גליא מסכת חלק ב כו

הגדיל לעשות במידה מרובה שכר של מצות וכפי שאמר שם וכי אפשר לומר כן כו' אף שר"מ עושה ילפותא על זה מעונש דכתי' בפגרי האנשי' הפושעי' ר"מ לשיטתו קאי דאפשר ויכול להיות להרבות בעונש ביותר הואיל ושיטתו שהדבר שקיל ונקל לנטות בחירתו ולכל אשר יחפוץ ישנו ואם כן זה שנטה את עצמו מבחירתו לבחור בטוב ענשו ראוי להיות גדולה עד למאד וכמו שהארכנו דברים בעיקר הזה דזהו טעם מה דפליג ר' שמעון ברבי במשנה דמכות ולא ניחא לי' ללמוד שכר מעונש עבירה אלא משכר מצוה המבואר גבי דם שנפשו קצה וכנ"ל: ואחרי כל הנתבאר כל דברינו מראש ועד סוף מבוארין לנכון בפ"ק דעירכין דאמורא רב יהודה סובר כשיטות התנא רבי יהודה דמחמיר מאוד בעונשן של עוברי עבירות וכמו שאמר בפ"ק דקדושין דאם אינן מהוגנין אינן קרויים בנים וזוהי שיטות וסברות החכמה והנבואה המבואר במדרש שהחמירו בעונש של החוטא עד שזה אמר חטאים תרדף רעה ונבואה אמרה נפש החוטאת תמות הכל ע"פ שיטות ר"י נאמרה כנ"ל ולפיכך דריש הכי הקרא דצדקתך דאלמלא צדקתך כהררי אל מי יכול לעמוד לפני משפטיך שהוא תהום רבה כלומר שהקב"ה גומל חסד וצדקה עם האדם בעסק עונש ומשפט שהי' מהראוי להגיע על האדם עבירות שגדלה העונש עד תהום רבה וצדקה עושה הקב"ה שיהיה יכול לעמוד עכ"פ אדם בעונשו של משפט וכמו שנראה ממאמר חכמה ונבואה שהחמירו בענשו עד מאוד ומהצורך לצרף צדקה של הקב"ה בזה אבל רבה סובר כשיטות רבי מאיר דסובר בין כך ובין כך קרויים בנים והיא סברות התורה והקב"ה שהקל בעונש של החוטא במדרש הנ"ל וכמו שהארכנו וא"כ ממילא יליף לחקור שכר מצות מעונש האמורה בעבירה או מקרא דראו בפגרי האנשים או מקרא דדריש ר' יוסי מעונש מיתה שנקנסה על אדם הראשון וא"כ יש לפרש קרא דצדקתך היינו שכר ידעינן למילף ממשפט ועונש המבואר כנ"ל וזהו דאמר רבה צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה והוא כנ"ל דבא קרא למילף שכר מצות מעונש ומשפט האמורה בעבירות ולכן שפיר מה דמסיק שם דפלוגתא זאת תליא בפלוגתא דכובש ונושא וכמו שהארכנו דפלוגתא דכובש ונושא תליא נמי בהאי סברא דרבי מאיר ור' יהודה אם יש להעדיף כח השכר של מצות או עונש של עבירות ואם בין כך ובין כך קרויים בנים או לא: תוכחת מוסר אשר אמרתי ביום ראשין דראש השנה שנת תקב"ץ אשר בעוונותינו הרבים בלילה שעברה ליל ראש השנה היה שריפה ר"ל פק"ק ונשרפה כמו חצי העיר וחצי עיר היה כמו אוד מוצל מאש אשר חמל ה' ואף אני בחמלת ה' הייתי מהניצולים אמרתי אחיי ורעיי אמרו רז"ל במסכת ראש השנה כמה דכייף אינש מעלי טפי ואמרו זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה על כן אלו אנשים אשר נשרפה בתיהם ורכושם בעוונותינו הרבים בוודאי עומדים בלב נשבר ונדכה ולבם דווי. אולם אף אנחנו הנשארים מהראוי להיות בהכנעה ובשברון לב באימה וביראה מאימות ופחד יום הדין הגדול והנורא הרבה והרבה יותר ויותר מהנשרפים. ואפתח במשל פי למשל מלך שהיה לו מלחמה בשני מקומות ומטכסיסי המלחמה שכלי המשחית הנקרא (פולווער וקולן) הולך בעגלות מאסף אחרי כל המחנות ויהי הדבר שעשה השונא אורב לו מאחוריו ולכד את המחנה המאסף עם כל כלי המשחית הנ"ל ונשאר כל המחנה עם כלי משחיתים ריקם בלי קולין ופולווער וישלח שר הצבא הגדול אשר ממונה על המחנה הגדולה אשר לוחמים במקום הזה אל שר הצבא הגדול הממונה על המחנה אשר נלחמים במקום השני איגרת ספר כתוב לאמר מעין המאורע אשר לו ויבקש מאתו לפקוד את כל המחנות אשר לו וכל שרי צבאות הממונים והשרים אשר המה תחת ממשלתו ולצוות עליהם שיפרשו מכל אשר הכינו לעצמם פולווער וקולין לשלוח לאנשי המחנה אשר אתו שנחסרו להם כל זאת ומדרך אנשי חיל שבכל עת וזמן אשר עומדים בלא שעת מלחמה עושין הכנה על עסקי כלי משחית הנ"ל להכין כל אחד קולין באשר ימצא כוחו לעשות בכדי שיהיה מוכן לפניהם בזמן אשר תקראנו מלחמה מכינים עסקי מלחמה הנקרא פאטראנעס מפולווער וקולין והנה שר צבא הגדול כאשר הגיע לפניו איגרת ההוא ותחת ידו נמצא כמה וכמה פולקין ועל כל פילק יש עליהם שרי אלפים הנקראים יענעראל וגם שרי מאות ושרי עשרות וזה שר הצבא הגדול אשר לפניו יודע כל עסק מעשה זריזות פעולות כל פולק ופולק מעשה איש ופקודתי של כל אחר ואחד ומצעדי מעלליו אם לטוב ואם לרע הכל כאשר לכל בא אליו כתוב וחתים בספר שקורין ראפארסין מן שרי עשרות לשרי מאות ומשרי המאות לשרי אלפים הכל זכרון בספר פנקס הם. ויבקר שר הצבא הגדול פנקסי ספר הזכרונות ויהיו נקראים לפניו וימצא כתוב על איזה פולק אשר תחת ממשלתו שמעשיהם ומעלליהם זהירים וזריזים במהירות מלאכתן. וישער אשר אנשים כאלה בוודאי הכינו כל ימי עמדם הרבה והרבה כלי משחית היינו קולין ופאטראנעש כי נימוסי המלחמה שכל אחד ואחד מהצורך לו למערכת המלחמה בערך עשרה ליטרות קולין ועשרה ליטרות פאטראנעס מפולווער. אך מדרך הזריזים והמהירים במלאכתן להוסיף על זה כהנה איש ואיש לפי ערך זריזתו יעבירו קול במחנה שהפילקן הללו יתנו מן כלי משחיתם אשר אצלם כל איש ואיש ערך שמינה ליטרות מקולין ושמונה ליטרות פולווער שוה בשוה ואולם אף שבדרך כלל היה ראפארט על פולקין הללו שהמה זריזים זה היה על פי שהיו נראים רובם כך אבל על כל פנים אין כל האנשים שיש בפילק שוין זה לזה יש מהן זריזים גדולים ויש אשר זהירותם מעט ויש שאין בידו כלום מעסק הזהירות. וכאשר נעשה פקודה על אותו הפולק שיתנו פרוסה מהנמצא תחת יד כל אחד ואחד שוה בשוה ערך שמונה ליטרות מזה ושמונה ליטרות מזה נמצא אותן מהירים במלאכתן אשר הכינו הרבה ערך שלשים או ארבעים ליטרות ממיני כלי משחית הללו ממילא אף שהפריסו פרוסה הנ"ל עדיין נשאר בידו כדי צרכו רב והותר לעמוד בקישרי המלחמה אשר לפניו ואף מי שהכין פחות מזה היינו שלא הכין רק לערך עשרים ליטרות מכל מין ומין אחרי שהפריסו שמונה מכל מין ומין עדיין נשאר כדי צרכו אולם אותן שלא הכינו רק כדי צרכו מתחילה היינו בערך עשרה ליטרות מכל חין כשהפריסו מתנו פרוסה הנ"ל מעט אשר נשאר לפניו למלט את נפשו ללחום ולעמוד על נפשו נגד אויב המתלחם כנגדו ואילו היה עדיין עת וזמן רחוק מעט מלחמות האויב היו מכינים כלי משחית. אך המלחמה מוכן היום אשר אויבים אורבים ללחום מערכת מלחמה כבידה נגדם לשלול שלל ולבוז בז על ידי כלי משחיתים אשר בידם לחבל ויהרוג הרג הרוגיו ואין בידו לעמוד על נפשו עד החרב אשר יבוא ויקחהו: אחיי ורעיי כן אנחנו הנשארים על פי נס מוצל מאש ידוע מאמר רז"ל (שבת קל"ב תענית ב') לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה שאם עושין לו נס להנצל מנכין לו מזכיותיו ויליף מקרא דאמר יעקב קטינתי מכל החסדים כו' והנה הנס עלה בשוה לכולנו הנשארים אשר בעוונותינו הרבים כולנו היינו בסכנה עצומה והקב"ה ברוב רחמיו הציל אותנו אבל בעוונותינו הרבים על ידי נס שעשה הרחמן לנו נעשה לכולנו כל אחד ואחד בשוה ניכיון מזכיות שהיה לנו וזאת ידוע שאין הזכיות שלנו כאשר אנחנו עם קדוש עומדים וישנו פה בשוה במדה ובמשקל לכולנו כי בוודאי יש מי מאתנו שהרבה להיטיב בכל השנה לסבול הרבה צדקה ומצות תלמוד תורה הרבה וגמילות חסדים ויש מהן אשר המעיט בזה וזכיותיו מצומצמים ויש אשר מועטים ביותר הלוואי שיהיו מספיקים להכריעו ביום הדין הגדול והנורא לפדותו מרדת שחת. ועתה על פי הנס שנעשה לנו בכלל ובפרט לכל אחד ואחד נעשה הניכיון בשוה לכולנו ולכן מי מאתנו אשר הרבה להיטיב וזכיותיו מרובים הרבה לרוב אין לו לדאוג כל כך כי אף אחרי הניכיון נשאר לו זכיות הרבה לענות בו צדקתו ביום הדין הגדול והנורא אשר עכשיו יעברון כבני מרון לפני האדון הבורא ית"ש ואף זה אשר לא היו זכיות מרובים הרבה אבל על כל פנים זכיות עולים במדה נכונה עד אף אשר אחרי ינכו לפניו זכיות נגד הנס שנעשה לו עדיין ישאר לו חשבון זכיותיו שיספיקו לו להליץ ולהגן עליו ולהגיד עליו ישרו נגד קישרי המלחמה מצר ומספין אשר עולה ומקטרג היום ביום הדין הנורא הזה אך מי אשר מאתנו זכיותיו ומעשיו הטובים מועטים מאוד ומאוד הלואי שהיה מספיק בשלימות בלי ניכיון להצילו ולהגן עליו נגד המקטריגי' להורידו שחת להפילו ועתה שנעשה עוד ניכיון על פי נס הנ"ל בעוונותינו הרבים אפשר לא נשאר לפניו מאומה ומה יענה ליום הדין והתוכחה ומה יענה ליום פקודה אשר בריות בו יפקדו עתה לחיים ולמות עכשיו יום הדין הנורא אשר מעותד לפנינו. מצינו באבות הקדושים אשר יראו לנפשם על ידי ניכיון הזה הנה הקב"ה אמר לאברהם אל תירא אברם שכרך הרבה מאוד ומפרש רש"י אחרי שנעשה לו נס שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו הקב"ה אל תדאיג על קיבול שכרך שכרך הרבה מאוד עיין שם. הוא הדבר אשר אמרנו שכל מי שזכיותיו מצומצמים יש לו לדאוג הרבה אתרי שנעשה נו נס שמא אחרי ניכיון לא נשאר לו כלום וידוע צדיקים מקטינים בעיניהם את צדקותם ומעשיהם הטובים. אף דוד המלך עליו השלום איתא ברכות (דף ד' ע"א) לולא האמנתי ודריש שכך אמר דוד להקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעולם הבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם עיין שם. וכך היה דואג אברהם אפשר זכיותיו ושכרו הוא מעט עד אחרי ניכיון שנעשה לי נס במלחמות המלכים לא נשאר לו כלום זכיות ושכר ובישרו הקב"ה שאל ירא וידאג מזה ואמר לו ששכרו וזכיותיו הרבה מאוד לכן אף אחרי הניכיון שנעשה לו עדיין זכיותיו מוכרעין ושכרו הרבה וגם יעקב אמר קטונתי מכל החסדים ופירש רש"י נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא כו' וכמי שנאמר ויירא יעקב מאוד ולשון קטונתי הוא על דרך שביארנו עד כאן שצדיקים מחזיקים את עצמן מעשיהם הטובים למיעוטא לכן אמר אחרי שזכיותי היו מצומצמים ומעוטים מאוד ועכשיו שעשית עמדי חסדים וניסים ונעשו הכל ניכיון וחיסרון על זכיותי ממילא נשאר אני קטן ומיעוטא דמיעוטא מהזכיות לפיכך היה ירא וחרד אם יספיקו לו מיעוט וקטנות זכיותיו להגן ולהיות ניצול מעשי שרוצה לבוא להכות אם על בנים וזהו שאמר קטונתי כו' כך ראוי לומר לנו שבוודאי בעונותינו הרבים יש לנו מעט מעשים טובים וזכיות מצומצמים מאוד ולכן אחרי ניכיון מהנס ישאר מיעוטא דמיעוטא ואפשר לא נשאר מאומה ח"ו ומלחמה ערוכה ומעותד עכשיו תכופ' וזקופה לפנינו ואילו לא היה מערכת המלחמה תכופה בזמן הזה היה מקום לומר שיש עת ופנאי עדיין להשיב דרכינו לסגל מצות ומע"ט להרבות זכיותינו אך מחמת שהדין הנורא מוכנת נגדינו אין הזמן גרמא והעת מספיק להרשות מצות ומע"ט ועתה אין לנו אלא להכניע רוע לבינו בתשובה שלימה תשובה מאהבה ומיראה יום הדין אימות ופחד אשר יש עלינו ע"י קטנות וניכיון מעשים טובים וזכיות שלנו כמו שיירא יעקב ואמר קטונתי ואמרו יפה שעה אחת בתשובה לפני הקב"ה ולקבל עלינו מעתה להטיב דרכינו בתוספת עוז ואמיץ כח לעבודות הבורא וקבלות שמקבל עליו להטיב במצות ומעשים טובים חשוב כמו שעשה שלמדו חז"ל דבר זה תענית (ח ע"ב) מדניאל דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. ומהראוי שיתקיים בנו יש קונה עולמו בשעה אחת. ועיקר תשובה הוא הוידוי וחרטה בלב שיתחרט לשעבר אשר עשה נגד רצין הבורא ולא קיים מצוותיו כראוי ויקבל עליו על להבא שלא לשוב עוד בדרך הזה ובפרק קמא דחגיגה איתא שדרשו רז"ל על קרא דכתיב וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות ואמרינן שם דר' יוחנן כי מטי להאי קרא דמלאכי ג' היה בכי עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו ומסיק שם בחגיגה דף ה' אמר ר' חנינא בר פפא כל העושה עבירה ומתחרט בו מוחלין לו על כל עוונותיו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד ע"כ. ונראה דרבי חנינא לנחמנו בא ממה שהיה דואג ובוכה ר' יוחנן שלא היה דורש המקרא הנ"ל לטובה והיה בוכה שהקב"ה מקרב משפטינו וממהר להעיד על עוונותינו על זה בא ר' חנינא ואמר כוונות המקרא לטובה נדרש ולהודיע לנו כת התשובה שהיא גדולה עד מאוד שאף שעשה כמה עבירות ולא נתחרט עד עתה עליהם ולא עשה תשובה עד שכבר נקרב למשפט ועדים ממהרים להעיד בו היינו שלא נתחרט כל השנה כולה ובעוונותיו הרבים עסק כל השנה עד ראש השנה בעבירות קלות וחמורות בלא חרטה ובלא תשובה ועתה ביום הדין נקרב