גליא מסכת חלק ב כט

והשמן לב העם ואין חרדות ה' נגד עיניהם ויש לחוש שרבים מהעם לא יכנעו לבם ולא חרדו ולא פחדו בכפיפות רוח בר"ה יו"הד הגדול והנורא אז צריך להשופר כנ"ל אבל בזמן שבעוה"ר אין שלום והשקט בעולם וצרות מתחדשות בלא זה בעו"הר כלל עמב"י בנמיכות רוח ובשברון לבב עד שאינו מהצורך כ"כ להתעורר חרדת השופר וזהו שאמר אם יתקע שופר זהו בזמן שהעם לא יחרדו בל"ה שהשקט וריוח בעולם אבל בזמן שהעם בל"ה יחרדו אינו מהצורך כל כך להתעוררת קול השופר כמו בשנה זו אשר רבו כמו רבו השתרגו עלינו כמה צרות מדבר ר"ל מחולי חאלערייע ר"ל ושארי צרות מרעב ה' ירחם על כלל עמב"י עשי"ת קבענו להוסיף סליחות מעין המאורע ואמירות תהלים ואחרי התפלה הלכנו כולם אנשים ונשים וטף על בית עלמין אז אמרתי שם התעוררת לב העם אחיי מורי ורבותי למה באנו לפה לקיים מה שארז"ל (תענית דף טז) בשעה שגוזרין תענית יוצאין לבית הקברות ושם מסיק בטעמא דמילתא פליגי ר' לוי בר חמא ורבי חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו רחמים המתים אוי לנו כי חטאנו על ב' טעמים הללו יש לנו לומר ולחקור שאינו מהצורך לנו לילך על בי"הק דהנה מטעם ראשון להורות שהרי חשובין אנו כמתים בעו"הר לפי גודל הצרות אשר עלו והשתרגו אחת אל אחת עד שיקר בעיני כל המותה לחסידיו א"כ אינו ענין כלל מה שאנו מראין א"ע חשובים כמתים לא נשאר רק טעם השני שיבקשו עלינו המתים רחמים אף על זה פקחתי עיני וראיתי מאי דאי' בזוהר פ' אחרי באריכות מזה וע"פ זוהר הנ"ל ביארתי קרא דירמי' ט"ו דאמר שם ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו לכאורה אינו מדוקדק אמרו אין נפשי אל העם הזה היל"ל לא אשמע למשה ושמואל או לא אסלח להעם הזה אבל אין נפשי אל העם כמעט לא נמצא דוגמא בקרא: ואמרתי זאת לבאר ויבואר עוד מה דכתיב גבי יונה וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי ואינו מדוקדק מה דאמר דוקא נפשו ועוד למה אמר טוב מותי מחיי אטו לא ידעינן דמחיי כוונתו: ויבואר כל זה ע"פ מה דאיתא בזוהר פ' אחרי על קרא דביום הזה יכפר עליכם וז"ל כי יש לאדם נפש רוח ונשמה ומבואר שם שלשה מדורים עבורן היינו הנפש היא הנשארת בהאי עלמא ושכיחי נפשא דצדיקיא לאשתכחי בהאי עלמא לאגנא על דרא דחיי ולא אסתלקא מהאי עלמא בגין לאיסתכלא ולמינדע כל מה דאיצטרך לדרא והאי דאמרו חברייא דמיתי ידעי בצערא דעלמא מדורא תניינא הוא לרוח בגן עדן התחתון. מדורא תליתאי לנשמה בג"ע העליון עליה כתיב אז תתענג כו' ותאנא בשעתא דאיצטריך עלמא לרחמים ואינון צדיקייא זכין ההוא נפש דאישתכחו בעלמא לאגנא על עלמא נפש סליק ואזיל ושאיט בעלמא ומודע לרוח ורוח סליק ותודע לנשמה ונשמה לקוב"ה וכדין חס קוב"ה על עלמא כדין נחתא מעילא לתתא נשמה אודע לרוח ורוח אודע לנפשא עוד שם בשעתא דאיצטריך עלמא רחמי וחיי אזלי ומודעי לנפשייהו דצדיקייא ובכאין על קברייהו אינון דאיתחזו לאודעא להון מ"ט דשוויין רעותא דילהון לאיתדבקאה נפשא בנפשא כדין איתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין להני דמיכי חברון ומודעו להון צערי דעלמא וכולהון עאלין בההוא פתחא דג"ע ומודיעו לרוח ואינון רוחין דמתערין בג"ע מלאכי עילאין אזלי בינייהו וכולהו מודעין לנשמה ונשמה אודעא לקוב"ה וכולהון בעאן רחמי על חיין וחס קוב"ה על חיין בגיניהון ועל דא אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו אמר ר' חייא תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא להו למתייא בר אנן עכ"ל ע"ש באריכות הרבה דברים דצדיקים פועלים במיתתן יותר מבחייהם ע"ש ואני אמרתי רמז על דבר זה מהא דכתיב בפ' פנחס נקום את נקמת בני ישראל אחר תאסף אל עמך ולכאורה היה לו לומר אחר זאת תאסף. אבל לפי הנאמר תיבות אחר לחוד אין בזה המשך לכאורה ולפי הקדמה ניחא דידוע בילקוט מפרש מאת המדינים מאת המדיינים את ישראל ע"ש: ואם כן הכי פי' שנאמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים את ישראל כלומר אתה תגין זכותך עליהם אחר תאסף אל עמך שאז תהיה זכותך גדול עד מאוד וכאמור גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כלומר זכותך תגן על ישראל להצילם מכל צרות וגזר דינין המתרגשים על ישראל ואפשר לכוין זאת במאמר יונה שאמר וישאל את נפשו למות דידוע מה שאמר ויחר ליונה הוא שחרה לו והרע בעיניו מאוד על רעות ישראל שראה שמחמת תשובה שיעשו אנשי נינוה עי"ז יבוא חרון אף על ישראל שאינן חוזרין בתשובה ע"פ הוכחת הנביאים שמתנבאין עליהם השכם והערב ויחר ליונה ונצטער מאוד כי ראה שיבוא עי"ז איזה צרה על העולם לכן בקש את נפשו למות ומפרש ואומר כי טעם עיקר בקשתו למות כי טוב מותו מחיים כלומר שבמותו יגן זכותו ביותר מבחייו ואמר וישאל את נפשו למות הוא הכל ע"פ האמור בזוהר הנ"ל שע"י הנפש שנשאר מדור שלה בזה העולם ומודיע הנפש לרוח והרוח להנשמה כנ"ל אולם עוד מאריך שם זהר הנ"ל שדווקא צדיקים יכולין לאורעא צערא למיתי משום שיש להם כח לאיתדבקא נפשא בנפשאי כלומר שנפש שלהם בהזדככות כמו נפשות צדיקי המתים ולכן מסיים שם אמר ר' חייא תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא למיתי בר אנן ע"ש משום דלא ראו בדור נפש זכה וברה שיהיה יכול להתדבק נפש שלו לנפשות המתים. מפני שכל זמן שאין הנפש זכה אין לה דביקות והתחברות זה לזה: ועל פי זה אמרתי לבאר מאי דכתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו כתי' וקרי נפשי ונראה לפ' דשניהם ניחא הקרי והכתיב. וידוע דהר נקרא בית עלמין וכאמור סוף מועד קטן נשי דשכנציב אמרו עטוף וכסי טורי ע"ש דה"פ כאדם שאומר לההר שיתכסו ויתעטפו לקבל הצדיק שדרכם היה לקבור בהרים ע"ש שפירשו כך בשם הערוך ולכן אמר מי עלה בהר ה' כלומר מי יש לו כח להעלות להר משכן הצדיקים המתים השוכנים שם. ולבקשם ולהודיע צערן של ישראל שיתפללו עלינו מסיים ואומר שלא כל אדם זוכה לזה וכאמור בזוהר הנ"ל שדווקא צדיקים כמו ר' חייא וחבריו שזכאה נפש דילהון ויש להם כח להתדבק נפש שלו אל נפשות הצדיקים שמתו עי"ז יש להם כח לאודעא צערן של ישראל ולבקשם שיתפללו עליהם אבל מי שאין נפשו זכה אין בו כח לעמוד על זאת משום שאין בו דביקות מנפש שלו עם נפשות הצדיקים המתים ושפיר אמר מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב ונפשו נקיה וזכה ויש לו התחברות ודביקות נפש שלו עם נפשות של שוכני קבר ולכן אמר נפשי ונפשו קרי וכתיב שכוונתו על נפש המתפלל ונפש של המתים שיש לו כח להתדבק ולהתחבר עמהם להודיע צערן של ישראל וכמו דאיתא בזוהר שם לבסוף וז"ל כתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים נשמת אדוני מיבעי ליה אלא כמה דאמרן דזכאה חולקיהון דצדקייא דכולא איתקשר דא בדא נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בקוב"ה אישתכח דנפש צרורה בצרור החיים עכ"ל: וזהו דאמר קרא דירמיה אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה כלומר שאין כח בעם הזה לבקש את המתים שיתפללו עליהם לעורר רחמים עליהם הואיל ואין נפשם זכה וברה ואין להם כח לאיתדבקא נפשם עם נפשות הצדיקים המתים שעי"ז נעשה עיקר התעוררת המתים להציל ולהגן על החיים כאמור בזוהר הנ"ל וא"כ אי אפשר לבוא להם תועלת ע"י התעוררת המתים אף שיהיו המתים צדיקים כמשה ושמואל אחרי אשר נפשי זכה וברה. כי נפשות העם הזה אינו צרורה בצרור החיים של הקב"ה ולא יכול לאתדבקאה עם נפשות הצדיקים. מפני שפגמו את נפשם וכמו שאמר הלואי שיהיה חזירתה כנתינתה שהנפש בא לאדם זכה וברה וכשפוגמה א"כ אין לו עוד הנפש הנתונה לו משמים ממעל ולכן אמר אין נפשי אל העם הזה ומסיים עוד בזוהר הנ"ל דמי שאין נפשו זכה וברה ח"ו כמו סנחרב וחביריו דאזלין להתפלל על בית עלמין נקראין דורש אל המתים אבל צדיקייא אתיין בתשובה ע"ש לכן מהראוי לשוב להקב"ה בתשובה עכשיו שאנו עומדין לבקש הצדיקים המתים שיתפללו בעדינו ואז יקויים מקרא שכתוב כי שתה לעפר נפשינו היינו שנפשינו יתדבק בנפש של השוכב ואז קומה עזרתה לנו שיתפללו עלינו להגן מכל צרה כנ"ל בעז"ה מה שדרשתי בשבת תשובה שנת תקע בשופ"ר לחירותינו פתיחה האזינו השמים ואדברה כו' יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי הנה מורי ורבותי עד עתה עסקנו באנחה ושברון לב ועסקנו בצום ותענית ונהי ואנחה אבל בשבת פסק השו"ע סימן תק"עו דבשבת אין מתריעין על עסק צרות ע"ש אולם אמרתי אף שפקודי ה' משמחי לב יש לתורה עוד סגולה נפלאה שאף איזה דבר שמהצורך לפעול על ידי אנחה יתפעל תועלת הדבר ע"י תורה ובזה אבוא לפרש מאי דאיתא בתענית (דף ז' ע"א) רבא רמי כתיב יערוף דמשמע עריפה לשון הריגה וכתיב תיזל כטל ומסיק כאן בתלמיד הגון כו' ע"ש ואח"כ איתא שם תניא היה ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר רפאות תהי לשרך כו' ע"ש. לכאורה יש להפליא הלא בעירובין (דף נ"ד ע"א) מאריך שם תלמודא ואיתא שם חש בראשו יעסוק בתורה דכתיב כי לוית חן לראשך חש בגרונו יעסוק בתורה דכתי' וענקים לגרגרותיך חש במעיו יעסוק בתורה דכתיב רפאות תהי לשריך חש בכל גופו יעסוק בתורה דכתיב ולכל בשרו מרפא חש בעצמות יעסוק בתורה דכתיב ושיקוי לעצמותיך ע"ש וא"כ קשה בסוגיא דתענית דרוצה לבאר איך התורה היא סם חיים אינו מביא שום ענין המבואר בסוגיא דעירובין שיש תועלת לראש ולגרון ולעצמות ולכל בשרו ואותו רק ענין דרפאות היא לשריך היינו חש במעיו המבואר בעירובין והנראה דבא לבאר בזה מאי דרמי רבא כתיב יערוף כו' ובא לומר דהתורה נעשית סם חיים ע"פ סגולה נפלאה הפכיות בכל אופן שיהיה מהצורך להביא תועלת ממנה הן מענין טוב או להיפוך היינו שאם יש איזה חולי כזה שקביעות ענין תועלת שלו מדבר רע דווקא כמו עריפה ובלתי זה אין לפני החולי שום קביעות רפואה והיה עולה על הדעת שלעסק חולי כזה שקביעות רפואות רק רע ולא טוב לחולי כזה א"א שהתורה יהיה נעשית לו סם חיים הואיל וידוע ומפורסם שקביעותה של התורה היא רק טוב ולכן לא יבא לו תועלת לחולה הזה מעסק התורה השמיענו שאין הדבר כך שלהתורה יש לה סגולה קבועה בה להועיל כסם חיים הן לטוב והן להיפך שיבוא תועלת מרע תפעול ג"כ טוב ע"י התורה ובריש פ"ק דחגיגה איתא צרות רבות ורעות שנפשו צרות זו לזו היינו זיבורא ועקרבא ע"ש בתו' דמפרש בשם ר"ת משום דרפואה זיבורא הוא קרירא ורפואות עקרבי חמימי לכן רפואתו קשה שהרפואות נעשו קשה זה לזה ומה דמעלי להאי קשה להאי ע"ש ונראה אף דסמי רפואות לא יועילו לחולי הזה שיש עליו ב' חולאות דזיבורי ועקרבי משום שאינו באפשרי לתת לו לא מסמים אשר טבעם קר ולא מסמים אשר טבעם חם אולם התורה יעסוק עסק סם חיים אשר קבוע בה אף לחולי הזה שיש בהתורה, סגולות, קבועות הפכיות זה מזה כדומה דגים עיקר תולדותם וחייותם הוא במים ואינם סובלים כח האש בשום אופן כלל ולהיפוך סלמנדריא אשר היא תולדות האש כאשר ידוע שנולדה מאש ועיקר חיותא היא דווקא באש ואינה סובלת כח המים אעפי"כ תועלת סם חיים אשר קבוע בתוך התורה היא מביא תועלת לשניהם ביחד כידוע שהתורה נמשלה למים כאמור הוי כל צמא לכו למים. ועוד נמשלה לאש דכתיב הלא כה דברי לאש ממילא היה כוחה של תורה תועלת לשני ענינים ההפוכות כאלה. ונקדים עוד דמביא בחולין פ' אלו טריפות (דף נו) דבני מעיים שיצאו אם חזרו מעצמן כשרין אם החזיר בני אדם טריפה ואיתא דההוא ארמאה חזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא ונפיק מעיינו אייתי ליה לבריה ושחטיה קמיה באחיות עונים אינגד ואיתנח האי גברו עייל למעיינו ע"ש והענין משום שלא היה רפואה להאי גברא אם לא שיחזרו מעצמן המעיים ולא ע"י אדם וחזירות עצמן לא היה אפשר לעשות אם לא ע"י שחיטת בנו שיצער ביגון ואנחה וזו היא רפואה, סגולה שיחזירו את המעיים מעצמן למקומן הראוי להם ובזה מתבאר מאי דאמר האזינו השמים דברה כלומר התורה שאני אדבר יש לה סגולה כמו השמים שידוע ומפו' בחגיגה פרק ב' שלקח הקב"ה אש ומים ונעשה שמים היינו אש ומים כמו כן יש לה סגולות אש ומים שנמשלה לאש ומים כנ"ל ולכן יבוא מעתה תועלת הפכיות אפילו לענין דגים וסלמנדריא וזיובורא ועקרבא שנעשו צרות זו לזו סמא דחיי הקבוע בתורה