גליא מסכת חלק ב כא

ורשעים הוא תלוי ועומד בדעתו של הקדוש ברוך הוא וכמו שרצה כך ברא ממש מאמר איוב: ואפשר עוד לבאר ולהאריך הדרוש דענין הזה היה מסוגל דווקא לאיוב ולאחר לעורר על זאת כי יתכן לומר כי אלו השנים מצאו מקום להתרעם על מידותם. שמצאתי לומר שאילו השנים עשו להגביר כנגד היצר הרע כמידות כל בני אדם ומה שהועיל אצל שארי בני אדם לא הועיל אצלם כי הנה הקדמנו המבואר בקדושין שהקב"ה אומר בניי בראתי יצר הרע בראתי התורה שהיא תבלין לנצח בעסק התורה והמצות את היצה"ר ולכן כל אדם מחוייב להתאמץ ולהתגבר על היצה"ר כאמור בפ"ק דברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ואם אי אפשר לנצח יעסוק בתורה ויליף מקרא דרגזו ואל תחטאו ע"ש אולם מחמת שאצל אחר ואצל איוב הי' תכונתם משונה משארי בני אדם לכן לא היה מספיק התגברות הממוצע שהוא מועיל אצל כל אדם וגבי אחר הובא בתו' חגיגה (דף טו) בשם הירושלמי שאביו נתנו ללמוד לבית הספר שלא לש"ש רק מחמת שראה בכבודו של רבי אליעזר ורבי יהושע ונתקנא בהם לפיכך לא נתקיים תלמודו כהוגן ע"ש ונמצא שהיה אחר צריך לעשות התאמצות הרבה יותר משארי בני אדם עד שהיה מתגבר את עצמו נגד תכונתו רעה שאיקבע אצלו על ידי מעשה אביו. ולא היה מספיק לפניו כערך שארי ב"א ואותו דוגמא מצינו להיפך תכונות איוב היה ההכנתו ומזגו לטוב והדבר מפורש בעין יעקב פ"ק דברכות באגדת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וז"ל במענה צופר כתיב ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה כלומר שצופר אמר לאיוב אם השי"ת היה מדבר עמך הי' מגיד לך כי אינך צדיק כמו שחשבת כי כפליים לתושיה ר"ל נגלה ונסתר מכונה בכפליים וידיעת הנסתר נעלמת ממך כי יושר המעשים ראוי להבדיל בין האנשים כפי ההכנות שיש לכל אחד מהם וגם כפי מזגיהם ואיוב היה ריבוי הכנות לעשות מעשים טובים וגם מזג מוכן ומעצמו הי' איש תם וישר והיה לו להוסיף הרבה מאוד על פעולות הטובות כו' ולא עשית מעשי' טובי' כאשר היית ראוי לעשות עכ"ל ועל פי עיקרי דברים הללו אמרתי לפרש מה דאיתא ריש פרק ואלו מגלחין דאמר הקב"ה לדוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו ומפר"י שאתה נולד במזלו והוא נולד במזלך שהוא צדיק יותר ממך ע"ש והענין דידוע מה שאמר דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי (תילים נא) ומפורש במדרש שישי אבי דוד תבע לשפחתו והיא אמרה לגבירתה היום יבוא אדוני אלי ושכבה היא במטה של שפחתה ונתעברה מביאה זו דוד ואמר עוד ואני עבדך בן אמתך ועוד כתיב והוא אדמוני שנולד במזל שופך דמים רק הוא מעצמו התגבר על יצר הרע אשר היה תקוע וקבוע עליו ונתהפך לטוב ולכן היה יקר מאוד בעיני ה'. אבל שאול ולד במערכה טובה הכנה ומזג לטוב לפיכך אף שהיה שאול יותר צדיק מכל מקום צדקתו של דוד הכריע יותר מפני שהוא לחם מלחמות מצוה נגד יצר הרע הרבה יותר מאחר עכ"פ מבואר הדבר בענין איוב מחמת שהכנות מזגו היה לטוב ע"כ לא היה מעשיו עדיין נחשבים להיות צדיק שהיה מהצורך לו להוסיף עוד הרבה יתר על שארי ב"א שאין הכנות מזגם קבוע כל כך לטובה וגבי אחר גם כן על פי המבואר בתוס' מירושלמי שהכנות אביו היה עליו לרע שלא כיון ללמדו לש"ש היה מהצורך לו גם כן להוסיף רב טוב תורה ומעשים טובים הרבה להתגבר נגד תכונתו רעה אשר היה תקוע עליו ולא הועילה לו עסק תורה שעסק כשארי ב"א ולא נתקיימה בידו על פי תכונתו הרעה כלל וכמו שאמרו על דוד שהתגבר הרבה על תכונתו הרעה עד אשר נצח את תכונתו להיות קבוע לטובה ואם כן ניחא מאוד שאלו השנים איוב ואחר התרעמו על מידותיהם ששניהם עסקו בתורה ובמעשים טובים כערך שארי ב"א ואצל שניהם לא עלו בידם להיות צדיקים. לזה מחמת שתכונת הכנתו היה רעה וזה מחמת תכונות הכנתו היה טובה כמו שהארכנו ולפיכך אמר איוב על דעתך שאתה בראת כמו שאתה רוצה בראת שור פרסותיו סימן טהרה חמור קלוטות סימן טומאה כמו כן בראת צדיקים ורשעים הכל על פי דעתך כלומר מחמת שבראת את איוב בתכונה טובה ע"כ אין צדקתו נחשבת לכלום ואצל אדם אחר שהיה עושה כמעשים טובים של איוב היה נחשב שפיר לצדקות ישר וכן התרעם אחר שעל ידי שנברא בו תכונה רעה מאביו ע"כ לא הועילו לו מעשיו אף שהיה מועיל אצל אדם אחר אם כן אתה בראת צדיק ורשע ולזה השיבו לו חביריו של איוב שבאמת עיקר הענין הוא הבחירי וכאמור ובחרת בחיים בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וידוע שטבע של התבלין להשתמש לתוך המאכלים אולם בזה לא כל המאכלים שוים ולא כל העיתים שוים יש מאכל שצריך הרבה תבלין ויש שמספיק במועט מזה וגם לפי העת והזמן ההוא כמו כן התורה ומע"ט לא אצל כל אדם ואדם הוא בהשתוותי ני לכלל בני אדם אשר הכנתם ומזגם שוה בלי שום נטיה לשום צד מספיק להם עסק תורה ומעשים טובים בהתגברות הקבוע אצל כל אדם אך לאלו בני אדם אשר תכונתם רעה או להיפוך תכונתם ומזגם לטובה אינו מספיק ערך תורה ומעשים טובים כערך שארי ב"א אלא מהצורך להוסיף אומץ ביתר שאת ויתר עז: ומאוד נכון לפרש בזה מה דכתיב ישעיה אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור והענין הוא כמו שאמר איוב בראת שור פרסותיו לקורות סדוקות ובראת חמור קלוטות וטמאות וכמו שהארכנו שכוונות איוב וזר שלסתם בני אדם שאין להם הכנות תולדותם לא לרע ולא לטוב אם כן בחירתם לטוב הוא בנקל ויושר מאוד אולם לאלו בני אדם שיש להם הכנה ממזגם לאיזה צד הן לרע והן לטוב. בני אדם הללו מהצורך להם להוסיף התגברות תורה ומעשים טובים היינו התבלין יותר משארי בני אדם ולכן אמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כלומר אפילו אלו בני אדם ששלהם הכנה מטבעי תולדתם הן לטוב שמכונה בשם שור לטהרה והן לרעה שמכונה בשם חמור סימן טומאה מכל מקום מוסיפין כ"כ זרועות המים היא התורה שנמשלה למים עד שמשלחים שני התכונות הללו עד שנחשבין מכל מקום וצדיקים הן מי שתכונתו רעה מוסיף מים היא התורה והן מי שתכונתו טובה מוסיף גם כן זריעה מכל מים היינו התורה עד שיהיה נחשב לצדיק גמור וכמו שאמרו חבירי דאיוב שעדיין הוא אינו נחשב לצדיק על ידי תעלומות חכמה שנגלה להקב"ה הכנות מזגו היה מהצורך לו להוסיף כפליים לתושיה כנ"ל ויש לכוין ענין הזה במאמר המשנה דאמר הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון כלומר אף שיש איזה בני אדם שיש להם הכנה בתולדות מזגם לטובה או לרעה מכל מקום אין הדבר החלט שהרשות נתונה על ידי תבלין התורה להתגבר נגד ההכנה דתולדתו וכמו שהארכנו שבני אדם כאילו צריכין להוסיף תגבורות כפליים לתושיה ולכן בטוב העולם נידון משום דתבלין מהתורה מספיק על כל אופן ואופן להכריע את האדם לטובה הן כלל בני אדם שקולין המה בוודאי רשות נתונה אלא אפילו על בני אדם שיש הכנה בתולדותם הכל צפוי כמו שאמר צופה הקב"ה יודע תעלומות חכמה וזה צריך כפליים לתושיה כנ"ל: נחזור לעניינו בענין המדרש דהביאני אל בית היין לבאר במאי פליגי ר' מאיר ור' יהודה דמר דריש הכי ומר דריש הכי כי יצאתי מענין לענין באותו ענין ועתה נחזור לדרשא דאנן עסוקין בו לבאר מדרש הנ"ל וענין כובש ונושא שהתחלנו בו. ונראה דפלוגתא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה בדרשא דהביאני אל בית היין והאי פלוגתא דאיתא בפ"ק דעירובין אם נח לאדם שנברא או נח שלא נברא ופלוגתא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה אם קרויין בנים אפילו בזמן דלא מעלי או לא כולהו הנהו פלוגתות תליא חדא באידך ויסוד ושורש אחת לכולהו ומצאתי דפליגי אמוראי באגדה בהאי פלוגתא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה והוא בפרק אין עומדין דאיתא שם אמר ר' אלעזר אליהו הטית דברים כלפי מעלה שאמר במעשה דהר הכרמל ואתה הסיבות את לבם אחורנית אמר ר' שמואל ב"ר יצחק מנין שחזר הקב"ה והודה לאליהו דכתיב ואשר הרעותי ומפרש רש"י אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע. עוד שם בגמרא אילמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגלינו במשפט וחד דכתיב ואשר הרעותי ומפרש רש"י נתמוטטו רגלינו במשפט אבל עכשיו יש פתחון פה שהוא גרם שהוא ברא יצר הרע אחר זה איתא שם בגמרא ואמר ר' אלעזר משה הטית דברים כלפי מעלה שנאמר ויתפלל משה אל ה' אל תקרי אל ה' אלא על ה' דביר' ינאי אמרו מהכא ודי זהב מאי ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה בשביל כסף וזהב שהשפעת לישראל עד שאמרו די הוא גרם להם שעשו את העגל. עוד מייתי שם אמוראי דדרשי מקרא כמרעיתם וישבעו וירם לבם על כן שכחוני עוד קרא דרם לבבך ושכחת עוד קרא וישמן ישורון ויבעט ואחר זה מביא שם אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין שחזר הקב"ה והודה למשה שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל עכ"ל הגמרא שם וכפי הנראה שיש פלוגתא בין הני אמוראי היינו ר' אלעזר פליג עם ר' ינאי דהנה ר' אלעזר אומר דהטחות דברים של אליהו הוא מקרא דהסיבות את לבם והקב"ה הודה דריש מקרא דאמר מיכה ואשר הרעותי דהקב"ה אומר בעצמו שגרם הדבר מחמת שברא יצר הרע וממילא אף מה שהטיח משה דברים דדריש שם ויתפלל אל ה' אל תיקרי אל ה' אלא על ה' והאי קרא גבי מתאוננים כתיב ולא גבי עגל מוכח דהטחת משה הוא על ידי היצר הרע שברא הקב"ה ואם כן קרא דאשר הרעותי שפיר מצי קאי הודאה הן על אליהו הן על משה דשניהם מחמת סיבות יצר הרע אמרו אבל דבי רבי ינאי דיליף ממאי דכתיב ודי זהב שאמר מחמת כסף וזהב שהרבית עד שאמרו די עיין מהרש"א שמפרש בזה לנכון דדייק מתיבות ודי דהוא מיותר ולא הוה ליה למימר רק זהב לחוד כמו כל דברי תוכחה דאלה הדברים תופל ולבן וחצירות שמראה ענין התוכחה בדיבור אחד עיין שם וכן שארי אמוראי דילפי מקרא דוירם לבם על כן שכחוני או מקרא דרם לבבך ושכחת או מקרא וישמן ישורון ויבעט משמע שמענין יצר הרע שברא הקב"ה אינו מספיק טענה להטיח דברים רק עיקר הטענה מכסף וזהב שהרבה הקב"ה זאת גרם להם שבעטו בהקב"ה וכן שארי קראי הנ"ל שמביא שם וממילא איזה דור שלא השפיע להם הקב"ה רוב טובה אין להם טענה ופתחון פה על חטאם נגד הקב"ה ולפיכך מסיק שם קרא דהושע להוכיח שהקב"ה חזר והודה למשה על דבריו דכתיב וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל מוכת דאינו מספיק להני אמוראי האי קרא שמביא שם תלמודא מקודם מקרא דאשר הרעותי דהא השתא לאו מהאי סברא אתינן עלה אלא משום כסף וזהב שהרבה להם לכן מייתי האי קרא דהושע דכסף וזהב הרביתי כו' והאי קרא דאשר הרעותי אפשר דדרשי כפשטיה כמובא במהרש"א על אשר הרעותי להם בגלות כפירוש רש"י בספר מיכה עיין שם: וסברות פלוגתתן דהני אמוראי מאי דמשמע ליה לר' אלעזר דמספיק הטחות דברים מבריאות יצר הרע ולר' ינאי אינו מספיק האי מילתא ומוכרח להביא הגמרא דכסף וזהב שהרבה להם הקב"ה נראה דר' ינאי וכל שארי אמוראי סברו דעל בריאות יצר הרע אין כאן טענה ופתחון פה להטיח דברים על הקב"ה והוא על פי אגדת דפרק קמא דבבא בתרא שהבאתי לעיל דהשיבו חברי דאיוב לאיוב דבראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין עיין שם. וכן הוא בקדושין שהבאתי לעיל וראיתי במהרש"א שם שכתב מה שפירש רש"י נתמוטטו רגלינו במשפט אבל עכשיו יש לנו פתחון פה כו' הוא מבואר דוודאי אין זה טענה אמיתית במשפט שהרי ניתנה הבחירה לאדם וכמו שאמרו בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין שאם לא כן הותרה הרצועה ואין כאן שכר ועונש אלא דהכי קאמר דיש לנו פיתחון פה וטענה קצת שלא נתמוטטו לגמרי במשפט משום שברא לנו יצר הרע שגורם לנו עוונות וחטאים וראוי להיות זוכין בדין אתי שיענשו על חטאם ולא יתמוטטו לגמרי על ידי טענה זו ומכל מקום קאמר שהטיח דברים כלפי מעלה שהרי טענה זו אינה אמיתית שיהיו פטורין לגמרי דכיון דניתן להם הבחירה היה להם לכוף יצרם עכ"ל מהרש"א: ונראה לומר דבהאי סברא פליגי ר' אלעזר ור' ינאי דר' אלעזר סובר דאף שהקב"ה אומר בראתי יצר הרע בראתי תבלין היא התורה והבחירה ניתן לאדם לכוף את יצרו על ידי התורה עדיין אין הדבר שקול את זה לעומת זה עד שיהיו שני הדרכים ישרים ושוים להטות את עצמו לימין להטיב או לשמאל להרע. מפני שהתאמצות תחבולות היצה"ר הוא תקיף וחזק למאוד כאמור בסוגיא דפרק קמא דקדושין ואליך תשוקתו מלמד שכל משאו ומתנו של יצה"ר בך שתשוקתו להחטיא אותך ועוד שנקרא זקן וכסיל