גליא מסכת חלק ב יז

אתכם שמא שינו את מדתם שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות כך אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו עונש על אחת כמה וכמה עכ"ל ולכן אמר אנטיגנוס שגם אתם תשמשו שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כלומר כמו מורא ושימוש שמשמש השמש להקב"ה וששים ושמחים לעשות רצון קונם הוא בוודאי שלא על מנת לקבל שכר וכאמור ברש"י שם שאם זוכין אין מקבלין שכר כו' אף אתם תעבדו את השי"ת מאהבה שיהיה עיקר הענין שראוי להיות ששים ושמחים על אשר זכינו לעשות רצון הקונה הוא הקב"ה והבדילנו מכל העובדי כוכבים להיות בוחר בעמו באהבה: ועתה נחזור לעיקר הדרוש ונקדים אשר אמרתי לבאר מה שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד ובשו"ע אורח חיים סימן א' מביא דברי בעל מורה נבוכים שמעורר על פי קרא זה את לב ישראל להקב"ה וכתב שמקרא הזה הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני אלהים כי אין ישיבות אדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו כישיבתו לפני מלך גדול כו' וכל שכן כשישים אל לבו שהמלך גדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו כו' הנה על כל פנים נראה שרצונו לפרש האי קרא דשויתי ה' לנגדי כפשוטו כלומר לשון שימה שמשים את הקב"ה לנגדו תמיד. ואמרתי לחקור על פירוש זה מהאמור בשו"ע סימן צ"ז דנזדמן לו רוק בתפילתו אסור לרוק לא לימינו ולא לפניו אלא לשמאלו או לאחוריו ודבר זה מפורש בירושלמי ומביאו המג"א ס"ק ו' ויליף לה ממה דכתיב ה' צילך על יד ימינך משום הכי לימין אסור לשמאל מותר עכ"ל ירושלמי [ועיין בד"מ ס"ק ב' בשם או"ז והאי טעמא לאו דווקא בתפילה אלא בכל פעם שצריך לרוק זורק דווקא לשמאל ולימין אסור עיין שם ועיין במג"א שם לחלק בין האמור בסימן קכ"ג דלאחר התפיל' נודע תחילה לשמאל דכשפוסע מהשכינה ממילא נשארת השכינה כנגדו אבל בכל פעם משמע שהשכינה היא מימין מקרא ה' צלך על יד ימינך עיין שם]. וגבי אבות נמי כתיב והנה ה' נצב עליו ויעל ה' מעל אברהם ועוד אמרו בפרק קמא דשבת על מבקר חולה ישב לפניו ולא מראשותיו של חולה משום דהשכינה היא מראשותיו של חולה ויליף ממה דכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי על כל פנים לא מצינו בשום מקום ששכינה עומדת נגד האדם: ונקדים מה דאיתא בפרק קמא דברכות דף ו' ע"ב אמר ליה ההוא מדרבנן לרב ביבי בר אביי מאי דכתיב כרום זולת לבני אדם אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם ר"י ור"א אמרו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנית ככרום ורש"י מפרש על הא דאמר אלו דברים שעומדים ברומו של עולם היינו תפילה עיין שם. באמת תפילה עומדת ברומו של עולם אבל בגמרא סתמא קאמ' ולא מפורש כל כך דווקא דקאי על תפילה דהא ר"י ור"א מפרשי לקרא גם כן שלא איירי בתפילה לכן נראה דבדרך כלל עוררו בעלי התלמוד את בני אדם לאביהם שבשמים על ידי דברים הללו כי בוודאי כל זמן שאין האדם קובע בקביעו' גמור שהאד' עצמו עם כל מעשיו ותנועותיו בכל ענייניו הוא כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה וכל מעשיו שעושה כאן בארץ הן לטב או למוטב נתעורר למעלה פעולות רבות נוראות ונפלאות עד אין חקר בעולמות העליוני' אי אפשר כלל להאדם להיות תמים ושלם בעבודת הבורא וכאשר עולה אל לבו שכל עסקי תורה ומצות הבורא ית"ש כמו מצות ואזהרות מלך בשר ודם שגוזר ומזהיר לעמו לקיים מצותיו ונותן שכר למקיימי מצותיו ועונש להעוברים אבל באמת אין שום דביקות והתחברות להעם עם המלך ולא עם מצותיו ואף אין מצות המלך בשר ודם דביקות להמלך עצמו ולא נעשה שום התעוררות על עצמות המלך על ידי מקיימים ואינו בא אליו שום העדר מהעוברים כל זמן אשר אינו יודע ולא מודיעים לפניו עסק המקיימים והעוברים אף שכר ועונש הנעשה מן המלך בשר וזה אין להם חיבור ודביקות לענין קיום והעברות המצות אלא הוא ענין נפרד בפני עצמו. לא כן הקב"ה הבוחר בעמו ונתן להם התורה והמצות ויש להם התחברות ודביקות עם הקב"ה ועיקר ענין החיבור והדיבוק הוא נעשה עלידי קיום התורה והמצות ולפיכך אמרו בזוהר והאריך הרבה בזה בשל"ה בהקדמות שלו עיין שם ובישעיה נ"א אמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ כלומר על ידי שהשים הקב"ה התורה להם על ידי זה חלק ה' עמו אחרי שאורייתא וקוב"ה חד ממילא הם שקיבלו התורה נאמר שם אני אמרתי אלהים אתם וזהו בצלם אלהים עשה כנאמר על בצלאל בצל אל היית ונתיב ה' צלך על יד ימינך כלומר צלם ה' עליך על ידי התורה שניתנה בימין על ידי זה בצל אל אתה וזהו שאמר מחמת ששמתי דברי בפיך לכן בצל ידי כסיתיך כלומר צל וצלם אלהים עליך וידי הוא לשון כח כאמור יש לאל ידי כלומר כח צל אלהים תקוע וקבוע בך על ידי התורה ואמר עוד לנטוע שמים וליסוד ארץ כלומר על ידי התורה נעשה התחברות מכל עסקי הגשמיים היסודים בארץ שינטעו ויפעלו תנועות רבות ונוראות למעלה בשמים עד אין חקרה וזהו ענין מאמר רז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית כלומר מה שאמור אחר כך ברא אלהים את השמים ואת הארץ היינו שעשה הקב"ה שיהיה התחברות ודביקות בשמים ממעל מן הארץ כמו שהאריכו ספרי מקובלים הרבה בזה ובהקדמות של"ה מעתיק הרבה מלשונם איך שעסקי' ופעולות האדם מלמטה עושים רושם נכר ונפלא למעלה במרכבה עליונה כמו שהזכרנו לעיל בקונטרס מזה מה דאמרו במדרש ועתה יגדל נא כח וכו' כשהישרים עושים רצונו של מקום כביכול מוסיפים כבוד בעולם העליון ולהיפוך כו' כנאמר צור ילדך תשי. ומה שעשה הקב"ה בריאות שמים תלוי ומחוברת לעסקי גשמיי הנעשה בארץ הוא הכל על ידי המאמינים והתורה שעל ידי קיום שמקיימין את התורה נעשה כל עסק ההוכאמור אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי כלומר שענין הזה שיהיה קבוע לעסקי השמים עם הארץ הוא רק על ידי התורה שמחברם יחד להיות ניתוסף כח בשמים מחמל על ידי עסקי גשמיי הנעשים בארץ. כי התורה וכל עניני השמים כל הספירות והמרכבה המה רוחנים והארץ וכל עסקיה גשמיים והאדם ממוצע נברא מהעליונים ותחתונים כמבואר ברש"י פרשה בראשית שבראו גוף מתחתונים ונשמה מעליונים לפיכך עיקר עסק קיום שיהיה באפשרי לבוא לעליונים מהתחתונים נעשה הכל על ידי האדם שיש בו משניהם יחד ולא על ידי מלאך ולא על ידי שרף שהמה כולם מבריאות עליונים לבד. ולכן אין רשות למלאכים לומר שירה וקדושה עד שיאמרו ישראל מקודם כידוע שעיקר קדושה לעליונים הוא בא מהם ואח"כ הורשו שנאנים וכבר האריך השל"ה בהקדמות שלו באריכות מדמות וצלם של אדם איך שנעשה הכל בדמות וצלם דמות אדם היושב על כסא המרכבה שראה יחזקאל כדכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה. ואמרתי לפרש מה דלכאורה תיבת מלמעלה מיותר ודי באמרו ועל דמות הכסא כמראה אדם וסתמא הוא למעלה על הכסא. ונראה לבאר זה על פי מה דמביא של"ה שם בהקדמה הנקרא אצלו בית נאמן מביא שם דברי הפרדס שכל שמות שאנו קוראין יד או עין או אוזן או רגל הכל שמות הללו המה בעצמיים שמות מעצם הקדושה והמרכבה למעלה ואחר כך בהשתלשלות כל העולמות מענין לענין ומענין לענין רבבות מדריגות בכל מדריגה נקרא ידך אמנם בהשאלה ויד זו תחת זו וזו תחת זו עד מקור הקדושה הכלל העולה לשונינו הוא לשון קודש רצונו לומר אלו העניינים שאנו קורין כל אחד בשמו זה אינו שמו בעצם רק מושאל. ועצם שם הזה הוא דווקא למעלה בקדושה כו' והאדם בראו הקב"ה סימנים לאדם העליון להיותו מרכבה במציאת אמיתתו כו' ואמנם נתקן בדמות הזה שאם יזכה לטהר אחד מאיבריו ולהשלימו במצות התלויות בו יהיה אבר ההוא כדמיון מרכבה כו' אם עין עין אם יד יד אם רגל רגל וכן שארי איברים ויש לחכמי האמת סימן לזה אמרו אבר מחזיק אבר כו' עיין שם באריכות ונראה שזהו כוונות מה שאמר בקרא הנ"ל דמות כמראה אדם מלמעלה כלומר ששמה אינו כמו כאן שנקרא הכל בדרך שאלה אבל שם הוא עצם שמו של האדם שלמעלה עצם הקדושה וזהו מאמר התנא באבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים כלומר עיקר שם העצם עין רואה ואוזן השומעת הוא למעלה ממך וכל מעשיך כלומר מה שאנו מכנים על מעשה האדם מלמטה עין ואוזן הוא הכל על דרך השאלה והוא כמו שכותבין בספר איזה דבר והוא כמו שמציירין איזה דמות חיה או עוף או כמו שאנו כותבין בספר מהלך צבא השמים אבל באמת אף שכתוב ומבואר מכל מקום אין אתנו יודע עד מה עיקר עניינם על מקורם רק שאנו מדמין מדמיון לדמיון ומענין לענין כדי להתבונן בזה אוז' מקצת ממקצות ברעיונינו כן הוא הענין מה שאנו מכנין איזה ערך ודמות מאיברי האדם בהשתלשלות רובא רבבות מדריגות עד למעלה עוד נראה לבאר מאמר הנ"ל על פי דמביא השל"ה בשם מקובלים דכמו שיש להגוף רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמו כן יש לכח רוחנית שבגוף רמ"ח איברים ושס"ה גידים ואין מי שיקשרם איברי גוף עם כוחות הנפש רק התורה שיש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה ומביא האמור בזוהר פרשה האזינו הוא עשך ויכוננך הקב"ה ובית דינו נימנו על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו והענין כי נעשה כביכול בצלם ודמות עיין שם בהקדמה הנקרא בית עיר חומה באריכות בהג"ה שם וליתר ביאור אעתיק עוד מה שמביא שם עוד דברי ראשית חכמה סוף פרק ד' משער היראה שענין הנשמה באדם וענין מצות התורה שנתגשמו דרך אחד להם כי הנשמה בגוף האדם מצומצמת כעין מה שהיה הקב"ה מצמצם שכינתו בין בדי ארון אף כי למעלה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו מכל מקום לאהבת הישרים צימצם שכינתו שם כן כח הנשמ' אף שלמעלה קודם התלבשה בגוף בעול' הזה היא מאירה לאין תכלית וגדולה מהמלאכים שאצולה וחצובה מתחת כסא הכבוד שהכסא מדריגה העליונה מכל מה שלמטה הימנו וכבר אמרו רז"ל שהנשמה נמשלה להקב"ה מה הקב"ה רואה ואינה נראה אף הנשמה כן נמצא הנשמה בגוף העכור מצומצמת שלא כדרכה כדרך זה קרה לתורה ולמצות כי כל מצוה ומצוה למעלה היא אור עליון דבוק בעץ החיים ובחטא אדם ועון העגל נתגשמה התורו והמצות ואדם עושה עתה מצות גשמיות כלבישת טלית ותפילין של עור כו' ונמצא בעשות אדם המצוה הגשמיות ונראה בעיניו שהוא דבר מועט ובעיני השי"ת הוא רב מאוד כי בעשיית המצות הגשמיות מעורר שורשה הרוחני למעלה אשר שם אין לה שיעור וקץ ובזה נבין המבואר דברי הרשב"י בהיכל הקדושה היכל ו' שהקב"ה נותן שכר לאדם שיהיו ממונים על כל מצוה ומצוה כמה אלף אלפים מלאכים ולא די במלאך אחד כי אי אפשר לאור העליון שיתעבד במלאך אחד ומכל מקום יש מלאך אחד שבו עיקר אור המצוה ותחתיו כמה אלפים מקבלים שארי ניצוצי האור וכמו כן בעבירה וכיוצא בהן הרי הדבר הזה למטה גשמיי ונראה לעובר עליו דבר מועט אמנם לא כן למעלה ועל פי הקדמה זו המבואר שמכל מצוה ומצוה נבראו מלאכים אמרתי לעשו' סמך לזה מכתוב כי מלאכיו יצוה לך כלי' כל הציווים מהמצות שציווה הקב"ה לנו הכל מלאכים המה ונחזור לעיקרי הדברי' המבוארים שרמ"ח איברים יש לגוף ואף לרוח השכל יש מנין הזה רמ"ח איברים ועיקרי הקשר שנעשה בין גוף ונשמה הוא על ידי המצות רמ"ח מצות ובזה מתפרש לנכון מה דאמר ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ ידוע ששמים נקרא הנשמה וארץ הוא הגוף כמו שדרשו רז"ל על קרא דויקרא אל השמים מעל כו' והכי נמי פירושו דקרא הכי דעל ידי דברים של התורה ומצות אשר שמתי בפיך יש חיבור נטיעה ויסוד לכח השכל עם הגוף היינו נטיעת שמים ויסוד ארץ וכמו כן יש לבאר מאמר התנא דע מה למעלה ממך עין רואה כו' כלומר האדם נעשה בדמות האדם היושב על כסא שראה יחזקאל ועיקר החיבור והקשר שנעשה במה שלמעלה ממך עם כל מעשיך הם איברי הגשמיים הוא רק על ידי האמונה מה שבספר נכתבים היא התורה הכתובה בספר היא המקשרת מה שלמעלה עם הגשמי שיהיה קיום לשכל רוחני עם הגוף כנ"ל: ולבאר כל ענין דרוש הזה נבאר דברי ילקוט בראשית על קרא ויפל ה' תרדימה על האדם בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש משל למה הדבר דומה למלך ואיפרכוס שבאו למדינה בקרון אחת והיו בני המדינה מבקשין לומר קילוסין למלך ולא היו יודעין מי הוא מה עשה המלך נטל ודחף את האיפרכוס חוץ לדון וידעו הכל שהוא איפרכוס כך עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם כמו שנא' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה