גליא מסכת חלק ב כד

תאוות היצר הרע ומכוון זה בהאי קרא שמביא חטאים תרדף רעה כלומר הוא עצמו חייב במה שרדף ונטה דעתו לרע ולא נטה את עצמו לטובה הואיל והבחירה ניתנה לאדם והדבר שקול לשיטות ר"י לנטות לאיזה צד שירצה והנבואה החמירה גם כן בעונש החוטא הכל על פי סברות ושיטות ר' יהודה הנ"ל דהדבר שקול להכריע את עצמו לאיזה צד מהן לטוב או לרע ולכן אמרה קרא דנפש החוטאת תמות כלומר אף שיש מקום לדון לעובר עבירה כשוגג היינו חוטא כנ"ל מכל מקום הוא חייב עבור נפשו שנפשו יודעת מאוד ולכן נפשו ראוי להיות נוטה את עצמו לטוב ולא לרע ולכן החמירה בעונשו של חוטא אבל התורה והקב"ה שהקילו בעונש של החוטא סברתם כשיטות ר' מאיר דסובר בין כך ובין כך קרויים בנים דהתגברות היצר הרע מה שהשליטו הקב"ה קשה מאוד עד שהקב"ה מתחרט על בריאתו ואם כן יש פתחון פה ואמתלא גדולה לכל עובר עבירה שלא יתמוטט במשפט כמבואר בפרק אין עומדין בדברי ר' אלעזר דדריש ואשר הרעותי וידוע שאורייתא וקוב"ה חד וידוע סברות דרשא דאשר הרעותי שהקב"ה מתחרט על בריאות יצר הרע ואומר שהוא גורם להחוטא משום הכי אמרה תורה שיביא קרבן ויתכפר וכמו שהבאתי לעיל בשם בעל עקידה שמורה שכל מה שנעשה שחיטתה והקרבתה ראוי היה לעשות לו אך הקב"ה חס עליו מפני שאף עשה בלא דעת כבהמה לכן די שמביא כפרה תחתיו בהמה לקרבן ואף הקב"ה השיב על דעתו של ר' מאיר שמהראוי להקל בעונש החוטא ודי שיעשה תשובה ויתוודה ויתחרט על עבירות לשעבר ויקבל עליו להיטיב דרכו להבא הכל על פי שיטות ר' מאיר שהקב"ה גורם בעצמו להחטאים על שברא את יצר הרע ויש פתחון פה ואמתלא טובה לכל חוטא על ידי זה ומדרך העולם כשחוטא אחד לחבירו כשבא לפייסו ולנקות את עצמו כל מה דאפשר מתקבל הפיוס ביותר כשמציע לפניו הצעות דברים ואמתלאות איך שלא עלה על דעתו מעולם לעשות לו כך או לדבר עליו כך רק שאיזה איש אחד רע בליעל הסיתו לדבר הזה וידוע כל דבר שלא נעשה מקביעות דעת האדם בעצמו אלא על ידי הסתה החרטה קרובה עליו כשנפרד המסית מאתו ולכן השיבה חוה להקב"ה ואמרה הנחש השיאני ועונש המסית קשה מאוד כמו שאמרו רז"ל שאין טוענין למסית כי אף שהיה טענה לנחש דברי הרב ודברי התלמיד למי שומעין וממילא על ידי שחמור עונש המסית יש להקל עונשו של הניסת על ידי כך ויש למעט עונשו ביותר הרבה מאילו היה עושה מעצמו בלי הסתה מאחרים וזהו ענין שמביא הקב"ה דווקא האי קרא דקחו עמכם דברים ושובו אל ה' משום דמפורש כך המקרא כאמור בפ' אין עומדין דדריש קרא דאשר הרעותי שיש לנו פתחון פה וטענה שלא יתמוטטו רגלינו במשפט שהקב"ה גורם שברא היצר הרע המסית וקשה להנצל ממנו וכאמור בפרק קמא דקדושין על קרא דאליך תשוקתו שכל משאו ומתנו בך עיין שם ולכן אמר קחו עמכם דברים לפייס בזה שלא נעשה עבירות מעצמיכם רק על ידי מסית המסית והמדיח שקשה להנצל מעליו. ומסיים המדרש עוד על דברי הקב"ה הדא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אפשר הכוונה הוא על פי האמור בפרק קמא דברכות דברוריא איתתא דרי מאיר. אמרה שאין מהראוי להתפלל על חוטאים שימותו אלא שיעשו תשובה וייטיבו דרכם דכתיב יתמו חטאים ולא כתיב יתמו חוטאים עיין שם. הכא נמי דהא לא כתיב יורה חוטאים בדרך אלא יורה חטאים והוא אחרי אשר הקב"ה ברא היצר הרע שהוא גרם לחטאים ולכן אמר יורה חטאים בדרך ומנקה החוטאים אלא החטאים גרמו לבוא מעצמן כנ"ל. ובזה אמרתי לבאר קרא דצופה רשע כו' והכי פירושו דקרא צופה רשע היינו היצר הרע ולעומתו ברא הקב"ה תבלין התורה להגן בעדו וזהו שאמר ה' לא יעזבנו היינו התורה שאורייתא וקוב"ה חד הוא וכן פירש רמב"ן ז"ל על מה דאמור בפרק קמא דברכות (דף ח' ע"ב) ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה פתוח ויוצא אף דבקרא כתיב ה' דריש תלמודא על ספר תורה מפני שהכל חד ונמצא מאמר הכתוב מה שאמרו שהקב"ה ברא היצר הרע וברא לו תבלין התורה. וממילא הבחירה נתונה לכל אדם להטות לכל אשר יחפוץ והיה עולה על הדעת לומר שמעתה אין אמתלא ופתחון פה להחוטא וכדעת ר' יהודה דכשאינו מהוגנים אינם נקראים בנים מהאי טעמא שהדבר שקיל ונקל לבחור בטוב והוא בעל בחירי לכל אשר יחפוץ יטנו וכמו שאמרו דאילמלא קרא דאשר הרעותי נתמוטטו במשפט. על זה קמסיים קרא דהקב"ה יודע שמתחרט על בריאות יצר הרע וכדעת ר' מאיר דהקב"ה גורם שהשליט בנו היצר הרע ולפיכך לא ירשיענו בהשפטו ויש לפרש לשון בהשפטו דקאי על וויכוח [עיין רש"י איוב ט' דכתיב שם נבוא במשפט יחדיו מפרש רש"י משפט משמש ג' לשונות תחילתו תוכחת דברים אמצעיתו פסק דין וסופו יסורין וגיבוי חוב עכ"ל. אם כן כאן משמש לשון וויכוח כמו וידבר אתו משפטים דצדקיהו כלומר כשיהיה וויכוח להאדם באמרו אמתלא ופתחון פה שלא היה באפשרי לעמוד נגד התגברות יצר הרע לא ירשיענו הקב"ה בויכוח זה: ואחרי כל הנתבאר אמרתי לבאר ולפרש פלוגתא דכובש ונושא וקודם שנבאר הדבר נחקור מהו הפירוש ענין כובש ונושא הנה בפרק קמא דעירכין מפרש רש"י שם וז"ל כובש הקב"ה כובש ומסתיר עוונות תחת מחילת כסא הכבוד כדי שיכריעו הזכיות נושא פירושו מגביה כף העוונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות עכ"ל וכתב מהרש"א שם דלפירוש זה לא הוה כובש ונושא מענין אחד אבל בפרק קמא דראש השנה פירש רש"י כובש כף מאזנים של זכיות ומכריעים את העוונות יכבוש עוונותינו יכריעו בו ולפירוש זה יהי' כובש ונושא שפיר מענין אחד עכ"ל מהרש"א שם אולם אף לפי הנראה אמת הדבר דפשטות לישנא דתלמודא דעסק כובש ונושא נעשה הכל עניינם בכפות המאזנים והיינו או שהקב"ה כובש ומכביד את כף מאזנים של הזכיות וממילא נישא כף מאזנים של עוונות למעלה או שהקב"ה נושא ומגביה כף עוונות וממילא נכרעים הזכיות וזה הכל כפירוש רש"י דראש השנה אך עדיין יש לדקדק דענין נושא עסקו שמגביה כף העוונות מפורש כך בקרא דיליף מיניה סברא זו דהא כתיב נושא עון אבל ענין כובש שעסקו הוא שכובש ומכביד כף הזכיות למטה אינו מפורש כך בקרא דיליף מיניה דבקרא כתיב יכבוש עוונותינו ולפי דרש הנ"ל היה ראוי לומר יכבוש זכיותינו ובאמת רש"י דוחה את עצמו כובש כף מאזנים כדי שיכריע הזכיות ומפרש יכבוש עוונותינו יכריעו בו אבל מכל מקום לכאורה אינו עולה הדבר לפי פשטא דקרא עוד יש לדקדק בלישנא דהאי קרא דהא בגמרא איתא כובש או נושא ובקרא איתא יכבוש שהוא לשון עתיד ובנושא כתיב נושא עון שאין הוא לשון עתיר אלא לשון הוה ומעשה שעוסק הקב"ה בהגבהות כף מאזנים של חובה אבל גבי יכבוש אינו משמע שהקב"ה עוסק בכבישות כף מאזנים של הזכיות אלא משמע שעתיד להיות ממילא הדבר כך שיכבידו הזכיות את העוונות ועל כל פנים הלא תראה שבענין כבישה והכבדה של הזכיות מצטרף ומזכיר הקרא גם את העוונות ואמר בלשון עתיד משמע שממילא יהיה כך וגבי נשיאות כף מאזנים של החוב אינו מצטרף האי קרא להזכיר כלל שיהיה מוכרע הזכיות וגם אמר בלשון הוה ומעשה נושא עון משמע שהקב"ה עושה מעשה זו ולא ממילא. ולפי הצעות דברינו יתבאר הכל לנכון דהא מבואר לעיל שביארנו דיש פלוגתא בין ר' מאיר ור' יהודה אי בין כך ובין כך אנחנו קרויים בנים או לא ואם נוח שלא נברא או שנברא והכל על פי שורש דרשא דהביאני אל בית היין והדרשא אשר הרעותי אי דרשינן לה שהקב"ה מתחרט על בריאות היצר הרע מפני שעל ידי השלטות יצר הרע אין רוב הציבור יכולין לעמוד בו ואינו מספיק תבלין של התורה להכריעו. ולכן היה נוח שלא נברא שקרוב להפסד ורחוק לשכר ולפיכך מהראוי שנהיה נקראים בנים אפילו אחרי שחטאנו ואזכיר עוד ענין אחד שעדיין לא הזכרתי עד עתה שבתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב ויעש לאדם ולאשתו כתנות אור באל"ף היינו הכל לשיטתו שאפילו אחרי שחטאו אינו מהראוי להתמוטט לגמרי ומהראוי להקרות בנים כי עדיין חביבותיה גבן כי יודע שרצונינו להיטיב רק שאור שבעיסה מעכב כנ"ל אבל שיטות ר' יהודה הוא דרך אחרת דכשאינן מהוגנים אינם קרויים בנים דדורש הביאני אל בית היין קאי על תבלין של התורה אשר זה לעומת זה עשה אלהים ותבלין מספיקין להכריע את רוע היצר הרע ולבחור בטוב ולכל אשר יחפוץ יטנו ומי שלא הכריע את עצמו לטוב כדאי הוא לחוב בעצמו ומשום הכי נוח לאדם שנברא מפני שלסברא זאת קרוב לשכר וכנא' סוף פרשה נצבים ראה אנכי נותן לפניך את החיים ואת המות ובחרת בחיים ומפרש רש"י כאדם שאומר לבנו ברור לך מנה יפה מי פתי יסור הנה שלא לבחור ולברור בטוב ומכל הנתבאר מבואר הטיב לשיטות ר' מאיר יש לנו למעט כח העבירות על ידי פתחון פה והתנצלות הללו מה שאין כן לשיטות ר' יהודה דענין התנצלות חלוש מאוד: ונקדים עוד משל ליתר ביאור הדבר והמשל הוא מסוחרי ארץ ורוכליה אשר עוסקי' מסחורם לק"ב בסחורה ספינות או מעצי יער והנה כאשר סחר א' בכל שנה הזאת ובא בחזרה מק"ב אשר מסחרו עלה לאיזה סך מסויים מכמה אלפים עשה אחת לאחת למצוא לחשבון מכמה עסקים מסחור אשר העלה ואשר הביא בשנה הזאת ותרומם קרנו בידו ולא העדיף ולא נחסר מאומה מכל אשר היה לפניו קודם התחלת המסחר וכאשר היה שנה ההיא שנת מוצלחת למו"מ שכל סוחרים הרויחו לשליש ולרביע עודף על קרנם ממילא יתפלאו ויפול התימהון על הסוחר ההוא למה הוא עמד על קרנו כמו שהיה ולא הרויח כלום כשארי סוחרים. אבל בודאי לא יתפלאו לתמוה על הצד שלא הפסיד מאומה ואולם אם לא היה שנה ההיא שנת משא ומתן שכל סוחרים השתכרו אל צרור נקוב ובא להם הפסד להיות נחסר מהקרן לשליש ולרביע ממילא לא יפול התימהון להתפלא על סוחר ההוא על הצד שנח הרויח עודף על קרנו רק להיפוך עולה לב בני אדם להתפלא איך החריף זה בעסקיו עד שלא נחסר לו מאומה ולא הפסיד עד שחזר לביתו בשלימות קרנו בלי שום גירעון כן הוא הדבר בעצמו ע"פ דמיון משל הזה על האיש אשר נשאר שקול במאזנים לעלות יחד הזכיות ועונות בלי הכרעה אחד מהן על השני יש לנו לחקור ע"פ סברות ר' מאיר ור' יהודה הנתבאר למעלה דלשיטות ר' מאיר דמדמה עסק יצר הרע ליין שלא כל אדם זוכה לנצח ולהגביר את עצמו על חמרא דעייל באינש שלא יערבב אותו וממילא על הכף עוונות הנמצא אצל הזה שעומד עכ"פ על מחצה אין להתפלא כ"כ. אדרבא יפול הדבר להתפלא איך שעכ"פ גם הזכיות עולין בסף המאזנים להיות שקולין בשוה נגד עוונות וכמו שהערנו במשל כי אחרי דלשיטות ר"מ נתבאר שנוח לאדם שלא נברא שקרוב להפסד יותר מלשכר. לפיכך החידוש והתימהון נופל להתפלא על זה שנמצא עכ"פ הזכיות שקולין ולא מועטין שלפי השלטת היצה"ר היה מהראוי להיות נמפסין וכנ"ל וזהו כובש הנאמר שכובשין ומכבידין לכף הזכיות שמהראוי שיכריעו את כף השני ע"פ הפלאה ותימהון שיש בהם ועליהם הרבה יותר מעל כף מאזניים העבירות שאין עליהם תימהון כלל ע"פ סברא ושיטה זאת ואדרבא על כף העוונות עולה קצת התימהון איך שלא עלו רק עד מחצה ממילא כף העוונות ניקלו משקלן על ידי זה וכף הזכיות יכבדו להכריע אותם ומדוקדק בזה מאוד לפרש מה דבענין כובש כתוב יכבוש עונותינו ולא אמר כובש שיהיה משמעו שעושה הקב"ה לכבוש הכף זכיות למטה אלא אמר יכבוש לשון עתיד. משום דבאמת אינו מהצורך לעשות בזה שום מעשה ורק שע"פ הצעות סברות ושיטות ר"מ איך שכלל הציבור אין יכולין לעמוד בו והוא קרוב להפסד כנ"ל. לפיכך זה שנשאר שקול עכ"פ יש הכרעה ממילא לכף זכיות שיש תימהון והפלאה בהם. ושפיר אמר יכבוש כלומר מעצמן יכבדו לכבוש כף הזאת להכריע ועוד הזכיר הכתוב בענין כובש את העונות כאמור יכבוש עונותינו כלומר באותו ענין עצמו שיכריעו הזכיות ע"פ סברא הנ"ל ממילא על ידי סברא עצמה יקילו העונות ויסייעו להכריע הזכיות עליהם וכמו שאמר הפייטן בסליחה ורשפי כנוצה יקל הכל ע"י סברא הנ"ל שזהו חידוש ופלא שלא עלו רק למחצה ונתבאר הכל על פי שיטות ר' מאיר וכבר נתבאר לעיל דר' אליעזר בפ' אין עומדין דדריש דרש דאשר הרעותי ומזה הטית משה הדברים ולא מדרש ודי זהב. הוא הכל ע"פ שיטות ר"מ הנ"ל. ולכן לשיטתו קאי וסובר כובש שעולה ע"פ שיטה זאת אבל לשיטות ר"י דסובר לדרוש הביאני אל בית היין על התורה וסברתו דתבלין של התורה מספיק להכריע אה רוע היצר הרע ולנסות את בחירת האדם לטובה וסובר דטח לאדם שנברא דהענין קרוב לשכר ואין סובר דרש דאשר הרעותי והסתות דברים של משה היה ע"פ דרש ודי