גליא מסכת חלק ב יד

לקבל ממנו. כן הדבר שעבודת המאמינים גורם על כל פנים שלימות או פגם בעולם של מט"ט ובעולמות הפירוד וכמו שהארכנו מלשון המגיד הנ"ל ועיקר דברי של אבא שאול שבא להוסיף על דבריו של ת"ק איך שעל כל פנים עבודה צורך כבוד ה' הוא אף שאינו נוגע להמלך נוגע להפמליא כנ"ל: ומענין לענין באותו ענין אמרתי לחקור דברי דרוש על פי מה שראיתי עוד בשל"ה שם בהקדמתו הנקרא בית חכמה וז"ל ואתם בני דעו כי אין השכר והעונש של התורה הסכמיי רק הוא טבעיי וזהו האמור שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ואחר כך מביא דברי הרקנטי שכתב בפרשה בחוקותי בזה הלשון דע כי הברכות והקללות אינם על צד הגמול והעונש לבד רק הם טבעיות ממש כדמיון הזורע שקוצר וכו' עוד מביא דברי רקנטי פרשה תצוה שכתב גם כן בזה הלשון אל יעלה בדעתך כי העונשים הכתובים בתורה הוא כמו המעניש האדם על עברו על מצות המלך לא כן רק הם טבעי ממש כי המבטל ממצות התורה אותו הטוב שהיה נשפע בסיבות עשייתה הוא נמנע כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר וכמו שטבע האש לחמם וטבע המים להרטיב וטבע הלחם להשביע כך טבע כל מצוה ומצוה לעשות אותן הטובות שנאמרו בה או אותן העונשים שנאמר בביטולן כו' ומאריך בזה ואתר זה מעתיק דברי עבודת הקודש בזה הלשון כבר הודענו במה שקדם והוא האמת כי מטבע העבודה שהוא היחוד לפתוח המקור ולהמשיך הברכה מראש המחשבה עד סופה ומשם מתפשטת אל התחתונים הגורמים זה ביחדם כו' והוא כי עסק התורה וקיום מצותיה ימשכו האור ושפע הברכה ממקור הויה אל העליונים ותחתונים וזה סיבת כל הטובות באלה החיים כי טבעם יחייב זה כי התורה הוא השם הגדול ממש. והשם הגדול הוא מקור כל הטובות והצלחות כי הוא הטוב הגמור בעצמו וראוי אם כן שהתורה שנחקקה ממנה שימשך אליה כל הטוב כו' וכן יסד בטבעה כי כן חייב לה כפי המקור אשר חוצבה ממנו כי טבע המקור ראוי שימצא במה שנתצב ממנו ובזה נעמוד בנקל על הברכות הבאות בתורה להולכים בתורת ה' והסוד הנעלם בזה כי כל הטובות ההם אינם בדרך ייעוד כמי שמייעד לעבדיו לשלם להם שכר פעולתם לתת להם כך וכך חלף עבודתם לפי שהטוב הבא על דרך ייעוד יורה שאינו נמשך אל העבודה ואינו מחוייב בטבעה וזה פגם ותיסרון גדול בחק העבודה זה שאין כן כשהטוב נמשך אל העבודה ומתחייב בטבעה זה יורה על שבת וכבוד במעלות עבודה ההיא והנעבד בה כו' ולזה כל הטובות וההצלחות הבאות בתורה לשומריה אינן אלא דרך הגדה וסיפור כלומר כי מעשיית התורה הזאת וקיום מצותיה ימשכו ויתחייבו כל הטובות ההם בהכרח וזה כי אתר שהם המפתח האמיתי והנכון לפתות מהם מקור כל הטובות לפי שנתקקה מהמקור ההוא והושם זה בטבעם ובפתיחות המקור ההיא בהכרח יאצל וימשך שפע האור והברכה מראש מחשבה עד סופה ובהגיע שם הנה בהכרת תתפשט משם אל התחתונים העובדים כי טבע העבודה יחייב כן כו' אם בחוקותי תלכו הוא עסק התורה ואת מצותי תשמרו הוא קיום מצותיה ועשיתם אתם תיקון העליון תיקון הכבוד שניתקן בעסק התורה וקיום המצות שהוא דרך לתיקון ההוא ואחר ביאר הנמשך והמתחייב מזה אמר ונתתי גשמיכם בעתם ושארי הטובות מהשלום וניצחון הכנענים והפרות והרבות אותנו כו' עכ"ל השל"ה: ואל יהי עמוס על עין הקורא כי הארכתי בהעתקות הדברים כי עדיין לא הוגד החצי וחצי חצי מה שהאריך השל"ה בהעתקת דברי בעל עבודת הקודש כפלי כפליים מזה יותר ממה שכתוב כאן בהעתקה והשל"ה מסיים והעתקתי כל הפרק כי הרבה תועליות יוצאת מזה הפרק ע"ש ואף אני העתקתי בקיצור דברים עיקר יסוד הזה כי הרבה פסוקים מתפרשים לפני עפ"י שורש הזה. בפרשה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם כו' עיין ברש"י וכן דיקדקו כל המפרשים מהו לשון אשר היה לו לומר את הברכה אם תשמעו כמו דמסיים גבי קללה אם לא תשמעו וגם מהו לשון היום דקאמר דלכאורה ענין הברכה והקללה הוא עתיד ועל תנאי אם ישמעו או לא. אבל לפי הקדמה הנ"ל מדוייק האי לישנא בדווקא והכתוב מודיע לנו עיקר הזה כי הטיב והברכה הבאה עבור קיום התורה אינם באים כמו שכר פעולה שמשלם השר לעבדיו חלף עבודתם כך וכך. וזה ודאי שתשלום שכר השר אינו נמשך אל העבודה ואינו קבוע בטבע העבודה שכר ההוא אלא הוא דבר נפרד ממנו והוא על צד הגמול והעונש אבל בעבודת תורה ומעשים טובים לא כן הוא כי השכר ועונש אינם הסכמיי אלא טבעית נמשך מעצם עצמות עסק התורה והמצות. ולשלימות הדבר אעתיק עוד מספר של"ה הנ"ל איזה דברים וז"ל כי הטובות המבואר בתורה אין זה הטוב בא דרך ייעוד כי הדבר הנמשך מטבע איזה דבר להמשיכו והוא תלוי בו אין מקים וצורך לייעוד אליו אלא לגלות דרך הגדה וסיפור שזה נמשך ומתחייב מן הדבר ההוא כן בטבע כי תורה ומעשים טובים מפתח העצמי על מקור הטובות ובהכרח ימשכו בפתחיה ההיא כו' נמצא כל הטובות הבא בתורה עניינים הוא הגדה וסיפור כי מה שמדרכו להמשך ולבוא בטבע זה וודאי הייעוד בו מיותר ואין צורך בו עכ"ל ע"ש. א"כ מדוייק לישנא דקרא דאמר את הברכה אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו כי לשון אם משמע שהענין חלף העבודה מצד הגמול אבל השתא דאמר אשר תשמעו משמע דהכי קאמר שהברכה היא עצמות המקור נמשך ממה שתשמעו למצות כי טבעה הוא להמשיך כך ומדוקדק לפי זה על הנכון מה שאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ודייק לומר היום כלומר שהברכה והקללה היינו שכר ועונש אינו כמו שמשלמין שכר לאיזה פועל שהשכירות אינו תלויה ונמשך מעיקר העבודה והשכירות היא משתלמת אחר זמן לסוף אבל כאן תדעו שמה שאני נותן לפניכם תורה ומצות היא עצמות הברכה וקללה מפני שנמשכין ממקור עצמותה ועיקר ענין האמור טובות על קיום המצות אינו דרך ייעוד ופסיקות שכר אלא דרך הגדה וסיפור כנ"ל ואמר את הברכה אשר תשמעו כלומר אני מגיד ומספר לכם שהדבר כן הוא וניחא דלא אמר אם תשמעו שאז היה משמע שהוא פסיקות גמול: וזהו ענין האמור סוף פרשה נצבים ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה כו' ולשמור מצותיו וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך כו' ואם יפנה לבבך כו'. הנה שם גם כן לא נאמר לשון אם אלא לשון אשר. והכי דייקי קרא ראה שבמה שנתתי לכם התורה ממילא נתתי לפניך היום ההוא את הטוב והרע כי מה אשר אנכי מצוך לשמור מצותי מזה נכלל ונמשך בטבע מה שאומר וחיית ורבית וברכך וניחא דלא אמר לשון המורה בקביעות על העתיד והיה לו לומר ותחיה ותרבה ויברכך אבל השתא יש מקום לפרש כמו לשעבר כי חיית רבית ברכך כולן לשון עבר המה רק לפעמים הוא"ו מהפכו על העתיד ועיין בספר חיקור דין חלק ד' פרקי' י' דכתב דבכל מקום שהלשון הוא עבר רק הוא"ו מהפכו יש לדרוש שניהם ע"ש ויש כמה פעמים שהוא"ו הוא דבוק לענין שלמעלה וממילא אינו מהפכו על עתיד דהא תיבת היה הוא עבר והוא"ו מהפכו על עתיד דכל מקום שנאמר והיה הוא עתיד ומכל מקום כשהוא דבוק עומד על עבר כמו דכתיב והיה כאשר ירים משה ועוד גבי ער ואונן כתיב והיה אם בא אל אשת אתיו דקאי על ענין שעבר משום שהוא"ו הוא דבוק ממילא אינו מהפכו ואמרו בגמרא נשאת ונתתה באמונה איירי על שעבר ששואלין ביום הדין והוא"ו הוא דבוק: כמו כן מה שנאמר כאן וחיית ורבית וברכך הכל דבוק לשלמעלה ויסודו לשעבר כלומר מה שאנכי מצוך שתשמור המצות נמשך בציווי הזה בטבע מה שתיית ורבית וברכך כי המצות הנה עצמותן של הטוב ההוא ולא בא הענין בדרך ייעוד כלל אלא דרך הגדה וסיפורי דברים להודיע שזהו טבע נמשך ממקורן של קיומן של המצות שהמה פותחין מקור הטובות וזהו שנאמר בפרשה אחרי ושמרתם את חוקותי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולכאורה תיבות בהם מיותר אבל הענין הוא דהכתוב הודיע לנו ענין הזה ואמר וחי בהם כלומר שאין השכר דבר נפרד ממנו כמו שכר הניתן מהשר לעבדיו אלא שכר הזה מן המצות הוא מעצמותן של עשיית המצות ונמשך ממקורן בטבע הקבוע בהם ומדוייק תיבות בהם וניחא דלא אמר לשון עתיד ויחיה בהן אלא וחי בהם לשון הווה מפני שמודיע לנו עיקר הנ"ל ששכרן ממילא נעשה על ידי שנפתח מקורן כו': ולדעתי כמה מקראות ופרשיות התורה יעידון ויגידון אשר מתפרשין ומתבארין על פי יסוד ושורש עיקר הנ"ל והוא בפרשה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה כו' ונתתי מטר ארצכם כו' ואספת דגנך כו' ונתתי עשב כו'. הנה לא אמר ואתן מטר ארצכם ותאסוף דגנך ואתן עשב הכל בלשון עתיד משום שאז היו מורין הדברים שנאמרין על דרך ייעוד שכר כמו שמייעדין שכר לאיזה פועל חלף עבודתו שהוא דבר נפרד ואינו נמשך מחק טבע עבודתו אבל גבי קיום המצות ענין השכר נמשך מטבע עצמות העבודה אשר קבוע בטבעה להמשיך מקור הטובות וכל הכתובים אינן המה על דרך ייעוד אלא על דרך הודעה וסיפור הגדה שהוא כך וכנ"ל כי מה שנמשך מטבע הדבר הייעוד בו מיותר רק שדרך הגדה וסיפור אומרין הדברים לכן אמר ונתתי שהוא לשון עבר דרך הגדה איך שהקב"ה מודיע כי זה בטבעה של העבודה שיהיה כך ומדוייק כל לשון עבר הנאמר בזה כי הכל הוא על דרך הגדה וסיפור איך שהקב"ה כבר נתן ענין השכר בקביעות טבע שלקיום המצות שמביא על ידי קיומן פתיחת מקור הטובות וכאמור לעיל. ובפרשה בהר כתיב ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה כו' וכי תאמר מה נאכל כו' וצויתי את ברכתי כו' ועשתה את התבואה לג' שנים יש לדייק כמו שדייקנו לעיל דכל לשון המקראות מורין על לשעבר והיה לו לומר תשבו על הארץ בלשון להבא וייעוד הדבר והיה לו לומר ויתן הארץ פריה וכי תאמרו מה נאכל כו' אצוה את ברכתי ותעשה התבואה לג' שנים והענין הוא הכל כאשר אמור למעלה שאין הדברים אמורים על דרך ייעוד אלא דרך הגדה וסיפור שברכות הללו קבוע בטבע קיום המצות וכמו שאמר וצויתי את ברכתי ולא אמר ואצוה ברכתי אלא כבר מצווה ועומד הדבר בהכרת להיות נמשך מהם וכאמור וחי בהם. וכן הוא בפרשת תבוא והיה אם שמוע תשמע כו' לשמור את כל המצוה כו' ונתנך ה' עליון כו' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כו' הנה לא אמר יתן ה' אותך עליון כו' ויבואו עליך הברכות וישיגוך הכל בלשון עתיד אלא הכל אמור בלשון עבר ונתנך ובאו והשיגוך הכל מורה על ענין מקור הנ"ל להורות שאין הטובות אמורין בדרך ייעוד שכר כמו שמייעד בעל הבית לפועליו שאין השכר נמשך מעצמות עבודה אלא דבר נפרד ממנו אולם בענין תורה ומצות נמשך שכרן הטוב מעצמות העבודה ונמצא כל שכר הנאמר על קיום מצות אינם בדרך ייעוד אלא דרך הגדה וסיפור שכך הוא הדבר וכמו שנאמר כל ייעוד שכרן הכל בלשון עבר ואמר וצויתי את ברכתי ובאו עליך כלומר שהכתוב מגיד ומספר איך שהקב"ה כבר ציוה את ברכתו נכלל בכלל צוואות שצווה על המצות. ואף כל המשך הפרשה בחוקותי דייקי כל האי לישנא שאמר אם בחוקותי כו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ לא אמר לשון עתיד היינו ואתן גשמיכם ותתן הארץ כו' וכן בפסוק שני אומר והשיג לכם כו' ואכלתם כו' וישבתם והיה לו לומר וישיג לכם ותאכלו לשובע ותשבו על הארץ לבטח וכן פסוק ג' אמר ונתתי שלום ושכבתם ואין מחריד והשבתי ולא אמר ואתן ותשכבו ואשבית וכן אמר שם עוד ורדפתם את אויביכם ונפלו כו' ואמר עוד ורדפו מכם כו' ונפלו כו' ופניתי אליכם והפריתי והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם כל המשך הדברים מורין אלשעבר הכל להורות עיקר הנ"ל שכל עסק השכר הזה קבוע ונמשך ממילא מעצמות עבודה ולא דרך ייעוד נאמר רק דרך הגדה וסיפור שכך הוא הדבר שנעשה ממילא שקיומן של המצות פותחין להשפיע ברכה וטובה ממקור העליון כנ"ל: ועפ"י הקדמה הנ"ל דשכר ועונש המה טבעים על ידי קיום התורה או העוברים עליה יובן מה שאמור בפרשה תבוא והיה אם שמוע תשמע בקול כו' ונתנך עליון כו' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול כו' ברוך אתה