גליא מסכת חלק ב כג

דיש לנו לומר דמספיק לכלל בני אדם להכריע הנהגות התורה והתבלין את משיכות הרע לחומרו. אבל ר' מאיר לשיטתו קאי דסובר שמשיכה אלימא קניינו טפי מהנהגה ולכן אמר הואיל ויש ליצר הרע המשכה את האדם לטבעו קשה מאוד שיכריעו אותו הנהגה מתורה ותבלין שמנהיג ועומד לנגדו וזהו שאמר מקרא הנ"ל זה מושך וזה מנהיג לאחוז בסכלות, כלומר דחכמה מנהיג אותי להתאפק ולאחוז את עצמי בסכלות הזמן עד אשר אראה איזהו טוב לבני אדם או איזה אינו טוב כי אף אשר נראה בהשקפה טוב מתאוות המדומות אבל סופו אינו טוב. ובזה יש לבאר האמור בקדושין פ"ק אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש כלומר שמתחזק עליך על ידי משיכה תראה לעשות נגדו משיכה לבית המדרש וכן אמר משכני אחריך נרוצה כלומר עשה לנו משיכה אזי אליך נרוצה ואמר על זה ירמיה (ל"א) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד כלומר על ידי אהבה יש לי משיכה עליך. ובזה יש לבאר צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כלומר נפשי צמאה לך עד מאוד עד שמכריע אף בשרי להיות כמה לשון חשק ותאוה לך הקב"ה וכאמור מבשרי אחזה אלוה כלומר אפילו בשרי יתאווה לאלוה ובזה יש לבאר אוב ל"ח) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח כלומר כשתעשה לך התקשרות למעדנות שלמעלה ושם תהיה כמה לך חשקך ותאוותך אזי יתבטל ממך משיכות תאוות הכסיל תאוות עולם הזה: ומתוכן דברים הללו מתורץ לנכון לפי מה אשר מצאתי לדקדק על ר' מאיר דאחרי שמצאנו אותו מליץ טוב ודורש טוב לישראל וסובר בסוגיא דפרק קמא דבין כך ובין בך קרויים בנים. וראיתי בילקוט ירמיה על קרא דבנים סכלים המה מביא שם כל דברי סוגיא הנ"ל פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה ומייתי שם דר' מאיר מביא עוד ראיה מקרא דיחזקאל דהקב"ה אמר ליחזקאל (ל"ג) ויבואו לפניך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושומעים את דברי ואותם לא יעשו יכול שומעים ועושים תלמוד לומר ואותם לא יעשו ומכל מקום קורא הקב"ה אותם עמי והוא מספרי עיין שם. על כל פנים ר' מאיר דורש ומהפך בזכות כלל ישראל ואם כן קשיא לן טובא איך מצאנו באיזה דרשא שבין אוהב לאויב נהפך לנו ר' מאיר והוא בהאי דרשא ודי זהב דאיתא בפרק אין עומדין וכן הוא בסוף יומא דר' ינאי דורש זה לטובה דמשה אמר להקב"ה בשביל זהב שהרבית להם עד שאמרו די כו' ומלקוט דברים ראיתי ודי זהב א זר להם הא יתירא על הכל מה שעשיתם מעשה העגל קשה עלי מן הכל היה ר' מאיר אומר משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה באחרונה הוסיף לו צרה אחת אמר לו הא יתירה לכל מה שעשית זו קשה עלי יותר מהכל כך אמר המקום לישראל זו יתירא לכל מה שעשיתם מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל עכ"ל אם כן מבואר שמהפך דרשא דר' ינאי לשבח והוא דורש לגנאי: אולם לדברינו ניחא בפשיטות דדווקא ר' ינאי דאינו סובר דרשא דמייתי שם לעיל מיניה ר' אלעזר מקרא דאשר הרעותי דיש מזה פתחון פה על כל ישראל הן לעניים והן לעשירים והן לבינונים וממילא סובר לפלוג בזה על ר' אלעזר ומפרש קרא דאשר הרעותי כפשטיה דקאי על גלות ישראל כמו שמביא מהרש"א משום הכי היה מוכרח ר' ינאי לדרוש קרא ודי זהב שעל כל פנים טענה חשובה הוא לעשירים וכן שארי דרשות שמביא שם וישמן ישורון או קרא דוירם לבם על כן שכחוני והכל היא שיטות ר' יהודה בדרשא דהביאני אל בית היין קאי על התורה שמספיק לעמוד להכריע את רוע יצר הרע אך ר' מאיר לשיטתו דסובר דרשא דקרא הביאני אל בית היין היא טענה ופ"פ ואמתלא מן כנסת ישראל להקב"ה על מעשה עגל דעל ידי השלטות יצר הרע שקשה מאוד להכריע אותו כמו יין דעייל ביה באינש מערבב ליה. אף שיש איזה פרטי אנשים מתי מספר לפי תוקף חוזק מוחם שבראשם לקבל אלפי שתי ואין מערבב ליה אך ראיתי בני עלייה והמה מועטים אבל רובא דרובא עולם כמנהגו נוהג דהיין מערבב לאינש כן המשיל ר' מאיר את יצר הרע שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו. וידוע שר' מאיר בעל משל הוה כדאיתא בסנהדרין פרק ד' דהוה אומר תלת מאה משלי שועלים והוה דריש תלתא משלי בכל פרקא עיין שם וזהו שיטות ר' אלעזר שם בפרק אין עומדין לדרוש מקרא דאשר הרעותי שהקב"ה מתחרט על שבראו שהוא גורם על מעשה חטאים ועוונות ויש לנו פ"פ במשפט על ידי זה וכמו שדרש ר' מאיר שכנסת ישראל אמרה זאת על חטא עגל ואם כן ממילא יש לנו מזה טענות ציבור שוה לכל בין לעניים ובין לעשירים ועל מעשה דמתאוננים אמר משה הטחת דברים הללו כמו שדרש ר' אלעזר מקרא דויתפלל משה אל ה' אל תיקרי אל אלא על והאי קרא במתאוננים איתא ומשום דר' מאיר לשיטתן דמצא טענה ופתחון פה שאמרו כנסת ישראל על מעשה עגל מקרא דהביאני אל בית היין אם כן מיותר אליבי' דרשא ודי זהב לדרוש כמו דדרש ר' ינאי דמחמת דינו זהב עשו דלשיטתו אינו מהצורך כלל לדרשא זו ובפרט דסברא זאת אינו מספיק אלא לעשירים ולפיכך עשה ר' מאיר דרשא אחרת מקרא ודי זהב כמובא בילקוט ריש דברים ועיקר טענה ופתחון פה הוא מהביאני אל בית היין שהוא יצר הרע כנ"ל באורך: ועתה אספיק כעת משארי מאמרים העומדים בהתחלת פתח דברינו ונבאר המשך ענין מדרש שהתחלנו כי על פי הצעות שהערכנו עד כעת מבואר לנכון סברות טעמא במילתא לחכמה ולנבואה מה שהחמירו בעונשו של חוטא ושגם כן טעמא במילתא לתורה ולהקב"ה מה שהקילו בעונש החוטא ונקדים דהנה זה ברור שיש נפקא מינה גדולה בין ר' מאיר ור' יהודה בעסק עונשו של החוטא. דלר' מאיר דמפרש הביאני אל בית היין זו היא טענות כנסת ישראל להקב"ה על מעשה עגל על שהשליט הקב"ה בנו היצר הרע כהדין חמרא כדעייל לאינש מערבב ליה ואן רוב הציבור יכולין לעמוד להכניס יין בקרבו ולא יתערבב אמו ועולם כמנהגו נוהג שחמרא מערבב לכל אדם והיא סברות ר' אלעזר נפיק אין עומדין דדריש ואשר הרעותי שאלמלא מקרא זה נתמוטטו במשפט אבל עכשיו יש פתחון פה שהקב"ה הוא גרם לזה וכדמפרש רש"י ומהרש"א שם דאף שבא תבלין התורה מכל מקום יש טענה למעט עונשו של החוטא מפני שקשה יצר הרע מאוד עד שהקב"ה מתחרט על בריאתו ומה שהשליט היצר הרע הוא כהדין חמרא דעייל ביה אינש דאחד מאלף ימצא שלא יהיה מערבב יינו לו אבל רובא דרובא אין יכולין לעמוד בו ותבלין התורה עדיין אינו מספיק להכריעו ומשום הכי הקב"ה קוראו רע כדאיתא באגדה דקדושין ומתחרט על שבראו ועוד אמר ריש לקיש שם בקדושין ובפרק בתרא דסוכה דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ויליף לה ממאי דכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו. ועל ידי זה ממילא לשיטות ר' מאיר ור' אלעזר דדריש ואשר הרעותי ראוי לפחות ולמעט בעונשו של חוטא כל מה דאפשר וכמו שביארנו שזהו שיטות ר' מאיר דסובר בין כך ובין כך אנחנו קרויים בנים וזו היא הטעם שנוח היה שלא נברא שהפסידו לחטא קרובה וקשה להנצל מרוע היצר וכפי הנראה דריש לקיש דאמר יצר הרע מתגבר על האדם בכל יום להמיתו בחד שיטה עם ר' מאיר סבירא ליה וכן משמעות דבריו בפרק בתרא דיומא ובפרק קמא ריש סוטה דאמר שם אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ויליף לה ממה דכתיב תשטה אשתו עיין שם ובילקוט מביא עוד לימוד אין לי אשה איש מניין דכתיב נואף אשה חסר לב. ואמרתי דמשום הכי מבואר בפרק ב' דסוטה דמשום הכי מביאה מנחה משעורים מאכל בהמה משום דעשתה מעשה בהמה עיין שם. הוא הכל להחזיק סמיכות דרש הנ"ל ולהורות דנכנסה בה מעיקרא רוח שטות כבהמה. ואף שבאמת האריכו כל מפרשי התורה והובא באלשיך בשם בעל עקידה ליתן טעם על שמספיק קרבן לכפר על החוטא משום שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות כבהמה ומורה על זה הענין שמביא בהמה לקרבן ומתוודה ומתחרט ומודה שעשה בלא דעת וכל העניינים שעושה על הקרבן ראוי להיות נעשה עליו ומכניע את עצמו ולבו להקב"ה על שעשה כמעשה בהמה ולפיכך מתכפר בקרבן בהמה אם כן יש לדקדק למה דווקא בסוטה קרבנה שעורים מאכל בהמה ואפשר דמכל מקום הואיל ועיקר דרשא דקבעה התורה האי עניינא דבשעת עבירה נכנס לאדם רוח שטות הוא נאמרה בסוטה דכתיב בה כי תשטה לישנא דשטות משום הכי קבעה תורה שם מנחה של שעורים מאכל בהמה כדי לחזק בזה האי דרשא דשטות הנכתבת אצלה ועל כל פנים עיקר טעמא דריש לקיש דדריש דלבעל עבירה יש בו רוח שטות עיקר סברתו נראה משום דסובר כר' מאיר דיצר הרע הוא כמו חמרא דמערבב לאינש מדעתיה: ועוד מצאתי דריש לקיש בהא מילתא לשיטתו קאי דבסוף יומא אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות דכתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך כשלת בעווניך האי עון מזיד וקרי ליה מכשול ע"כ. ענין הדברים מטין ונראים לשיטות ר"מ שיש לנו פ"פ על כל עוונות שהשלטות יצה"ר קשה עלינו כהדין חמרא כנ"ל ובפ' בתרא דסוכה איתא שהיצה"ר נקרא מכשול כמו שקראו ישעיה דכתיב סולו דרך הרימו מכשול מדרך עמי כלומר לכל עבירות אפילו לזדונות יש פ"פ ואמתלא שהוא נעשה ע"פ השלטת היצה"ר אשר עי"ז אינו ראוי להיות נקרא אלא מכשול היינו שגגה ובזה ניחא דמסיים ואמר עמי דהא כתיב מדרך עמי ולא אמר מדרך העם להורות על שיטות ר"מ דבין כך ובין כך קרויין עמי ובנים וכמבואר לעיל מפ"ק דקדושין ומדרשא דסיפרי המובא בילקוט מקרא דיחזקאל (ל"ג) דכתיב וישבו לפניך עמי וישמעו ולא יעשו ע"ש ולכן אמר מה"ט ר' לקיש שגדולה תשובה שזדונות נחשבו לו כשגגות משום דכתיב כי כשלת בעווניך כי אמת הוא שעיקר עוון אפי' מזיד ע"י מכשול שהוא היצה"ר שמערבב ליה ומכשילו נחשב אליו רק כשוגג וכו' שיצה"ר נקרא מכשול משום זה עכ"פ לשיטות ר"מ ודסברי כוותיה יש לפחות ולמעט כל מה דאפשר בעונש החוטא ע"פ סברא הנ"ל. אולם לשיטות ר' יהודה דסובר דרשא דהביאני אל בית היין קאי על התורה שהיא תבלין נגד יצר הרע וסברתו דתבלין של התורה מספיק להכריע ולקבוע בחירות האדם לטוב נגד יצר הרע ואשר הרעותי דריש ליה כפשטיה דקאי על הגלות וכמו שהארכנו לעיל דרש"י מפרשו כך וזו היא שיטות סברא דנוח לאדם שנברא משום דמספיק להכריעו לטוב ומשום הכי סובר ר' יהודה דדווקא כשישראל מהוגנים קרויים בנים אבל כשאינם מהוגנים לא נקראים בנים וממילא לשיטות ר' יהודה יש להחמיר עונש החוטא אחרי שלשיטתו רוב הציבור יכולין לעמוד בו והדבר שקול ונקל לנטות בחירתו לטוב: ומעתה מבואר לנכון דברי מדרש הנ"ל דסברות חכמה ונבואה הוא כשיטות ר' יהודה דהבחירה שקולה וקלה היא לנטות לטובה לגבורה של תורה ולא לשתי של יין ומשום הכי החמירו בעונשו של החוטא כששאלו להם חוטא מה עונשו השיבה החכמה ואמרה חטאים תרדף רעה. ואמרתי לבאר ענין שדייק להביא מקרא הזה יתכן שכיוון לדברי רמב"ן ז"ל בשער הגמול כי הנה זאת אמת מאמר ריש לקיש בפרק קמא דסוטה דאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וזו היא כשמתפתה אחר תאוות היצר הרע שהוא כמו חמרא דמערבב לאדם מדעתו וממילא שעושה העבירה בלא דעת ואפילו עוונות היינו מזידין יש על ידי זה להיות שקול רק כשגגות על ידי רוח שטות הנ"ל וכמו שהארכנו לעיל מזה באריכות אולם לשיטות וסברות ר' יהודה אין זה טענה כל כך הואיל שהוא בעצמו גורס לזה שנקל היה לו לקבוע בחירתו לטוב ולא לנטות לעצת היצר הרע כלל מעיקרא ומצאתי דברים הללו ברמב"ן שער הגמול הביאו בעל עין יעקב פרק קמא דברכות באגדה דיפשפש במעשיו וז"ל לשון עון פירושו האמיתי על המזיד ואפשר שימצא צדיק שלא חטא בזדון כלל אבל בשוגג חטא כמאמר האומר על השיכור שראוי לעונש על מה שנשתכר אף על פי שאינו בר עונשין על מה שחטא בשיכרות כי לפי האמת כל בעל שכל חייב להיות עיניו ולבו פקוחות להשמר מכל דבר המביא לידי חטא עכ"ל והן הנה הדברים שראוי להחמיר עונשו לסברות ושיטות ר' יהודה אף שבשעת מעשה שעושה אפילו בזדון עושה הדבר על ידי רוח שטות כנ"ל מכל מקום חייב הוא בעצמו על מה שהביא את עצמו לרוח שטות הזה אחרי שסברות ר' יהודה הוא שתבלין התורה מספיק להכריע רוע היצר הרע כנ"ל וכל זה נכלל היטיב במה שאמרה והשיבה החכמה שהחוטא ראוי לעונש משום דחטאים תרדף רעה כלומר אף שמחמת רוח שטות שיכנס לו על ידי היצר הרע ועירבב דעתו כחמרא יש מקום קצת לדון כל עובר עבירה לשוגג שהוא נקרא חוטא אבל מכל מקום יש לענשו משום שהוא רודף את עצמו אל הרעה כמו השיכור שנענש על שהשתכר כמו כן יש להעניש את זה שנטה עצמו אחרי רעת