גליא מסכת חלק ב ל

יועיל לכל ואמר עוד שזה וודאי שיש לבוא תועלת מהתורה לכל מיחוש שרפואתו משורש טוב משום דקביעות התורה היא רק טוב ולא רע ופקודי ה' ישרים משמחי לב והודיענו דאפילו לחולי המעיים אם יצאו דרפואתו אינו משורש טוב רק מעסק רע שעסק שמחה וטוב אינו מועילין לו כלל רק יגון ואנחה רפואות חליו ומהצורך לשחוט את בנו בפניו בכדי למלאות יגון ואנחה אף בזה אמר הכתוב שגם זאת כל כך קביעות סם חיים קבועה בה אף תפעול זאת שיערוף כמטר ליקחי כלומר אף הפעול תועלת הבא מעריפה והריגה עד שתיזל כטל אמרתי וידוע שטל היא של תחיה אמר שהתורה פועלת אפילו רפואות עריפה להחיות כטל היינו לחולי מעיים אם יצאו שמהצורך להחזירם מעצמן ע"י יגון ואנחה תפעול כך התורה שחש במעיו יעסוק בתורה ויתרפא ונמצא נכון בסוגיא דתענית הנ"ל שר' בנאה אומר שהתורה נעשית סם חיים לפי ענין דקרא דיערוף דאיירי בה מביא קרא דרפאות תהי לשרך דסגולתה של מחלה זאת עסק עריפה פועלת התורה אף גם זאת וא"כ אף דבעת וזמן ימים הללו עיקר ישועתינו שאנחנו מרבים יגון ואנחה לבקש ולחנן להקב"ה שירחם עלינו מ"מ הואיל ואנן חזינן דעסק תועלת מאנחה יכולין לפעול ג"כ מכח התורה כנ"ל לכן יש להרבות בעסק התורה מצלי ומגני ובהקדמה הנ"ל מפרשין שם בעירובין דאיתא מקודם מימרא דר' יהושע בן לוי דחש במעיו יעסוק בתורה מקרא דרפאות תהי לשרך חש בעצמות יעסוק בתורה מקרא דשיקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא ואח"כ מביא שם מימרא דר' יהודא בר' חייא בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו יפה לזה וקשה לזה אבל הקב"ה נתן התורה סם חיים לכל גופו שנאמר לכל בשרו מרפא ע"כ ולכאורה מאי בא להוסיף ר"י ב"ר חייא אמימרא דר' יהושע בן לוי דהא ריב"ל נמי קאמר דחש בכל גופו מועיל לו התורה דכתיב לכל בשרו מרפא אבל אפשר לומר דמדריב"ל אינו מוכח אלא אם יש לו איזה מיחוש כללי בגופו מועיל לו התורה אבל כשיש לו מיחוש הפכי ואינו שוה רפואתו ומאי דמעלי להאי קשה להאי עדיין לא ידענו שיבוא לו תועלת מהתורה וזאת בא ר' יהודא ב"ר חייא להוסיף דאפילו שיש לי שני מיחושים אינם שוין מ"ט מועיל התורה משום דרבי יהודה בר חייא דמאי דכתיב ולכל בשרו מרפא קאי ואיירי אפילו שיש לו מיחושי' האמורין שם היינו שחש במעיו וחש בעצמותיו וידוע דלעצמות מבואר בפ' הניזקין שמועה טובה תדשן עצם ורוח נכאה תייבש גרם ע"ש א"כ רפואות עצמות היא שמועה טיבה ולהיפוך יגון ואנחה מזיק לעצמות ובמעיו להיפוך כמבואר בחולין בעובדא דההוא ארמאה ששחט בריה באפיו כדי שאינגוד ואיתנח וזהו רפואתו. ואמר ר' יהודא בר' חייא דקרא דלכל בשרו מרפא איירי אפילו חש במעיו ובעצמות דרפואות מעיו היינו יגון ואנחה וזוהי קשה לעצמות אף שיפה למעיים כנ"ל מ"מ ההורדה סגולתה שעולה מרפא לכל מיחושי של הגוף אפילו באופן דמה שיפה לזה קשה לזה כנ"ל ע"כ הפתיחה ועתה נתחיל הדרוש בס"ד: דרוש לשבת תשובה תצמיח גואל לפ"ק: ידוע הוויכוח הגדול שיש להקב"ה עם ישראל דהקב"ה אומר שובה אלי ואשובה אליכם דהיינו שהישראל יעוררו התשובה ועוד כתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך וישראל אומרים להקב"ה השיבנו ה' אליך ונשובה כלומר אתה תעורר אותנו לשוב אליך בתשובה ואמרתי לבאר הדבר בטוב טעם ודעת ובהערה זו יתבארו כמה מקראות קודש ואיזה דברי אגדות חז"ל בעמוס ג' כתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם כל עונותיכם. ובפ"ק דעבודת כוכבים (דף ד' ע"א) אקשי ליה ההוא יקירוס לר' אבוהו מאן דאית ליה סיסיא ברחמי' מסיק ליה והשיב ר' אבוה דמשל מי שיש לו ב' נושים מאוהבו נפרע מעט מעט משונא בפעם אחת. וכפי הנראה דחה אותו בקש כמו שהיה דרכם לדחות להאפיקורסים דהא מ"מ אין כ"כ רמז בקרא דנפרע מעט מעט ועוד לא ידעתי מה היה משיב ר' אבוה אם היה שואל על קרא דכתיב כי את אשר יאהב יוכיח וע"פי היוצא מכל הדברים אשר נבאר יתורץ מה שיש לדקדק קצת בסוגיא דפ"ב דתענית שם בענין דנותנין אפר מקלה על התיבה אמר ר"י בן פזי כלומר עמו אנכי כו' וריש לקיש אמר בכל צרתם כו' ויש לדקדק דר"י בן פזי דיקדק בלשונו כלומר כו' היינו כדאמרינן בעלמא כביכול כו' ור"ל אמר סתמא בכל צרתם לכאורה היה מהראוי ג"כ לומר כלומר ועוד בהאי קרא יש קרי וכתיב דהכתיב באלף לא והקרי בוא"ו לו וטעמ' בעי מאי הוא ורש"י מפ' כפי הכתי' ומפ' בכל צרתם שהביא עליהם לא צר לא היצר להם כפי מעלליה שהם ראויין ללקות ע"ש והנה בעלמא אמרינן כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מיעוהי אלא מאריך אף וגבי דיליה. א"כ הוא שלא כדברי רש"י הנ"ל שמפרש לא צר לא היצר עליהם כראויין ולבוא אל הענין נקדים לבאר אשר אמרתי לבאר לתרץ דיקדוקים במעשה דיונה עם נינוה ויבואר הכל במעשה דיונה בנבואות נינוה שצוה לו הקב"ה להנבא על נינוה בעוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ואח"ז חזרו בתשובה אנשי נינוה וינחם ה' מהרעה ולא עשה וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו ומפורש בדברי רז"ל כשאמר לו הקב"ה שהוא שב מן הגזירה והרע ליונה באמרו עכשיו יאמרו העובדי כוכבים שהוא נביא שקר וזהו הטעם שלא רצה מתחילה יונה ללכת בשליחות זה עד שברח תרשישה כמפורש בקרא ויש להפליא דקדוק פלאי בעיני ולא ראיתי שנתעורר ע"ז מהראשונים דהכל טעמ' מאי למה יצא הגזירה מהקב"ה חלוטה בלי תנאי עד שע"י כך הי' קשה ליונה וירע ויחר לו. היה לו להקב"ה לקבוע את ענין הגזירה על תנאי אם לא תשמעו לשוב אזי נהפכת ואם תשמעו אזי לא תההפך כמו שלשון הזה שגור בכל הנביאים מימות משה עד סוף כל הנביאים משה אמר והיה אם שמוע תשמעו כו' ונתתי מטר ארצכם השמרו לכם אם לא תשמעו בו' ואחריו כולן נתנבאו בסיגנון שובו וחיו ישעיה אמר אם, תשמעו טוב הארץ תאכלו ואם לא תשמעו כו' ואם היה יונה מתנבא בסגנון הזה אף שאח"כ היו שבין בתשובה לא הרע ליונה כלום שלא היה נעשה עי"ז נביא שקר. הואיל ומתחלה ניבא על תנאי ובאמת סוף פ"ו דסנהדרין איתא שם שמחשבת הקב"ה היה מתחילתו ונינוה נהפכת מרעה לטובה ע"ש אבל משמעות התלמוד שיונה וכל אנשי נינוה לא ידעו כלל סברא זאת לפרש כך עוד יש לחקור לפרש מאי דכתיב שם מי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו. עיין ברש"י מפרש מי יודע עבירות שבידו ומצורות מפרש מי יודע דרכי התשובה וכל זה הוא מהכרוז ע"ש וכל זהו דוחק כי אחרי דכתיב לעיל מיני' וישובו איש מדרכו הרעה ומהחמס א"כ האי קרא מיותר ובאילה שלוחה מפרש דה"פ כי אף שישובו בתשובה עדיין הדבר בספק מי יודע אם ישוב וניחם על הרעה ע"ש וכן פי' רד"ק גם זה קשה מאי היו מסופקים הא אין לך דבר שעומד בפני התשובה אולם מ"מ יש פנים לפירושו הואיל והגזירה הי' מוחלטת מהנביא ולא על תנאי לכן שפיר היו מסופקים רק הקושיא מעיקרא הדרא לדוכתי' למה לא הי' הנבואה על תנאי אם לא ישובו וכנ"ל. עוד יש לדקדק במאי דכתיב שם וירא האלהים את מעשיהם כי שבי מדרכם הרעה לכאורה תיבות מעשיהם מיותר דלא מצינו שעשו איזה מעשים טובים רק אשר שבו מדרכם הרעה ואין לומר דמעשיהם קאי על שק ותענית שעשו היה לו לומר וירא את מעשיהם ואח אשר שבו כו' אבל השתא משמע דחדא קאמר וירא מעשיהם כי שבו. וגם בתענית (דף ט"ז ע"א) איתא שם דהזקן אומר דברי כבושים שהעיקר אין שק ותענית גורם אלא תשובה דבנינוה לא נאמר וירא שקם ותעניתם אלא אשר שבו ע"ש משמע דעיקר ענין היה התשובה אשר שבו מדרכם ולא השק והתענית א"כ קשה אמאי קאי תיבות מעשיהם. ויש לבאר כל זה ע"פ דברי אגדא דאיתא בקדושין (דף ע) אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרי עובדי כוכבים הקדמונים דאלו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלהים והם יהיה לי לעם וחלו בגירי עובדי כוכבים הקדמונים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים ע"כ לשון הגמ' ורש"י מפרש בישראל כתיב והייתי להם לה' אע"פ שאינו לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרי עובדי כוכבים הקדמונים אין מקרבין אותן מן השמים אא"כ היו מקרבין עצמם תחלה להיות טובים עכ"ל ועפי"ז אמרתי לפרש מאי דקשה לכאורה על מאי דאמרו רז"ל שהחזיר הקב"ה התורה על פארן ולא רצו לקבל וכשבא לפארן שאל מה כתיב ביה והשיבו לא תנאף אמר א"ה לא בעינא משום דהיה שטוף בזימה ולישראל פתח באנכי וקשה היה להקב"ה ג"כ לפתוח באנכי והיו מקבלן התורה ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וביותר דאי' במדרש הביאני אל בית היין שהראני הקב"ה וגילה לי טעמי וסודות התורה ואילמלא גילה הקב"ה טעמים וסודות התורה למצרים ולכנענים מיד היו מקבלים בשמחה וטוב לב וקשה כנ"ל דאטו הקב"ה בטרוניא בא על הכנענים ומאי טעמא הגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל כלומר שגילה להם טעמיה וסודיה בין החוקים שלא מצינו בהם טעם מפורש ובין המשפטים שיש להם טעם מפורש ומשפטים בל ידעום שלא גילה להם סודות וטעמים אפילו טעמי משפטים וכש"כ מהחוקים. ועפ"י דברי אגדא דאיתא בקדושין כנ"ל ניחא דזו היא מעלה יתירה ש"י שנקראים בנים למקום בני בכורי ישראל זרע אברהם אוהבו אשר כתיב באבותיכם חשק ה' וכתיב אשר בחרת באברם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ועוד כתיב את ה' האמרת כו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וכתיב כי חלק ה' עמו חלק אלוה ממש ולפיכך ע"י אשר חשק ה' באבותינו מחבב אותנו שמקרב אלינו אפילו בשעה שעדיין אנחנו לא שבנו למוטב רק מתוך שהוא מקרב אלינו וקורא שמו עלינו עי"ז שמעורר חיבתו לנו נעשה אנחנו לו לעם להיות נחזור למוטב אבל בסנחריב וחביריו לא בא להם מעולם עזר ה' להחזירן למוטב אם לא שהמה מעצמם חוזרין א"ע למוטב להיות נקראים עם ה' ואחרי שהמה לו לעם קירא את שמו עליהם להיות להם לאלהים ולכן בישראל פתח באנשי ה' אלהך אף שעדיין לא היו לעם שלא חזרו עדיין למוטב ואף גם זאת שגילה להן טעמי וסודות תורה בכדי לעזר ולהועיל להחזירן למוטב ולקבל התורה בשמחה, אבל להבלתי מאמינים בגלוי שכינה שלא בא עליהם עזרו רק שהמה מעצמן יחזירו א"ע למוטב ואח"כ קורא שמו עליה' להיות להם לאלקים ולכן לא גילה להם טעמי תורה וגם לא פתח להם באנכי רק אמר שיתקנו מקודם פשעם וחטאתם של לא תרצח ושל לא תנאף ואח"כ יהיה אנכי אלהיך וכמו דאמרו לעיל נגד הבלתי מאמינים כתיב מי ערב אל לבו להיות לו לעם ואח"כ אהיה להם לאלהים ואף רות אמרה לנעמי מתחילה עמך עמי ואח"כ אלהיך אלהי ולכאורה היה לה להקדים אלהים לעם ולפי הנ"ל ניחא דמקודם מהצורך להיות לעם מעצמו כנ"ל ואח"כ לה אלהים לאלוה אבל בהישרים והמאמינים מכל אומה ולשון קורא ה' שמו עליהם ומקרבן ואח"כ ממילא נעשו לו לעם שעי"ז חוזרין למוטב עוד שהקב"ה מאמן אותן להחזירן מפני כי הישרים והמאמינים המה כמו אברהם שהיה ראש המאמין ולהכחיש את העובדי כוכבים ומזלות ובאברהם כתיב שמצאת את לבבו נאמן לפניך שבאמת לא הי' צריך לשום עזר וכו' עד אבל בכלל בני אדם צופה וכו' ודרשו רז"ל מזה שיצ"הר מתחזק על האדם בכל יום לולי הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וזהו דנאמר באבות חשק ה' דלא היו צריכים לשום ענין מעשה עזר של הקב"ה דמעצמן מתחזקים והולכים לתומם אבל בזרעם אחריהם לא היו יכולין לעמוד בלא עזר הקב"ה. לפיכך רק באבותינו חשק ה' שהקב"ה רואה וחושק אותן במעשיהם למשל תלמיד נבון וחריף שמבין מעצמו הכל ואינו צריך סעד ועזר מהמלמד כלל וממילא המלמד רואה איך שהוא קורא ושונה מעצמו וחושק נפשו עליו אבל בתלמיד שאינו יכול להבין מעצמו וצריך לעזר וסעד של מלמדו לתומכו להבינו באיזה מקומות ופרקים וזולת זה לא היו יודע ממילא יש טורח ועסק למלמדו ולכן אמר באבותיכם לא היה רק חשק מאלהים עליהם אבל בזרעם מהצורך למעשה ה' לבחור אותם ולקרבן אליו ואח"כ מקבלין אליהם את אלו"ה לאלהים וחוזרין למו טב. ובזה יש לכוין האמור משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע גבי משה תלה ענין הקבלה בו שמעצמו מתחזק ומתה"ך כמו דאיתא גבי אברהם. ואח"כ ומסרה ליהושע שגבי יהושע לא נאמר קיבל ממשה שהיה צריך התאמצות מהנותן לכך נאמר עליו ומסרה ליהושע שמשה היה המוסר וכן בכולן נאמר ויהושע לזקני' וכו' שכולן צריכי' סעד לתומכן מנותן כן יש לבאר מה דאמרו חביבי היו שנתן להם כלי חמדה ולפי דברינו מבואר הכל כאמור בגמ' דקדושין דזה מעלה יתירה בין המאמין באלקים ובלתי המאמינים באלקים דהקב"ה מקרב אותן תחילה ועושה עזר וסעד להחזירן למוטב לקרב לעבודתו ואח"כ נעשה להם לאלקים ובבלתי מאמינים להיפך שאינו בא להם שום עזר וסעד ולכן אמר חביבין היו שני