גליא מסכת חלק ב יח

באפו ע"כ עוד בפירקי ר"א פרק י"א איתא וז"ל כשברא הקב"ה את האדם עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלהים ראו אותו הבריות ונתייראו כסבורין שהוא בוראן עכ"ל והענין הוא שקודם שחטא אדם הראשון ונברא בצלם אלהים והיה בו הרבה השגות רוחניות רב עד מאוד ואורו גדול עד מאוד כמו שאמרו שאור שנברא היה אדם רואה בו עד סוף העולם ואמרו שעקבו של אדם הראשון היה מכהה לגלגל חמה ובפרק חזקת הבתים אמרו על ר' בנאה בשעה שציין מערות ראה את אברהם ורצה לראות לאדם הראשון אמר לו בדמות דיוקני נסתכלת בדיוקני עצמה אל תסתכל עיין שם והדבר מובן על פי מה שאמרו כי לא יראני האדם וחי שאפילו מלאך שהוא חי אינו ביכולתו לראות עצם כבוד השכינה וכמו שאמרו כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו משום שלא יודעים היכן הוא ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר ממקום שהוא אבל מקום עצמו אינן יודעין ואם כן עיקר השגת המלאכים הוא מחמת שהמה רוחנים משיגים עסק כח הרוחנית מכבוד השכינה אולם אין בהם כח להשיג רק אפס חלק אחד מריבוא רבבות עד כמה פעמים ככה אין מספר מכבוד השי"ת בעצמותו ובוודאי אין להם כח להשיג רק כפי אשר האציל הקב"ה מרוחו עליהם ואפשר יש להם מדריגות מדריגות בכח אצילות הללו ולכן האדם קודם החטא שנברא בדמות וצלם אלהים וכמו שאמרו כי חלק ה' עמו ואמרו בפרק קמא דעבודת כוכבים דעל הר סיני פסקה זוהמתן נאמר עליהם אני אמרתי אלהים אתם והרמב"ן ז"ל כתב על קרא ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מן דיליה נפח עיין שם כוונתו שחלק מן השי"ת מנפיחתו נכנס ואיקבע אל תוך האדם ומשום זה יש עילוי גדול ונורא להאדם על המלאכים בזה וכמו שכתב ראשית חכמה בפרק ד' מיראה כי הנשמה שהיא אצולה וחצובה מכסא הכבוד עצמה יש לה מעלה רבה עד מאוד כי הרבה מדריגות יש למטה הימנה עיין שם וכמו שהזכרנו כי המלאכים שואלים איה מקום כבודן והנשמה היא חצובה משם כמו שכתב רמב"ן מדיליה נפח וזהו הענין אשר אמרו בדמותו וצלמו כלומר שחלק ה' כח רוחני בתוך האדם מכבודו ומעצמו וכמו שאמרו שהיו מברכים על חכמי ישרים שחלק מכבודו ועל חכמי עובדי כוכבים שנתן [עיין סימן רכ"ד בט"ז] הטעם הנ"ל דאנשים המאמינים בבורא חלק אלהות בהם לפי דעת המקובלים ויש דביקות בחלק עם הגוף שנחלק ממנו מה שאין כן גבי עובדי כוכבים ובילקוט מלכים בענין אליהו שהחיה את המת מביא שם דרש דאין כאל ישורון דהנאים והמשובחים מוכנים לדמות במעשיהם לאל וללכת בדרכיו וכן אמרו חז"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל כביכול שהקב"ה קרא ליעקב אל אחרי אשר גבר על תלאות הזמן וילך בדרכיו משום דבאמת הטובים במעשיהם שמזדככים את הגוף לטובה נתגבר עליהם כביכול כח אלהות ממש אשר חלק באדם מנשימות ונפיחות של הקב"ה ועיין עוד בילקוט תשלום על קרא יקר בעיני ה' באריכות איך שלעתיד יאמר הקב"ה לישרים הרי אתם מוכנים לדמות במעשיהם וכנ"ל עיין שם שדרש כך מקרא דכתיב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה עיין שם ואם כן מצאו המלאכים מקום לטעות על האדם אחרי שאינן יודעים עיקר עצם כבודו יתברך רק על ידי השגות רוחניים שמשיגים ושואלים זה לזה איה מקום כבודו וכשהשיגו בהאדם כח חלק אלהות התקוע בו אשר רוחניית ההיא גדולה ויתירה עד מאוד על אצילות רוחנית הקבוע עליהם וסברו שהוא כבוד הבורא בעצמו ורצו לומר לפניו שירה משום שהיה מתואר בדמות אלהים קודם החטא שראוי לומר עליו אלהים אתם: ואמינא מילתא חדתא ומיסתפינא דלא ליכספי בהא מילתא ממארי קבלה אשר איני מאנשיה ויודעי סודה אולם אמרתי יהיה מה שיהיה הדרש תדרוש אחרי אשר מבואר בכמה מקומות שמחיצתן של צדיקים למעלה ממחיצות מלאכים ומבואר באורך בילקוט בלק ומביא שם רש"י בקיצור כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שהמלאכים ישאלו לישרים מחמת שאין להם רשות ליכנס למחיצתן עיין שם ובינותי בספרים ומצאתי מעט סמיכה של ממש לדברי שבאתי לחדש והוא זה שהדברים ארוכים מבוארים בהרבה מקומות וביותר בזוהר פרשה ויקרא בסופו ובפרשה אחרי שיש ענין נרו"ן ויש כמה בני אדם שלא זכו אלא לנפש לבד ואם זכו יותר עיילו לרות ואם זכו יותר זכו לנשמה ועוד לשון הזוהר שם זכאין אינון צדיקיא דאיתדבקון נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בקוב"ה עיין שם ונקדים עוד מה שנחלקו הקדמונים והביא דבריהם באריכות בהקדמות של"ה הנקרא בעשרה מאמרות מאמר השני עיין שם. כי בעל אבן עזרא חלק על מה שמצא בדברי הגאון שצדיקים גדולים ממלאכי השרת ודעתו שזה אי אפשר. ואחר זה הביא דברי בעל עבודת הקודש שדחה את כל דבריו של אבן עזרא. והשל"ה מאריך עוד בזה והביא בירור על דבריו מדברי הפרדס ובסיום דבריו כתב וז"ל נתבאר לי מתוך דברי הפרדס שמצד חלקי היסודות המה זכים וברורים וקרובים אל העליונים מלאך במעלה זו עדיף על האדם. ואפשר שעל זה סובבים הפסוקים הן במלאכיו ישים תהלה המורים על שפלות האדם בערך המלאך אמנם מצד הנשמה הוא יותר ממלאך ואדרבא המלאך שואל ממנו עכ"ל ומסיק עוד השל"ה שם וז"ל הכלל העולה מכל הנזכר כשהאדם משולל וערום משלימות הוא להבל דמה ובמה נחשב ועל ענין זה באו הפסוקים המפליגים בפחיתות אדם נגד העליונים כמו שרמזתי בשם עבודת הקודש והפרדס אמנם כשגדול כוחן של צדיקים בחכמה ובכשרון מעשים אז ידם על העליונה על כל הנבראים מעליונים ותחתונים כו' עיין שם: ואחרי הדברים והאמת מתורת אמת המבואר בשל"ה בשם הפרדס הנ"ל אמרתי להעתיק קצת דברי פרדס עצמו שהביא השל"ה שם וז"ל והנה על ידי פרק הזה נתבאר שהמלאכים זכים וברים בסוד קיבוץ חלקיהם וקרבתם אל היסודות העליונים ובבחינה זו האדם רחוק ממנו כו' אבל המלאך אין בפנימותיו אלא אור סתם כדרך שארי מעברי האור השופע והאדם לא כן שיש בתוכו נשמה נקיה וברה עד כאשר יגביר הנשמה על חלקי חומרו יאיר בו המאיר נשמתו אור העליון ומשובח מאור השופע על המלאך מפני כי נשמתו אבי"ע ואינו מצטרך לקבל שום אחת מהמדריגות אלא על ידי עצמה כי תאיר ותקבל השפע ממקום מקור נשמתו עכ"ל פרדס שם: והנראה לי לבאר תוכן הענין ביאור שורש דברי הפרדס הללו מה שהפלג מעלות האדם על ידי יסוד הנשמה התקוע בו מה שלא נמצא כך במלאכים ועל ידי זה אינו צריך לקבל אור מדריגות אחרות אלא ממקורה ומעצמותה. הוא הכל על פי דברי הרמב"ן בראשית וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כו' ירמז לנו הכתוב מעלת נפש סודה ויסודה כי הזכיר בה שם מלא ואמר כי נפח באפיו נשמת חיים להודיע כי לא באה לו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה גם לא באה לו מן השתלשלות מהשכלים הנבדלים אבל היא רוח ה' הגדול כי הנופח באפו אחד מנשמתו יתן בו וזהו שנאמר ונשמת שדי תבינם כי הוא ביסוד הבינה כו' עכ"ל דברי הרמב"ן ז"ל. והוא הדבר אשר זכרנו למעלה שיש חלק אלקות בתוך האדם כאמור כי חלק ה' עמו ואני אמרתי אלהים אתם הכל על פי נשימות הקדוש ברוך הוא ומאן דנפח מדיליה נפח ולפיכך שפיר אמרו בזוהר הנ"ל שיש נרו"ן להנפש קשור ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה משום שהנשמה היא חלק אלו"ה. נמצא עיקר התקשרות קביעות דביקות שיש לישרים עם הקב"ה הכל על ידי כח השכל שבאה להאדם מנשימות השי"ת ובזה מבואר לנכון מאוד דברי הפרדס שעיקר יתרון האדם על המלאכים הוא על ידי הנשמה שיש בתוכו נקיה וברה כו' דנראה דהמלאכים אין להם כח הזה מהנשמה כי לא נפח ה' באפם מנשימתו ואין להם רק חלק רוח כדכתיב עושה מלאכיו רוחות וכתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול. ובזוהר הנ"ל סוף ויקרא שביאר שם דאית מאן דזכי בנשמה ואית מאן דלא זכי אלא ברוח ואית דלא זכי רק בנפש ומאן דלא זכי אלא בנפש ההיא נפש לאיתקנא לקבל רוחא כו' עד דקני רוחא כיון דקנה רוחא איתפשט ואעיל בין מלאכי עלאי קדישא כו' עיין שם על כל פנים משמע שבשעה שזכה לבר נש לרוח מיד אעיל בין המלאכים אם כן מבואר שפיר שיסוד המלאכים הוא מרוח ולא מנשמה וכמו דמסיים שם הזוהר אחר זה כיון דקנה נשמה סלקא לעילא ולעילא בין צדיקיא דצרורין בצרורא דחיה עיין שם ובזה יש לבאר ישעיה נ"ז כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי כלומר שהרוח היא ממדריגה הקטנה שאין בה חלק אלהות כל כך אף שיסודה ומקורה משורש קדושה אבל נשמות אני עשיתי הוא כמבואר ברמב"ן הנ"ל שהקב"ה נשם מנשימה דיליה אל תוך האדם אשר מזה איקבע חלק ה' בתוך האדם וכמבואר בזוהר דנשמה דווקא היא דבוקה בהקב"ה אבל לא נפש ולא רוח משם דעיקר חלק אלו"ה הוא נשימה של הקדוש ברוך הוא שבאה לתוך אדם. אבל ישרים אשר להם קדושת שדי אשר נופח בהם מנשמה של הקב"ה המה למעלה והמלאכים בזה ואינם מסורים לממשלתם רק דבוקים וקשורים לממשלת הקב"ה עצמו ולכן כשחטאו ישראל בעגל אשר פגמו בעצמם את כח קדושות נשמה אשר בהם ולא נשאר בהם רק כח קדושות בחינות רוח לבו אמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך אבל משה התפלל אחר כך שילך הקב"ה דווקא בעצמו באמרו ובמה יוודע איפוא כי נפלינו אני ועמך משארי העובדי כוכבים היא רק בזה שאנחנו דבוקים וקשורים בכח נשמה עם השי"ת עצמו ונאמר איוב ל"ב אכן רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינם כלומר יש מדריגה מרוח לבד ויש מדריגה מנשמה וגם איוב ד' אמר על אנשי און מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו כלומר לא יבואו בבחינת נשמה ולא בבחינת רוח ועוד יש לפרש מה דאמר ישעיה מ"ב נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ידוע עם נקראו בני אדם שהמה עם הארץ שנבראו מיסוד הארץ וניתן בהם נשמה ולכן אמר כי חלק ה' עמו כלומר בעמו יש חלק אלוה כמו שאמרנו שיש נשימות מעצמותו של השי"ת בתוכו אבל למלאכים אין להם בחינת נשמה רק בחינת רוח. וזהו אומרו ורוח להולכים בה היינו המלאכים ושרפים וחיות שנאמר מלאכי ילך לפניך ונאמר משוט בארץ ומהתהלך בה ונאמר אל מקום שיהיה הרוח ללכת ילכו האופנים כי רוח החיה באופנים אם כן מבואר הכל שעיקר קדושתם מבחינות רוח אולם זאת אמת כמבואר בפרדס קיבוץ חלקיהם ויסודתם בבחינה זו היא זכה ודקה הרבה יותר מבחינות הרוח אשר באדם אבל אין להם רק בחינות קדושה מיסוד רוח ולא מיסוד נשמה. וכן מתבאר בחגיגה דף י"ד דקחשיב שם הרבה מעלות זו על גב זו מהחיות כנגד כל הרקיעים וחשיב רגליהם אחר כך קרסוליהם אחר כך צוואריהם וראשיהם וגופיהם כנגד כולן אחר כך קחשיב איך רגלי כסא הכבוד כנגד כולם וכסא הכבוד עצמו כנגד כולי כולן וידוע שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד ממילא מעלתה רב מכל החיות ושרפים ומלאכים שהמה כולם מדריגות הרבה מן כסא הכבוד ואם כן מעלות האדם מצד בחינות נשמה למעלה יותר מהמלאכים ומתבאר היטב האמור בילקוט דכשראו מלאכי השרת להאדם טעו בו ורצו לומר לפניו קדוש כאמור בפרקי ר' אליעזר הנ"ל כסבורין שהוא בוראן על ידי מעלות נשמת ה' אשר קבוע בו שהוא חלק אלוה ממש ואחרי הפיל הקב"ה עליו תרדימה הבינו שהוא אדם וזהו דמסיים בילקוט שמלאכי השרת אמרו חדלו לכם מהאדם אשר נשמה באפו כלומר שעמדו על שורש מעלתו שהוא רק על ידי הנשמה נתעלה מעלתו עליהם אשר אין אצלם בחינה זו כנ"ל ומה שאמרו בילקוט שעל ידי שהפיל עליו תרדימה הכירו שהוא אדם הענין הוא על פי הידוע שרוח הנבואה כאשר ישכון על האדם נתבטלו אז עליו כל תנועותיו וחושיו כאשר האריך בזה הרמב"ם ובמראה השכינה לאברהם בברית בין הבתרים נאמרה ותרדימה נפלה על אברם ובאיוב ד' ול"ג איתא בנפול תרדימה על אנשים בחזיון לילה ודניאל אמר נרדמתי על פני ארצה בדברו עמי סימן ח' וכן בסימן רק משה רבינו ע"ה נתעלה במעלה הזאת על שארי נביאים שהיה יכולתו לראות באספקלריא המאירה פנים אל פנים וכאמור סוף בהעלותך אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה כו' ותמונת ה' יביט כו' והנה אדם הראשון אף שהיה קודם בתכלית הזיכוך מדמות וצלם אלהים עכ"ז לא היה עדיין בתכלית הזיכוך כמו שיהיה לעתיד אשר נאמר עין לא ראתה זולתך אלהים יעשה למחכה לו אז עין בעין יראו כו' ונאמר ומלאה הארץ דעה שפירש השל"ה שאף הארציות היינו הגוף יזדכך בתכלית הזיכוך וכמו שנאמר בילקוט על קרא דיקר בעיני ה' באריכות דהקב"ה לעתיד יאמר לצדיקים הרי