גליא מסכת חלק ב יט

אתם כמוני עיין שם. ואיתא בפרק הספינה שלעתיד יקראו צדיקים בשם ה' מקרא דכל הנקרא בשמי כו' ועוד איתא שם דלעתיד יאמרו לפני הצדיקים קדוש כמו לפני הקב"ה מקרא דכל הנשאר בציון ובירושלים קדוש יאמר לו עיין שם. זהו הענין האמור ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש כלומר לעתיד יתחזק מאוד חלק אלוה על האדם ויזדכך הדמות והצלם אף חלק הארציות יזדכך ומלאה הארץ דעה. ויתקיים הענין כמו שאמור בילקוט הנ"ל דהקב"ה יאמר לצדיקים הרי אתם כמוני ואז יאמרו לפניהם קדוש כמו לפני הקב"ה שאחרי שאף המאמינים באלהים ומביאיו (מכל אומה ולשון) נקראים בשמו והיינו חלק ה' עמו ואז יתכן שיהיה נאמר לפניהם כביכול קדוש וזה שאמר הכתוב ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש כלומר לעתיד יתחזק מאוד הזדככות הדמות והצלם באור הבהיר ואז יהיה נאמר לפניהם קדוש כנ"ל ובזה ניחא דמלאכי השרת ראו את אדם הראשון קודם החטא שהיה בהזדככות דמותו וצלמו של הקב"ה ביקשו לומ' לפניו קדוש וכנ"ל אבל באמת לא הי' אז בתכלית שלימות הזדככות וכמו שכתב השל"ה באריכות מזה וסוף דבריו בהקדמתו הנקרא בית ה' וז"ל לפרש מה שאומרים בוחר בעמו ישראל ולא אמר בחר לשון עבר משום שתכלית הבחירה שבוחר הקב"ה בצדיקים הוא דווקא לעתיד משום דאף אדם הראשון קודם החטא אף שהיה נשאר בכתנות אור כמו שנברא תחילת הבריאה לא היה מאיר באור גדול כל כך כמו שיאיר בהתבטל כתנות עור ויוחזר לאור אז עין לא ראתה כו' עיין שם באריכות ונראה דזהו ענין האמור במדרש הובא בעקידה שער כ"ח באריכות על קרא דנורא עלילה על בני אדם שענין המיתה היה חלוטה אף קודם שחטא אדם הראשון והענין כאמור בקרא דיקר בעיני ה' המותה דיודע הקב"ה שעיקר הזדככות של האדם שיאיר בתכליתו עד שאפשר לומר לצדיקים הרי אתם כמוני הוא על ידי המיתה ואז יתקיים ומלאה הארץ דעה היינו אף חלק הארציות שבו והשל"ה הביא עוד לזה האמור שלעתיד אף אילני סרק יוציאו פירות מקרא דאז ירננו כל עצי היער עיין שם. אבל אדם הראשון אף שהיה יציר כפו בהתגברות הזדככות עדיין לא היה בעצם השתוות שיתקיים עליו המקרא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש רק המלאכים טעו בזה וכמו שהארכנו בזה שמחיצתם הוא למטה ממחיצת הצדיקים לכן לא בחנו הדבר עד קצה תכליתו אולם אחרי שראו שבשעה שהקב"ה נתגלה על האדם נפלה עליו תרדימה וכמו שנאמר גבי אברהם בשעה שנתגלה שכינה עליו ותרדימה נפלה כו' וכמו שאמר איוב בנפול תרדימה על אנשים וכן אמר דניאל נרדמתי כו' וכמו שאמר הקב"ה לאהרן ומרים אם יהיה נביאכם ה' בחלום אדבר בו. רק משה עלה באמת למעלה אף מאדם הראשון קודם החטא שנזדכך בארבעי' יום שהי' למעלה עד שאף גופו היה קדוש וכמו שאמרו שפירש מן האשה על ידי כך לכן אמר עליו הקב"ה לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו ותמונת ה' יביט במראה ולא בחידות שהיה שכינה שוכן עליו ולא היה עליו תרדימת אנשים כלל וכלל אבל אדם הראשון שלא היה עדיין בבחינה זאת לפיכך כשהשרה הקב"ה שכינתו עליו נפלה עליו תרדימות אנשים מפני שכוחותיו הגשמיים לא היו עדיין בהזדככות כל כך והיו מוכרחים להתבטל בהתגלות השכינה כמו על כל נביאים וכנ"ל שנעשה תרדימה ורואים באספקלריא שאינה מאירה כמו בחלום ועל ידי שנעשה תרדימה על האדם בהתגלות שכינה עליו ידעו והבינו המלאכים שהוא עדיין בסוג אדם. ואפשר לפרש מה שאמר ויפל ה' אלהים על האדם תרדמה לשון ויפל הוא לשון שכן וכמו שאמר על ישמעאל על פני כל אחיו נפל ולא אמר על פני כל אחיו שכן וכך הוא הכוונה של המקרא ויפל ה' אלהים כלומר כאשר שכן ה' אלהים על האדם נפלת תרדימה עליו וזהו הענין הנאמר בילקוט שהמלך ואיפרכוס באו לעיר ובני העיר לא הכירו מי הוא המלך אבל אחרי שהמלך דחף את איפרכס הבינו שהוא המלך כך בזה על ידי שראו בהתגלות שכינה על האדם נעשה בביטול חושיו בתרדימה הבינו בו: דרוש שאמרתי לש"ת שנת תק"צ לפ"ק פתיחה בטור. ריש הלכות ראש השנה הביא דברי המדרש דבערב ראש השנה מוחל הקב"ה שליש עוונות ועשרת ימי תשובה שליש וביום הכפורים שליש והביא על זה משל מבני המדינה שנתחייבו מס עיין שם באורך והקשה הבית יוסף אם כן מאי רבותא דיום הכפורים הלא אין בו כח יותר מערב ראש השנה נמצא ערב ראש השנה כוחו מרובה ככל עשרת ימי תשובה וכמו יום הכפורים. ותירץ דשליש ראשון נקל להתכפר משני וכן שני נקל מאחרון עיין שם: ולכאורה דבריו צריך מלח ותבלין ובפרט שאין הענין בשוה אצל כל בני אדם יש מי שעונותיו מרובין ונמצא שנקל אצל הקב"ה לכפר שליש שלו הראשון שעולה למספר מרובה ויש איזה בני אדם שעונותיו מצומצמים במספר מועט מאוד ונאמר שקשה אצל הקב"ה לכפר לו שליש האחרון שעולה למספר מועט ונראה להבין הדבר שאין הענין משל שהביא המדרש דומה ממש לנמשל כי הענין המשל שמדינה נתחייבו מס למלך וממילא המלך מוותר שליש מספר מהמס וכן חלק שני וחלק שלישי אבל גבי עבירות אין הדבר כך דלפי זה יהיה קשה מן קרא דכתיב גבי יום הכפורים כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. דמפורש במקרא שעיצומו של יום הכפורים יש בו כפרה על כל עונותיו של בני אדם ולפי ענין המדרש אין בו כפרה רק על שליש מעוונותיו הנשארים מערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה לפיכך נראה לפרש חלוקות כפרות העוונות בדרך אחר על פי הידוע ומקובל אצלינו כי כל חטא וחטא מחטאי ופשעי בני אדם נעשה פגם וכתם בנשמתו אשר היא זכה וטהורה וכאמור ויהושע היה לבוש בגדים צואים והפייט אומר טינופם מחה וזאת ידוע דאיזה בגד לבן שנעשה בו כתם מאיזה רבב או דם הנופל עליו והכתם ההוא מגושם עליו מאוד כשמכבסין אותו הבגד על ידי כובס והכובס שורה את הבגד לתוך המים בוודאי כובס ההוא מעביר ראשון ראשון ומעביר חלק גדול מגשמות הכתם יותר ממחצה בכיבוס מועט ונקל אצל הכובס בטירחא מועטת בעסק שעוסק בכיבוסו להעביר ולנקות את עצמות גשמות עוביו של הכתם עד שלא נשאר בהבגד רק חלק עשירית בערך מרושם הכתם אולם על חלק מועט הנשאר שם רישומו ניכר מתייגע הכובס ביגיעה קשה ובטירחא מרובה וגדולה ומבלה הזמן בכפלי כפליים להעביר את רישומו הניכר אף שרושם הנשאר ההוא אינו אפילו חלק עשירית מערך עוביו גשמות של הכתם מכל מקום כמה יגיעות יגע הכובס על זה וחי המשרה מרובה עד מאוד עד שמעמיד הכובס את הבגד הזאת על ליבונו כמו בראשונה עד שיהיה זך ונקי ולבן כבתחילה ולא יהיה ניכר בו שום היכר רושם שהיה בו כתם כלל וכלל והענין הוא שנאמר אם תכבסי בנתר ובבורית נכתם עוונך לפני משום שעיקר רישומו קשה מאוד להעבירו ולהעמידו זך ונקי כבראשונה והטעם משום שכל כתם ורבב שנופל על איזה בגד עצמות גשמיות הכתם הוא על הבגד מלמעלה ועוד נבלע ממנו בגוף הבגד וכל זמן שאין הכובס מוציא את הבלוע בפנימיות של בגד עדיין רישומו ניכר קצת ולכן הכתם שעל הבגד נקל להעבירו במים וטירחא מועטת אך הבלוע בפנימיות הבגד קשה מאוד להוציא הבלוע ממנו: כך הוא הענין בעסק העוונות שנעשה מהם פגם כתם וטינוף שנאמר ויהושע לבוש בגדים צואים וכתיב הסירו בגדים הצואים ואמרו על פרה אדומה משל לבן שפחה שטנפה היכל תבוא אמו ותקנח את בנה וכפרה הוא לשון קיח לכן הענין האמור בערב ראש השנה שמכפר שליש עבירות אינו כוונתו לדמיון המשל מחוב מכס שחייבים בני המדינה שמוותר להם המלך שליש מהסך האב במנין או מספר אבל ענין כפרת שליש של ערב ראש השנה אינו שליש מנין עבירות ולא במידה ומשקל אלא הואיל והחטא הוא טינוף וכתם שמהצורך לכבס כנאמר הרב כבסני מעווני וכתיב כבסי מרעה לבך וכפרה הוא קינוח ונקיון מהכתם ולכן אמר שערב ראש השנה מכפר ומקנח שליש מכל עבירה ועבירה מכבס ומטהר ומנקה גשמית עוביו של הטינוף שנעשה מכל עבירה ועבירה ומצאתי בילקוט ריש ישעיה שמביא פסיקתא רבתי על קרא דרחצו הזכו הסירו כו' תשעה מידות כתיב כאן כנגד תשעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים מה כתיב בתריה לכו נא ונווכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו זהו ביום הכפורים עיין שם ואמרו שבעה סממנים מעבירין על הכתם ודווקא כסדרן (עיין סנהדרין דף נ' ברש"י] כן הענין דערב ראש השנה מכבס שליש מן כתם וטינוף של העוונות וזהו מבואר ששליש ראשון מעוביו של עצמות גשמותו נקל מאוד ובעשרת ימי תשובה מנקה ומטהר שליש השני מטינוף וכתם העבירות וידוע ששליש השני קשה מהראשון לכן מתעכב עליו כל עשרת ימי תשובה וכאמור בפסיקתא הנ"ל דאלו ימים מכבסים ומטהרים העוונות כנאמר בקרא רחצו הזכו כו': אולם שליש האחרון וכמו שהקדמנו שאפילו חלק מועט הנשאר בלוע בתוך הבגד קשה לנקותו ולזכות את הבגד כבתחילה מכל שכן כאן שנשאר עדיין חלק שליש טינוף מהכתם ניקיון זה אין בו כח אלא יום הכפורים שהוא יום סליחה וכפרה קבוע מהקב"ה ועליו נאמר בפסיקתא הנ"ל רחצו הזכו כו' תשעה מידות אלו קאי על תשעה ימי תשובה כמו שמעבירין שבעה סממנים על הכתם דווקא כסדרן ואינו מנקה את הכתם רק האחרון. כן אלו תשעה ימים מעבירין ראשון ראשון אבל עוון עצמו עדיין אינו נמחק לגמרי ועדיין רושם הכתם ניכר ואינו נתלבן הבגד כבראשונה ומסיים הפסיקתא מה כתיב אחריו לכו נא ונווכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו זה קאי איום הכפורים יום הגדול והנורא אשר אמיץ כוחו עד מאוד תוקף כפרה אשר תקוע מהקב"ה בו לטהר וללבן את הבגד מטינוף הכתמים אשר היה עליו עד אשר לא נשאר בו שום רושם כלל ונעשה לבן זך ונקי כבראשונה וזהו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כלומר יום זה יש בו כפרה על כל כל עוונות וחטאי בני אדם כי אף שהיה עליהם כבר קצת כפרה בימים שעברו אבל עדיין לא היה זך ונקי לגמרי רק יום הזה עוצם כפרתו חזק כל כך עד אשר תטהרו על ידי כפרתו לגמרי ויש לבאר מה שאמר לפני ה' על פי מה שהקדמנו דרושם הנשאר בלוע בתוך הבגד יש בו טורח וזמן גדול אצל הכובס עד שמנקהו לגמרי שלא יהיה רישומו ניכר וזהו האמור הרהורי עבירה קשה מעבירה משום דמעשה עבירה הוא נעשה בגשמיות הגוף אבל הרהור הוא מלב ונפש שאין בו מעשה גשמי אלא רוחני וזהו רישומו הנבלע בתוך הבגד וקשה לנקותו להוציא בלועו מתוך הבגד יותר מגשמיות עצמותו של הכתם הנראה וניכר על הבגד מלמעלה. ואמרו בפרק במה אשה שבמלחמות מדין אמרו שצריכים כפרה על הרהורים שלא היה בהם מעשה עבירה וכתוב בקרא לכפר על נפשותינו דהרהור הוא בנפש. ואיתא בפרק בתרא דיומא טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה דכתיב טוב מראה עינים מהלך נפש היינו שהירהור הוא בנפש הוא קשה מגופו של מעשה כנ"ל ולכן כתיב כבסי מרעה לבך דהירהור הוא בלב ונפש וקשה מאוד לכבס ולנקות את רושם הבלוע כנ"ל וזהו שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה' היינו הירהורים שאין מכיר בהם אלא יודע מחשבות והוא בלוע וקשה לנקותו. מכל מקום עוצם כפרות יום הקדוש מנקהו עד אשר תטהרו לגמרי וכשלג ילבינו: