גליא מסכת חלק א צה

לכאורה יפלא איך יהיה הפרש בין אוקימתא קמייתא לאוקימתא שלישית מהיפוך אל היפוך בסברות הפוכות דלאוקימתא קמייתא סי' דאורייתא ובשומא פליגי א"כ שומא גריע ודאי משארי סימנין ולאוקימתא בתרא סימנין דרבנן ובשומא פליגי אי הוה מובהק או לא עכ"פ שומא עדיף משארי סימנין ע"ש שנדחק מאוד ומסיק דאוקימתא איירי שהעד אינו יודע רק השומא ולא המראה ובלישנא בתרא איירי שהעד מעיד גם על המראה של השומא ע"ש באריכות ואין אלו אלא דברי נביאות ועיקר חסר מן הספר ואין שום רמז בזה ההפרש בתלמוד אמנם לפי דברינו ניחא בפשיטות הכל דנחזי אנן דאיבעי שם על סימנין אי מועילין או לא וקאתי לפשוט מהאי ברייתא דפליגי בשומא ולכאור' מאי שאייטי דשומא לעסק סימנין אולם אבאר את תוכן הענין בסוגיא ולפרש הכל על מכונו דהנה גרועים היינו ארוך וגוץ לא מהני ואפילו ניסת תצא וכדמפר"שי על ארוך גוץ לאו סימנא נינהו דהרבה ארוכין וגוצין יש ע"ש ובאמצעים קא מיבעי ליה ולא איפשטא הביא הב"י בשם הרמ"ה והובא בב"ש ס"ק ע' דניסת לא תצא והקשו הפוסקים על זה הא הוה ספיקא דאורייתא וכדאיתא על איבעי דע"א במלחמה או בקטטה בסעיף מ"ח. אך נ"ל דסימן גרוע שכיח ואמצעי אפילו כמו דחקרנו נקב בקלף של הגט לא שכיחי כ"כ. אבל נראה דאינו דומה איבעי זו לשארי איבעיות כגון ע"א במלחמה מספקו אי אומר בדדמי ואסורה או לא ומותרת אבל כאן יש לחקור מאי קמבעי לי' הא ידוע שאמצעים לא שכיחא ואטו קמספקי ליה אי שכיחא אי לא ע"כ נראה דזאת לא קמבעי כלל דדווקא גרועים שכיחי אבל אמצעים לא שכיחי וזה ודאי שהוא בערך ומשקל ענין הובא דמתירין איסורין ומ"מ קמבעי ליה משום דמצינו דמחמירין עכ"פ גבי א"א לכתחילה אפילו במקום דאיכא רובא כדאי' בתו' ב"מ (דף כ' ע"ב) והביאו ראי' ממשאל"ס ע"ש ובשארי דוכתין שביארו התו' זאת ובמובהקים שערנם הוא על משקל רוב טוב אשר המיעוט נחשב למיעוטא דמעוטא לא קמספקי ליה דמתירין אפי' לכתחילה רק באמצעים דערכו ומשקלו הוא כמו רוב. קמבעי אם יש להתיר על ידם לכתחילה או לא א"כ עיקר ספיקי הוא רק אם מספיקין סימנין להתי' לכתחיל' אבל דיעבד לא גרע ממשאל"ס ושארי עניני שיש בהם רובא להיתר דמותר ומשום דלא איפשטא אין מתירין לכתחילה אבל ניסת ודאי לא תצא דלא קמבעי בזה כלל (וגבי אבידה נמי קמבעי ליה משום דאף דהן על משקל רוב בממון אינו מועיל רוב אך זהו דווקא כשבאו להוציא מהמוחזק. אבל באבידה יש להסתפק אי מיקרי המוצא מוחזק או לא עיין בנ"ב סי' ל"א דמיקרי מוחזק שם עשה הגהה לעיין בסוף פ"ק דכתובות ובמהדורא תניינא סימן ס' פירש ואמר הראו' מסוף פ"ק דכתובות דאזלינן ע"פ רוב דהמוצא לא מיקרי מוחזק ע"ש אבל לדעתי אין ראי' משם דשאני התם שהאבידה ודאי מגברא הזה נפל ויש לו חזקות מרא קמא. רק שהמוצא בא להחזיק באבידה זאת ע"פ הסברא דלא אזלינן בתר רובו זה לאו מלתא דאטו נימא דמותר לגזול לאדם שיש כאן רוב ומיעוט משא"כ גבי עסק סימנא דאבידה וסי' אמצעים אף דנימא דערכן ומשקלן כמו רובא בכל מקום הא אין להנאבד חזקת מרא קמא על מציאה דאפשר היא של אחר רק שאנחנו באנו להחזיק את איש הזה ע"פ סי' אמצעים הדרינן לכלל דקי"ל בכל מקום דרוב לא מועיל להחזיק את האדם ע"פ רוב משא"כ בסופ"ק דכתובות שהחזקה של נאבד ברי וזה ברור): (יא) ונקדים עוד על ביאור דבר זה דברי הראב"ד בשיטה מקובצת העתיקו הנ"ב סי' נ"א וז"ל שומא מצוי בבן גילו ואני מסתפק על כל שאר ענינים הנולדים עם האדם כגון רגל עקומה ויתר בידו ורגלו וכמה חידושים שנולדים עם האדם אם מצוי' בב"ג ומה הפרש בין שומא לכלן ושמא דברו עליה והה"ד לכולם אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא ש"מ דווקא בשומא אמרו אבל יתרת ושארי חידושים שאין מצויין באדם סימן מובהק הם וכן סי' עשויין להשתנות לאחרי מיתה דווקא שומא שאינה אלא שינוי בעור האדם אבל שארי חידושים שהם בעצמות ובעובי הבשר כמו חטוטרות וראשו שקוע ודאי אינן עשויין להשתנות עכ"ל: כפי הנראה שהראב"ד בחד שיטה עם הרא"ש דלא בעינן ענין מובהק באופן שלא נמצא כלל בגוף אחר כלל אלא די שלא יהיו מצויין כ"כ ומשו"ה חשיב ליה רגל עקומה ויתר אבר או חסר למובהק וכדעת הרא"ש שהובא ברמ"א סעיף ך"ד אף שאינו מוחלט כמו עדים ושלא כדעת העיטור ור' ירוחם שמצריכין שיהיה מוחלט כעדים היינו שלא תמצא דוגמתו בגוף אחר כלל ובאמת הראב"ד לשיטתו שהבאתי לעיל שכ' שם בשיטה מקובצת שהעתיקו מהר"צ בפתיחה לסעיף ך"ד דאפילו מובהק לא הוה מדאוריי' אלא משום עגונא הקילו וע"כ אין ערכו משונה כמו עדים שמחליטין בבירור וראיתי בקו"ע סי' שי"ב מביא שם תשו' מהר"ם לובלין דפיסח ורגליו עקומות והפוכות עדיין אינו מובהק וזה שלא כדעת הראב"ד דפשיטא לי' שרגלו עקומות וכל חידושים שאינו מצויין באדם מובהקין הם אבל ראיתי שהעתיקו לי בקיצור מתשו' מהר"ם הנ"ל אשר באמת בנה יסודו על דברי ר' ירוחם דמצריך שיהא מובהק בערך וגדר משונה כל כך עד שלא נמצא כלל דוגמתו בגוף אחר וכן מביא שם מהר"ם ראיה מהא דאמרו נקב בצד אות אבל בצד תיבה לא מהני וזהו דברי העיטור ונראה בעליל שקבע דבריו ע"פ דעת עיטור ור' ירוחם שביארנו לעיל ואליבייהו באמת מה דמועיל מובהק הוא מדאורייתא שהוא בערך עדים דמחליפין על בירור אבל דעת הראב"ד והרא"ש דעסק מובהק אינו צריך להיות גדר משונה עד שלא תמצא כלל בגוף אחר ודי דעכ"פ אינו מצויין ואף שאינו מחליט כמו עדים מ"מ מועיל מתיקון דרבנן דהקילו בעיגונא כנ"ל: והנה עיקר חקירות הראב"ד אשר ירד להסתפק על סברא דמצוייה בבן גילו אי שייך נמי בשארי סימנא אבל על האי סברא דעשויין להשתנות לא איסתפק כלל להראב"ד דודאי אינו שייכי בשארי סימנא וכמו דמסיים דודאי אינו עשויין להשתנות. ואף על סברא דמצויין בב"ג דייק לה הראב"ד מדקבע הבריתא למנקט עיקר מחלוקותן בשומא מוכח דדווקא בשומא אמרו ולא בשארי סימנא ואני מצאתי לדייק בלשון התלמוד בסוף יבמות דקאמר הכא בשומא העשוי' להשתנות וכן בסוגיא דב"מ נקט שם בסימנין העשויין כו' מאי דדייק ונקט בה"א ולא קאמר סתם בשומא עשויין כו' מוכח מזה דלא כולהו שומות עשויין להשתנות אלא איכא דמשתני ואיכא דלא משתני וכן דייק תלמודא בכורות ך"ח שם על דוקין שבעין אי כולהו משתנין או איכא דלא משתנין ופשיט לה מהא דאי' בברייתא בא ואראך המשתנין משמע דאיכא דלא משתנין ע"ש: ונבין זאת ע"פ המבואר בפ' המדיר (דף ע"ה) חילוק גבי שומות דשומא גדולה הוה מום אף גבי כהנים ושומא קטנה לא הוה מום בכהנים אבל באשה הוה מום אפילו בקטנה וכן מבואר בשו"ע סימן ל"ט דבזו יתירה אשה על כהנים חזינן עכ"פ דגדולה הוה דבר משונה טובא כמו כל מומי כהנים. אבל קטנה לא חשיבא שינוי כ"כ: וראיתי בנ"ב שם סימן נ"א ד"ה ובאמת שחקר על מה שמפרשים עשויין להשתנות גבי שומא מהמראה שהיו בחיים והקשה מאי איכפת לן הא טבעה כך ועיין במרה"צ (דף פ"ה ע"ב) שהביא שם תשו' הב"ח סי' פ"א דבין כך ובין כך הוה ריעותא אם נשתנה א"כ אינו שוה לכבראשונה ואם לא נשתנה יש ריעותא מפני לא נשתנה ותמה עליו במה"צ איך נאחז החבל בתרי ראשין ע"ש וכתב נ"ב שמבין ריסי עיניו של פירוש ראב"ד הנ"ל ששומא אינו אלא שינוי בעור במראה או צלקת וכוונה בשומא להשתנות היינו שגוף שינוי זה בעור יכול להשתוות ולהשתנו' אחר מיתה נעשה בעורו שומא מה שלא היה שם מחייו כלל עכ"ל: (יב) ואני הוספתי חקירות דברים על זה דהנה לא אמרו יבלת אלא אמרו שומא אף דפירושו של יבלת מפר"שי כמו שומא עיין בחומש פ' אמור ובפסחים ריש אלו דברים. מ"מ נקט תלמודא דווקא שומא דעל יבלת אפשר לא שייך כלל הני עניינא דבן גילו ועשוין להשתנות וכדאי' חותכין יבלת והרי זה דומה לשארי עסק סימנא דחשיב שם הראב"ד רק שומא אין בו בליטה רק שינוי בעור לבדו וכפי הנראה דמותו ותארו של שומא הוא שמקומו משונה ונמוכה קצת מן שאר העור וכדאי' בפ' בא סימן (דף מ"ו) דשערות קודם י"ב שנה שומא נינהו ע"ש ועיין עוד (ב"ב קנ"ד) שם בתו' דא"א לבדוק אחרי מית' על סימנא גדלות משום דסימנא גדלות הוא כעין גומא בלי שערות ויכול להיות שיתהוה בעור המת מקום נמוך בעור כעין גומא במקום שלא יהיה בו בחייו ע"ש א"כ מוכח דדמות תואר של שומא כדמות סימנא גדלות מקום גומא ונמוך בעור כמו שנתבאר שיש לטעות על שומא לומר דסימנא גדלו' נינהו גם מבואר שם בסוגיא דבבא בתרא שינוי בזה מסימני גדלות ומשומא יכול להתהוות בעור להשתנות אחרי מיתה במקום שלא היו בחייו וכדרך הטבע שעור המת נתכוץ ונשתנה ושפיר נאמר כאן בסוגיא הפלוגתא על שומא שיש לחוש אולי על זה הנעדר לא היה בחייו שינוי זה שהיא כעין שומא רק שאחרי מותו נעשה שינוי זה ונתהוה בעורו נמוך כעין גומא ושומא במקום שלא היה בחייו: אמנם כל זה שייך לחוש בשומא קטנה משיעור איסר האמור שם בפ' המדיר וגבי כהנים באמת לא הוה מום מוכח שאין נחשב לדבר משונה וזר כ"כ דאפשר דמצוין קצת ועל קטנה שייך שפיר האי חששא דעשוין להשתנות בעור המת שינוי כזה במקום אבל בשומא גדולה לא שייכי זה דמדחזינן דאף גבי כהנים נחשב למום מסתמא נחשב זה לשינוי זר ומופלג שאינו מצוין בשארי בני אדם (וראיתי בתשו' גאוני בתראי בענין רושם מחלק בין רושם גדול לקטן דרוש' גדול נחשב למובהק ע"ש) וכבר ביארתי דעיקר ספיקא דתלמודא רק על סימנים אמצעים אבל במובהקים פשיטא דמועילין ותלמודא מצא שם ברייתא דפליגי בשומא אי מעידין או לא ולא היה מסתבר לתלמודא לאוקי בשומא גדולה דנחשב לשינוי זר אף גבי כהנים דא"כ קשה מ"ט דמ"ד דאין מעידין דמפשט פשיטא כל עסק מום דעולה לכהני' למובהק נחשב כמו שביארנו מפסקי מהרי"א מגבן וחרום ולכן רוצה תלמודא לאוקמי דע"כ פליגי בשומא קטנה שאינה נחשבת לשינוי זר ומופלג אלא לשינוי אמצעי ומשו"ה גבי כהנים עדיין לא הוה מום: וממילא ערכו ומשקלו כמו כולהו סימני אמצעים וא"כ שפיר משכחי דפליגי תנאי בזה וקדחי תלמודא דאפשר לומר אף דכולהו סימני אמצעים מועילים דהא עכ"פ לא שכיחי ואינו מצויים כ"כ שיהיה שינוי כזה באדם אחר שנתכסה ג"כ מהעין כמו הנעדר הזה אבל שומא מחמת שיש בה עוד חשש דב"ג היא מצוי' טפי משארי סימני' אמצעי ולכן אף דבשארי סימני אמצעי' יש להתיר משום דערכן על משקל היתרא דרובא בשומא יש להחמיר דמצוי טפי משארי סימנים אמצעים ואמר עוד אף אי נימא דהא דמצויה בב"ג לאו חששא הוא דכולהו אמצעים מצויים קצת עדיין יש חששא גבי שומא טפי משארי שנוים דהואיל ואיירי' בשומא קטנה יש חששא דדמות זה יכול להתהוות ולהשתנות בעור האדם אחרי מותו במקום שלא היה בחייו כמו שהארכנו לעיל דמבואר כך בסוגיא דב"ב ומדוייק מאי דדייק וקאמר הכא בשומא העשויה כו' כלומר שומא דאיירינן שהיא קטנה יש בה ריעותא וחששא ששומא כזאת יכול להתהוות להשתנות את עור המת להתכווץ ולהיות נמוכה כמו גומא במקום שלא היה שם בחייו כלל: ויש נ"מ רבתא בין הני תרתי חששות דהאי חששא דמצויי' בב"ג אף כשראו האי שומא בחיים אינה יכולה להעיד עלי' אבל לחששא דעשויה להשתנו' אינו שייכא כשהעידו שראו על נעדר הזה בחייו האי שומא ושפיר מעידין אם ראו בו בחייו והני תרתי אוקימתא איירי תלמודא הכל לפי ס"ד דהמקשה דהברייתא ע"כ בשומא קטנה שהיא אינה אלא בגדר וסוג דסימן אמצעי והוא משום דסברתו דבשומא גדולה שהיא זר ומשונה אף לכהנים ודאי לא שייך דאיפלגי בה תנאי ולומר דלא מועיל דהא ודאי בגדר דסימן מובהק דכ"ע מודו דמועיל וכמו שהארכנו שסברת הפוסקים פסקי מהרי"א והרא"ש והראב"ד דכל שהוא משונה עד שעולה מום לכהנים בכלל מובהק נחשב אף