גליא מסכת חלק ב יא

דף ג' כהספרא דאחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדרימון בן טברימון והקשה בטורי אבן מהא דפירש רש"י על קרא מלכים ב' ה' כי בו נתן ה' והקשה תשועה לארם הוא משך בקשת לתומו והרג את אחאב וכן פירש רש"י מלכים א' כ"ב ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל זה נעמן. אם כן משמע דנעמן הרג לאחאב: ואמרתי לתרץ על פי דאיתא סנהדרין דף ק"ו ע"ב גבי בלעם דאיתא שם דהוה כתוב בפינקסו דבלעם בר תלתא ותלתין שנין הוה כד קטליה יתיה פנחס ליסטאה ופירש רש"י שם ואפילו קטליה אחר כל המלחמה נקראת על חמו לפי שהוא היה שר צבא ע"ש ונראה שכוונת רש"י לתרץ מאי דמפורש בזוהר ובמדרשי' שאיש אחר הרג לבלעם כדמפורש בזוהר שאיש אחד נקרא שמו צלה ופרח באויר למעלה מבלעם שנשא עצמו לפרוח וקטל יתיה ע"ש לכן דייק רש"י אף שאיש אתר קטל לבלעם הואיל ופנחס היה שר צבא נקרא המלחמה על שמו: כמו כן יש לומר כאן דהדרימון היה השר צבא ונעמן לא היה עדיין שר נבא וכמו שאמר ואיש משך בקשת לתומו זה נעמן שהיה באותו פעם איש המוני רק. אחרי כן הים גדול בעיני המלך כי בו נתן התשועה לארם כלומר על ידי תשועה שעשה נעשה גדול ושר צבא או אפשר הדרימון הוא המלך בן הדד ונעמן שר צבא ונקרא המלחמה על שם המלך: דף י"ג ע"ב אחרי הדברים גידל המלך אחשורוש את המן כו' אחרי שברא הקב"ה רפואה למכה היינו מעשה דבגתן ותרש ויוודע הדבר למרדכי. דף ואמרתי דהאי אחר ואחר האמור למעלה במגלה משולבים שניהם יחד לעסק הרפואה הנעשה בנס והגאולה דאחר הראשון שנאמר שם כש חמת המלך כו' שנאמר שם מקודם להיות כל איש שורר בביתו ואמרתי זאת על פי ששמעתי מבני החריף והשנון מהו' משה דבר נחמד מה דקשה על הא דאמרו רז"ל מפני מה זכה אחשורוש למלוך על מאה ושבעה ועשרים מדינה מפני שתביא אסתר בת בתו של שרה שחיה קכ"ז שנה וקשה תינח אחרי שנשא לאסתר אבל מפני מה זכה למלוך קודם שנשאה ותירץ דמההכרח היה שימלוך מקודם על כל העולם מפני שאמרו בדף י"ג ע"ב אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר מישראל שריד ופליט ומפרש רש"י שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעית ולא היו ממתינים ליום המועד רק שעל ידי אגרת הראשונות הוחזק שוטה בעיני האומות ע"ש ולכן אם לא היה מולך תחילה על כל העולם רק על קצת מדינה ממילא לא היו באים אגרות ראשונים רק למדינות ממשלתו ואם כן אלה המדינות שהיה כובשם אחר כך בזמן מלכות אסתר לא היה מגיע להם איגרות ראשונים וממילא היו אלו המדינות ממהרי' להורגם לפיכך המליכו הקב"ה אף מקודם על כל המדינות להיות מולך בכיפה בכדי שיבוא איגרות ראשונות אצל כולם ועי"ז יבוא הצלה לכלל ישראל ותתקיים מליכה לאסתר על קכ"ז מדינות ועפי"ז ניחא דשני אלו המקראות שניהם לדבר אחד נתכוונו היינו אחר הדברים מאגרות ראשונות ששלח להיות כל איש שורר שהוחזק שוטה בעיני כל ואחר הדברים דמעשה בגתן ותרש. על פי שני אלו עניינים בא רפואה לישראל אשר זה בלעדי זה לא היה הרפואה שלימה וכו': דף י"ג ע"א ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה א"ר אליעזר מלמד שכל אחד נדמתה לו כאומתו: וראיתי ביערות דבש שחקר מנין לו לר' אליעזר לדרוש זה דילמא כפשוטו ואי משום דקשה לו מנא ידעה וכדאיתא בדף ז' ע"א דר' עקיבא דייק דאסתר ברוח הקודש נאמרה מהאי קרא דאי לאו ברוח הקודש מנא ידעה ומסיק שם דיש לה פירכא דאפשר כדר' אליעזר דלכל אחד נדמתה כאומתו ומפרש רש"י שם והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא ע"ש ולכן הקשה בערת דבש אף אי נימא כפשוטו שנשאה חן ליכא לדייק רוח הקודש אלא שהיו שומעים שהיו אומרים בפיהם עליה שהיא נושאת חן בעיניהם ע"ש. אבל באמת זה לא קשיא מידי דבשלמא לפי דרש ר' אלעזר שנדמתה לכל אחד ואחד כאומתו דבר זה היה אפשר לברר על פי שבעים בני אדם משבעים אומות וכל אחד ראה אותה והיה אומר משלנו היא מסתמא לכל האומה בכלל יהיה דמיון לזה אבל כשנפרש כפשוטה בעיני כל רואיה איך אפשר שישמעו מכלל העולם אשר נמצאים בשושן שיאמרו הכל כך בפיו מלא והכותב המגילה שמע מכולם לא יעדר אחד אשר לא ישמע ממנו: סוף סדר קדושין ואבדיל אתכם להיות לי לכאורה תיבת להיות הוא לשון עתיד גם לכאורה הוא מיותר לגמרי והיה די אומרו לי. וביארתי זאת על פי מה שהובא בילקוט שיר השירים חכו ממתקים אמר רב הונא ברבי יוסי בא וראה מה הקב"ה אומר כו' ר' אבהו אומר ואבדיל אתכם אילו אמר ואבדיל הכנענים מכם לא היה גר מתגייר מהם בימים הקדמונים אלא ואבדיל אתכם רמז לגר להתגייר מהם בימים הקדמונים יש חיך מתוק מזה עכ"ל דברי ר' אבהו סתומין כאן ופירשו ר' ברכיה והובא בילקוט סוף פ' קדושים דאיתא שם ואבדיל אתכם ר' ברכיה בשם ר' אבהו אומר א לו אמר ואבדיל כנענים מכם לא היה תקומה לכנענים אלא ואבדיל אתכם כזה שבורר היפה מתוך הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר הרע מתוך היפה שוב אינו בורר ע"כ ע"ש וזהו שאמר ר' אבהו בשיר השירים שם מזה רמז לגרים שנתגיירו מהם בימים הקדמונים ובזה מבואר שמרמז הכתוב לנו באומרו ואבדיל אתכם מן הכנענים ולא הכנענים מכם בכדי להיות לי שיהיה לי עוד גרים אשר גיירו מהם בימים הקדמונים כו': סוף פרשה קדושים והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור גבי בהמה הקדים הטהורה וגבי עיף הקדים הטמא הוא פשוט ע"פ מה דאיתא פרק אלו טריפות הובא ברש"י פרשה ראה גבי בהמה פרט התורה הטהורים ובעופות פרט התורה הטמאים שגלוי וידוע שבהמות טמאים מרובים ובעופות טהורים מרובים ובכל מקום פירט המיעוט שלעולם ישנה אדם דרך קצרה ע"ש וזהו שאמר הכתוב והבדלתם בין הבהמה הטהורה כלומר מן בהמה טהורה תדע ההבדלה לטמאים וגבי עוף איפכא תדע מן הטמא את הטהורים לפי שבבהמה הופרט לך טהורים וגבי עוף פרט הכתוב טמאים ותדעו מכללם להבדיל את השאר: פינחס ויאמר ה' אל משה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' לכן הנני נותן לו את בריתי שלים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת לדקדק מה דאמר והיתה משמע שהדבר ממילא יהיה כך וכך היה לו לומר לכן אני נותן לו ולזרעו אחריו ברית כהונת אפשר לבאר על דרך דרוש שלא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי ואמרו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם ואמרו על אחד שהיה מתענה מ' יומין עליו ואח"כ על בנו ובן בנו אמר מכאן ואילך לא צריכנא שהתורה מחזרת על אכסניא שלה כדכתיב לא ימושו כו' ולכן אמר פנחס הוא בן אלעזר בן אהרן וגם אני נותן לו ברית כהונה אם כן יש כאן ג' דורות מכאן ואילך יהיה ממילא לו ולזרעו אחריו שהיא קבועה באכסנאי שלה לעולם כדכתיב לא ימושו מפיך כו' מעתה ועד עולם. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר. דיקדוקים רבים יש כאן וכבר חקרו הא כל טעם היה במן ולמה צריכים בשר ואמרו המפרשים שאמרו דאף על פי כן אין אנו רואים בשר רק מן וכמו שאמרו בלתי אל המן עינינו ולי נראה שבאמת האספסוף היינו רשעים לא טעמו כלל טעם בשר על פי שאמרו רז"ל כיצד עושין פסין כל ההוגה בתורה טועם טעם ולהג הרבה יגיעות בשר אפשר לבאר על פי שאמרו משחרב בית המקדש ניטלה טעם בשר ואמרו כל מי שיש בו דעה של תורה כאילו נבנה בית המקדש בימיו א"כ שפיר אמרו שתלמיד חכם טועם טעם בשר הניטל אחרי חורבן ועד"ז אמרו אסור לאכול בשר כלומר שאין לו טעם בשר. ולכן זה ודאי שאצל הרשעים לא ניתן טעם בשר בתוך מן שאכלו כי קל וחומר מה דהוה לא הוה מאי דלא הוה לא כל שכן שמהראוי היה שלא יבוא להם הטעם וכמו שניטל אחרי חורבן על אשר עזבו את תורתו ולא הגו בתורה ניטל טעם בשר ולכן האספסוף התאוו תאוה כלומר שהיו מתאווים ותאבים על כל פנים לטעום טעם בשר שאף זאת לא מצאו כנ"ל רק מה שרצו לגולל ולהתלונן אתם גם את בני ישראל שהיה להם טעם בשר הוכרחו לומר שעיקר תלונתם מי יאכילנו בשר בפועל כי סומא אינו שבע ומי יאכילנו בשר כי כעת בלתי אל המן עינינו ואין אנו רואים בשר וניתא דאמר וישובו ויבכו כלומר וישובו מתרעומות שהיה להם על טעם בשר ועשו התרעומות על מי יאכילנו בשר בפועל: מדרש שיר הובא גם בילקוט שאל רשב"י את ר"א ב"ר יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו א"ל הן משל לשר שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כך הקב"ה מחבב הישרים וקראן בתי דכתיב שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחי לי אחותי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר הקשיבה לי עמי ולאמי אלי האזינה ולאמי חסר כתיב עמד רשב"י ונשקו על ראשו כו': ידוע ומפורסם שענייני אגדות ומדרשות הן הן העומדים ברומו של עולם רזין וסודין על כן ראיתי לבאר ענין זה על פי הצעות הללו שראיתי בספרים קדושים קצת התעוררות מענינים הללו: ולבוא לענין זה אביא עוד תורת כהנים בפרשה קדושים הובא בילקוט קדושים תהיו כי קדוש אני אם מקדשים אתם את עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו כביכול קידשתם אותי או איני אומר אלא אם קידשתם אותי הריני מקודש ואם לאו אינני מקודש ת"ל כי קדוש אני בקדושתי אני בין מקדשין ובין שאינו מקדשין אבא שאול אומר פמליא של שר מה עליה להיות מחיקה של השר ע"כ. וכפי הנראה בהשקפה ראשונה הוא פלא שהיה עולה על הדעת לומר שאם המאמינים מקדשים הוא מקודש ובאם לאו ח"ו אינו מקודש עד שהיה מהצורך ללמוד זאת מקרא יתירה דבין כך ובין כך הרי הוא מקודש וביותר דברי אבא שאול אינו מובן כלל ואם לחלוק על ת"ק או לפרש קשה מאוד להבין דעתו. וראיתי איזה ילקוט נדפס עם איזה פירוש רק שהיה לו גירסא אחרת וזה נוסחו פמליא של שר מה עליה להיות מחכה את השר וכותב ע"ז פירוש אבל אין פותר שלו לפני לנכון כי רחוק מהמשך סדורן של הדברים מה שהוא מפרש על פשטן ע"ש: