוד שבפעולת טוב וחריצות של איש אחר אינו מתפאר להמציא לפניו נחת רות רק בשעת מעשה ולא אחר כך מה שאין כן בפעולות טוב וחריצות בנו כמעט אין לו הפסק להמציא לפניו נחת רוח להתפאר בו אפילו לאחר זמן וכל זה אצל בשר ודם יש על כל פנים לחלק בין הנאה וקורת רוח שיש לו בשעת מעשה פעולות הטוב שפועל בנו אליו להנאה וקורת רוח שנתבארו בשני בחינות הנ"ל משום דפעולות הטוב בוודאי שנעשה הוא לצרכו של אב שהיה נצרך לאותו דבר שהיה נחסר לאביו עסק הזה וזה השלים הדבר לפניו מה שאין כן אצל הקב"ה שאף בעיקר פעולות מעשים טובים מעולם לא נצרך הקב"ה להנאת עצמו כמו בשר ודם שנצרך לפעולות טוב וכאמור אם תצדק מה תתן לו ואם כן אף בתחילת פעולת המעשים טובים אין לו למקום רק קורות רוח שאמר ונעשה רצונו ומצד שאנחנו בנו בכורו זרע אברהם אוהבו חלק ה' עמו שייך אצלינו ב' בחינות הנזכרים שמקבל קורות רוח במה שמוצא מקום להטיב לנו וגם עלינו נאמר אשר בך אתפאר שבא להקב"ה קורת רוח אפילו אחרי זמן מלבד מה שבא לו בשעת קיום המצוה ויפה אמרו שמצוה יש לה קרן ויש לה פירות וזהו ענין שכר מצוה מצוה כנ"ל ודרך משל ידוע כל דבר שיש לה פירות יעלו הפירות הרבה כפלי כפליים על הקרן הן בהמות צאן ובקר שעושין וולדות יעלו הרבה או תבואה שעושה פירות יעלו לסך רב כמו כן המצות יש להם קרן תשלום שכר עבור קיומה אשר בא מזה קורות רוח למי שאמר והיה העולם ובשעה שהקב"ה מטיב עמנו את תשלום שכר יש לו עוד תוספות קורת רוח ועוד בחינה שניה שאין הפסק להיות נזכר אף אחר ז להתפאר בנו כנ"ל ולפי זה יעלה שכר פירות של המצוה יותר הרבה מקרן עצמו ואם כן אין משפט מעוקל שיבוא לכל צדיק וצדיק אפילו להפחות שבכולן ש"י עולמות על פי חשבון הזה ומדוקדק מאי דקאמר להנחיל אוהבי יש כלומר מצד שהמה זרע אברהם אוהבי מגיע להם יש [וענין זה יש לבאר בישעיה (כ"ט) דכתיב שם כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב כו' כלומר שיש נחת לאביהם שבניהם הולכים כשורה ומה דאיתא שם לקמן הוי בנים סוררים יש לבאר ההמשך על פי המבואר לפנינו דכשרואה בנו הולך שלא כשורה צער גדול יותר מעל איש זרק. אמנם האף שביארתי מעלה יתירה שיש עלינו זרע אברהם אוהבו בכמה פרטי ענינים שהקב"ה מקרב אותנו להיות לו לעם אף שעדיין אין אנחנו טובים קורא שמו להיות אלהינו ועל ידי שמקרב אותנו אליו חוזרין אנחנו למוטב כנ"ל וגם זאת שחיה יתירה נודעת לנו ששכרינו הרבה מאוד על ידי קורת רוח שיש למקום בשעת קיום המצוה ועוד קורות רוח משני בחינות עניני קורת רוח הבאים למקום אחר כך כנ"ל אולם אליה וקוץ בה כי את זה לעומת זה יעשה אלהים וכמו שמהראוי באמת להרבות שכר לכל צדיק על ידי בחינות שנתבארו עד אין תכלית עד שמגיע אחת לאחת לחשבון גדול ש"י עולמות ממילא על ידי אותו בחינות עצמן היה עונשו של החוטא חס ושלום גדול מנשוא כי כמו שנתבאר שיש הפרש גדול בכמה בחינות בין פעולת טוב הבא לאדם מבנו לפעולת טוב הבא לו מאיש אחר כן הדבר להיפוך בפעולות רע חס ושלום שזה וודאי כשרואה איש אחר מעקש דרכיו באיזה חטא ועון לא איכפת ליה כל כך ואינו מצער את עצמו על זה ואף אינו מתאמץ לגלול עליו עונש ואם יש בידו לענוש את האיש ההוא אזי נקום ינקם ממנו לענוש אותו ואינו מצער כלל על מכות ועונשין שעושין לזה אדרבא ענין נקמה יחשב אצלו על אותו האיש אולם כשרואה את בנו יחידו מעקש דרכיו חס ושלום באיזה חטא ועון מצטער על זה מאוד ומתאמץ לענוש אותו עבור חטאו בכדי שלא ישוב בדרך הזה ולפיכך צערו של אביו כפולה עד מאוד דהא טבע מגמת ורצון של האב הוא רק להטיב לבנו ובשעה שיש איזה כאב וחולי לבנו מצער על צערו של בן וכעת מוכרח הוא בעצמו לענוש אותו ולצערו היפך רצונו ובזה מתפרש מאי דכתיב החפץ אחפוץ מות רשע כלומר מה שאני מעניש הרשע אין זה חפצי ורצוני כי ידוע רצון הקב"ה רק להיטיב אך זהו כמו שהאב מעניש ומייסר את בנו יחידו על חטאיו אף שידוע שעסק לייסר לבן יחידו הוא שלא ברצונו מכל מקום עושה זאת בהכרח בכדי להטיב דרכו על להבא שלא ישוב עוד לכיסלה הגם שמצער האב על מה שמייסרו ובזה יש הפרש בין ענין עונש שעושה לאיש אחר דהנה לאיש אחר עושה עונש בדרך נקמה על לשעבר ואף שהיה ברי לו שלא יחטא עוד האיש ההוא אף על פי כן ענוש יענשו אותו לשעבר ונקם ינקמו ממנו מה שאין כן מה שמייסר אב את בנו בוודאי אין בדעתו ליקח נקמה ממנו לשעבר רק כוונתו הוא על להבא שלא ישוב עוד לכיסלה ולפיכך אף שיש הרבה צער לאביו בעונש שמייסר את בנו מכל מקום עושה זאת משום שרוצה להדריכהו שלא יעשה עוד כמעשיהו על להבא ובזה נתבאר מקרא שכתוב החפץ אחפוץ מות רשע הלא בשובו מדרכיו וחיה כלומר אין עיקר כוונות הבורא בעונש שמעניש הבריות כמו שמענישין לאיזה שעובר מצות בו"ד דהתם עיקר העונש דרך נקמה לעבר אבל הקב"ה עושה העונש כמו שעושה האב עונש לבן יחידו דוודאי אין דעתו דרך נקמה לעבר דהא יש לו צער ממה שמייסר את בנו אלא עושה משום תקנתו על להבא כנ"ל וזהו כוונות קרא הנ"ל דאין עיקר כוונות קוב"ה את העונש אלא תכלית כוונתו שעל ידי זה ישובו מדרכיו הרעים להבא כלומר החפץ אחפוץ מות רשע אלא עיקר כוונתו שישוב מדרכיו הרעים וחיה וזהו ענין דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלהיך מיסרך וזהו הענין שאמרנו שאת זה לעומת זה כמו שיש ב' בחינות טובות להעלות הרבה תשלום שכר גבי מצוה כן יש להיפוך גבי עבירה שמלבד שמכעיסים להבורא בשעת מעשה עבירה עצמה מכעיסים עוד הרבה בזה למקום במה שמוכרח לענוש את האדם ולהתנהג עם האדם בפנים של זעם תמיד היפוך רצונו שהוא רק להטיב ובזה יש לכוין מאי דאמר ישעיה (סה) העם המכעיסים אותי על פני תמיד כלומר לבד כעס ממעשה העבירה מכעיסים אותי עוד בזה מה שאני מוכרח להתנהג בפנים של זעם תמיד דעל פני לשון זעם הוא וכמו דכתיב ונתתי פני באיש ההוא וזהו עצמו מה שגורמים שהקב"ה אינו יכול להטיב אלא אדרבא מוכרח לענוש ולהתנהג בפנים של זעם זהו מכעיסים אותי שזהו נגד חפצי ורצוני כי גם ענוש לצדיק לא טוב כלומר העונש שמעניש את הבריות לצדיקי של עולם לא טוב בעיניו שרצונו דווקא להטיב נמצא ששכר עבירה עבירה ועבירה גוררת עבירה [ובזה יש לבאר מאי דכתיב הוי גוי חוטא עם כבד עון כלומר עון שלהם הוא כבד מאוד ומפרש הטעם משום שהמה זרע כו' ובנים משחיתים וכמו שביארנו שקשה יותר אצל אב מה שבנו מוכרח אל העונש מעל איש אחר, ומסיים עוד דעל מה תוכו עוד תוסיפו סרה כלומר העונש הוא סרה להקב"ה שלא חפץ בזה ועונש לא טוב לפניו וכו' ואף אמרתי לפרש מדרש איכה על קרא דויצא מן בת ציון גו' רי"בס אמר בשעה שעושין רצונו של מקום כו' על פי הערו' המבואר בדרוש הזה דלכאור' יש לחקור מאי מוסיף המדרש להביא המקרא השני מאי דכתיב ועתה יגדל נא כו' ולמה לא מסתפק בקרא הראשון מאי דכתי' באלהים נעשה חיל ונראה דמקרא קמא ליכא להוכיח אלא דיש לקוב"ה קורת רוח בשעת קיום המצוה ויליף זה מקרא דבאלהים נעשה חיל אבל מקרא השני מוסיף לבאר מה דביארנו שלבו הקורת רוח שבא להקב"ה מקיום המצוה יש לו עוד קורת רוח מהתשלום שכר שמטיב עמנו וכמו שהארכנו שמחמת זה יעלה שכרינו הרבה מאוד על זה מבוא קרא השני דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כלומר שקרא הזה מדבר על להבא שעתה עוד יגדל כח שיקבל עוד קורת רוח שיתקיים חפצו ורצונו להטיב לעמו כנ"ל נחזור לעניננו דלפי הנתבאר דהקב"ה כביכול מצטער על זה עצמו שלא נתקיים רצונו להטיב לבריותיו וממילא שיש להרבות עונש עבור עבירות כחו שנתבאר שיש מקום