גליא מסכת חלק א צו

דלא ברירא לן שאינו נמצא בגוף אחר מ"מ אינו מצוי רק בא' מאלף והוה מובהק ולבסוף מסיק וקאמר ואי בעית אימא דבאמת איירי כאן בשומא גדולה. ואעפ"כ פליגי רבנן וסברי דאינו מעיד עליו משום דסברתם הוא כשיטות ר' ירוחם והעיטור דבעינן שיהיה מובהק משונה עד שלא תמצא כלל בגוף אחר דוגמתו והיינו שיהיה ברור ומוחלט כמו עדים שמעידין ע"פ פרצוף שזהו ולא אחר שאינו נמצא כלל וכלל. ור' אליעזר בן מהבאי פליג וסובר דמעידין על שומא דחשיבא מובהק הואיל והוא זר ומשונה עד שעולה ונחשב למום אפילו גבי כהנים: ובזה מדוייק לישנא דתלמודא דקאמר וא"א הכא בשומא סימן מובהק קמיפלגי מ"ס שומא סי"מ ומ"ס לאו מובהק ועל פירוש הפשוט לכאורה פליגי במציאות אי שומא שכיחי או לא ובפרט שסברת ב"ג לא הוזכר בהאי אוקימתא א"כ במאי פליגי ואמאי סובר זה דשכיח ולא מובהק ואידך פליג גם הזכרתי לעיל לדקדק מאי נעשה סברא הפוכה באוקימתא בתרא מהיפך להיפוך וגם קשה הני סברות דחששו לב"ג ובפרט האי חששא דעשויה להשתנות היכן אזדא לה: אבל לפירושינו ניחא ומדוייק מאוד דנקט וקאמר בלישנא בתרא הכא בשומא סי"מ קמפלגי כלומר דאיירי בגוונא שיש מקום לומר עליו דהוא מובהק. ולדעתי לשון מובהק הונח על דבר שמועיל ע"פ דת ודין שייך לומר על זה מובהק כלומר שמברר ומחתך את הענין להיתר גמור וא"כ לא פליגי הני תנאי במציאות אלא בדינא פליגי דמ"ס דמובהק מיקרי בכה"ג דהשומא היא משונה עכ"פ עד ערך מומי כהנים ומ"ס דעדיין לא חשיבא מובהק אף שהיא משונה וזר הואיל ועכ"פ עדיין יכול להיות נמצא בגוף אחר ביותר מאלף ולא מקרי מובהק אלא בגוונא שיהיה השינוי בזרות בהפלגה עד שלא תמצא דוגמתו בגוף אחר בעולם כלל וכלל ומסתמא הלכה כרבנן דערך וגדר דשומא גדולה עדיין אינו בכלל מובהק עד שיהיה בגדר שלא ימצא בגוף אחר וזהו דמסיק העיטור שם לדייק שיטתו דענין מובהק דסימני' צריך להיות זרות כ"כ עד שלא תמצא בעולם דומה לו כפרצוף פנים שמחליט הדבר שאין דומה לו וכמו שדייק וקאמר ומסתברא דליכא סימנא אחרינא בגופו אלא הכרות פרצוף. הנה מאריך במקום שהיה לו לקצר ולומר דלא שום סימן מובהק אבל השתא משמע דסימנא עכ"פ מועיל רק דצריך להיות הסימן בגדר וערך כמו עדות דפרצוף אבל סימנא אחרינא אינו מועיל ומביא שפיר ראיה לזה מדברי רבנן דסברי דשומא לאו סימן מובהק הוא עדיין א"כ מבואר דאינו מועיל סימן אחרינא אלא בערך וגדר דפרצוף כנ"ל וכבר ביארנו דהעיטור לשיטתו שפיר קדייק וקאמר ומסתברא דווקא בצד אות אבל צד תיבה לא משום דסברתו דענין מובהק צריך להיות ברור כעדים אבל שארי פוסקים כמו הראב"ד והרא"ש וסייעתם מפרשי דצד תיבה פשיטא דמהני כנ"ל: (יג) והאי סוגיא דשומא אף שלכאורה האי פירוש שביארנו נכון ומוכרח קצת לפרש כך בכדי שלא יהיה סברות הפוכות מקצה לקצה בהני אוקימתות כמו שהארכנו אמרתי שלא יבצר כל דאף הני פוסקים מפרשים פשט הסוגיא כך שפליגי בזה ת"ק ור"א בן מהבאי ומ"מ להלכה לא מוכח מידי לומר דהלכה כת"ק דלא נחשב בכה"ג מובהק ונקדים לזה מה דראיתי ברא"ש פ' החולץ סי' יו"ד בפלוגתא דספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם דפליגי שם ר"אבא אמר קם דינא ור' ירמיה אמר הדר דינא ואמרינן לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמפלגי ומסיק אמר לך אנא דאמר כו' וכתב האלפס בשם רבותיו דהלכה כר' אבא דקם לי' כרבנן והקשה עליו הראב"ד הא מסיק ואמר אנא דאמרי וכו' והשיב הרמב"ן כיון דלכאורה נראה לבני הישיבה דר' אבא כרבנן ור"י כאדמון סברתם עיקר ולא סמכינן אשנויא כי דרך הגמ' לדחות בסברא מועטת עכ"ל הרא"ש שם ע"ש: ומעתה נראה לנו לומר אף כאן בהאי סוגיא דסברות שעלה מקודם לבני ישיבה היא עיקרית להלכה והיינו כמו שעלה על דעתם מעיקרא לומר דברייתא דשומא ע"כ איירי בשומא קטנה שאינו נחשבת לשינוי מובהק אלא בערך סימן אמצעי דלא מסתבר לאוקמא בגדולה דבגדולה ד"ה מהני ודחיקא ליה מילתא לאוקמי דפליגי בשיעורא דמובהק באיזה גדר צריך להיות ולומר שרבנן מחמירי בשיעורא דמובהק טובא וגם הני חששות דב"ג ועשויה להשתנות ג"כ לא עלה לבני הישיבה דהא כל סימן אמצעי מצוי קצת ומ"מ מהני והואיל ודרך הגמרא לדחות בקל סברות בני הישיבה ובסברא מועטת בכדי שיהיה רווחא שמעתתא ודחי הגמ' סברות בני הישיבה ומראה פנים לכל צד ומעיקרא מראה מקום דאפשר לומר דמודו באמצעי דמועיל ושומא קטנה גרוע מאמצעי. עוד חקר התרצן לחדש ולומר דאפשר דמודו דסימן אמצעי לא מועיל וממילא ע"כ איירי ברייתא בשומא גדולה שנכנס לגדר מובהק רק דפליגי בשיעורא דמובהק כנ"ל אבל להלכה אנן אשינויא לא סמכינן וכפי שעלה על דעת בני ישיבה עיקר דברייתא בשומא קטנה שהיא בגדר דאמצעי ופליגי אי מועיל אמצעי או לא אבל גדולה בכלל מובהק היא ומועיל לד"ה ופוסקים הללו דייקו מילתייהו על קביעות הלכה מדברי ר' אשי דאמר נקב יש בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא דסתם נקב בשטח קלף הוא נקרא אמצעי. אבל נקב בצד תיבה פשיטא דמועיל דהוא בכלל מובהק ואות פלוני פירושא אות מאותיות אלפא ביתא כביאורינו לעיל ועוד ראיה מהא דמועיל שמו ושם אביו אף בלי שם עירו וכבר ביאר הגאון מווילנא ס"ק ע"ו דעיקר הלכה כך ע"פ דעת רוב הפוסקים ע"ש א"כ מוכח דכפי שעלה על דעת בני ישיבה כן עיקר והני שינוייא לאו דסמכי אלא דיחוייא בעלמא: (יד) ועוד אמרתי לחקור ולומר דהא מילתא דחקרנו אם נדייק לפרש אות פלוני מקל פלוני אבל צד תיבה לא כהעיטור או נפרש אות פלוני מאלפא ביתא תליא איך גרסינן שם בסוגיא במילתא דר' ירמיה דאמר שם כגון דקא אמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוב"ש וע"ש בתוס' ד"ה מעולם בזה ב' גירסות אי גרסי זה היינו שמעידים שחתמו רק לאיש הזה או לא גרסי זה ופירושו שהעדים אומרים שלא חתמו רק לאחד אבל אינו יודעים אם לאיש הזה או ליוב"ש אחר ע"ש באורך ובשיטה מקובצת מאריך יותר וממילא אם לא גרסינן זה. אין כאן בירור מפורש שגט זה הוא של איש הזה אלא ע"פ אומד הדעת שזה שואל ומבקש עיין בשיטה מקובצת. וא"כ אין ערכו אלא כמו סימן מובהק לשארי פוסקים. אבל ליכא כאן בירור כערכו של עדים דפרצוף. אבל אי גרסינן זה ופירושו שמעידים שלא חתמנו אלא על גט א' של אותו יוב"ש שטוען שהגט הוא שלו א"כ הענין ברור ממש כמו עדים דפרצוף. ומסתמא אוקימתא דר' אשי עם אוקימתא דר' ירמיה נערכין בחדא גוונא זה עם זה. ולכן נראה דהני פוסקים כמי ר' ירוחם והעיטור ומוהר"ם לובלין שמביא אותן ודעתם להחמיר בשיעור וגדר של מובהק עד שיהיה משונה מלהמצא דוגמתו בגוף אחר אבל אם יכול להמצא באיזה אופן אף שלא שכיחא כלל וכלל לא מועיל משום דחוששין אפילו לדרך רחוקה אולי ואולי יזדמן ומדייקי לפרש דווקא נקב בצד אות פלוני מתיבה ידוע אבל צד תיבה לא מהני ממילא מפרשין המה גם אוקמתא דר' ירמיה ע"ד זה. היינו שיש בירור קרוב וגרסי שאמרו עדים שלא חתמו רק גט לאיש זה הידוע שמבקש הגט. וא"כ ממילא הוה הענין קרוב לבירור ורחוק מחששא דומה בערך נקב בצד אות פלוני מתיבה פלוני הידוע דקרוב לעדות פרצוף. אבל הני דלא מחמרי כ"כ בשיעורא וגדר דמובהק משום דמפרשי נקב בצד אות פלוני סתם ולא מתיבה ידוע אלא מאותיו' אלפא ביתא וא"כ אין הדבר מבורר בבירור גמור כ"כ אלא עכ"פ יותר מבורר מנקב סתם בקלף של הגט שנקב סתם הוא בגדר אמצעי וזה בגדר מובהק ממילא מפרשי נמי מימרא דר' ירמיה שאין אומרים שחתמו על גט לזה האדם אלא שידוע להם שחתמו על גט יוב"ש אחד ואינן יודעים לאיזה חתמו לאדם זה או לאחר וא"כ אין עדותם ברורה כ"כ ולכן קרוב לומר שאלו דעות דפליגי פוסקים בשיעורא דמובהק תליא בהני שתי גירסות אי גרסינן יוב"ש זה או לא כמו שהארכנו ויש לכוין בזה דרש"י בסוגיא דגיטין עם פירושו בסוגיא דב"מ מתחלפי בזה דהלא תראה דבגיטין דייק רש"י ומפרש על נקב בצד אות פלוני דהוה מובהק דאין עדות ברורה מזה א"כ נראה שהוא כשיטות ר' ירוחם והעיטור דמובהק צריך להיות ברור כעדים שרחוק מלהיות נמצא דוגמא בגוף אחר כלל ובאמת אף על אוקימתא דר' ירמיה גריס רש"י יוב"ש זה ומסיים ואותו חתמנו לאיש זה התובעו ע"ש והוא כמו שביארנו דחדא תליא באידך: אבל בסוגיא דב"מ (ח"י ע"ב) לא דייק רש"י לפרש על נקב בצד אות שהוא עדות ברורה אלא פירש סתם דבכה"ג ראוי להועיל ע"ש. א"כ אפשר דעולה על דעת רש"י ז"ל שם לפרש כשיטות הראב"ד ושארי פוסקים מובהק אינו הוא מסוג וגדר עדים וכמו שהארכנו מזה ולכן אף על אוקימתא דר' ירמיה לא דייק שם רש"י לפרש כפירושו בסוגיא דגיטין משום דלפי האי שיטה לא גרסינן יוב"ש זה אלא סתמא וא"כ אין בזה על צד הבירור והוא בערך דמובהק כנ"ל והנה ראיתי בשיטה מקובצת לסוגיא דב"מ שפירש על הא דאי' ליאוש שמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וז"ל מקצת שארי מפרשים הביאו ראי' מכאן לר' זירא דחושש לשני יוב"ש אף לא הוחזקו ומסיים אבל אינה ראיה דהב"ע בשהוחזק ב' יוב"ש וגם הוחזקו עדים כעדים ע"ש ומזה נראה לקיים שיטות מהריב"ל דאי' שם אף למאן דס"ל דאינו מועיל שמו ושם אביו בלא עירו אבל אם הוא משולש באבות או מרובע ודאי מועיל והצ"צ חולק בזה וז"ל דאם באנו לומר דודאי יש בכל העולם שמו ושם אביו כזה הכ"נ יש בכל העולם עוד אחר עם שמות הרבה כמו זה. הובא כל זה במרה"צ דף נ"ג ע"א ע"ש. אבל לדעתי מוכח ומפורש בסוגיא באוקימתא דר' ירמיה דאפי' בהוחזקו לא חיישי' דיתרמו שמא כשמא ביחד עם עדים כמו כן ראוי לומר באבות משולש או מרובע אי לא אתחזק לא חיישינן דיתרמו שיצטרפו יחד אחד אל אחד ואף בענין פלוגתת הפוסקים מצירוף ב' סימנים יחד אם נעשה מובהק או לא יש להכריע מדברי ר' ירמיה דלא חיישינן שאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים אף דלחדא מנייהו חייש ויש פלוגתא בזה בקו"ע סי' ל"ד וסי' ת"ב ובכמה מקומות ולדעתי יש להכריע מכאן: (טו) ובעיקר זה דשעורא ארוך וגוץ שהבאתי לעיל דעת נ"ב סי' נ"א ראיתי בפסקי מהרי"א סי' קס"א דמאריך בזה ושורש דבריו בדעת נ"ב הנ"ל וז"ל ומה שהעידו על השיניים ששנים מהם באמצע שורה העליון מהלחי היו ב' גדולים משארי שיניים נראה דלאו סימנא לא מבעי' דלאו מובהק אלא אף למ"ד דסי' דאוריי' הני לא מהני ומצינו דרובם שני שיניים האמצעים גדולים מהנהו שבצידיהם ואף אם היו השיניים הללו מופלגים קצת בגדלות מ"מ אחרי שרגילות הוא שהם גדולים ב' שיניים הללו לא מהני אם היו מופלגים קצת ודמי להא דקאמר תלמודא דארוך וגוץ לא הוה סימן כלל כו' ונראה דמסתמא לא איירי דארוך וגוץ כרוחב אצבע משארי בני אדם בינוני דפשיטא דהא לא הוה סימן כלל ולא איצטרך התנא לאשמעינן א"ו שמופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני וה"ט כיון שרגילות הוא בהרבה בני אדם שהם ארוכין וגוצין מבינוני ולכך אפילו אם קצת בהפלגה לא מהני עכ"ל. וכבר הראיתי לדעת להוכיח מהרמב"ם והרא"ש ומסוגיא דסוף ב"ב דזה ליתא דע"כ איירי תלמודא מאריך וגוץ דעלמא וכמו שביארנו לעיל דלא יתכן כלל לומר דמי שהוא ארוך כשיעור קפח האמור בבכורות פ' אילו מומין או גוץ כשיעור ננס האמור שם והובא ברמב"ם לענין מומי כהנים בפ' ח' מביאת מקדש וז"ל הארוך ביותר או הננס ביותר עד שיהיה מופלגין משאר העם ע"ש והואיל והוה מום ושינוי לכהנים למה לא יהיה סימן ופשיטא שיעור תורן האמור שם בפ' אלו מומין דגבוה לא ישא אשה גבוהה שלא יצא מהם תורן ומשמע שהוא משונה גבהו מכל העם ואיך נימא שלא הוה סימן משונה טובא וגם סברתו מה שבא לחדש ולומר גבי שיניים אף שהם רחבים וגדולים לא מהני וראייתו מארוך וגוץ לפי פירושו הנ"ל ויהיב טעמא משום שרגילות בבני אדם שהם ארוכין וגוצין מבינוני לפיכך לא