גליא מסכת חלק ב לא

כלי חמדה הנה לא אמר שקיבלו כלי חמדה אלא שניתן להם כלומר כביכול שהיה התאמצות עיקר מהנותן והוסיף עוד ראיה לזה כביכול שהקב"ה חיבב אותן והתאמץ ליתן להם התורה שהודיע להם בטוב ענין הכלי חמדה מחמדת התורה כמו שהבאתי לעיל בשם המדרש הביאני (המלך) אל בית היין שגילה הקב"ה טעמי התורה ואילו היה מגלה כך לבלתי המאמינים היו מקבלים בשמחה אולם כביכול לא השתדל הקב"ה להיות להם לעזר שיקבלו התורה אם לא שהמה מעצמן יתחזקו לטוב כנ"ל ולמאמינים באלהים כביכול התחזק לעוזרן ולסעדן בכדי שיקבלו התורה לכן גילה להן טעמיה וזהו האמור חיבה יתירה נודעת להם חמדת התורה וטעמיה ועל ידי זה ניתן להם התורה ומביא ראיה לדבריו מקרא דכתיב ני לקח טוב נתתי לכם דלכאורה היה לו לומר כי לקח טוב לקחתם ממני או לקח טוב קבלתם ממני אבל השתא דקאמר נתתי לכם תולה עיקר הענין בהקב"ה שעשה עזר וסעד שיהיה ניתן להם והודיע להם כל טוב שיש בהם היינו טעמי' ולא עשה כן לכנענים ולמצרים כי לא הודיע להם אז טעמיה ומשפטים בל ידעום ואם כן נראה בעליל חיבה יתירה שיש להמאמינים שהודיע להם הכלי חמדה שיש בה ואם כן ענין האמור במשנה דאבות חביבין כו' הוא ענין אחד האמור בקדושין דזו מעלה יתירה כו' וכן נאמר בברכות התורה אשר בחר וכו' ונתן כו' כלומר שהקב"ה כביכול הוא הבוחר הוא הנותן כו' ואף ברכות אתה בחרתנו נאמר אהבת וכו' כלומר הכל מאתו יתברך ובזה רגילים לפרש לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו כי על פי המבואר הכל מעזר הבורא כי היצר הרע צופה ומבקש המיתו והקב"ה בעוזרו לא יעזבנו בידו ואם כן ממילא היה תם ושלום נתמעט תשלום שכר לבנו אדם על ידי זה אולם חסד ה' שמשלם שכרו כאילו היה מעשיהו מעצמו בלי שום עזר מאחרים כלל. ועל פי הדברים האלו ניחא מאוד מעשה דנינוה דלא התרה אותן בגזירת הקב"ה על תנאי אם לא תשובו כמו גבי מאמינים בב"ע דשאני במאמינים כי כביכול אין הקב"ה חפץ במיתתן וחפץ רק בטובתן וקורא שמו עליהן מתחילה ומתוך כך חוזרין למוטב על פי תומך ועזר הבורא מה שאין כן באינו מאמינים באלהים וכאמור בסוגיא דקדושין דבבלתי מאמינים לא היו מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן לא היו מעצמן נעשים טובים בתחילה בלי שום עזר ולכן במאמינים כביכול מעורר הקב"ה ומתרה אותן אם לא תשמעו תענשו כך וכך וכשנתעוררו לטוב תשובתן מתקבלת אף דלא נתעוררו מעצמן וכמו דאמרינן הבא לטהר מסייעין אותו אף שהחטא עשה מעצמו דהא בא לטמא אין מסייעין אותו מכל מקום מתקבלין תשובתן וכמו שהבאתי לעיל מקרא ולך ה' החסד כי אתה תשלם לא ש כמעשיהו הגם שאין התשובה לעומת משקל החטא שעשה מעצמו ולמעשה תשובה עוררו אותו מהשמים על ידי התראות נביאי ה' מכל מקום זו מעלה להמאמינים בשכר ועונש שנקראים בנים למקום ומדרך אב שחפץ להטיב לבניו וכמו שנאריך לקמן במחל ונמשל מזה משום הכי מקבל הקב"ה תשובתן כאילו היו עושין מעצמן על ידי מעשיהם מה שאין כן אצל בלתי מאמינים באלהים שמהצורך שיעשו תשובתן במשקל כמו שחטאו מעצמן בלי סיוע מן השמים כן יעשו תשובה מעצמן ולפיכך אין מעוררין אותן מן השמים לקרבן עד שהמה מקרבין על ידי מעשה עצמן להטיב ומשום הכי מהצורך להנביא להגיד את הגזירה חלוטה על נינוה בכדי שלא לעורר אותן להטיב עד שיטיבו את מעשיהן מעצמן בלי סיוע מן השמים ויהיו לעם ה' ואז יקרא ה' אלהותו עליהם וניחא שלא היה באזהרה והתראה לנינוה כמו להמאמיני' בב"ע ובזה ניחא דקאמר וירא ה' את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה כלומר דבמאמינים בב"ע עיקר הענין אינו נעשה עלידו מעשה עצמן רק על ידי סיוע מהשמים ואף על פי כן ה' בעל חסד לשלם לאיש כמעשיהו אבל אנשי נינוה ראה הקב"ה דמאי ששבו מדרכיהם היה מעשיהם מעצמן ונעשו טובים מתחילה ונתקיים בהם מי זה ערב אל לבו להיות לי לעם ואחר כך אהיה נעשה הקב"ה להם לאלוה לקבל תשובתם ובלא זה לא היה נתקבל תשובתן משום שלא היה תשובות המשקל כנ"ל ועפי"ז יש לבאר ענין פרעה דכתיב יחזק ה' את לבו וחקרו המפרשים על זה למה עשה ה' ככה י ולפי שביארנו דבלתי מאמינים בב"ע הוה מהצורך שיעוררו את עצמן בלי סיוע. וגבי פרעה שהיה מהצורך להודיעו ולהתרותו בכדי שיניח את ישראל מן השעבוד אם כן ממילא לא היה מתקבל תשובתו לכן היה מהצורך לחזק את לבו ולהעמידו על עמדו כבראשונה ואז אם יעשה תשובה יהיה תשובות המשקל ואין להאריך בזה ואין כאן מקומו ובמקום אחר הארכתי בענין פרעה בזה: ולבוא אל תוכן כוונתו בדרוש הזה אקדים לבאר ענין הנהגת הבורא עם המאמינים אשר מגודל אהבת המאמינים בו נתן התורה ומצות וכמו דאמרו רצה הקב"ה לזכות לפיכך הרבה תורה ומצות שכל התרי"ג מצות לא עשה כלל הקב"ה לטובת עצמו וכמו שנאמר אם תצדק מה תתן לו ואם תרשע מה תפעל לו ומכל מצותיו אין לו תועלת רק רצונו זהו כבודו שאמר ונעשה רצונו אבל מה שמקיימים כל רמ"ח עשה אינו בא להקב"ה שום תועלת ואף מה שעוברים על שס"ה מצות לא תעשה אינו בא חס ושלום להקב"ה שום העדר ובזה מתפרש לנכון מאוד מאמר שמואל לשאול שהוכיח איתו על אשר לא עשה כאשר ציווה לו למחות את עמלק משור ועד שה ומה קול הצאן הזה באזני והשיב שאול ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבוח לה' בגלגל ויאמר שמואל החפץ לה' בעילות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר הנה שאול רצה לנקות את עצמו על שלא שמעו לקיים אשר צווה לאבד משור ועד שה כי כוונות העם להטיב והוא אשר בחרו לעבור על מאמר ה' ליקח מטוב הצאן להעלות אותם ריח ניחוח לה' והשיב לו שמואל את כל ענין אשר ביארנו שמכל תרי"ג מצות אינו בא להקב"ה תועלת והעדר כלל רק מה שאמר ונעשה רצונו ולא זולת והזכיר עסק מצוה אחת ממצות עשה ומצוה אחת ממצות לא תעשה ר"ל כי בדרך כלל בכל רמ"ח מצות עשה נראה בעליל שאינו בא תועלת לה' כדומה מצות לולב וסוכה וטלית ותפילין ודומיהן עליהן החוש מעיד שאם תצדק מה תתן לו ואיזה נתיב יפלס מעסק קיום מצות הללו להבורא ית"ש רק מעסק קרבנות אשר כתיב בהם ריח ניחוח לה', היה אפשר לעלות על הדעת קצת שבא מזה איזה פעולה להקב"ה מקרבנות שיש איזה דרך נתיב תועלת להקב"ה מזה כדכתיב להעלות ריח ניחוח לה' ועוד הזכיר ענין אחד ממצות לא תעשה כי זה מכללי שס"ה לא תעשה כדומה אכילות חזיר חלב ודם או חילול שבת נראה בעליל אשר החוש מעיד שעליהן ראוי לומר אם תרשע מה תפעל לו שבוודאי אינו מגיע שום העדר מזה שעובר על לא תעשה הללו חס ושלום להבורא רק מי שעובר על לאו של עבודת כוכבים ומזלות וכישוף שעליהן נאמר שמכחישין פמליא של מעלה. בזה היה עולה קצת על הדעת חס ושלום שיש העדר פעולה להקב"ה וזהו הצעת דברי שמואל שאמר לשאול ששגג בזה מה שעברו על דברי ה' מלשמוע למצותו להכרית משור עד שה ומה שאומר שאף שלא שמעו לדבריו לעומת זה יעשו לו נחת רוח להקריב קרבנות זה אינו שאפילו מקרבנות אין לו להקב"ה שום עסק תועלת רק מה ששומעין לקיים מה שהוא ציווה ואמר ולא ענין זולת זה ואם כן הואיל ולא שמעו לדבריו אין חפץ להבורא בזבחים כאלו כי כל תועלת שבא מזבח טוב הוא רק שמוע כמו כל מצות עשה כסוכה ולולב וכן מחלב אלים אין לו ענין להקב"ה רק מה שמקשיבים לקולו וזהו שאמר הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים כלומר שאין לו תועלת רק ששומעין לקיים מאמרו וכאמור אם תצדק מה תתן לו. ואמר עוד דגם ממצות לא תעשה אפילו מקסם ואון אין לו להקב"ה חס ושלום שום העדר רק מה שממרים את דבריו מלקיימן כמו מכל מצות לא תעשה דחלב ודם ודומיהן שבוודאי אין לו להבורא העדר רק מה שלא שומעין לדבריו וזהו מה שאמר כי חטאת קסם מרי כלומר אין בו ענין רק מרי וכמו דכתיב אם תרשע מה תפעל לו ולפיכך חטא שאול מה שעבר על דברי ה' ואין לו תועלת טענה כלל מה שיביאו קרבנות מהם כי אין חפץ לה' בקרבנות כאלו הואיל והמה נגד רצונו ועיקר תועלת אינו רק מה ששומעין לקיים מצותיו ולא בקרבנות כאלו שעברו על מצותיו מלשמוע לדבריו זהו שנתווכח שמואל עם שאול: ועתה אחרי הנתבאר שכל מצות הקב"ה אין לו לעצמו שום ענין בעסק קיום מצותיו כמו שנאמר אם תצדק כו' נראה שעיקר הענין שאנחנו המאמינים בגילוי השכינה ובקדושת התורה רצה הקב"ה לזכות אותנו לפיכך הרבה לנו תורה ומצות ומקבל נחת רוח ממה שאמר ונעשה רצונו לקיים חוקיו ומשפטיו ובעבור ישמרו חוקותיו ותורותיו יש מקום מוצא להרבות שכר להטיב לנו בזה ובבא וחפץ מגמתו רק להיטיב לנו כמו שחשק וחפץ האב הוא רק להיטיב לבנו יחידו כל מה דאפשר ודרך משל מי שיש לו בן עיקר נחת רוח שלו אם חפץ ה' בידו יצליח להשיג ידו להלביש בגדי יקר מאוד אף שיפזר על זה סך רב מכיסו אין החיסרון נחשב למאומה נגד הנחת שיש לו שיכול למלאות רצונו להיטיב לבנו הואיל וזהו עיקר מגמתו רק להיטיב כל מה דאפשר את בנו יחידו ושמחה היותר גדולה הוא אצל האדם בשעה שמטיב לבניו וכן הוא ענין הקב"ה עם ישרים שעיקר נחת רוח שלו בשעה שמטיב לישרים שהוא חפצו ומגמתו רק להיטיב ורצונו זהו כבודו וכמו שמדרך העולם לברך לחבירו שיעזרהו ה' להוציא מגמתו מכח אל הפועל להיטיב לבניו כן הוא הענין שאנחנו מברכין להקב"ה שיפיק רצונו מכח אל הפועל להיטיב לישרים ואולם לבני אדם נופל כמה מיני סוג ענייני ברכות אחרים היינו אריכות ימים ועשירות וש"ד אבל אצל הקב"ה אם באנו לברכו אין לנו סוג ברכה איליו רק מעיקר הזה שנתמלא רצונו במה שיטיב לזרע אברהם אוהבו: ועפי"ז ביארתי לנכון איזה מקראות קודש בכמה מקומות הנה כתיב ומלכי צדק מלך שלם אמר ברוך אברם לאל עליון כו' וקשה ברוך אברם מאל עליון מבעי ליה וכן קשה על מאי דכתיב ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל כו' עלה אתם לה' ברוכים אתם מה' הוה ליה למימר ואף ביוסף כתיב וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו גם כן היה לו לומר מבורכת מה' ארצו ובשמואל (ב ז) אמר דוד כשבא אליו נתן הנביא ובישר אותו שבנו יבנה בית המקדש כתיב שם בסוף הפרשה ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם ולכאורה ומברכתך תברך בית עבדך או יתברך בית עבדך מיבעי ליה אבל תיבות יבורך אינו מובן קצת ולכאורה כולו מיותר דהא כתיב לעיל ועתה הואל וברך את בית עבדך והיה לו לומר הואל וברך את בית עבדך מברכתך ויתבאר כל זה על פי מאי דאיתא בפרק קמא דברכות (דף ז' ע"א) דר' ישמעאל כהן גדול נכנס פעם אחת להקטיר קטורת לפני ולפנים ביום הכפורים וראה להקב"ה ואמר ישמעאל בני ברכני אמר רבי ישמעאל בברכתו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו' ותתנהג עם בניך במדת הרחמים לפנים משורת הדין ונענע לו הקב"ה בראשו ולכאורה אינו מובן דהקב"ה אמר לו ברכני רצה הקב"ה שיקבע לו ברכה וזה אינו קובע כלל ברנה למקום אלא קובע ברכה לעצמו והוא שייטיב הקב"ה לישרים אבל הוא הדבר אשר דברנו שאין שום ענין קביעות ברכה למקום רק שייטיב לבניו משום דרצונו רק להיטיב וכשיתמלא רצונו בזה זהו נחת רוק היותר גדולה מכל שנעשה מגמתו וחפצו נתקיים שמטיב עם בניו וזולת זה לא תמצא ברכה למקום וכדרך הלציי אומרים שאשה זקנה אחת כפרית שטיא שלא היתה דרכה לבוא בעיר רק פעם אחת בשנה ביום הכפורים והלכה להתפלל למקום ולא היתה יודעת כלל אותיות לשון הקודש והיה תפילתה כדרכה לדבר בלשון אשכנז ושמעה איך שאומרים כשהולכים לבית הכנסת צריך לברך להקב"ה. אף בביאתה לבית הכנסת אמרה הקב"ה הקב"ה אני אוהב אותך עד מאוד הלוואי שתאריך ימים ותהיה לך עשירות וכל הברכות שבעולם יתקיים בך הנה הומיה מרוב כסילות ועיקר הדבר שאין ברכה קבוע למקום רק במה שנתקיים רצונו שרוצה להיטיב לבניו לזרע אברהם אוהבו ואף מכל התרי"ג מצית נאמר אם תצדק מה תתן לו ואם תרשע מה תפעל לו רק מה שאמר ונעשה רצונו ורצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לנו תורה ומצות בכדי שבשעה שקיימו המצות ויעשו נחת רוח למקום יקבלו שכר טוב עליהן הרבה עד מאוד וזהו עיקר חפצו ומגמתו להשפיע טוב לבניו כמו מדרך האב בשעה אשר בנו אהובו יחידו עושה לו איזה נחת רוח כרצונו ומטיב לו עבור זה באיזה תשלום שכר להבן בוודאי השמחה כפולה עד מאוד להאב שמלבד הקורת רוח שקיבל ממה שעושה לו בנו יש לו עוד רבות שמחה במה שפעולות בנו להטיב לו נתקיים מגמתו ומטיב לבנו כן הדבר הזה שבשעה שאנחנו מקיימין מצוותיו ויש להקב"ה קורת רוח מזה שאמר ונעשה רצונו וביותר גודל השמחה לפניו שעל ידי זה מטיב עמנו ובזה נתקיימה מחשבתו ורצונו שחפץ