גליא מסכת חלק א צג

ט"ז מסנהדרין דהאיסור עצמו בעד אחד נתחזק היינו שמעיד א' שזה חלב אבל על עדות אכילה בעי ב' עדים ולא מועיל ע"א ע"ש ויסודו מקדושין דף פ' מלקין וסוקלין על החזקות ע"ש: (ה) נחזור לעניננו דודאי זה דיסוד דסימן אמצעי אינו דומה לעדות הכרת פרצוף כנ"ל שאינו מחליט כמו פרצוף שהכרתו ברי וחלוטה אולם אף יסוד דסימן מובהק יש לחקור טבעו איזה גדר יש לו ואז נבקר על שוש ערכו ומשקלו אם הוא חלוטה כמו עדות הפרצוף או לא. ותחילה כשראיתי דברי הר' דוד בן יחייא בקו"ע סי' ל"ז ודברי המזרחי שם סי' ל"ח אמרתי דפליגי בזה: אך אחרי אשר העתיק לי הרב הגדול מק"ק מנסק תוכן דברי מזרחי ומה שהביא מזרחי דברי ר' ירוחם ראיתי שהמזרחי עצמו ג"כ דעתו מטין ונראין להגדיל ערך וגדר של סימן מובהק עד ערך וגדר של עדות דפרצוף פנים וז"ל המזרחי שהביא מקודם לשון של ר' ירוחם נתיב ך"ח ועוד דמספקא לן בתרי לישנא דרבא אי סי' דאורייתא או דרבנן הלכך לא סמכינן על סימנים אפילו מובהקין בעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר ומסיים עליו המזרחי והדין עמו דכיון דמספקא לן אזלינן לחומרא וחשבינן להו דרבנן א"כ סימן מובהק דהוי דאורייתא לכ"ע מנ"ל. אע"כ דמובהק הוה בכלל עדים וכמו שהעדים אין אנו סומכין עליהם אלא א"כ ברור הדבר שאינם עדות שקר בלי פיקפוק הכא נמי מובהק שאין סומכין עליהם אלא מטעם עדים צריך שיהיה הדבר ברור שאינם נמצאים באדם אחר כלל תדע דאי הוה פשיטא לנו סי' דאורייתא הוה סמכינן להתיר אשה באינם מובהקין ולא היינו חוששין דילמא אחר הוא ואינו בעלה של זה משום דאז אין הסימן מטעם עדים אלא משום גזירת הכתוב הוה סמכינן עלייהו אפילו בסימן כל דהוא כדמפרש"י ז"ל שילהי יבמות ומעתה כיון דמובהק הוה מטעם עידים כמו שאין אנחנו מצריכין בעדים בענין שלא יתכן בהם בשום אופן שיהיה עדות שקר בשום פנים אלא שאנו מצריכין שיהא הדבר ברור לנו בלי פיקפוק כן הסי"מ אין אנו מצריכים בהם שיהיה סימן שלא יתכן בשום צורה בעולם אפילו באפשר רחוק שימצא באדם אחר אלא שמצריכין שיהיה הדבר ברור בלי פיקפוק שאינם נמצאים באדם אחרי זה הנ"ל בפי' דברי ר' ירוחם ז"ל אע"פ שאפשר ששארי הפוסקים לא יסכימו בזה כי הם יאמרו כמו שהעדים בחזקת עדות אמת כל זמן שלא הורע חזקתם כן סי' מובהק הם בחזקת שאינם של אדם אחר כל זמן שלא הוחזקו ב' בני אדם בסי' הללו ויש להם סמך בענין זה משמו ושם אביו של בעל אשה זאת. מאחר שלא הוחזק שם באותו מקום ב' ששמותיהן שוין וה"נ בענין סי' מובהק דשמו ושם אביו שמתירין בהם את האש' אינם אלא מטעם סימן עכ"ד: וכפי הנראה דהמזרחי מסתפק בגדר של מובהק אם כדברי ר' ירוחם דמצריך שיהיה בשינוי כ"כ עד שיהיה ברור שלא נמצא בגוף אחר דוגמתו. וממילא מה שאינו מצוי ושכיח להמצא רק בא' מני אלף אינו מועיל דהא עדיין בכמה אלפים יש כמה דוגמות בשינוי מסימן כזה או כשארי פוסקים שאינן מצריכים להגדיל השינוי בזרות מאוד עד שלא ימצא בעולם כך בגוף אחר אלא די שיהי' זר ומופלג עד א' מני אלף ומ"מ מתירין דעכ"פ לא איתחזק כמו שהביא מזרחי ראיה לזו הסברא מהא דמתירין ע"פ שמו ושם אביו אף שא"א להחליט שלא נמצא כך בעולם רק שלפנינו לא איתחזק כנ"ל וא"כ בחינות ומשקל דסי"מ אינו גדול כ"כ בזרות ושינוי: (ו) ודעת הראב"ד אשר הובא בשיט' מקובצת העתיקו בס' מהר"צ וז"ל הראב"ד דלמאי דקיי"ל סי' דרבנן גם המובהקים ביותר אינן מן התורה דמהי תתי אלא מדרבנן עבדו תקנתא אפי' בגט איבוד וחילוף לא שכיח ובמיתת האיש נמי משום עיגונא דייקא ומינסבא ותיקנו דליהדר בסימן מובהק ביותר ואבידה אפילו בשאינו מובהק עכ"ל מבואר דדעתו דאפי' סי' מובהקים ביותר אינן אלא תקנתא דרבנן דיועילו' מוכח דדעתו שלא כדברי ר' ירוחם דמגדיל גדר ומשקל של שיעורא דמובהק עד שלא נמצא בגוף אחר בעולם. וא"כ מחליט הדבר בבירור כמו עדות דהכרת פרצוף שלא נמצא דוגמת פרצופו וממילא מובהק דמועיל הוה מן התורה וגם זאת לענין קטלא לפי דברי ר' ירוחם שמשקל וערך של מובהק כמו עדות דפרצוף שפיר ראוי לומר דקטלינן על פי מובהק דהא לפי דברי ר' ירוחם מובהק הוא מן התורה. אבל לפי שארי מפרשים והראב"ד דאין משקלו בשינוי מופלג כמו עדות ומה שמצינו דמובהק מועיל הוא מתקנתא דרבנן, ודאי אינו מועיל לקטלא כמו שאינו מועיל אמצעי אף להאי סברא דסי' דאוריי' משום דאינו מוחלט כמו כן אף מובהק עדיין אינו מחליט כעדים אלא כשמו ושם אביו וזאת נראה דאם אינן מכירין העדים את הרוצח רק דידוע להם שמו ושם אביו אינו מועיל לקטלא כמו כן אינו מועיל סי' מובהק לקטלא: ודעת הרא"ש ופסקי מהרי"א שהובא ברמ"א סעיף ך"ד שמועיל חסר או יתיר אבר וגבשושית על חוטמו אי חטמו שקוע כשיעור חרום האמור מום בכהנים כמו שהעתיק הב"י בשם מהר"י ונראה דסברתם דכל ענין עסק הנקבע מום גבי כהנים. מסתמא הדבר משונה משארי בני אדם ממילא כמו כן יש לקבוע אותו למובהק אצל סימנים ולכן גבשושית שהוא גבן דקרא וחוטמו שקוע שהוא חרום דקרא גבי מומי כהנים שפיר מועיל ג"כ הכא ומה"ט מועיל חסר אבר או יתיר אבר אף לפי הנראה לפי דעת ר' ירוחם לא היו ראוי להועיל עניינים הללו משום דעל כל עסק סימנים כאילו אפילו דהוה מומי כהנים מ"מ עדיין אינו שייך לומר עליהם דברי ר' ירוחם שברור הדבר שלא נמצא בגוף אחר דוגמתו כי זה ברור שעל עסק שינויים הללו שפיר שייך לומר שלא שכיחי ולא מצויים עד א' מאלף אבל עכ"פ נמצאים דוגמתו בעולם הרבה כאילו ומ"מ מובהקים מיקרי דלא בעינן שיהיה ברור לעדים ובסי' רס"ז סעי' ט' הובא האמור בגמ' עדים וסימנים עדים עדיפי ובש"ך ס"ק ז' הביא בשם הרא"ש דאף מובהקים לא מהני ע"ש שחקר שם על דעת מהרש"ל בזה אולם לפי הנראה אם הסימן מובהק הוא בערך דעת ר' ירוחם ומועיל הוא מן התורה משום דהוא ברור כעדים ומעדים ילפינן עסק מובהק פשיטא דבכה"ג לא עדיפי עדים מסימנים אבל עסק מובהק לדעת שארי פוסקים שהוא אינו ברור כעדים רק שהוא זר ומופלג שלא נמצא רק א' מאלף בזה ודאי עדים עדיפי דהא מאי דמועיל הוא ע"כ טעמו כמו שכ' הראב"ד רק מתקנתא דרבנן א"כ פשיטא דעדים עדיפי א"כ הרא"ש לשיטתו שפיר הביא הש"ך בשמו דלא מהני אף מובהק וא"כ לדינא ליכא פלוגתא כלל ותליא הכל לפי ערכו של המובהק אם ברור כעדים או לא: (ז) ודעת העיטור אשר הביא הב"י נראה שהוא בחדא שיטה עם רבינו ירוחם כי הב"י הביא מקודם דברי ר' ירוחם ואח"ז הביא שהעיטור כ' ומסתברא דליכא סי' אחרינא בגופו אלא הכרת פנים דהא קיי"ל סי' דרבנן ואפי' שומא לאו סי' מובהק ואין מעידין עליו כו' ולא סמכינן בשום סי' אחר אלא על פרצוף פנים עם החוטם ע"ש והב"י כ' עליו אע"ג דנראה מדבריו דלא סמכינן על שום מובהק א"א לומר כן דהעיטור בעצמו כ' גבי המביא גט ואבד ומסתברא דווקא בצד אות פלוני אבל תיבה פלוני לא דמספק' לן אי סי' דאוריי' או דרבנן ואזלינן לחומרא ונדחק הב"י בכוונת העיטור ע"ש אך יותר נראה כדאי' בקו"נ עגונות סימן ל"ז בשם הר"ד בן יחייא דלא מהני מובהק ומה שסומכין על נקב בצד אות פלוני שאני נקב בצד אות הוא דמות פרצוף עם חוטם באדם ע"ש: נראה כוונתו כדעת ר' ירוחם שבעינן מובהק בשינוי גדול ומופלג בזרות עד שברור שלא נמצא בגוף אחר כדוגמתו כמו עדים שמעידים ע"פ הכרת פרצוף שברור שאינו נמצא בעולם פרצוף דוגמתו וכבר הבאתי דברי הנ"ב בזה מתשו' סי' ס"ה דהאמור אין פרצופיהן דומין זה לזה לא על הרוב דיברו כך אלא שא"א להיות כדמותו ע"ש ולזה כיון הר"ד בן יחייא דעסק סימן דנקב בצד אות פלוני דוקא רחוק מאוד בתכלית הזרות שיזדמן עוד דבר צמצום כדמות זה שיזדמן עוד נקב בגט ומצומצם כ"כ באותו צד של אותו אשר הזדמן בגט זה ובאמת דייק העיטור ואומר דבעי דווקא בצד אות אבל בצד תיבה לא משום דהואיל ואינו מצמצם האות אלא התיבה שפיר אפשר ויכול להיות שיזדמן עוד באיזה גט בכמה מאות או אלפים שיהיה ג"כ נקב בצד אותה תיבה אף שאינו דומה ממש מצומצם לגט ההוא בצימצום מקום יחידו של האות אבל שיזדמן מצומצם סמוך לאות אשר בגט זה ודווקא באותו צד של אות ההוא אשר נמצא בגט זה זה רחוק בתכלית הזרות וקרוב שלא תמצא בזה אף תקובץ כל הגיטין שבעולם כמו שלא נמצא בעולם פרצופין דומין לפרצוף זה. (והנה ראיתי שנ"ב שם סי' ס"ה חקר על זה ממעשה שבא לפניו שהעידו על איש בשני עיירות על הכרת פרצוף זה אמרו שלו הוא וזה אמרו ששלו הוא וגם חקר מעובדא שהובא בגמ' בסוטה שהביאה את אחותה כדמותה ולא הכירה הכהן ע"ש אבל נראה שזה אמת שלא על הרוב דיברו חז"ל זאת אלא אף מיעוט לא נמצא כך ואפילו מיעוטא דמיעוטא. אך לא ימלט שא' בדור או בכמה דורות יזדמן בכל העולם דוגמא זה לזה ולא נחשב זה לכלום ולא קשה מה שהוקשה להנ"ב אמאי ילקו העדים כשבא הרוג ברגליו כיון דתרי נינהו לא משקרי ודאי נזדמן אחר דוגמתו זה לא קשה דנראה אף דאפשר שיזדמן פעם אחת בכל העולם אין נמלטין העדות בזה וכמו דאמרי' בריש מכות שלא חיישינן לגמלא פרחא ולנהורא בריא אף דע"כ יש בכלל עולם גמלא פרחא ונהורא בריא שיכול לראות ביותר מכל בני אדם מ"מ לא ימלטו עדים עפי"ז על משקל וסוג הזה הוא ענין דמות פרצופין אף אם אפשר ויכול להיות הזדמנות הזה אחת בדור ובכל העולם אינו מועיל דבר זה להעדים להמלט): ובאמת כ' מהרש"א גיטין (כ"ו ע"ב) דא"א למשכח סימן מובהק בכלי ע"פ הדרך דנקב בצד אות פלוני וע' בס' מאיר נתיבים שהביא כך דברי הגאון מהר"א ברודא ע"ש והענין הוא לפי מה דלא מועיל צימצום תיבה אף שג"כ רחוק שיזדמן ויש בו שיעור של המ"ב היינו שלא תמצא באותו תיבה רק בא' מיני אלף ומ"מ לא חשיב למובהק אלא בעינן דווקא צימצום האות וצד של האות הידוע משו"ה א"א לצייר צימצום כזה בכלי אם לא שיכתבו עליה אותיות ויכוונו צד של איזה אות ידוע ושפיר הוה דומה לעדות דפרצוף. והמה ממש דברי ר' ירוחם שדייק וקבע שיעורא דמובהק הוא שלא תמצא בגוף אחר כזה. וכמו שביאר המזרחי טעמו ונימוקו שאנן מצריכין שיהיה בערך ומשקל של עדים דפרצוף שרחוק בתכלית הזרות שיזדמן דוגמת פרצוף זה או שיעידו העדים שקר. אף שאפשר שיזדמן עדי שקר וכמעשה דשמעון בן שטח מ"מ לא חיישינן לזה ואין בית מנוס להמלט לשום בעל דבר שחייב מיתה לומר אולי עדי שקר המה משום דלא שכיח רק פעם אחת בכמה דורות וכמו גמלא פרחא ונהורא בריא. כמו כן דמיון פרצופין וגם הזדמנות דמיון נקב באותו צד של אותו אות שנמצא בגט זה הוא רחוק בתכלית הזרות שתמצא בגט אחר אם לא בגיטין מכמה דורות ובזה תראה שסרה חקירת המזרחי על הר"ד בן יחייא שתמה עליו איזה משפט יש נקב בצד אות פלוני למשפט פרצוף פנים כי כוונתו מבוארת שמצריך שיהיה זרות בתכלית עסק כל סימן מובהק כמו שהוא זר דמות פרצופין ונקב בצד אות הוא לערך וסוג זרות הללו והכל כדעת ר' ירוחם הנ"ל ומעתה אין סתירה בדברי העיטור שחקר עליהם הב"י וניחא הכל ומדוייק לישנא דהעיטור שכ' דליכא סימן מובהק אחרינא בגופו אלא הכרות פנים ולכאורה היל"ל סתם דלא מועיל סימן אבל השתא משמע דסימן מועיל רק שיהיה דומה לפרצוף כנ"ל ובא למעט סימנא אחרינא ע"ש: אולם מצאתי ליתן מקום לדעת שארי הפוסקים שאין דעתם להפליג עסק מובהק לזרות כ"כ כר' ירוחם שיהיו בערך וסוג שלא נמצא ברור