גליא מסכת חלק ב טו

כו'. ולכאורה האי קרא כולו מיותר דלענין מה אמר ובאו עליך כו' כי תשמע הא כבר פתח בזה לומר אם שמוע כו' וגם יש לדקדק על מה דקאמר והשיגוך אחרי ואמר ובאו עליך מסתמא השיגו וכהאי גוונא קשה גבי קללות דמסיים גם כן בהאי לישנא ואמר ובאו עליך כל הקללות והשיגוך כי לא שמעת תיבות כי לא שמעת מיותר אחרי דפתח הפרשה בזה ואמר והיה אם לא תשמע כו' וגם תיבת והשיגוך מיותר כנ"ל אבל לפי הערה הכל הנ"ל ניחא דהכתוב משמיענו דהשכר והעונש המה טבעים להיות נעשים ממילא על ידי קיום התורה ומצות או על ידי שעובר עליהן וזהו דמסיים קרא ואומר ובאו עליך כל הברכות והשיגוך כי תשמע כו' כלומר הודיע שאין עסק שכר המצות כמו שנותן מלך בשר ודם שכר לעבדיו חלף עבודתו שענין העבודה עסק בפני עצמו והשכר הוא ענין בפני עצמו ואינו קבוע מטבע העבודה אבל כאן כבר באו עליך כל הברכות והשיגוך כלומר תשיג אותם בהשגה קבוע תיכף בשעת מעשה המצות שהמה פותחים מקור הברכות להשפיע טובה לעושיהן ומדוקדק מאוד לישנא דוהשיגוך. וכן זהו ענין עצמו דמסיים גבי קללות דדייק לומר לשון והשיגוך גם מה דחוזר ואומר ובאו עליך כי לא שמעת ניחא הכל על פי זה: והנה בפרשה ראה אמר והקללה אם לא תשמעו אל מצות כו' לא אמר אשר לא תשמעו כמו גבי ברכות אפשר לפרש בשני אופנים על פי המבואר בשל"ה בענין הנ"ל וז"ל רקנטי כי הברכות והקללות של תורה אינם על צד גמול ועונש רק הם טבעיות כדמיון הזורע שקוצר שנאמר עובד אדמתו ישבע לחם כו' והעונש גם כן הוא טבעי כי המבטל מצות התורה אותו הטוב שהיה נשפע בסיבתו הוא נמנע כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר ומי שאינו לובש בגדים שגופו מתקרר כו' עיין שם לסוף שמאריך בזה ומסיק סמוכין על מקרא עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים וגו' עיין שם אם כן לפי הדמיון שעושה מעובד שדה ש"ך שפיר לומר ששכר מצות נמשך ונעשה מעשיית המצוה ממש ושפיר אמר גבי ברכה אשר תשמעו וכנ"ל אבל עונש שהוא מביטול המצוה שדמיונו שמונע זריעה משדיהו שייך שפיר לומר בזה אם לא תשמעו שעל זה אינו שייך לומר שהיא נמשך מעצמות עבודה כמו שאמרו שמעצמות זריעה נמשך שיקצור ופשוט. אולם יותר נכון על פי אופן שני שעלה על רעיוני משום דבאמת נראה שם גופיה בדברי של"ה בשם רקנטי וכן הוא מבואר בכל הספרים ולשון של"ה שם כשבני אדם חוטאים אז מתמעטין צינורות החסד ומתרבין צינורות הדין ונמשכין מצינורות החיצוניות כוחות רעות עיין שם עוד באריכות בזה אם כן משמע שמעצמות החטא נעשה הרע על דרך ענין הברכות כנ"ל: ולבאר אופן ההוא נראה על פי שהובא בשל"ה בהקדמות שלו הנקרא בית אחרון והתכלית הבריאה היה מאתו יתברך בנדבה בטובו הגדול להיטיב לזולתו שיכירו אלהותו ואז יהיו דבקים בו בהנצחיות כי זהו תכלית שכר המקווה והעונש שברא השי"ת לא היה עצם הכוונה העונש רק בעבור השכר כי אלהים עשה שייראו מלפניו ואז לפום צערא אגרא ועשה סמיכה לזה לפרש מה שכתב רש"י תחילת פרשה וארא בשם רבי ברוך ב"ר אליעזר שאפילו כשהקב"ה מאמן את דבריו לפורעניות מודיע ששמו ה'. ומפרש השל"ה כי הלא ידוע ששם הוי"ה הוא רחמים ואיך שייך על שם הוי"ה שנאמן לפרוע כשהוא, אמור אצל עונש אלא הענין שהעונש בשביל השכר כי הרע הוא סיבה לטוב כו' ומאריך עוד שם ועיין עוד מה שכתב בהקדמה שניה אשר קראו עשרה מאמרות מאמר חמישי בענין יסורים גם יחשוב כי אין רע יורד מלמעלה ומה דעביד הקב"ה לטב הוא כדי להיטיב באחריתו ומייתי שם שאמר רבי עקיבא בפרק חלק דף ק"א חביבין יסורין שכל עמל וכל טורח שהיה לו לחזקיה על מנשה בנו לא הועילו להעלהו למוטב אלא יסורין ואיתא עוד בפרק הנ"ל הובא גם בילקוט בראשית והנה טוב זו מדות טוב מאד זו מדות יסורין שעל ידיהם בריות באת לעולם הבא ומייתי עוד בענין זה לשון נחמד מדרשות הר"ן בדרוש עשירי וז"ל כי כשהאדם הוא בימי שלוה אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן מפני הדמיון הנטוע באדם כו' שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו אבל כאשר צר לו אינו יכול לפתותו על דרך זה ולפיכך מכיר האמת על בוריה ומבקש ה' לא מהצרה אלא בכל לבבו ובכל נפשו שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין לו מנע כו' וזהו סוד יסורין של אהבה כי אי אפשר לאיזה צדיק שעם היות שאיננו חוטא כו' שלא יטרידוהו מעט תאוות העולם מהתדבק בבוראו ומפני זה מביא השי"ת יסורין לפעמים כדי שיוסיפו להתרחק מענייני עולם הזה ושלא יתפתו אליו כו' ולפיכך מברכין על רעה כמו על טובה כי הרע הוא סיבה לטוב להעליהו לטובה כדברי רבי עקיבא בפרק חלק הנ"ל עכ"ל: נחזור על עיקר קיצור יסוד הנ"ל כי השי"ת תכלית כוונת בריאתו היה שיכירו אלהותו ואז יטיב שכר עמהם כטבעו רק להיטיב והעונש לא היה עצם אתו בבריאתו בשביל לענוש רק בעבור שעל ידי זה יטיבו הבריות לתת להם שכר וכאמור מפי עליון לא תצא הרעות: ומבואר לנכון מאוד מה דאמר גבי ברכה אשר תשמעו כו' כי זהו היה תכלית כוונת הבורא ואמר עוד והקללה לא היתה תכלית הבריאה עבור העונש רק שאם לא תשמעו אל מצות ה' בלעדי הקללה והעונש ואז יבוא בהכרח העונש להחזירך על ידי זה למוטב לשמוע ולעשות המצות שיבוא השכר ואם כן אם לא משמעו הכי פירושו שאם לא תשמעו בלא הקללות אזי יבואו הקללות בכדי שעל ידם יבוא הדבר שתשמע אל המצות וכן בפרשה נצבים גבי טוב אמר לשון אשר אנכי מצוך היום כו' לשמור מצותי וחיות ורבית וברכך ואם יפנה לבבך כו' כלומר ואם לא תשמע לשמור המצות בלא עונש אזי ההכרח להעונש בכדי שיקום דבר שתשמור המצות ותקבל השכר הטוב ויתקיים מחשבות הקב"ה לטוב: והאי דרשא דהנה טוב מאוד דאתא לידן נבאר בה מילתא דפרישנא בה וז"ל הילקוט והנה טוב זה יצר טוב מאוד זה יצר הרע וכי יצר הרע טוב מאוד אלא אלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בן כו' והנה טוב חזות הטוב מאוד זו יסורין שעל ידיהן הבריו' באין לחיי העולם הבא ע"כ וכן הוא בפרק חלק אגדה הנ"ל והענין הוא שידוע שהנשמה היא חלק אלהי ממעל חצובה מתחת כסא הכבוד ונהנית מזיו השכינה רק מחמת שאז הוה נהמא דכסופא על כן באה אל עולם הזה שיהיה לה שכר עמלה ופעולתה וזה מעלות בני אדם על המלאכים שמלאכים אינן בעל בחירה לרע רק לטוב והאדם בעל בחירי להרע ואם אף על פי כן מואס ברע לבחור בטוב אזי הטוב ההוא מובחר מאוד יותר מהטוב הקבוע אצל המלאכים ובפרק קמא דקדושין דף ל' ע"ב איתא שם דהקב"ה אומר בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין והמשל הוא שתבלין כמו פילפלין כמות שהן עצמן בממשן אינו עולין בשום אופן להיות מאכל לבני אדם כי טעמו רע ומר. אולם אם מתקנין בו כמה מאכלים טובים ומתוקים כמו מרקחת שעושין מדבש כשאין בו תבלין פילפלין ודומה לו עליו נאמר דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאותו אך אם יש בו תבלין מתקן בעילוי רב את מתיקות הדבש כפלי כפלים נעימות טעמו מכמות שהיה נעשה המרקחת מדבש עצמו בלעדי עירוב את תבלין כן דבר זה ביצר הטוב אף שהוא בעצמו טוב אבל עדיין אין נעימות טובו במתיקות ושלימות כמו שנעשה טובו כשהוא מתפתה מעצת יצר הרע והיצר טוב מהפכו כל עסקו ומעשיו רק לטוב אזי הטוב ההוא טוב מאוד ומובחר כפלי כפלים ממה אשר היה נעשה ביצר טוב בעצמו בלא יצר הרע ונביא דוגמא לדבר זה מה דאיתא בפרק ד' נדרים על ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד הענין שהיה מקיים עונה משום מצות בוראו ואין לנו ערב רב מתערובות יצר הרע בעסק המצות עשה כמו מצות עשה של פריה ורביה וקיום עונה אולם כמו שעשינו דמיון התבלין עם המרקחת בזמן שהפילפלין המה מרובין ממילא מתגבר טעם מרירות שלו כל כך עד שטעם הדבש עזב מתקו וטעמו בטל ולא עמד וריחו נמר אך אם הדבש מתגבר עליו אז מהפך את הפילפלין והתבלין מר למתוק ואף במצות עשה הנ"ל הצדיק ר' אליעזר ודומיהן התגבר מאוד בעסק קיום המצוה לשמה וכמו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים עד שעסק יצר הרע נתבטל מעיקרו ומשורשו ונמצא שמעשה ידי יצר הרע שיש במעשה זה נעשה אצלו כמו שכפאו שד שהיצר הטוב היה קבוע עליו בעסק הזה בכח התגברות כל כך עד שמעשה יצר הרע שתקוע בעסק הזה לא היה נח עליו כלל וכלל ולמשא כבד נחשב לו כמו שכפאו שד וזהו ענין מה שאמרו רז"ל טובה עבירה לשמה ויליף לה ממעשה יעל עיין יבמות דף ק"ג דמקשה והא קמתהני מעבירה ומשני אמר ר"י משום רשב"י טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים עיין שם. והוא על דרך שאמור אצל ר' אליעזר שדומה לפניו כמו שכפאו שד כך היה בוודאי אצל יעל שהיה סר אצלה הנאות תענוג ממעשה תשמיש טובת של רשע ורעה גדולה הי' אצלה גוף המעשה כמו שכפאה שד לאדם באיזה דבר בוודאי אין לו שום הנאה מן המעשה שעושה על פי כפיות השד כן היה אצלה זאת: וכן כל עסק מצוה שיש בה צירוף הנאות גופניות מהראוי שיהיה אצל האדם עיקר המעשה משום המצוה והנאות הגופניות יהיה עליו למשא כאמור צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר יש לפרש על דרך זה כל אכילות של מצוה ואפילו כל אכילתו של אדם העלו כל ספרי מוסר שיכוין רק בכדי לגמול חסד עם נפשו בכדי שיכול לקיים נפשו וגופו לעבודת בוראו עיין ילקוט שהילל היה אומר לתלמידיו כשהיה נפטר מבית המדרש אלך לגמול חסד עם אכסנאי שיש לי הוא הנפש עיין שם אם כן עיקר היה עושה משום קיום נפשו אבל מה שנעשה בזה קיום גופו היה עליו למשא וכמי שכפאו שד וכנ"ל בר' אליעזר בשעת תשמיש שעסק מעשה יצר הרע שמעורב בזה היה אצלו בלא נחת רק ככפיה. וזהו שנאמר באהבתה תשגה תמיד באהבת תורה ומצות תשגה בעסק יצר הרע שמעורב בזה שדומה עליו ככפאו שד. ולכן אמר צדיק אוכל לשובע נפשו בשביל עיקר קיום הנפש שלא יתקיים בלעדי האכילה אך מה שמלא בטנו על ידי אכילה הזאת ליצר הרע הנקרא רשע זה אינו נוח לו רק שחיסרון נחשב לפניו כמו אצל ר' אליעזר עסק תשמיש שעל ידי המצוה שיש בזה עיקר חשקה נפשו ומעשה יצר הרע שיש בה דומה שכפאו שד כן אמר בטן רשעים שנתמלא מאכילתו תחסר כלומר חיסרון הוא אצל הצדיק. ואף זאת שאפשר לפרש צדיק אוכל כו' כל המקרא הזה על עסק תשמיש כמו דכתיב אכלה ומחתה פיה כו' וכעובדא דר' אליעזר הנ"ל שעושה הענין משום קיום המצוה אבל ענין יצר הרע שיש בזה דומה עליו כמו שכפאו שד ובזה הענין יש לפרש ולבי חלל בקרבי כלומר שכל עסק מעשה ידי יצר הרע שיש לפניו מעורב באיזה מצוה דומה עלי כמו חלל היינו כמו שכפאו שד: וזהו אמרם טובה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה הכל על פי דרך הנ"ל כמו גבי יעל שעיקר כוונתה היה לשם שמים המצוה שיש בה והנאות יצר הרע רעה היא אצלה וכמו דמשנינן טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים שדומה עליו ככפאו שד וכמו שהערנו במשל התבלין המעורב במרקחת כשהתבלין לא נתרבו בו יותר מכדי צרכן בוודאי הדבש מהפכו לעמוד טעמו בו לתקן מתיקות הדבש אבל אם ניתן במרקחת פילפלין וכדומה תבלין יותר מכדי צרכן אז מקלקלין את טעמו של דבש ומתהפך המתוק למר כן הוא כשעושה מצוה שלא לשמה כדומה מצות פריה ורביה ודומה לו כשמתגבר עליו בשעת מעשה יצר הרע אז בעוונותינו הרבים נתבטל טעם מתיקות המצוה הקבוע שם והרבה האריכו ספרי מוסר בדברי מוסר לקדש אדם את עצמו בשעת מעשה זאת בכדי שעל ידי זה יתוקן העסק המצוה הטוב שיש בזה בתכלית המובחר וכמו שמתקנין מתיקות הדבש על ידי תבלין החריפים וזהו כוונות דרש רז"ל והנה טוב זה יצר הטוב. אולם יותר הוא טוב מאוד על ידי יצר הרע אשר נעשה חלל בקרבו ונדמה לפניו לכפיית שד מעשה ידי יצר הרע שיש מעורב במעשה טוב ואם כן מה דאיתא במדרש טוב מאוד זה יצר הרע לא קאי על יצ"הר רק על יצר הטוב דאיתא שם מקודם ואמר והנה טוב זה יצר טוב והיינו כשהוא בעצמו בלא יצר הרע כמו המלאכים שאין יצר הרע בינהם אבל בני אדם יש להם יותר עילוי ומעלה בזה על המלאכים היינו שיצר טוב שלנו כשגמר לטוב הוא טוב מאוד ע"י היצר הרע שיש בינינו ואנחנו מגבירין את יצר הטוב עליו ועל ידי זה ממתקין הטוב בתכלית הנעימות כתבלין הנ"ל: