גליא מסכת חלק ב כב

שנולד לפתח חטאת ואמרינן שם שקשה הוא היצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו עיין שם ובפרק החליל איתא שהקב"ה מתחרט על שברא את יצר הרע ויליף מקרא דאשר הרעותי עיין שם מוכח מכל זה שנראה שפיר להקב"ה שתבלין של התורה אינו מספיק בדרך כלל להכריע את רוע של חוזק תחבולותיו של היצר הרע עד שבאמת מועטים המה אשר הכריע על ידי תבלין התורה לרעתו של היצר הרע אבל רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ומשום הכו מתחרט הקב"ה על בריאות יצר הרע משום דאפילו שנתן באמת הבחירה לאדם לכוף את יצרו על ידי התורה מכל מקום אין רוב הציבור יכולין לעמוד בו כנ"ל שאין תבלין הללו מספיק להיות הדבר שקול להכריע זה לעומת זה ולפיכך שפיר סובר ר' אלעזר דזו היה הטחת אליהו שטען פתחון פה שאתה הסיבות את לבם אחורנית בבריאת יצר הרע והתבלין אינו מספיק לעומת היצר הרע ויליף לדרוש מקרא דאשר הרעותי שהקב"ה הודה לזה ולא מפרש אשר הרעותי כפשטיה שקאי על הגלות כדמביא מהרש"א מפירוש רש"י כנ"ל ודרוש דאשר הרעותי קאי על יצר הרע והקב"ה מתחרט על בריאתו ואם כן לא יתמוטט רגלינו במשפט על ידי פ"פ זה שימעט עונש העבירות כל מה דאפשר וכן איתא בפרק היה קורא ר' אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי רבש"ע גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה עיין שם היינו האי פתחון פה דאשר הרעותי משמע דאין התבלין מספיקין אבל ר' ינאי דיליף מקרא דודי זהב גם כל שארי אמוראי דילפי מוורם לבם על כן שכחוני או מקרא דורם לבבך ושכחת ומקרא דוישמן ישורון ויבעט סברי דבריאת יצר הרע אין שום כלל פ"פ וטענה ודרשי קרא דאשר הרעותי דקאי על גלות כפשטיה דקרא כמובא במהרש"א ונמצא לא מצינו לפי זה כלל מקום לדרוש שהקב"ה מתחרט על בריאת היצר הרע משום דסברתם הוא דמה שאמר הקב"ה בני בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין ממילא הדבר שקול והתבלין מספיקין מאוד להכריע את רוע היצר הרע והבחירה נתונה לאדם ורוב הציבור יכולין לעמוד על זה ללחום ולעמוד נגד היצר הרע בעסק התורה והמצות וכמו שנאמר ראה נתתי לפניך את הטוב והרע החיים והמות ובחרת בחיים משמע שהדבר שקול ואין שום הכרע לשניהם רק הבחירה נתונה להאדם לכל אשר יחפוץ יטנו להיטיב או להרע ומשום הכי הוצרכו לדרוש פתחון פה של משה על העגל מחמת ודי זהב או משארי קראי שמביא שם כנ"ל וסברתם דווקא השפעות רוב טובה שהשפיע הקב"ה עליהן יותר מהראוי לכלל בני אדם זהו גרם להן אבל לאלו בני אדם שלא נמצאו עליהן השפעות טובה יתירה מהראוי לא נמצא עליהן פתחון פה להמעיט עונשן על ידי אמתלא מבריאת יצר הרע כנ"ל ואף שלמה אמר ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי בה' משמע דכשיהיה על דרך ממוצע הדבר שקול ונקל להכריע את עצמו לטובה ולהתרחק מרע: ועפ"י הערה זאת נראה נכון מאוד לפרש ולומר דאף ר' מאיר ור' יהודה בדרשא דהביאני אל בית היין פליגי בזה דר' מאיר דריש הביאני אל בית היין דזה היה פתחון פה ואמתלא טענות כנסת ישראל להקב"ה על העגל דאמרה כנסת ישראל השליט בי יצר הרע עד שאמרתי אלה אלהיך ישראל כהאי חמרא כדעייל בי' אינשי הוא מערבב ליה והיא עצמה סברת ר' אלעזר דזהו טענות אליהו ומשה שהטיחו דברי אמתלאות על ידי זה מבריאת היצר הרע עד שהקב"ה מתחרט על בריאתו והודה לזה מפני שתבלין של תורה אינו מספיק להכריע כנגדו וקרוב להפסד יותר משכר משום דאין רוב הציבור יכולין לעמוד במלחמה קשה כזו ונמצא שאין אנו צריכין לדרשא ודי זהב ונמצא סובר בכל עיקר דרשא זו כר' אלעזר ור' יהודה דבא לפלוג על ר' מאיר סובר כר' ינאי ושארי אמוראי דדרשי עיקר פ"פ של משה היה על ידי אמתלא של ודי זהב וכמו שאמר שלמה עושר אל תתן לי אבל אמתלא דפתחון פה של השלטות יצר הרע אינה נחשבת כלל לשום אמתלא משום דהאי סברא דבראתי לו תורה תבלין מספיק מאוד להכריע לכוף את היצר הרע על ידי בחירתו לטוב ולכן דורש דרשא דהביאני אל בית היין על דרך זה דאמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי שם תורה ומצות ומעשים טובים כו' כלומר שלעומת יצר הרע מסר הקב"ה לנו תבלין התורה שמספקת מאוד להלחם ולנצח את רוע היצר הרע וממילא אין אמתלא ופתחון פה מהשלטות יצר הרע זו היא ממש סברות רבי ינאי כנ"ל: ומעתה קרוב ונראה לבאר פלוגתא דב"ש וב"ה דהללו אומרים נוח לאדם שלא נברא והללו אומרים נוח שנברא תליא בפלוגתא דר"י ור"מ בדרשא דהביאני אל בית היין דלר"מ דהשלטת יצה"ר חזקה מאוד על האדם ולא כל האדם זוכה לנצח מלחמה זאת וקרוב להפסד יותר משכר משום דלסברתו אינו מספיק תבלין התורה עדיין לנצח אם לא ע"י התאמצות גדולה דהא המשל כמו יין דעייל לאינש מערבב ליה ואחד מאלף ימצא שיכול לקבל אלפי למשתי ולא יערבב ליה יינו ורובא דרובא מערבב ליה בפשיטות ראוי לומר שנוח לאדם שלא נברא מחמת שרחוק מאוד אם יכול לעמוד במלחמה נגד התגברות היצה"ר אבל לשיטות ר' יהודה דפליג על ר"מ ודורש הביאני אל בית היין קאי על התורה שהיא תבלין לשבר ע"י בנקל את רעת היצה"ר. א"כ נוח לאדם שנברא דקרוב לשכר יותר מהפסד ורוב הציבור יכולין לעמוד בניצוח מלחמה זאת ע"י תבלין התורה ואח"ז אמר שם נימנו וגמרו נוח שלא נברא והיינו כסברות ר"מ דהשלטת יצה"ר מתגבר מאוד ורחוק מאוד לנצחו ולפיכך מדוקדק מאוד מה דמסיק שם ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו כלומר אחרי שהסכמה אמיתית היא שהתגברות יצה"ר קשה וחזקה מאוד ולא היה כדאי כלל עסק הבריאה להכנס אל בית הספק שהוא רחוק לשכר וא"כ ממילא מי שכבר נברא בפשיטות שמהצורך לו זריזות והתאמצות רב עד מאוד ללחום נגד רוע היצה"ר עד שינצחו על הנכון ובלעדי זריזות והתאמצות קרוב מאוד שהיצה"ר ברוע תחבולותיו שתשוקתו על האדם כל היום בודאי יהיה מנוצח מן היצה"ר. ובזה מבואר לנכון מאוד מאי דפליגי ר"מ ור"י בפ"ק דקדושין דר"מ סבר בין כך ובין כך קרויים בנים לשיטתו קאי דסברתו דמה שהשליט הקב"ה בנו היצה"ר הוא אמתלא טובה ומספקת להיות לנו פתחון פה על חטאתינו עד שאף הקב"ה מתחרט על מה שברא אותו ואומר אשר הרעותי א"כ מהראוי שנהיה מכונים בשם בנים אף אחרי שחוטאים לפני השי"ת וראיתי בתשובות רשב"א סי' רמ"ב פסק בזה כר"מ משום דקראי מסייעי לו ע"ש ולביאורינו דקיימו ר"מ לשיטת בית הילל בעירובין בפשיטות דהלכ' כמותו ובפרט דנמנו וגמרו כן בוודאי דהלכה כמותו בזה: אבל ר' יהודה לשיטתו קאי דסובר לדרוש הביאני אל בית היין קאי על התורה שהקב"ה נתן לנו תבלין לנצח בה ליצה"ר וסברתו שתבלין הללו מספיקין מאוד להיות בעל בחירה לטוב שע"י התורה הדבר שקול ואפשר יותר קרוב לטוב ע"י תאוות נפש כאמור לשמך ולזכרך תאוות נפש. ולכן מי שנוטה את בחירתו לרע מתחייב בנפשו ודמו בראשו. ולשיטתו שפיר אמר לדרוש ממאי דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם דוקא בזמן שאתם הגונים אתם קרוים בנים ולא בזמן שאינם מהוגנים משום דלשיטתו ליכא אמתלא משליטות יצה"ר אחרי שיש תבלין מספיק לנצחו כנ"ל: וע"פ עיקרי הדברים הללו נתפרש לפני סוגיא דקדושין (דף ס"א ע"ב) בסוגיא דתנאי כפול דר"מ סובר דבעינן ת"כ ור' חנינא בן גמליאל פליג שם ור"מ יליף שם מבני גד ובני ראובן ורחב"ג דאי לה ובגמ' מקשה שם ממאי דכתי' אם תטיב שאת ואם לא תטיב כו' בשלמא לר"מ ניחא דבעי לכפלו אלא לרחב"ג אמאי כתיב אם לא תטיב ומתרץ דסד"א אם תטיב אגרא ואם לא תטיב לא אגרא ולא דינא וכן מקשה שם ממאי דכתיב אם בחקותי ברכה למה לי למכתב ואם בחקותי תמאסו ומתרץ איצטרך דסד"א אם בחקתי תלכו ברכה ואם בחקתי תמאסו לא ברכה ולא קללה וקשה לכאורה היכי הוה ס"ד כלל לומר כך שיהיו פקודת מורא שמים קלה יותר מפקודת בשר ודם שבודאי מי שיעבור על פקודתו נתן ת"י דין ומשפט שופטי ארץ להעניש לכל עובר ומעשה ושתי אשר לא עשתה דבר המלך יוכיח אולם לפי הצעות דברינו ניחא בפשיטות דהנה האי תירוצא דמתרץ תלמודא אליבא דרחב"ג צריכין נמי לתרוצי אליבא דר"מ דסובר שפיר סברות הני תירוצא דאל"כ קשה למה יליף ר"מ מבני גד ובני ראובן היה לו למילף מקרא דאם לא תטיב או מקרא דואם בחקתי תמאסו דהני קראי קדימי טובא לקראי דבני גד ובני ראובן ועוד דעל האי ילפותא דבני גד דחי לה רחב"ג עד דמקשה תלמודא בפשיטות שפיר קאמר לה רחב"ג ואם כן מוטב היה לו לר' מאיר למילף מקרא דאם לא תיטיב או מקרא דאם תמאסו אע"כ אף לר"מ מסתבר לה הני דחוייא דלא אגרא ולא דינא ולדברינו ניחא בפשיטות דלשיטות ר"מ דפ"פ דהשלטות יצה"ר היא אמתלא חזקה מאוד עד שאפילו הקב"ה קוראו רע ומתחרט על מה שבראו וכדמפרש"י בד"ה נתמוטטו דעכשיו יש לנו פתחון פה לעמוד במשפט שהוא גרם במה שברא את יצה"ר וא"נ שפיר הוה ס"ד דאם לא תטיב ליכא כלל דין ומשפט מחמת סברא הנ"ל קמל"ן דמ"מ יש דין ומשפט וכמו שהאריך מהרש"א שם דטענה זו אינה מספקת להיות נעי מכל דמ"מ הוה שפיר אפשר להתגבר ולעשות התאמצות ולכייף יצרו רק שפתחון פה ואמתלא זאת מהני לה להקל העונש עד שלא נתמוטטו לגמרי ולקמן נבאר דאף רחב"ג יש לנו מקום להוכיח דסובר כר"מ בסברא דאשר הרעותי לדרוש כר' מאיר ולא כר"י: ואמרתי לבאר ענין בדרך פילפול וחריף בדרוש אגדה כאשר הרגלתי לפלפל בעסק הלכה דר"מ ור"י דפלוגי בהאי מילתא בדרשא דהביאני אל בית היין ובסברא דאשר הרעותי ובסברא דטוב שלא נברא משנברא הכל ע"ש אשר הארכנו לקשר אלו הענייני' כאחד דשורש א' לכולן אם תבלין התור' מספיק ללחום ולנצח ליצה"ר או דרוע היצה"ר קשה מאוד ואין רוב הציבור יכולין לעמוד במלחמתו ונראה דר"מ ור"י לשיטתייהו קאי ובדרך פלפול וחריפות נראה לומר דתליא במה דפליגי בפ"ק דב"מ (דף ט' ע"א) דר"י סובר דמשיכה לא אלימא ועדיפא הקנאתו מהנהגה וסבר דלעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור אבל חכמים פליגי שם דבין משיכה ובין הנהגה קונה בין בחמור ובין בגמל אבל בזאת עדיפא ואלימא משיכה מקניית הנהגה דבמציאה אם מצאו שניהם וא' מושך וא' מנהיג הוה הדין בחמור דקנו שניהם אבל בגמל המושך קנה ולא המנהיג ע"ש וכן הוא פסק השו"ע סי' רע"א כחכמים ע"ש וידוע דבר פלוגתא דר"י הוא ר"מ כמבואר בפ"ק דפסחים וקהלת ב' אמרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות עד אשר אראה איזה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים ענין מקרא הזה מתפרש ע"פ הערות וכמו שכינה ר"מ ליצה"ר ליין כן אמר מקרא זה תרתי בלבי כלומר חקרתי בלבי שיין הוא יצה"ר מושך את חומרי הוא בשרי לכל עסקי תאוות עוה"ז כידוע כל בשר הוא חומרי מושך לטבעו ולמזגו ולעו יסודו ובארץ מוש"ם גזעו וכאמור הוי מושכי העון כי האדם עפר מהאדמה הוא לכן היצה"ר מושך את בשרו אולם תבלין התורה וידוע שהתורה נקרא חכמה כאמור אמור לחכמה אחותי את וכן חכמות בחוץ תרונה ולהקשיב לחכמה קנה חכמה בני לחכמתי הקשיבה ועוד הרבה פסוקים משלי ח' ע"ש ולכן אזו אף שטבע ח מרי בשרי מושך לטבעה אבל החכמה שהיא התורה בודאי אף שאין לה משיכה בטבעה עם האדם מ"מ עכ"פ מזהירה ומנהיגה לאדם להדרך טוב וישר וכמו שהרבה אזהרות והנהגות טובות בכל ספר משלי ואומר לו יש דרך ישר לפני איש להמשיך את עצמו לטבעי חומרי אבל אחריתה דרכי מות וכדומה שאומר אל תתן לנשים חילך והרבה כיוצא בזה אין מספר: עכ"פ מעשה תאוות יצר הרע ודרכיו נקנה לאדם על ידי שטבעו נמשך לזה וכאמור שנולד עם האדם לפתח חטאת ולכן הוא זקן וכסיל ובונה על האדם מצודות וחרמים במה שמושכו לחומרו הקבוע בו אבל יצר הטוב נקרא ילד חכם והוא קונה לאדם בהנהגה שמראה לו תמיד הנהגות טובות ואיך שדרכו תאוות עולם הזה אחריתו רע ונמצא לר' יהודה שסובר שמשיכה והנהגה לא אלימא זה מזה ואדרבא בחמור עדיפא קנין הנהגה טפי ממשיכה לכן סובר שפיר