גליא מסכת חלק א ק

שם כלל מי שיודעו ומכירו לשעבר אלא עדות כה"ג דמתיר ר"ת להעיד על פי פרצוף וציורו שרשו מיסוד סימנא נינהו דהא אינו מכירו לשעבר וראיתי שדברי ר"ת המה כך שעיקר ראייתו הוא מזה הובא בס' בית אפרים לאה"ע סי' י"ט מביא בשם ספר פענח רזא פ' שופטים בשם בכור שור שעיקר עסק עגלה ערופה כדי שיבואו הרבה ע"פ הקול הזה ואולי יתירו את אשתו ע"ש באורך ולפי"ז ניחא נמי האמור שהושיב אביה שומרים ג' ימים שלא יתירו נשותיהם וישארו עגונות. משום שנראה דמסתמא לא היה מהעם אשר עם ירבעם ומחנהו שם דודאי דרך מלחמה כל מי שנהרגו נהרגו והנשארים חיים נסים כאשר נסים העם מהמלחמה וא"כ קרוב שלא היה כאן ממחנה ירבעם היודעים ומכירים את הנעדרים בט"ע רק שאנשי מחנה אביה עצמם היו רוצים לראות ולצייר בדעתם דמות פרצוף עם חוטם ופדחת בכדי שעי"ז יתירו הרבה נשים לכן העמיד שומרים שלא יראו ויעידו עליהם. עכ"פ נחזור לעניננו שר"ת חולק בזה עם הרמב"ם ושיטתו דאף מי שאינו מכירו לשעבר אפשר לבוא ולהעיד שהיה כך וכך דמות וציורו מפרצופו ומתירין עפי"ז כשראוהו תוך ג' ימים ועסק זה משורש סימנא נינהו ובזה נתבאר דברי הפנים מאירות הנ"ל שהתיר ע"פ דמות תואר שערותיו ובפרט דבעסק נ"ד שמעידים הרבה על דמות פרצופו ודמות שערות הפיאות וזקנו ודמות עיניו קרוב ונראה לדעת ר"ת דאפשר מועיל עכ"פ כל אלו לבדנה היה עולה לאמצעי כמו שכ' הפ"מ דלא הוה גרועים בכהא"ג וכנ"ל: (ד) ומעתה בעסק נ"ד אשר חצבה עמודיו שבעה עסקי סימנים ביחד מקול ושבר וסימני פלאמעס והילוכו שחוח ומצורף ציור פרצופו מעיניו ושערותיו מפיאות וזקנו וגבות עיניו אפילו קצת גדולים כל אלה חוברה לה יחדיו אשר בלתי ספק להאי שיטות הפוסקים אשר העלו ואשר הובא בב"ש ס"ק ע"ג דמועיל צירוף ב' סימנים ועיין בקו"ע סי' ל"ד וסי' שי"ב ות"ב מזה. פשיטא ופשיטא שיש לנו עדות מספיקים מאוד להתירה מכבלי העיגון: וקצת ראי' העלתי בקו"נ שיעורא דסימנא לשיטה זו מהא דאמרו דלא חיישינן שאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ע"ש ב"מ (יח ע"ב) וגיטין (ך"ז ע"ב) אלמא אף אי נימא דלחדא דשמא כשמא חיישינן ובפרט אי איירי בהוחזקו מ"מ לתרתי לא חיישינן שיצטרפו שמות העדים לשמות איש ואשתו בשוה אף אי הוחזקו כולהו שמות כמו שהבאתי משיטה מקובצת דבהוחזקו איירי גם יש קצת סמך לזה מהא דשולח דבר ע"י אינו יהודי אם איסורו שיש לחוש בו הוא איסור דאורייתא אי יחליף בו צריך ב' חותמות ובחשש דרבנן די בחותם א' כמבוא' ביו"ד סי' קי"ד ע"ש. ומה שראיתי בנ"ב מהדור' תניינא בסי' נ"ח מביא להקשו' ע"ז מהא דאי' חולין גבי פרדות סימנא דעבי קלא וזוטר גנובתי' ואודני' ואמרינן שם ש"מ סימנא דאורייתא ע"ש. ולמה לא קדחי דשאני התם שיש צירופי מלתא סימנא אבל באמת לק"מ דשאני התם דהני תלתא כחדא נינהו דסימן א' מושך את השני ולא נמצא שיהיה סימן א' בלעדי השני והא ראי' דפריך שם ולבדוק בסימנין ומשנינן דאיירי בגידמת ואילמת ולא מתרץ דנמצא עליה סימן א' כך וסימן השני להפוך אלא ע"כ דזה אינו נמצא כלל. א"כ כל הני סימני כחדא נינהו ודווקא בהני סימנים דאין שייכים א' לחבירו אלא שהזדמנו כך ונצטר אמרינן שפיר דלא בקרוב נעשה הזדמנות על א' שיהיה נעשה בו שינויים הרבה בעניינים שונים כדאמרינן דרחוק שיזדמן שמא כשמא ועדים כעדים דא' אינו מושך אליו השני ואינו גורם להזדמן עמו ועוד נאמר בהר"ן פירש אחר שם בסוגיא דחולין על הא דאמרו ש"מ סימנין דאוריית' והובא תירוץ זה במהדור' תניינא סי' ס"ז ע"ש: (ה) אמנם עסק דנ"ד נראה דאף להני פוסקים דמפקפקי' בהתירא דצירוף וכמו שהובא בתק"ע סי' ל"ד בשם מהריב"ל דמצד שיקול הדעת ראוי לצרף ב' סימני הגוף אף שכ"א בפ"ע לא הוי מובהק אבל למעש' אין לסמוך אולם כאן יש צד היתר מיסוד ושורש אחרת אשר כל מידה ומידה נכונה להצטרף עם שורש היתר ההוא לקבוע היתרא בנ"ד והשורש הזה הדרא בכולהו ואפשר לצרפו עם כל סימן וסימן להכריע ההתירא דכפי הנראה יש כאן מקור צד היתר ע"פ ידיעת שמו של הנעדר שהעידו שהיה שמו אברהם וזהו שמו אשר יקראו לו בק"ק סלוצק. והרבה שמא קגרים עד אשר מבואר בח"מ ס"ק ל"ח שיש ג' דעות. דעה א' מחמיר להצריך שמו ושם אביו ועירו ודעה א' מתיר בשמו לחודא ודעה שלישית מכריע דבשתיים מהן סגי או שמו ושם ואביו או שמו ועירו ע"ש: וראיתי בביאורי הגאון ס"ק ע"ו שכ' שכן עיקר כהכרעה זו ע"ש שמבאר דרוב פוסקים מסכימים לזה ובמהדורא תניינא סימן נ"ה מבואר שם על נידון שלו שהי' שמו ושם עירו רק שחקר שם להתיר ע"פ האי שיטה דמחמיר להצריך תלתא שמו ועירו ואביו וכתב שם וז"ל וגם לדעתי היתר האשה הזאת פשוט דמהני דהרי יש כאן שמו ושם עירו אך שאין כאן שם אביו והא ודאי שסימן בגוף לחוד אם הוא אמצעי עדיף משם אביו לחוד שהרי אם העידו שמת א' שהיה שמו של אביו כך וכך ולא העידו שמו ועירו הוא פשוט דלא מהני כלל ואם העידו על סימן שבגופו להרבה פוסקים שסוברים דסימנין דאורייתא מהני ואפילו להרמב"ם שמחמיר סובר שאינו רק חומרא דרבנן וכולם פוסקים דאם ניסת ל"ת וכאן שיש שמו ועירו וסימן הגוף שעדיף משם האב פשיטא דמהני עכ"ל וא"כ פשוט לומר דלהאי שיטה דסגי בשמו ושם אביו בלא עירו כהכרעת הגאון בביאוריו. ג"כ עולה לנו סימן אמצעי על צירוף חיסרון שם אביו כנ"ל ומצאתי לדייק כך מלשון הח"מ סוף ס"ק נ"ה שהאריך שם לפקפק על היתרא דצירוף סימנים ומביא שם דברי מהריב"ל שהובא בקו"ע סי' ל"ד הנ"ל ומסיים הח"מ וז"ל ואף שמצינו שהרא"ש בתשו' צירף הרבה דברים יחד בההוא דאסר בר סיני אף דקצת מהם לא הוו סימנים כלל וכן עשה מהרי"ק בההיא דדוד בר שלמה מרוסיא מ"מ יש לחלק דהתם הזכיר העד שם המת וגם שם אביו בנידון דמהרי"ק רק שלא הזכיר שם המקום ע"ש. הנה מה דדייק וקאמר דהתם הזכיר העד שם המת וגם שם אביו בנידון דמהרי"ק עשה פירוד בין הדבקים על נידון הרא"ש מתרץ שהזכיר שם המת ועל נידון דמהרי"ק אמר שהזכיר שם גם שם אביו משמע דבנידון הרא"ש לא הזכיר רק שם המת לבדו ולא שם אביו: והענין הוא דהאמת כך הוא דהא הח"מ מביא שם מקודם זה דברי מהרי"בל ומהרי"בל באמת מפרש דהאי עובדא דאשר בר סיני לא הי' ידוע שמו לחוד בלא שם אביו דמהרי"בל חלק א' סי' ה' הקש' סתירות דברי הרא"ש אהדדי והובא זה בקו"ע סימן נ"ט דבההיא דמכלוף בן מלול משמע דסגי בשמו ושם אביו ובעובדא דאשר בר סיני משמע דלא התיר ע"פ זה לבד כי אם בצירוף אומדנות אחרות ואף מהרי"ק בסי' קפ"ד דנטה דעתו להחמיר עד דאיכא תלת' מ"מ מתיר בשמו ואביו כשמצא אומדנות אחרות ומתרץ מהרי"בל ע"פ מה שמצא בתשו' הרא"ם דעובדא הוה שהעד לא העיד רק על שמו ר' אשר ולא על שם אביו ולכן לא נזכר בכל העדות בר סיני אלא לבסוף כ' הרא"ש וז"ל וידוע לכל בני חבורתינו שמיום בואי לכאן לא בא שום אדם ללמוד בכאן ששמו ר' אשר אלא אותו ר' אשר בר סיני הוא היה מארץ רוסיא ובא לכאן עם בחור א' ששמו יהונתן כו' ומשום שלא הזכיר העד אביו של ר' אשר הוצרך הרא"ש לכל אותן הטענות והאומדנות אבל בודאי אם היה מזכיר העד שמו ושם אביו היה סגי בלא סימן אחר לשיטתו כמו בההוא דמכלוף בן מלול עכ"ל מהרי"בל: וא"כ שפיר דייק הח"מ על כל חדא וחדא לשיטתו דעובדא דהרא"ש דע"כ לא היה שם רק שם עצמו לחוד בלא אביו דייק לומר על הרא"ש דמשו"ה מועיל צירוף משום דעכ"פ הזכיר שם המת ועל שיטות מהרי"ק דמצריך דיוקא תלתא שמו ואביו ועירו דייק לפרש שהיה שם שמו ושם אביו ונחסר לו עירו לשיטתו דמצריך גם עירו והח"מ דייק ונקט דהתם הזכיר שם המת משמע מפורש שהני אומדנות וסימנא הנמצאים ונאמרים שם בעצמן לא היו מספיקים להתיר בלעדי ידיעת שמו דאי נימא דהתם הוה סימנא ואומדנות עדיפא טובא משארי סימנים אמצעים היה לו להח"מ לתרץ בקיצור דמשו"ה עשה הרא"ש בעובדא שלו צירוף מהרבה דברים ביחד משום שהיו סימנים מכריעים טובא אלא ע"כ לא היו שם אומדנות וסימנא מכריעים יותר משארי סימנא דעלמא ואדרבא הח"מ דייק שם וכתב דקצת מהם לא הוה סימנא כלל עכ"פ מבואר שם דבלתי ידיעות שמו לא הי' עולה להתיר ע"פ צירופי האומדנות אשר נמצאו שם רק עם ידיעת שמו היו מספיקין שם הני אומדנות למלאות חיסרון שם אביו שנחסר שם בעדותן. וזהו כדברי הנ"ב הנ"ל במה"ת דסימנ' אפילו אמצעים ראויין למלאות חיסרון שם אביו ומכל הנתבאר נראה ברור דיש לומר דשמו וסימנין יש להועיל יותר מצירוף ב' סימנים באופן שראוי לומר דאפי' להני פוסק' מפקפקי' על התירא דצירוף ב' סימני' מודו בשמו עם סימן דמהני דהא עסק שמו עדיף מסימנא דהא על סימנא אמצעי ליכא שום פוסק להתיר לכתחילה ובידיעות שמו מבואר בח"מ ס"ק ל"ח שיש דעה להתיר בו לחודא וראוי לומר כדאי' חולין נ' ע"ב אינהו מיכל קאכלי כו': (ו) ונראה עוד לחקור דאפילו להני פוסקים דאינו מסכימים להתיר בשמו לחוד ולפחות בעי שמו ואביו או שמו ועירו מ"מ נראה דלא פליגא רק שאין לנו כח להתיר לכתחילה ע"י שמו לבדו שאיני נידון כדין סימן מובהק אבל עכ"פ יש לו דין סימן אמצעי דכבר הארכנו בקו"נ הסמנים ושיעוריהן בשם המזרחי דעיקר יסוד התירא דשמו ואביו הוא משורש ומיין וכן מבואר במהדורא תניינא בנ"ב סי' ס' וז"ל אטו השם הוא האדם בעצמו הלא השם הוא רק סימן באדם שזהו אותו הנקרא בשם זה ע"ש ואנן חזינן דעל צירוף ב' סמנים יש הרבה פוסקים מפקפקים ובשמו ושם אביו קבע לנו הגאון בביאוריו דכן עיקר ע"פ דעת רוב הפוסקים ע"ש א"כ חזינן דעדיפא כח דסימנים הנובעים ע"פ השמות משארי סימני הגוף ואם בסימן הגוף הסכימו כל הפוסקים דאף באמצעי ניסת ל"ת מכש"כ וק"ו בסימן דידיעת שמו ראוי לומר בו דניסת לא תצא. ואף דהבאתי לעיל דברי נ"ב במה"ת דסי' אמצעי עדיף משם אביו מ"מ ודאי וברור דעדיף שם עצמו משם אביו וגבי גט איתא בסי' קכ"ט סעיף ט' דאם לא הזכירו שם אביו כשר ובלא הזכיר שמו מבואר שם בסעיף י"א דהגט פסול ש"מ דעדיפא טובא שם עצמו משם אביו וראוי לומר דבשמו ניסת לא תצא. ואין לפקפק הא זה ודאי שמו לבדו איך אפשר לצדד להתיר הא כמה יוסף איכא בשוקא כבר חקר על זאת הח"מ שם ס"ק ל"ח ואפילו על שמו ושם אביו חקר דודאי הרבה יש בעולם וע"ש מה דמסיק בזה ולפנינו נעריך דברים בזה אי"ה: ויש עוד לבאר ולומ' דלידיעת שמו אינו מהצורך לצרפו אליו סימן אמצעי אלא אפילו מסימני גרועים שפיר אפשר להשלימו חיסרון שם אביו ובפרט לפי מה שביארנו דשם אביו לא אלימא כ"כ וא"כ אפשר להשלימו אף בגרועים וכמעט מפורש דבר זה בקו"ע בשם מבי"ט סימן ר"כ ע"פ עדו' ששמו אברהם ואדום הפנים ומוכרים קצת טופא"ס וידוע שאדום הפנים ומכירת טופא"ס ודאי מגדר סימנין גרועים נינהו ומבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א דאדום הפני' ושערו' שחורות סימני גרועים נינהו כחיוורי וסומקי ע"ש. ומ"מ אחרי ידיעות שמו דאלימא טובא מספיקין אף גרועים ותשו' הרמב"ם הובא במראות הצובאות דף נ"ג ע"ב בעובד' שידוע שמו ועירו ונחסר שם אביו והי' סימן בינוני בקומה וזקנו שחור והשיב דסימנין אלו מספיקים אחרי ידיעות שמו ועירו עולין זה על שם אביו ע"ש משום דדעת הרמב"ם דבעו תלתא ועיין עוד בקו"ע שם בשם מבי"ט וז"ל כדי שלא יאמר דעיילינא פילא בקופא דמחטא הכל כיון דהזכיר שמו וסימניו הרי תרווייהו איתנהו בהו ועוד היתר פשוט למי שירצה להחמיר מה שאמרו מוכרי טופא"ס הרי יש כאן ג' דברים כו' ע"ש המשך דבריו הוא שמבואר ואומר אם להני פוסקים דדי בשנים בשמו ושם אביו ועירו מסיק דכאן נמי יש עכ"פ היינו שמוכרי טופא"ס א"כ מבואר הטיב דאפי' סימני גרועי' משלימין לידיעות שמו בין להני פוסקי' דבעי שנים ובין להפוסקי' דבעי תלתא כנ"ל: