גליא מסכת חלק א צט

מילתא דמובהק הוה ואמרתי על החכם הנ"ל שאולי הוא מחכמי פומבדיתא דמבטלין קלא מסימנא אבל חכמי נהירדעא לא מבטלין קלא וכוותייהו קי"ל (גיטין דף פ"א) וא"כ ראוי לקובעו לסימן עדיפא טובא מאמצעי גם מה שהעידו ער איז גיוועזן אביסיל גבריכט היינו שהיה אצלו חולי השבר ראיתי בנ"ב סי' מ"ג וז"ל אולי גם חולי השבר נקרא סימן ובמהדורא תנינא ראיתי שקבע זאת לסימן ודאי ע"ש וא"כ יש בנ"ד סימן קול ושוברו עמו גם העידו עוד ער איז גיגאנגען אביסל סגווילעווסא היינו שהיה הולך קצת שחוח ובאמת אמרו אנשי ק"ק סלוצק שבעלה הנעדר היה הילוכו כך מחמת שהיה פרנסה שלו שואב מים עכ"פ סימנא מילתא בזה גם גבות עיניו ממצחו שהיו גדולים קצת אף שלא הגיע לשיעור מום דכהנים כמבואר ברמב"ם פ"ח מביאת מקדש שבעינן עד שיהיו שוכבות על עיניו ע"ש מ"מ נראה דאם היה מגיע להאי שיעורא היה סימן מובהק ועכשיו נחשב לאמצעי עכ"פ. ובאלו סימנים לא שייכא חששא דעשויין להשתנות כי המה כולן סימנא דחייא נינהו: (ב) גם האי סימנא מהרשימות הנקראין פלאמעס שהיה אצלו על הרגלים כפי הנראה שהעדים הגדילו האי שינוי טובא וצימצמו מקומן סמוך לקנעכיל סביב סביב ואנשי ק"ק סלוצק חיזקו הטיב כל הסימנים שהעידו בוואלעדניק בפרטו' המה אמיתים ובפר' האי סימנא דפלאמעם פרטו ופירשו אותו שראו עליו כך בשעה שהיה עוסק במלאכת חומר ולבנים א"כ נראה ברור שראוי לעשות על זה סמיכה של מובהק וכמבואר בט"ז והובא בב"ש ס"ק ע"ד דברושם עם צימצום מקום הוה מובהק ועל רושם ליכא חששא דעשויה להשתנות ולא חששא דבן גילו. וראיתי בתשו' חוט השני סימן צ"ז שגדול א' התיר ע"י האי סימנא של הפלאמעם לבדו אפילו שלא צימצמו המקום כלל ולא היה נמצא שום צירוף עוד סברא להתיר רק זאת לחודא: אף שראיתי שחכם א' הירהר על הוראה זאת מחששא דעשוין להשתנות ע"ש באורך. לדעתי הדין עם המתיר וכפי שנראה מדברי הב"ש בשם הט"ז דרק בשומא שייך הני חששות דב"ג ועשויין לאחר מיתה להשתנות אבל לא ברושם ע"ש ויש להוכיח כך מלשון הראב"ד בשיטה מקובצת לב"מ והבאתי בקו"נ שיעורא דסימנין שלי אות י"א והובא בנ"ב סי' נ"א וז"ל הא דאמרי שומא מצוי' בבן גילו ואני מסתפק על כל שאר עניינים הנולדים עם האדם כגון רגל עקומה ויתר בידו ורגלו וכמה חידושים הנולדים עם האדם אם מצויים בב"ג ומה הפרש בין שומא לכולן ושמא דברו עליה וה"ה לכולן אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא ש"מ דווקא בשומא אמרו אבל יתרת ושארי חידושים שאין מצויין באדם סימן מובהק הם וכן סי' עשויין להשתנות אחרי מיתה דווקא שומא שאינה אלא שינוי בעור האדם אבל שארי חידושים שהם בעצמות ועובי הבשר כו' ודאי אינן עשויין להשתנות עכ"ל: וכפי הנראה שאינו מסופק אלא על חששא דבן גילו אי שייכא לומר גם על שארי חידושים הנולדים עם האדם. אבל חששא דעשויין להשתנות ודאי פשיטא היה להראב"ד דלא שייכי להשתנות איזה שינוי הנמצא גבי אדם. ואף על חששא דב"ג מפשט פשיט להראב"ד מהא דדייק תלמודא למינקט פלוגתייהו דווקא בשומא וא"כ אף על חששא דעשויין להשתנות נידון כך דדווקא נקט שומא אבל שארי עניינים אפילו רושמות לא שייך בהו האי חששא ורק בשומא אמרו זאת ואני הארכתי דברים בקו"נ שלי שם דכוונות הראב"ד דעל שומא שייכא דווקא האי חששא ע"פ האמור ב"ב (ד' קנ"ד) דא"א לבדוק סימני גדלות אחרי מיתה משום שיכול להתהוות סימן גומות שהמה סימני גדלות במקום שלא היו שם מחיים ושומא הוא ג"כ תוארו ותמונתו קרוב לסימן גדלות כדאי' פ' בא סימן (דף נ"ד) ע"ש א"כ חזינן דשורש שומא הוא שינוי בעור כדמות גומא נמוכה משארי העור וגם העליתי לסקור דדווקא על שומא קטנה שייך דבר זה והארכתי בזה ואינו מהצורך לכפול משם תדרשנו על הנכון. ומבואר כדברי הט"ז הנ"ל דדווקא בשומא שייכי חששות הנ"ל ולא ברושם וצלקת ואף שרש"י פירש על שומא שנשתנה מראיתה כבר חקרו האחרונים הרבה בזה עיין נ"ב שם ובמה"צ (דף פ"ה ע"ב) מביא שם דברי הב"ח בתשובה דאסור מטעם ממ"נ דאם נשתנה א"כ אינו דומה לכתחילה וא"א להעיד ואם לא נשתנה א"כ יש ריעותא שאם היה לו בחייו היו ראוי להשתנות ע"ש ויפה חקר ע"ז בעל מה"צ איך דנתפוס החבל להחמיר בתרין ראשין ע"ש באריכות: וראיתי בנ"ב סי' ל"א שקבע סימן במי שהי' לו רושם על הזרוע סמוך לפיסת יד שחור כמו זיין כתב משי"טא ומסיים שזה אינו שכיח כלל ואפשר חשוב לסימן מובהק עכ"ל ולא חשש לעשויין להשתנות וידוע שזיין כתב משיטא כתיבה אשכנזית אין בו ציור ותמונה כלל רק הוא קו שבור קצת א"כ נראה דקבע עיקר סימנא מהרושם השחור אשר צימצם מקומו ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ה ראיתי שמחלק בין רושם קטן לרושם גדול ע"ש וגם פשטות דברי רמ"א משמע דמה שכתב וה"ה רושם הוא כהלבוש דכ' דרושם הוה סי"מ מדמסיים אח"ז אבל שיניים גדולים כו' ובפרט שהיה כאן צימצום מקום סמוך לקנעכיל סביב סביב ומה שאין זוכרים אם לא היו רק על רגל א' או על שניהם אין קפידא עיין ב"ש ס"ק ע"א שהביא כך בשם המ"ב ע"ש. ואף שהב"ש לא הסכים בזה הכא עדיפא שלא זכרו אם על רגל א' או על שניהם ביחד א"כ על אחת הי' עכ"פ צמצם למה זה דומה אם העידו שהי' רושם וצלקת בזרוע למטה אבל אינן זוכרים אפשר הי' ג"כ אף למעלה עכ"פ כפי הנראה שרשומי הפלאמעס גדולי' ומקום ידוע סמוך לקנעכיל סי' ושינוי הניכר טובא ומה שלא זכרו אין זה חידוש שברוב ימים הכל נשכח עיין ב"ח חדשות סי' ס"ה וזה ודאי שלא שכיחא שיתהווה שינוי כזה בעיר המת אחרי מותו במקום שלא היו בו מפילם מחיים וחקרתי על זאת ביחיד אצל הקברנים דפה ואמרו שלא נראה ולא נמצא כזה וא"כ קרוב למובהק וכדעת הגדול אשר התיר עפי"ז לבדנה שם בתשו' חוט השני והנה החכם הנ"ל שפיקפק על סימנא דקול פיקפק על רושם הפלאמעם ג"כ וכתב ע"ז בזה"ל והרושם ג"כ לדעתי שכיח טובא ומצוי בבני אדם מדוחק הבתי רגלים נשתנה המראה וגורם להם רשימות וכש"כ שלא כיוונו המקום עכ"ל דבר זה אינו מסור לחכמי יודעי דת התלמוד ופוסקים אלא למי שבקי בהן ובהילכותיהן היינו שהולכים בבתי רגלים וכמו שאמרו רבו צייד ולא רבו חכם הלא שאל ישאל אצל בעלי עגלות ויושבי קרנות שהולכין בבתי רגלים וכן כל אנשי חיילות הנמצא אצלם רשימות ניכרין כלל וכלל ואף גם זאת שאפשר שלאיש הנעדר בא דבר זה שהזדמן להניח על רגליו בתי רגלים דחוקים טובא עכ"פ הוה סימנא דהא אצל כלל בני אדם ליכא זאת. עיין בשו"ת פ"י סי' ז' כה"ג שהי' לו סימן שהאגודל של רגלו נתעקם אל האצבע ובא לו דבר זה מדחיקות מנעלים וקבע זאת לסימן ולא חייש שמא גם אחר הי' לו מנעלים דחוקים ע"ש ומה שאמר שאין כאן כיון מקום כבר ביארנו בזה. ושלחתי את דברי החכם הנ"ל ופיקפוקו על הקול והמראה פלאמס הנ"ל וקיימו את דברי כל רבני גדולי חכמי הקהילות וענו כולם ואמרו שאין לפקפק בזה וכלל: (ג) גם הני סימנא אות ד ה' אף שלפום רהיטא ודאי גרועים נינהו כמו שאמרו אריך וגוץ מ"מ עדיין יש לחזק אותם כל מה דאפשר ע"פ שנתחברו בהם כמה עניינים יחד היינו שאמרו ער איז גיוועזין איין מיטעלער מענש און דער פנים איז גיוועזין מאגטר און דיא אוגין איז גיוועזין אביסל איין גיפאלין און דיא פיאות שווארץ און קורץ און דיא בארד שווארץ און גידזיכט און קורצלך. דוגמא לזה איתא בפנים מאירות חלק ג' סי' ב' וז"ל נחזור לנידון שלפנינו שקצת אמרו שזקנו היה קטן ושחור ושערות ראשו היה קטנים ותלתלים שחורות אף דפשוט דזקנו שחור דומה לאריך וגוץ דלא הוה סימן כלל אבל מ"מ באיש שיש בו סימנים אלו זקנו קטן ושחור ושערות ראשו קטנים ותלתלים שחורות דשני סימנים אלו לא נמצאים הוה שפיר סימנים אמצעים דהא עדיף מאריך וגוץ דפירש"י דשכיחא מאוד ע"ש אף לפום רהיטא דיסוד דבריו הוא ע"פ הני פוסקים דסברי צירוף סמנים מהני. וכבר מבואר זאת בב"ש ס"ק ע"ג ובח"מ שם ובקו"ע סי' ל"ד ש"צ ת"ב ועוד בשארי מקומות. אך נראה לעשות לענין זה מקור נאמן ממקום אחר אשר יתבאר דיש לנטות קולא בנ"ד עפי"ז. דהנה ביארנו הטיב בקו"נ שיעורא דסימנא ההפרש שבין ענין דטב"ע לענין דסימנא והוא דענין סימנא צריך להיות בשינוי הניכר טובא אולם לא ראי זה כראי זה. דעל סימן יכיל להעיד אף שלא היה מכירו לשעבר אבל עדות דט"ע הוא דווקא ביודעו ומכירו לשעבר אך עיקר השינוי שבין זה לאדם אחר די בשינוי כל דהו וכמו שאמרו אין פרצופין דומין זה לזה. אך מי שלא מכירו לשעבר איני יכול להעיד ולצייר דמות פרצוף של הנעדר בכדי שישמעו מי שמכירין אותו ויאמרו כי הוא זה וזהו שכ' הרמב"ם והובא בשו"ע סעיף י"ט ישראל שאמר מת איש יהודי במקום פלוני כך וכך צורתו כו' דסברתם דדמות טב"ע אין לצייר ובפסקי מהרי"א סי' רכ"ד הוכיח זאת מדברי הרמב"ם דדעתו דאף תואר לא מהני ע"ש: אולם דעת ר"ת לאו הכי דסברתו דאף טב"ע שייכא בו עדות אף במי שלא היה מכירו כלל לשעבר ולא ראה אותו רק עכשיו יכול לילך ולהעיד כך וכך היה צורות פרצופו ומועיל עדותו ודברי ר"ת הובא בתשו' מיימוני ה' אישות סימן ט' וז"ל כ' ר"ת בתשובה כו' וע"כ האי אין מעידין אלא עד ג' ימים לאי על אדם ידוע וניכר למעידיו דאפילו עד ד' ימים מהני כיון שיודעים שזהו אע"כ שאין ידוע אלא ע"י סימני פרצוף ופדחתו וחוטמו ע"ש ובספר הישר לר"ת מסיים וז"ל דהך אין מעידין דמשנה הוה דומיא דאין מעידין על השומא דאיירי אף מי שלא ידעי רק ע"פ השומא דאי לא"ה הי' לו לומר אין מעיד אלא מי שראה פ"פ עם החוטם ע"ש באריכות וכן מביא תוס' (ד' ק"כ) ד"ה אין מעידין בשם ר"ת עוד קולא דהא דלא מעיד אלא על פ"פ כו' הוא דווקא כשאין שם אלא הראש לבד אבל כשכל גופי שלם אפילו בלי פדחת וחוטם ניכר ע"ש: והנה במרדכי סוף יבמות הקשה על ר"ת מהא דאי' במדרש ובירושלמי על קרא דמלחמות אביה עם ירבעם כדכתיב ויכה אביה כו' מלמד שהושיבו עליהם שומרים שלשה ימים כדי שלא יוכלו להעיד עליהם וישארו נשותיהם עגונות א"כ מוכח דא"א להעיד אחרי ג' אף כשהראש עם הגוף ביחד ע"ש במרדכי שדחק לתרץ. אבל לדעתי ניחא בפשיטות דעל ענין קולא ראשונה שהמציא ר"ת לומר דאפשר להעיד על דמות וציורי דמות פרצופי אף מי שלא היה מכירו לשעבר רק עכשיו רואה אותו ומצייר סימני דמות פרצופו מחוטמו וסנטר ופדחת ושלא כדעת הרמב"ם דסובר דא"א להעיד בענין זה וכנ"ל וראיה לעיקר זה מהא דאי' בתוספתא דסוטה וכן הוא בירושלמי שם כיצד עושין לו שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנין וחופרין וקוברין ומציינין את עד שיבואו לב"ד שבלשכת הגזית וימדו כו' וחוץ לעסק הקו"נ דרך אגב אבאר מה שהיה קשה לי שס' בפ' עגלה ערופה ד' מ"ח דאי' שם במשנה נמצא הראש במקום אחר וגוף במקום אחר פליגי שם אי מוליכין ראש אצל הגוף או הגוף אל הראש ומקשה שם בגמ' במאי פליגי אלימא לענין מדידה הא מדקתני סיפא כו' אלא במת מצוה קנה מקומו פליגי ע"ש וקשה טובא מאי שאייטי דהא פלוגתא בעסק עגלה ערופה הואיל ובענין מדידה לא נ"מ מידי והיה לו לתנא לקבוע ענין פלוגתא זה בפ' גמר הדין דאי' שם הני עניינא דמת מצוה קונה מקומו אבל השתא דמבואר בתוספתא דסבר מדידה צריך לעשות מקודם קבורה א"כ שפיר זוכר התנא עסק קבורה ואח"כ מדידה. עכ"פ נחזור לעניננו דאי' שם ששלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנין וזהו ודאי לענין שיכולין להעיד על אשתו להתירה וזה ודאי אטו כולהו מתים אית להו סימנים אלא ע"כ הוא כדברי ר"ת דרואין דמותו ופרצופו פדחתו וחוטמו וסנטרו ושארי עניינים הנפרדים בין איש אחד לחבירו ועי"ז מעידין עליו ועסק זה באמת אינו נקרא עדות דהכרת טב"ע דאפשר לא נמצא