גליא מסכת חלק ב טז

על אופן הזה יש לבאר מה דאיתא שם עוד והנה טוב זו מידות טוב מאוד זו מידות יסורין שעל ידן הבריות באין לחיי העולם הבא. דהנה ידוע מה שחקרו ראשונים אי מלאכים עדיפי מצדיקים או איפכא וביאר כל הסברות השל"ה ובהקדמה הנקרא עשרה מאמרות מאמר שני עיין שם ומביא שם מדרשים בענין זה שיש איזה עניינים שצדיקי מעלי ממלאך ויש עניינים להיפוך ומייתי מדרש דברים איך שלעתיד מחיצתן של צדיקים לפנים ממלאכים עיין שם: ומהראוי היה להביא לענין זה האמור במדרש הובא בילקוט בענין פרשתא דאליהו שהחיה בן אלמנה איתא שם אין כאל ישורון אין אל אחר דוגמא לו רק ישורון אלו הנאים והמשובחים שבישרים המה מתדמין לו מה הוא מחיה מתים כו' עיין שם וכן בתהלים בפרשה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו איתא שם על קרא דכתיב אם חשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה דהקב"ה אומר לישרים הרי אתם מוכנים להיות כמוני עיין שם שמביא משל על זה ועוד איתא בפרק קמא דמגילה הביא רש"י בחומש ויקרא לו יעקב אל הקב"ה קרא ליעקב אל עיין שם. וכפי הנראה לא נמצא זה המעלה על המלאכים עוד יש להביא מדרש אשר הביא ילקוט ריש פרש' קדושים בענין מלאכים וישרים וז"ל משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בה שומרין מהן נזירין ומהם שכורים לערב נתן לשיכור שני חלקים ולנזירין חלק אחד אמרו לו לא שמרנו בשוה עמהם אמר המלך אתם נזירין ואין דרכיכם לשתות אבל אלו שיכורין ודרכן לשתות לכן מגיע להם שני חלקים כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם קדושה אחת להם אבל תחתונים שיצר הרע מצוי ביניהם שתי קדושות עיין שם: והענין הכל כמו שהערנו למעלה בזה דכשהצדיקים מתגברין על יצר הרע וכפוי לפניהם הכל לטוב נעשה ממנו כמו מתבלין חריפין למרקחת שהחריפות ממתק לטוב את מתיקות הדבש מה שאי אפשר זאת אצל מלאכים שאין להם תבלין מיצר הרע ועיין בשל"ה שמאריך בשם הפרדס איך שבריאות עצם יסודם של מלאכים המה נבראים יותר דקים מבני אדם אבל נשמות ישרים יותר גבוהים עיין שם. ואפשר להמשיל כל העניינים לאיזה משל אף שאינו יהיה דומה לעצם הנמשל והוא דרך משל כל מלך יש לו סביביו רואי פני המלך בחדריו משרים רבים ונכבדים וביניהם האמונים עלי תולע אשר לא ניסתו כף רגלים מה על הארץ כאמור והיו שרים אומנייך אולם מהללו אין איש בהם ראוי להיות מתגבר ומתחזק ללחום נגד המתגרים במלחמה על גבולי וארצות המלך ולהנקם מאויבי המלך ושונאיו אבל על זה מהצורך לבחור אנשים גבורי כח אשר יש בהם גבורה להתגבר נגד הבאים ללחום עם המלך ועם ארצו כן הענין המלאכים אשר אינם מוכנים להתגבר עם יצר הרע והמה יסודם מתכלית הדקות כדרך שאמרנו שהרואים פני המלך המה מהאמונים עלי תולע אבל אין להם כח וגבורה נגד המתגרים אבל הצדיקים עליהם נאמר איזהו גיבור הכובש את יצרו ומתגברים נגד היצר הרע אם כן נתבאר מדריגות ועילוי שיש למלאכים מם ישרים זה על זה וכעין זה ראוי שאף מאנשי המלחמה אשר נקרה איזה מקרה וסיבה שנכבשו ובאו בשבי אל הגוי וממלכה אשר לחמו עם המלך וכאשר המה בתוך השבי התגברו והתאזרו חיל נגד שוביהם והכו בהם עד שיצאו לחירות מהם ניצחון הזה יותר נראה ונכר לגבורה כדוגמא שיציאת מצרים עומד לנס עמים להוציא עם שבוי כן אפשר דמיון שבי של הנפש עד אשר אמרו שבמקום שבעל תשובה עומד אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד הכל על דרך הנ"ל כי זהו על ידי סיבה נתפס כבר במלחמות היצר הרע ומבית האסורים יצא למלוך לניצחון וגבורה גדולה נחשב ויש לכוין זה במדרש הנ"ל והנה טוב זה מידות טוב שהוא צדיק מעיקרו שעמד במלחמתו מאוד זה מידות יסורין שמביאו לעולם הבא כמו שאמרו בפרק חלק שרבי עקיבא אמר שחביבין יסורין שכל עמל ויגיעה שהיה לו לחזקיה על מנשה לא הועילו לחזור למוטב רק יסורין החזירו למוטב וא"כ יסורין שמעלין האדם מרעה לטובה לחיי העולם הבא זה טוב מאוד בתכלית מחמת שהתגבר אחרי שכבר היה שבוי ביד יצר הרע והטיב דרכו: קהלת מסיים דבריו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ודרשו רז"ל פ"ק דברכות כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וחד אמר שקול זה כנגד כל העולם כולי ר' שמעון בן עזאי אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה ע"כ. וכן המה דברי בן זומא בפ"ט כשראה אוכלסא בני אדם עומדים אמר ברוך שברח כל אלו לשמשני והענין הוא שכל עסק המשך דברי קהלת הוא שהצדיק הוא יסוד כל תכלית הבריאה מכל העולם ומלואו וכבר הארכנו מדברי של"ה בשם המקובלים כי האדם בבחירת מעשיו לטוב נוגע למעלה ולמעלה בגבהי מרומים ובפרט לפי דעת מקובלים רמב"ן וסיעתו שעבודת האדם הוא נמי כביכול לרצונו ומוסיפין כבוד וקדושה למרכבה עליונה שראה יחזקאל הנביא כי האדם התחתון נעשה בדמות וצלם שכל העליון עיין שם באריכות רב ואעתיק עוד מה שמביא של"ה שם וז"ל ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה תאנא עמוד אחד מן הארץ לרקיע וצדיק שמו על שם הצדיקים וכשיש צדיקים בעולם מתגבר ואם לאו מתחלש והוא סובל כל העולם דכתיב וצדיק יסוד עולם ואם חלש לא יכול להתקיים העולם הלכך אפילו אין בעולם כי אם צדיק אחד מעמיד העולם ע"כ ומסיים של"ה על זה שזהו עמוד האמור בחגיגה פרק שני עיין שם באריכו' דרך משל מי שרואה אומן אחד עושה כלי אומנות רבים גדולי' ועצומי' רב הכמות ורב האיכות עד שלפי ערך גדלם ולפי ערך ריבוי הכלי אומנות שנעשו ונתרבה מאוד מאוד בגדלם וריבויים שהיה מקום כל החצרות הקרפיפות שבעיר ההוא קטן מהכיל כולם ואחר זה אנחנו רואים שעל ידי צירוף כל כלי אומנות הללו עושה האומן ההוא איזה דבר אשר למראה עיני הרואים עושה דבר כלי הנעשה בצרוף מאחת לאחת כל ריבוי הכלי אומנות הרבים והגדולים המה ראו כן תמהו מחמת שדבר ההוא הנעשה היה בעיניהם קטן הכמות וקטן האיכות עד למאוד ואף שראו שהאומן הזה העושה איזה עסקי תנועות עם הכלי ההיא לא היה נחשב תנועות עסקים ההם בעיניהם למאומה שיהיה כדאי עבור זה הכל. ויהי שם בתוך העם הרואים איש חכם ונבון ויאמר להם אחיי הלא תדעו הלא תבינו הלא לכם לדעת שאומן הזה הוא חכם מפורסם עד מאוד בלתי ספק שדבר כלי קטן מעט כחות ואיכות בעיניכם לא כן הוא בלעדי שיקר ערכה עד למעלה למעלה לראש אחרי שעיניכם הרואות שכל ריבויי הגדולים והעצומים הכלי אומנות לתשמיש זה הכלי קטן נעשים מתחילתן וכל עיקר כוונות כלי אומנות הרבים ההם הנעשים לא נבראו ולא נעשו רק בכדי שיהיה כל צרכי עשיות כלי קטן ההיא על מכוניה ועל תילה בתכליתה מוכח ומוכרח הדבר שערכה של הכלי קטן יקרה היא וכל חפצי כלי אומנות הרבים ההם לא נחשבו למאומה נגדה. אף שלפי מראה עיניכם אשר האדם יראה לעינים כל ריבויי הכלי אומנות ההם גדולים וספונים המה בערכן וגדלן אף על פי כן הבל הבלים המה נגד יקר ערך כלי הקטן הנעשה אחרי אשר אנחנו רואים שכולן לא נבראו ולא נעשו רק לתשמיש יסוד קיום כלי קטן הזאת ועל כרחך יש להאומן ההוא דבר סתר וענין כמוס ומעשה נעלם בינו ובין תועלת כלי קטן אף שלפנינו לא נתגלה העילה והסיבה ואנחנו לא ידענו ואין אתנו יודע עד מה יש התקשרות עסק האומן עם כלי ההיא ותדעו שתנועות ועסקים שעושה אומן עם הכני ע"כ ענין יקר למאוד: וליתר ביאור דבר נקדים מה דמביא של"ה בהקדמה הנקרא אצלו בית אחרון בשם בעל עבודת הקודש פירוש על פסוק קהלת את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף וז"ל את הכל סוד יסודו של עולם עשה ותיקן יפה בעתו עתו ודאי עתו של צדיק והוא ענין היחוד השלם מצד כוונות העבודות והוא אמרו גם את העלם נתן בלבם הוא כוונות הלב ליחד צדיק בצדיק ואף על פי שזהו עני הקרבנות והעבודות והתפילות שעושין פעולה גדולה להמשיך הרצון העליון וליחד ראש המחשבה בסופה אמר כי אם מכל זה לא תדע סיבה זה איך ימשך זה היחוד בהתעוררות העבודות אין סכלות הסיבה מעכב בזה והוא אמרו מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף כלומר לא ידע האדם ולא ימצא איזה סיבה היא שיבוא על ידי כוונות הלב בעבור יעוד השם הגדול בכבודו אבל אין ספק שהעבודות ומעשה המצות יסבבו זה היחוד כו' עין שם עוד באריכות שמפרש בהמשך הזה גם פסוק השני שכתוב אחר זה ידעתי כי אין טוב כו' עיין שם: נחזור לעסק ענין דרש המקרא הנאמר סוף דבר הכל נשמע כו' וכל המשך דברי קהלת בכל המגילה הוא סובב והולך על עיקר הזה ופתח בתחילת המגילה הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל ואמרו במדרש הביאו רש"י שאמר שבעה הבלים על כל הנברא בז' ימי בראשית ובכל העולמות ובכל שבעה רקיעים ואמר עוד שם במגילה ההיא שעשה כרמים ועשה בתים כו' ולפי הנראה אצל ההמון שכל העניינים שיש מהנעשה בשבעה ימי בראשית המה עניינים גדולים ונכבדים הודיע לנו שלמה שהכל הבל המה כל הנעשה וקבוע בעולם הזה רק עיקר תכלית כל שורש ומקור הוא מעשה עבודת האדם מתורה ומעשים טובים שהמה יסודה עד הררי קודש למעלה למעלה בגבהי מרומים ובא להוכיח הדבר שכך הוא שאם באנו לומר שאין התקשרות וסיבה מן האדם אל המרכבה העליונה אם כן האדם בעצם ערך קטן כנגד כל הנבראים בז' ימי בראשית שהם כלים גדולים ועצומה רבים בכמות ואיכות ונקדים דוגמא לדברינו אלה האמור בפרק אין עומדין על מאי דכתיב התשכח אשה עולה אמר הקב"ה לישרים בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל שלשים לגיון ועל כל לגיון שלשים רהטון ועל כל רהטון שלשים קרטין ועל כל קרטין שלשים גיסטרא ועל כל גיסטרא וגיסטרא חליתי בה שס"ה אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ע"כ והמה ממש דברי קהלת שהוכיח שעסק האדם ומעשיו הטובים מקושרים בענין עמוק ונעלם עם המרכבה העליונה אף שמאתנו נעלם סיבה ומהות הדבר, על כרחך יש בזה ענין נסתר ונעלם עד שבלתי מן שכל ענייני שבעת ימי בראשית לאין ולהבל ואפס נחשב נגד יסוד התקשרות שיש בין האדם ועבודתו עם הבורא ית"ש והא ראיה שסוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור ומעבודתך הטובים יהיה נעשה למעלה כל פעולות הטוב וכבוד יחוד העליון דהא כי זה כל האדם כל הנבראים בשבעת ימי בראשית וכל הנזכרים בפרק אין עומדין לא נבראים אלא בשביל זה הצדיק או לצוות לזה כמו דאיתא בפרק הרואה שכולם נבראים לשמשני וכמו דמסיק שם שכמה יגיעות היה לאדם הראשון עד שיגע וטרח למצוא לאכול וללבוש כפי צרכו והצדיק מוצא הכל מזומן כי הקב"ה ברא הכל בכדי שיהיה פנאי לצדיק לעבוד עבודתו במעשים טובים בלי שום טרדא אם כן נראה בעליל שכל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל המה אחרי שאנו רואין שהכל נברא בשביל הצדיק מוכרח מאד שעבודות ועסק הצדיק עם הבורא יש קישור יקר עד מאוד עד אשר כדאי וראוי להברא כל עסקי הבריאות בשביל קיום צדיק יסוד עולם כמו שהקדמנו במשל שהאומן יש לו הרבה כלי אומנות גדולים ועצומים רבים ונכבדים בכדי להשתמש בהמה למעשה כלי קטן אשר נעשו כולם לשמש כלי קטן ההיא. מזה נראה ין ערך דבר הכלי להעסק האומן ההוא עד אשר היה כדאי לעשות כלי אומנות רבים וזהו ענין דאיתא בירושלמי פרק מי שמתו כד דמיך ר' לוי איפטר עליה אבוה דשמואל מקרא דסוף דבר כו' למה היה לוי דומה למלך שהיה לו כרם היה לו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות עמד על ארבעים גפנים והיו עושות מאה חביות אחר זה עמד על שלשים אחר זה עמד על עשרים על עשרה אחר זה עמד על אחת והיה עושה מאה חביות והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כך היה לוי חביב להקב"ה ככל האדם הדא דכתיב כי זה כל האדם ע"כ הוא הדבר אשר הערנו לעיל דצדיק אחד יסוד תכלית כל הנבראים. בפ"ק דאבות אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם ואמרתי לבאר דברים הללו על פי עיקר מעיקרי דברים שהערנו עליהם בדרוש האמור בקונטרס למעלה מהדברים שעומדין ברומו של העולם ויתבאר לנו עוד איזה מקראות ומדרשים וחוץ לדרכינו יש לבאר בדרך דרוש על פי מה שמפרש רש"י סוף פרשה נצבים על קרא דהעדותי בכם השמים והארץ אמר להם הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש