גליא מסכת חלק ב כה

זהב כר' ינאי דסובר הכי בפרק אין עומדין וע"פ הערות דמיון המשל ראוי לומר הואיל והענין קרוב לשכר יותר א"כ זה האדם שנשאר שקול מחצה זכיות ומחצה עונות ממילא שאין כאן תמהון על הזכיות ואינו ראוי לומר שיהיה להם הכרע אדרבא יותר יפול התמהון והפלאה איך עלה עבירות שלו עד מחצה וכאן באמת מהצורך לרב חסד שיטה כלפיו חסד שיהי' עושה מעש' נשיאה והגבהה הכף מאזני' של עונות עד שיגביהם למעלה בכדי שהכף זכיות יכריעו למטה ולכן כתיב נושא כלומר שהקב"ה עושה מעשה נשיאה והגבהה ממש ולא שיהיה נעשה בזה ענין מעצמו וממילא כמו למ"ד דסובר כובש דכתיב יכבוש וכמו שהארכנו דלפי האי שיטות צריך נשיאות כף מאזנים להדיא וא"כ ר' יוסי בר' חנינא דסובר נושא בשיטת ר' יהודה ור' ינאי דסובר כמותו שם בפרק אין עומדים וכנ"ל: ומעתה אבוא לבאר אגדה האמורה בערכין דפלוגתא דפליגי רבה ור' יהודה בדרשא דצדקתך כהררי אל תליא בפלוגתא דכובש ונושא ולבא אל המנין נקדים דראיתי פלוגתא בין ר' מאיר ור' יהודה בפרק חלק (דף ק) וכפי הנראה יש לבאר דשניהם לשיטתם קאי במאי דהארכנו וערכנו דברים לעיל בענין פלוגתא בדרשא דהביאני אל בית היין דלר"מ השלטות יצה"ר גברה מאוד על האדם כחמרא דעייל ביה אינש שאין רוב צבור יכולין לעמוד בזה שלא יערבב יין אותו וכו' ולכן יש עפי"ז אמתלא טובה ופ"פ שלא יתמוטטו אנחנו במשפט בעונש מרובה כמבואר במהרש"א שם בפ' אין עומדין שהבאתי לעיל ועכ"פ לשיטות ר' מאיר יש למעט טונד עבור העבירות כל מה דאפשר ולהיפוך שכר המצות יש להרבות במנה אפים. אחרי שמהצורך התגברות גדול וכגבור מתרונן על היין כן דבר הזה שיעייל חמרא ולא יערבב אותו אבל לדעת ר' יהודה דסובר דתבלין התורה יש בהם די כדי להספיק להכריע לטובה נגד היצה"ר ולכן נוח לאדם שנברא שקרוב לשכר כמו שהארכנו ממילא להאי שיטה יש לומר להיפוך. היינו ששכר עבור מנות אין כל כך להגדיל עד למעלה אבל עונש עבירות יש להפליא וכמו שאמר ר' יהודה על פי סברא דדוקא כשהם מהוגנים קרויים בנים אבל כשאינם מהוגנים אינן קרויין בנים כלל וכלל: והנה הובא בשל"ה בהקדמה שחקרו הקדמונים כולם מהו שכרן של מצות לעוה"ב כי בתורה לא נתבאר אלא יעודי גשמיות כמו נתינות מטר בעתו וכדומה לזה ואך יעודי הרוחני שהמה עיקר יסודן בשמים ממעל לא נאמר עניינם כלל בתורה ובאמת על חקירה זו לבד מאשר חקרוה הרמב"ם והרמב"ן ושארי קדמונים כהובא בשל"ה ראיתי שכבר חקרוה נדיבי עם שאף תנאים עמדו על מקורה ועוד איתא בספרי פ' ברכה שנתקבצו כל ישראל אצל משה ושאלוהו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעוה"ב ע"ש וברש"י סוף ויקרא הביא מה דאיתא בילקוט ר' יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של מצות לצדיקים לעתיד לבא צא ולמד מאדם הראשון שלא עבר אלא על לא תעשה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורי דורות עד סוף כל הדורות וכי איזה מידה מרובה מידה טובה או פורעניות הוי אומר מידות טובה ואם מידת פרענית כך השב מהפיגול והנותר המתענה ביום הכפורים עאכ"ו שיזכה לו ולתולדותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות ובפרק ג' דמכות איתא שם אמר ר' תנינא בן גמליאל ומה אם העובר עבירה אחת נפשו ניטלת לו עליו העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו כו' ר' שמעון ברבי אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש למען ייטב לך ולבניך ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה בהם הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורות עד סוף כל הדורות ע"ש עכ"פ חזינן דכל הני חקרו לידע מתן שכרן של מצות עד כמה הוא מגיע משום שאינו מפורש בהדיא בקרא ובמדרש איתא על קרא דהראני נא את כבודך היינו שביקש לעמוד על מתן שכרן של מצות ע"ש. והנה במשנה סוף מכות הנ"ל. לכאורה נמצא פלוגתא דר' חנינא בן גמליאל יליף לה בק"ו מעונש עבירה וכן רבי יוסי יליף לה מעונש הבא על אדם הראשון אבל ר' שמעון ברבי יליף ענין זה משכר מצוה הבא מפורש גבי דם. ונראה דפליגי בסברא דר' מאיר ור' יהודה דאליבא דר"מ לפי שביארנו מהראוי להרבות יותר שכר של מצוה מערך העונש שמענישין על עבירה ולכן נראה דרבי יוסי ור' חנינא בן גמליאל סברי כשיטות ר"מ הנ"ל ושפיר ילפי מעונש המבואר על אדם הראשון לשכר מצות שמידה טובה ראוי להיו' יותר ממידת פורענות ע"פ שיטות ר' מאיר כנ"ל אולם לשיטות ר' יהודה דסובר איפכא דיש להגדיל יותר עונש עבירה משכר מצוה אין מקום ליליף שכר מעונש ור' שמעון ברבי סבר כוותיה לכן לא מצי למילף מעונש אלא עושה הלימוד משכר מצוה המבואר גבי דם שנפשו קצה בהם סכל שכן שיגיע שכר על שארי מצות שנפשו מחמדתן והוא הדבר אשר דברנו לעיל בסוגיא דתנאי כפול דיש להוכיח דר' חנינא בן גמליאל בחדא שיטה קיימי כר' מאיר: ומצאתי מפורש פלוגתא זאת דפליגי ר"מ ור"י מהאי סברא אי ילפינן שכר מעונש או לא והוא בפ' ח"ק (דף ק') דר' מאיר מפליא ומגדיל שכר מצות עד למאוד ואיתא שם תני ר"מ במידה שאדם מודד מודדין לו ויליף מקרא דבסאסאה כו' אמר רבי יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה והקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והלא כבר נאמר שמים בזרת תיכן אמר לו ר"מ ואתה אי אומר כן איזה מדה מרובה הוי אומר מדה טובה מרובה על מדת פורעניות כו' ובמדות פורענות כתיב ו צאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תחות כו' והענין הכל ע"פי שנתבאר דשיטות ר"מ דיש להגדיל שכר של מצות יותר מעונשן של עבירות ולכן שפיר אמר מדראינו את גודל עונש של עבירו' המבואר שה בקרא דיצאו וראו באנשי' הפושעי' כו' דנידונים לדורי דורות א"כ ממילא יש לומר דמידה טובה של שכר ראוי להיות יותר הרבה ומשום הכי קרוב להאמין ולומ' שיגדל שכר של מצוה מלא עומסו של אדם עד מלא עומסו של הקב"ה אף שלפי הנראה יתפלא אזני שומע לזה לקבל שכר מלא עומסו של הקב"ה אשר הוא מרובה עד אין סוף ותכלית דהכתיב ושמים בזרת תוכן. דילפינן זאת מעונש המבואר בכתוב על פגרי אנשים הפושעים וכבר אמרתי זה בדרושים לפרש כמה מקראות על פי ענין הזה מה שדרשו בפ' הערל מה דכתיב באשר משפטו פעלו והקשו לשון מקרא זה ודרשו שם על שאול שתבע הקב"ה עלבונו שלא נספד כהלכה ותבע סרחונו שהמית את הגבעונים ומוסיף שם ר' לקיש תיבות בקרא דהכי הוא באשר משפטו שם פעלו ומפרש"י במקום שדנין את האדם שם מזכירין פעולת צדקותיו ע"ש. אבל לפי הנ"ל פירושו דקרא כמשמעו באשר משפטו כלומר אחרי שרואין שמשפטו תקפה עד כאמור בקרא דוראו באנשים הפושעים כו' שם פעלו כלומר משם יש לנו לחקור ולדרוש שכר פעלו ועוד אמרתי דבר נפלא עפ"י זה מאי דכתי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם מקרא הזה מפורש יוצא דברי וסברות רבי מאיר דהקב"ה משלם לאדם מלא עומסו של עצמו נגד עומסו של אדם מה שנותן לעני צדקה בעוה"ז ובאמת שר' יהודה תמה על זה וכי אפשר לומר כן כו' אבל ר"מ השיב דמכל מקום הדבר כך דכתיב בסאסאה כו' ולכן אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הרבה שכר עד מאוד ומפרש משום דפעולת השכר בעומס שלך נגד עומס בני אדם וכן בכל אבר שעושין המצוה בעינים לראות ובאזנים ובידים ורגלים הקב"ה מודד לו באותו מידה לשלם פעולת טוב באותו אבר עצמו של הקב"ה וגבי הקב"ה כתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן ממילא נתרבה השכר עד מאוד וזה שאמר פעלת כלומר אתה פועל השכר באבריך נגד אברי בני אדם אם כן מה רב טוב יהיה השכר על ידי זה וכן מתפרש יפה בזה מה דאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו וזה וודאי דתיבות אתה אין לו הבנה כלל ואילו הוה כתיב משלם הוה שייך שפיר תיבות אתה להמשך הלשון. אבל השתא דכתיב תשלם אשר מדבר להקב"ה בנוכח א"כ תיבות אתה מיותר לגמרי כי לשון תשלם פירושו אתה משלם ולפי המבואר ניחא מאוד והכי פירושו ולך חסד כי אתה תשלם כלומר אתה משלם בעומס שלך כמעשיהו של האדם א"כ ממילא עולה לחשבון גדול עד שבאמת ר"י מתמה על זה ואמר וכי אפשר כו' וזהו ענין האמור בקרא דמה רב טובך ושניהם לכוונה אחד עונין שהקב"ה מודד במדה שאדם מודד כאן וניתן לעני מלא עומסו והקב"ה מודד לשלם לו בעומסו של הקב"ה לעומת מעשה האדם כאן וכעין זה יבואר מקרא באיוב (ל"ד) כי פועל אדם ושגם לו וכאורח איש ימציאנו. הוא הענין אשר ביארנו שהודיע שהקב"ה משלם בעומסו של עצמו כפועל שפועל האדם בעוה"ז הן שעושה מעשה בעומסו או ברגליו וזהו כאורח איש ימציא הקב"ה אליו שכר כפי מידה זאת. ועפ"י הקדמות המבואר בהתחלות מקובלים הענין מבואר על פשוטו ועיין של"ה בהקדמה הנקרא בית חכמה וז"ל בצלם אלהים עשה האדם שנאמר ועל דמית הכסא המרכבה דמות כמראה אדם שהוא אדם העליון הרוחני ב"ה וב"ש שראה יחזקאל וכלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחנים האורות הנעלמים כו' באותו צלם של אדם רוחני נעשה אדם שהכח השכלי כלולה מאותן רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחנים ונתלבשה כת השכלי בגוף ובשר אור וגידים ועצמות כדי שתתפשט ותתגלה כת רמ"ח אברים ושס"ה גידים הרוחנים בתוך רמ"ח אברים ושס"ה גידים הגופנים כדי לגלות כחות הרוחני הנעלמים בעולם הגשמים על ידי התורה והמצות שהם תרי"ג נחצבים מרמ"ח אברים ושס"ה גידים מאדם העליון שראה יחזקאל וע"י התקשרות ודיבוק מעשיות המצו' באברי האדם למטה כביכול מאיר ומגביר אור בשרשה ע"ש ואף בהקדמתו הנקרא שער הגדול כ' של"ה וז"ל שהמאמינים כביכול מדמי' הצורה ליוצרה שאדם תחתון כביכול נעשה בצלם ודמות אדם עליון שראה יחזקאל אז בהתקדש אבריו חיצוני אבר מחזיק אבר נגד אברי מרכבה עליונה כביכול ובסנהדרין (מ"ו) לא תלין נבלתו כי וכו' ר"מ אומר משל לשני אחים תאומים כו' ופירש"י שם כי כביכול אדם נעשה בדיוקני מאדם העליון שראה יחזקאל בנבואה ע"ש היטיב בפירש"י ועפי"ז אמרתי לפרש מה דכתיב (ישעי' נא) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. כלומר שע"י התורה והמצות שהמה דברי פיו של הקב"ה אשר שם הקב"ה לישראל ע"י זה נתחבר ונתקשר ענין הרוחנית שהמה שמים בתוך הגופנית שהוא ארץ ועי"ז בצל ידי כסיתיך היינו צלם אלהים כמו שנאמר על בצלאל בצל אל היית וכאמור באורך בדברי של"ה הנ"ל שהתורה והמצות שהמה תרי"ג מתקשרים על ידי אברי הגוף של אדם התחתון עם אברים וגידים של אדם העליון וכנ"ל ומכל הנתבאר מבואר שאינו רחוק סברות ר' מאיר שאמר במדה שאדם מודד מלא עומסו לעני בעוה"ז מודד לו הקב"ה מלא עומסו בעוה"ב אחרי שכל מצוה ומצוה כולל הרוחנית שבה אבר דאדם התחתון כביכול מכוין להחזיק אבר אדם העליון שראה יחזקאל ובפרט לפי דברי ר"מ דאמר בסוגיא דסנהדרין הנ"ל משל לשני אחים תאומים ומפרש"י אף אדם עשוי כביכול בדיוקני אדם עליון שראה יחזקאל ודברי ר"מ מחזק את רעיון ההתדמות יותר עד שקבע בלשונו לומר משל לתאומים וכן במדרש שיר השירים על קרא דיונתי תמתי דרשו לשון תאומתי ע"ש וכוונתו כמאמר של רבי מאיר במשנה: נחזור לענייננו דעכ"פ ר' מאיר לשיטתו ניחא דמגדיל עד לאחת שכרן של מצות כמו שאמר בסאסאה במידה וכו' ויליף לה מענין עונש מקרא דכתיב ויצאו וראו בפיגרי הפושעים כו' וסברתו שמידה טובה ראוי להיות מרובה יותר מן העונש ור' יוסי שהובא ברש"י וילקוט סוף ויקרא יליף לה מדחזינן שנקנסה מיתה על האדם הראשון עבור עבירה אחת לדורי דורות עד סוף כל הדורות. וכמו שהבאתי לעיל לשונו ואמרתי לפרש בזה מה דכתיב שנות ראינו רעה יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. כלומר ע"י שאנחנו רואין שנים רבים הרעה הן לפי דרש ר' יוסי מעסק מיתות שנקנסה על אדם הראשון והן לדרש דר"מ מפגרי אנשים הפושעים דכתיב וראו וכו' שנידונין לדורי דורות א"כ אנו רואין שנים רבים הרעה עבור עבירה. ע"י כך מהראוי שיראה אל עבדיך פעליך היינו השכר טוב כמבואר בפרק הערל שלשון פעלו קאי על שכר והואיל ומידה טובה מרובה ראוי שיראה השכר מרובה והדרך על בניהם ופירשתי עפי"ז מה דכתיב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה כלומר שיש לנו לעמוד על מתן שכרן של המצות שיהיה עד כהררי אל ע"י שאנחנו רואין שמשפטיך תהום רבה וכל זה מתפרש לנו שפיר על פי שיטות ר"מ שמהראוי לחקור וללמוד מתן שכר מהעונש וכמבואר בדברי ר' מאיר בפרק חלק אבל ר"י ספי הנראה בפ' חלק קמתמה על דברי ר"מ על אשר