גליא מסכת חלק ב כ

מדרש הובא בעל עקידה שער נ"ז שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתוודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל אלה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל: להבין במאי היו מחולקים חכמה ונבואה עם התורה וקוב"ה שזה החמירו עונשו וזה הקילו הרבה גם מאי דייק להביא דווקא האי קרא דקחו עמכם דברים ושובו דהא בתחילת פרשה נמי אמר שובה ישראל ואי משום דמפרש קחו עמכם דברי' קאי על ווידוי הא בתורה נמי מפורש והתודה את עוונותיו ועיין ברמב"ם בהלכות תשובה פ"א דיליף עסק ווידוי מקרא דאורייתא גם תשובה יליף ממאי דמפורש כך בתורה בכמה מקראות גם לדקדק אם לשון קחו עמכם דברים קאי על ווידוי איך שייך לומר קחו עמכם מהו הקיחה ומהו עמכם והיה לו לומר סתם התוודו ושובו כחו שאמור כך בתורת משה. גם אינו מובן מקרא השני דמביא הדא דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים ומאי משמע מיניה לדרשא דעונשו רק תשובה עם ווידוי: עוד יש לבאר מה דאמר תהלים ל"ז צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ובפרק בתרא דסוכה דרשינן אמר רבי יהושע בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו כו' וקשה אם הקב"ה עוזר ולא מניח ליצר הרע להתגבר על הצדיק א"כ מהו דמסיים ולא ירשיענו בהשפטו לענין מה ירשיענו ועוד קשה מה דאמרו בהשפטו היה לו לומר בשפטו ובתהלים ק"ט דוד מקלל את שונאיו אמר שם בהשפטו יצא רשע משום שדוד אמר זאת בלשון נפעל אבל כאן איירי בהקב"ה עצמו כמו שאמר ה' לא יעזבנו שפיר היה לו לומר בשפטו [ועיין במצודות שדחק לפרש זה] ובפרט לפי הדרש שקאי על יצר הרע לא שייך כלל פירוש המצודות הנ"ל עיין שם: ולבאר כל זה נקדים לבאר ענייני דברי אגדה בכמה מקומות הצריכה ביאור בפרק קמא דראש השנה איתא שם דגבי מחצה על מחצה אמר בית הילל ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי אלעזר אמר כובש ופירש כובש כף הזכיות שיכריע את עוונות ור"י בר חנינא אמר נושא היינו שנושא כף עוונות למעלה בכדי שיכריעו הזכיות ר' אלעזר יליף מדכתיב יכבוש עוונותינו ור' יוסי בר חנינא יליף מדכתיב נושא עון עיין שם והענין טעמא בעי במאי פליגי ובאיזה סברא פליגי דהא בין כך ובין כך הזכיות מכריעים את העוונות: וביותר תמוה ענין מאמר הזה אשר הובא בפרק קמא דערכין והכי איתא שם צדקתך כהררי אל אמר ר"י אלמלא צדקתך כהררי אל מי יכול לעמוד לפני משפטיך תהום רבה רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה במאי קמפלגי ברבי אלעזר ור' יוסי בר חנינא דאתמר ר' אלעזר אמר כובש ור' יוסי בר חנינא אמר נושא רבה כר' אלעז' ורב יהודה כר' יוסי בר חנינא ע"כ ומלבד שעצמותו של פלוגתא דרב יהודה ורבה אינו מובן כלל באיזה דרשא ומשמעות דורשין פליגו אהדדי בדרשא דהאי קרא דצדקתך כהררי כו' וביותר מה דמסיק דתליא פלוגתא הנ"ל בפלוגתא דכובש ונושא אינו מובן בשום אופן איזה חיבור וקשר יש להני דרשות זו בזו ובמפרשים רש"י ומהרש"א לא נמצא על זה פירוש כלל: ולהבין כל זה נקדים לבאר את האמור בפרק קמא דעירובין שני שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הילל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא גברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו משנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו ע"כ וטעמא רבה בעי במאי מחולקים וביותר מה דמסיים ועכשיו שנברא וכו' אינו מובן כלל מה כיוון תלמודא בזה: ונקדים עוד לבאר מה דאיתא בפרק קמא דקדושין תניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך קרויים בנים כו' ויליף לה מקרא עיין שם. ולכאורה יש לחקור במאי פליגי ומאי טעמייהו בזה ומצאתי לומר דר' יהודה ור' מאיר כל אחד לשיטתו קאי דהנה במדרש שיר השירים איתא והובא בילקוט הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר אמרה כנסת ישראל השליט בי יצר הרע עד שאמרתי אלה אלהיך ישראל כהאי חמרא כדעייל ביה באינש הוא מערבב ליה אמר ר' יהודה דייך ר' מאיר אין דורשין שיר השירים אלא לשבח של ישראל אלא מאי הביאני אל בית היין אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדולה של יין זה סיני ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים וקבלתים באהבה הדא דכתיב ודגלו עלי אהבה עכ"ל ונראה לפרש בזה האמור כגיבור מתרונן מיין דידוע שאמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו ויין הוא יצר הרע כמו שאמר ר' מאיר לכן אמר שגיבור צריך להיות מתרונן מן היין ואפשר לפרש אף רישא דקרא ויקץ כישן אדני כגיבור כו' כלומר לפי ערך גבורתו של צדיק מעורר הקב"ה נגדו לשלם שכרו כאמור לפום צערא אגרא וזהו שאמרו פרק הדר כל המתיישב ביינו יש בו דעת שבעים זקנים יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד עכ"ל היינו כנ"ל דיין יצר הרע וכשמתגבר יין יוצא סוד תורה ומצות ולכן כשמתגבר ומתיישב על יצר הרע יש בו דעת טוב והוא דאפילו בשעה שרוצה יצר הרע להתעורר עליו מתיישב דעתו על יצר הרע וזהו שאמרו בפרק קמא דשבת בגבורה של תורה ולא בשתי של יין: וענין פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה בהאי דרשא דהביאני אל בית היין נראה דאלו ואלו דברי אלהים חיים ושני הדרשות אמיתים המה וזהו האמור בפרק קמא דקדושין דף ל' ע"ב אמר הקב"ה לישראל בניי בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין עיין שם וכן הוא בפרק השותפין עיין שם באגדה דדרשינן מה דאמר איוב על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל אמר רבא ביקש איוב לפטור כל העולם כולו מן הדין אמר רבונו של עולם בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין ע"כ. וכוונות אגדא זו דאיוב רצה לכפור את עיקר הבחירה שלא ניתנה כלל להאדם רק על דעת הקב"ה הוא וכמו שרצה כך בראו אם להיות צדיק או רשע היפך האמור בפרק אין עומדין ובפרק כל היד דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דהבחירה בזה הרשות נתונה אל האדם וכן אהדרו חברי לאיוב דהרשות נתונה דהקב"ה באמת ברא יצר הרע ולעומת זה ברא התורה שהיא תבלין לנצח בזה את יצר הרע ובמדרש בחוקותי איתא אמר ר' לוי מקום שהוא משובש בגייסות הושיב בו המלך קושטנדיינוס אחד בשביל לשומרו כך אמר הקב"ה התורה אבן ויצר הרע אבן התורה אבן דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה ויצר הרע אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ע"כ והבחירה נתונה לכל אדם לבחור איזה ניצוח משניהן או את התורה התבלין על יצר הרע או היצר הרע על התבלין ולא כמו שאמר איוב שאף יראת שמים הוא בדעתו של הקב"ה ויכולת בידי שמים לעשות לזה צדיק שיהיה לו יראת שמים ולזה רשע שלא יהיה לו יראת שמים וממילא היה נפטר כל העולם מן הדין כמו שרצה איוב לומר שאף יראה בידי שמים הוא ובזה יש לכוין יפה מה דאמרו חביריו האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ע"כ. ולכאורה אינו מובן המשך הענין אל וויכוח הזה גם סיומא דקרא ותגרע שיחה נו אינו מובן. אולם נראה לבאר על פי מה דאיתא בפרק כל היד דמלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו צדיק ורשע לא קאמר כדר' חנינא דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ וזהו כוונות המקרא הנ"ל וכך אמרו חביריו לאיוב אף אתה מההכרח לך לידע ולהודות אף שאמרת להקב"ה על דעתך וכו' שכמו שאתה רוצה אתה בורא וכמו שהקדים שם הקניה רצה לברוא שור פרסותיו סדוקות חמור פרסותיו קלוטות וכן זה אמת דבדעת הקב"ה לבראות האדם גיבור או חלש חכם או טיפש עני או עשיר אך היראה מהצורך לך להפר זאת מדעת הקב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מיראה ולכן כשהמלאך שואל להקב"ה טיפה זו מה תהא עליה על הכל שואל ואילו צדיק או רשע לא אומר המלאך בשאלתו כנ"ל משום שיודע המלאך שאין זה בידו של הקב"ה וזהו דאמר ותגרע שיחה לפני אל כלומר שיחתו של המלאך ששואל על כל עניינה מה תהא על הטיפה מגרע בשיחתו ענין היראה מוכח שענין היראה מופרש הוא מידי הקב"ה אלא הרשות נתונה בזה להיות האדם בעל בחירה היו שנתן יצר הרע ונתן לו לעומת זה התורה התבלין ולפיכך אי אפשר לך להפטר כל העולם מהדין [ובדרך דרוש יש לבאר הדבר ביותר כי הנה המקרא ולילה אמר הורה גבר הוא מאמר איוב סימן ג' ומזה המקרא דריש תלמודא דמלאך הממונה על הריון לילה שמו ושואל להקב"ה על חכם גיבור ועשיר ונראה דשלשה דברים קבועים ברמז מילת גבר דידוע דשורש גבר הוא גבורה וגבורה וגבורות משורש אחד כן הוא בקורקעדאנצי בשורש גבר עיין שם וגם חכמה מרומז בזה כי כן הוא באיוב ל"ד וגבר חכם שומע לי ובמשלי כ"ד גבר חכם בעוז ולפיכך הוכיחו לאיוב מדברי עצמו דיראה אינו שואל דלא מרומז ולכן אמר במשנה הכל צפוי והרשות נתונה ולכן בטוב העולם נידון ולא כמו שעלה על דעת איוב שאין הרשות נתונה כלל אלא ברצון הקב"ה לעשות לזה צדיק ולזה רשע ואין מידו מציל כמו שברא לשור טהור ולחמור פרסותיו קלוטות והוא טמא כן בידו לעשות הטיפה בשעת בריאה צדיק או רשע ואם כן לא היה מהראוי כלל לדין ומשפט על העולם אלא מתחילת הבריאה הוא שהקב"ה גוזר על הטיפה שיהיה צדיק ויקבל גן עדן ועל טיפה זו שיהיה רשע ויקבל גיהנם אבל שהאמת הוא שהרשות נתונה אם כן בטוב העולם נידון וזהו האמור בסוף קהלת שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך והלך בדרכי לבך ומראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט ואמרו בפרק במה אשה עד כאן דברי היצר הרע מכאן ואילך דברי יצר הטוב. והענין הוא כנ"ל אחרי שאומר לו שהרשות נתונה בדרך שאדם רוצה לילך מוליכן אותו ממילא צריך לך לידע כי על כל אלה יביאך למשפט כי אילו היה כמו שעלה על דעת איוב שלא היה הבחירה ביד האדם להוליכו לאיזה דרך שירצה לא היה כלל דין ומשפט אבל השתא שרשות להלך בדרכי לבך לכן יש דין ומשפט שנר ועונש על פי משפט: ובסוגיא דקדושין אמר שם משל למי שהכה בנו מכה רבה ונתן לו רטיה על מכתו כן הוא היצר הרע הוא מכה גדולה והתורה היא רטיה ואמר שם אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ומפרש רש"י אם תטיב היינו התורה דכתיב כי לקח טוב שאת תתנשא על יצרך כו' וזהו האמור קהלת ומוצא אי מר ממות את האשה כו' טוב לפני אלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה היינו האמור לעיל דטוב היינו העוסק בתור' שנקרא טוב ימלט וחוטא שאינו עוסק בתור' כאמו לפתח חטאת רובץ והנראה לחקור בפרק ב' דחגיגה במאי דאיתא שם שאמר שאל את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים ואמר ר' מאיר כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא נגדו ברא הרים ברא גבעות כו' אמר אחר ר' עקיבא רבך לא כך אמר אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כו' כפי הנראה שאחר שיצא לתרבות רעה ר"ל כמו שאמר איוב שאין שום בחירה לבני אדם אלא הקב"ה כמו שרצה כך ברא לכל אדם לזה ברא שיהיה צדיק ולעומת זה ברא אדם שיהיה רשע כמו שנראה לשוט ממש כמאמר איוב וכנגד עצמו אמר הדבר שאין עליו עונש כלל על שהוא רשע שלא נעשה רשע על ידי בחירתו אלא על פי רצון הבורא שבראו כך וכמו שאמר איוב על דעתך כו' כמו שהקב"ה ברא לשור רגליו סימן טהרה וחמור ברא בסימן טומאה שרגליו קלוטות ואין להם בחירה להשתנות מטומאה לטהרה או מטהרה לטומאה כך המה בריאות צדיק ורשע ואף שאמור כך בשם ר' עקיבא אפשר שר' עקיבא אמר הדבר על אופן אחר היינו את זה לעומת זה כמו שאהדרו חביריו של איוב שברא יצר הרע ברא לעומת זה התורה תבלין וממילא הבחירה נתונה או אחר הוא שהיפך הענין על דרך זה לא כמו שאמר ר' עקיבא שברא יצר הרע התבלין והרשות נתונה להיות צדיק או רשע אלא אמר כך שעיקר בריאות צדיקים