גליא מסכת חלק א צא

הקולמס ולפי"ז ניחא מאוד שמכנה התלמוד בשם קוצו ולא בשם תג ולא בשם רגל כי באמת אינו דומה לתג שתג הוא ענין אחר והמה כתרים לאותיות אבל קוץ יוצא מעצמותו של יו"ד וגם אינו נקרא רגל כי תמונת היו"ד הוא אינו בעל עלים כנ"ל וניחא דהוה בעי תלמודא לעשות אוקימתא להמשנה שבא לרבות קוש"י משום דתמונתו רק מעשה נקודה וחסרונו הוא רק קוץ בעלמא ותלמודא מ"מ מקשה דהא נמי פשיטא הואיל ואות הקוץ הוא נעשה ויוצא מן גוף האות עצמו ומצאתי מפורש הדברים בנימוקי יוסף ה' תפילין שכתב שם בד"ה לקוש"י רגל היו"ד וקמ"ל אע"פ שהיו"ד הוא אות שאינה צריכ' היכר גדול שנקודה אחת היא אפילו הכי נפסל עכ"ל משמע כמו שכתבתי שהיו"ד אינה בעל רגלים ומה שכתב רש"י רגל ימין להסביר כדרכו בכל מקום והרי הנימוקי יוסף כתב נמי לקוש"י רגל של יו"ד ומ"מ מסיים שיו"ד היא נקודה בעלמא ע"ש וניחא מה שהעתיקו הגמ"יי והרא"ש והב"י שם לשון רש"י וז"ל פירש"י קו"שי רגל ימין שכפוף למטה ע"ש ובפרש"י שלפנינו ליתא האי סיומא שכפוף למטה אבל לפי מאי שכתב האמת כך הוא בכוונת רש"י דמאי דקאמר ראשו כפוף נעשה ממנו קוץ למטה דמות רגל כנ"ל ומעתה יש לחקור על מאי דאי' בב"י שמהצורך לעשות להיו"ד רגל ולעקם את הרגל לצד שמאל ע"ש שהוכיחו כך דרש"י מפרש ראשו כפוף פי' רגלו כפוף לשמאל ולפיכך מקשה עליו ר"ת דה"ל לתלמודא לומר רגלו כפוף ע"ש אבל לדברינו מעולם לא כיון ר"שי לזה אלא בפשיטות מפר"שי ראשו כפוף צד ימני של יו"ד כפוף למטה עד שיוצא ממנו עוקץ כמו שהארכנו בזה דכמו שמפרש ר"ת כפוף ראשו על צידו שמאלית כך מפר"שי על צידו ימנית וא"כ לא נמצא רמז כלל בתלמוד לעקום רגל היו"ד לשמאל ובאמת הלשון תמוה לכוין בראשו כפוף לעקם הרגל דקשה דהוה ליה למימר ראשו עקום ולא כפוף אלא נראה פשוט דרש"י מפרש ראשו כפוף כמו ר"ת רק שמחולקין באיזה צד הוא בימין או בשמאל ומעתה שלא נמצא רמז על עיקום הרגל אינו צריך לעקמו בשום אופן כמו שכתב הב"י סוף אות גימל אבל בלא צורך לא יעקום שום אות כי כן קבלנו שיהיו כלם פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל ע"ש ולפי"ז נראה לומר דלפיר"שי די כשנעשה בצד ימין איזה קוץ קטן בעלמא כמו דאיתא בב"י על פיר"ת דדי בעוקץ בעלמא שיהא קטן אפילו מן התג שלמעלה ע"ש ה"נ יש לנו לומר אליבא דרש"י בכוונת ראשו כפוף רש"י ור"ת שוין המה דכוונת התלמוד על קוץ שיצא למטה ממנו רק דמר סבר מצד ימין ומר סבר מצד שמאל הלכך בשיעור הקוץ אין לחלק והנה לגודל הלחץ והדחק אשר יבוא ואשר יצא לנו על פיר"ת במאי דמפרש ראשו כפוף האמור בתלמוד קאי על קוץ שמאלית למטה הן מפסקתא קשה עליו מאוד כמו שבארנוהו דמשמע מפורש שם דראשו כפוף הוא מילתא באפה, נפשה ועוד קשה עליו מאוד מה שחקרנו עליו אנה מצא להטות לבו לשמאל לפרש את האמור בתלמוד ראשו של יו"ד כפוף קאי על צידו שמאלית למה לא נימא דקאי על צד ימנית דיותר יש לכנות ראש לצד ימין כמו שהבאתי ראי' דר"ת קרי ליה בתגא דה"א בצד ימין לשון תחלת האות ע"ש וגם קשה איך שייך לישנא דכפוף להכריח מזה יוצא עוקץ כמו שהארכנו בזה ובכדי שלא לשווי' הרב ר"ת כטועה לומר דבר שאין לו שחר ונמעט שלא חש לקמחי' ע"כ לבי אומר לכל מעיין הטיב כמו שהובא בתוס' ד"ה קוש"י לשונו של ר"ת אשר דבריו סתומים ולכל אשר יחפוץ יטנו הרואה ויש לימין ולהשמיל לכן נראה דמעולם לא עלה על לב ר"ת להטות לבו לשמאל לפרש את האמור בתלמוד ראשו כפוף דקאי על שמאלית היו"ד אלא דהוא מפרש הענין על אמיתו כמו שהארכנו לעיל היינו ראשו כפוף צד עליונו של ראש הימין היו"ד יהיה הקרן כפוף בכדי שע"י זה יהיה יוצא ממנו עוקץ למטה כנ"ל והיו"ד בעצמו אינו אלא בעל נקוד"אחת אחת רק עוקץ יוצא כל שהוא ממנו. ועיקר הדבר שיצא לו לר"ת לחלוק על פיר"שי הוא מה שראה כן תמה על מה דכתב רש"י קש"י רגל ימיני אשר המובן מלשון רש"י דרצונו לבאר דכוונת התלמוד בענין אמרם קוש"י הוא רגל דיו"ד תמונתו בעל רגלים כמו שארי אותיות רק שאפשר שחלוק הוא בשיעור קטנות הרגל מן שארי אותיות כדומה שאמרו שוא"ו מהצורך שיהיה אורך רגלו ב' עובי קולמסאות עיין בב"י א"כ אפשר ליו"ד די בשיעור עובי קולמוס אחת כמו שאמרו שרגל הזיין קצר בשעור ארכו מהנון פשוטה עכ"פ המובן מכוונתו של רש"י שאין עיקרו של יו"ד תמונתו רק נקודה בעלמא אלא הוא בעל רגלים לפיכך שפיר מקשה ר"ת על רש"י פשיטא דמעכב דאין האות אם כדברי רש"י דתמונתו בעל רגלים ונחסר ממנו הרגל יש חסרון בגוף האות דלפי"ז א"א לפרש כסברות הנימוקי דאוקימתא דקוש"י קמ"ל משום דיו"ד אינו צריך היכר גדול רק נקודה אחת היא כנ"ל ולכן בא ר"ת לחדש דבר הזה ולפרש לנו דמעולם לא כיון התלמוד באמרם קוש"י לומר שיש לתמונתו של יו"ד רגל אלא לא כיוונו התלמוד בקוץ הזה רק למאי דאמר לקמן מפני מה ראשו כפוף וזה מכוון בדברי ר"ת שכתב בלשונו דאיתא בתוס' דהוא ראשו כפוף כלומר הקיצו אין ענינו רגל אלא הוא רק עוקץ בעלמא יוצא מראשו כפוף. ועיקר תמונתו אינו רק נקודה אחת ולפי"ז שפיר י"ל כסברות נימוקי דאוקימתא דקוש"י קמ"ל אף דנקודה אחת עיקר תמונתה ואינו צריכה היכר כל כך ע"ש ועיין בדברי רש"י שהעתיקו הגמ"יי והרא"ש והב"י כתבו דר"שי פירש דל ימני הכפוף למטה ע"ש אבל בפיר"שי שלפנינו ליתא זה הסיום וכן העתיקו התוס' בשם ר"ת סתם רגל ימין משמע בפשיטות דר"ת הבין בלשון כוונת רש"י דמפרש ענין הקוץ מעשה רגל וענין כפיף ראשו האמור לקמן היה משמע לר"ת דרש"י מפרשו כמו שהבין הב"י דהרגל יהיה עקום וכפוף ע"ש וע"פי הבנת ר"ת בדברי רש"י כנ"ל ניחא כל עניני קושיות שהביאו בשם ר"ת דבס' ברוך שאמר (דף י' ע"א) ובתמונת אות יו"ד שהביא הב"י איתא שם שהקשה ר"ת דלשון קוצו משמע קוץ ולא רגל ע"ש בדף יו"ד דמשמע דזהו עיקר קו' דר"ת וברא"ש והגמ"יי איתא שהקשה על רש"י ממאי דאמר לקמן ראשו כפוף ה"לל רגלו כפוף ע"ש ובמרדכי הביא שר"ת הקשה דלשון קוצו של יו"ד משמע דיו"ד מיקרי שפיר אות בלעדי הקיץ ולפיר"שי דקוץ דכוונתו רגל נמצא שהוא בעל רגל ולא נקודה אחת א"כ בחסרון רגל אין הוא אות שלא נשאר רק נקודה והוא תמונתו עם רגל ע"ש שהכל נראה בפשיטות להאמור מאתנו לפרש שר"ת נתקשה הכל במה שהבין מלשון רש"י שהיו"ד תמונתו בעל רגלי' דקוץ הוא רגל שלו כנ"ל באריכות דשפיר יקשה כל הערות מקושיות הללו לפיכך בא ר"ת לחדש ולפרש שמעולם לא כיוונו התלמוד באמרם קולו ליו"ד שהוא בעל תמונת רגלים אלא ענינו קוץ היוצא מכפיפתו כמו שהארכנו וממילא מתורץ כל הקושיות שהעיר ר"ת דשפיר נאמר קוץ ולא רגל וגם ראשו כפוף ניחא דלא נקיט רגלו כפוף משום דקאי על עצמות היו"ד ולא על הרגל ולפי"ז יש לנו לפרש סברות הנימוקי דיש רבותא באוקימתא דקוש"י אף דתמונתו עיקרו אינו רק נקודה ואינו צריך היכר ע"ש והבאים אחריו הגמ"יי והרא"ש והמרדכי המה אשר נטו מיני אשור האי את דעת ר"ת שע"כ כיון לומר שקוצו של יו"ד היא בצד שמאלית וראשו כפוף האמור בתלמוד איירי על צידו שמאלית אבל מעולם לא נמצא דבר מבואר בלשון דברי ר"ת אשר העתיק התוס' שלשונו נוטה יותר לפרש כדברינו שהארכנו אף שאינו מפורשין כ"כ בביאור וסתומים מעט אך הבנת הפוסקים בכוונות ר"ת יותר סתומים בעיקר חסר מן הספר שלא פורש כלל שקאי על צידו שמאלית וחפשתי הדבר בספר הישר לר"ת ולא מצאתיו כעת בפירוש ביאור דבר זה ונתבאר לנכון שלא עלה מעולם לדעת ר"ת שיעכבו תגין וקוצין שמאלית המבוארין בפסיקתא ונכון מאוד לפרש ולומר דמה שכתב ר"ת הביאו הבית יוסף והגמ"יי דכתב בחסרון שעטנ"ז ג"ץ פסול דלא גרע מקוש"י ע"כ נראה לומר דר"ת סובר דתגין דשעטנ"ז כמו שפירש הרא"ם שהמה קרנות בזוויות האותיות ובא למעט שלא יעשו ראשיהם עגולים כמו שהביא הב"י והגמ"יי והגאון בסי' ל"ו ביאר דברי רא"ם הנ"ל כמו שנראה מלשון המרדכי פ' הקומץ וביאר הדבר הגאון מ' מרדכי בנעט בביאוריו למרדכי בדפוס ווין שע"כ סובר ר"ת כהרא"ם ע"ש אף דהביא הגמ"יי דר"ת כ' דסנין דשעטנ"ז כמו שפירש רבי זקני ומשמע דרש"י סובר שהמה נעשים כמו מקלות על אותיות אפשר שר"ת כיון להגהות רש"י אשר ביאר במרדכי שם דסובר רש"י שהמה מגוף אותיות כרא"ם ע"ש וסברא נראית יותר משום דר"ת מפרש בענין תגא דה"א (כ"ט ע"ב) שהוא מגוף האות שיהיה נעשה בריבוע כמו דלי"ת ע"ש בתוס' וניחא לפי"ז דר"ת יליף לפסול בחסרון קרנות זוויות משעטנז שהמה מגוף האותיות ויליף זה מחסרון קוצו של יו"ד דמעכב משום שהוא יוצא מעצמות וכפיפות כנ"ל מכש"כ שמעכבין חיסרון הזוויות הנה זה וודאי דבעה"ת מפרש ע"כ תגין דשעטנ"ז המה מקלות ומ"מ מעכבי בס"ת ותומ"ז כמו שנראה ומוכח דבריו אשר הביאן המרדכי ריש גיטין שכתב הטעם למנוע בגט מחשש מקלות וכתב לפרש מאי דאמור בפ' הבונה הא דבעי זיוני הא דלא בעי היינו כאן בס"ת וכאן בגט ע"ש ממילא מוכח דאף מקלות מעכבין אמנם דברי ר"ת בעצמן יותר נראין כמו שהובא במרדכי וביארו הגאון מ' בנעט דסובר כרא"ם ומדמה אותן לקוש"י לפי פירושינו הוא דמיון גמור אבל בהע"ת אשר הסיב את דברי ר"ת דקאי על קוץ שמאלית לפיכך נדמה להם בביאור דמדמדמה ר"ת תגין דשעטנ"ז לקוש"י מסתמא אינן מגוף אותיות אלא המה מקלות אך סברות ר"ת נראה יותר כפירושינו דבודאי מוכח כסברות המרדכי דר"ת סובר כרא"ם וממילא גם קוש"י קאי על צד ימין שיוצא מגוף האות כנ"ל. היוצא מכל דברינו אלה שפירוש אמיתי נראה בסוגיא דקוצו של יו"ד האמור בתלמוד הוא עוקץ יוצא מראשו כפוף האמור למטה שצד ימין היו"ד בקרן העליון כפוף כנ"ל באריכות. ור"ת שיצא לחלוק על פירש"י שכ' בלשונו רגל ימני של יו"ד דקדק אחריו כחוט השערה להבין בהמכוון של רש"י דצריך תמונת רגל ליו"ד ולפי שידוע לר"ת שאמיתי הוא רש"י בפירושו לפרש הכל לשונו כפשוטו ע"כ סביביו נשערה מאוד לדקדק אחריו להבין שיש לו רגל. אך לא ימלט לומר דרש"י ג"כ לא כיון בלשונו שיהיה היו"ד בעל רגלים. רק כוונתו כמו שהעלנו לפרש הענין על אמתו שהקוצו הוא מראשו כפוף כנ"ל אף שכ' לשון רגל דהא בהנימוק"י ג"כ כתב רגל יו"ד ומ"מ מסיים דקמ"ל אף שהוא נקודה אחת ע"ש ועכ"פ שקוצו וראשו כפוף הכל ענין אחד הוא בצד ימין של היו"ד. וא"כ אין מקום לדברי הפוסקים שהביא הב"י בשם ברוך שאמר בתמונת אות יו"ד שצריך שיהיה לו רגל עקום ויוצא להם ענין הזה מראשו כפוף שפירושו שיהיה רגלו כפוף אבל לדברינו ליתא מקור לזה בתלמוד ובחנם לא יעקם שום אות כמו שהביא ב"י אות גימל וגם ראיה שאין עקמימות לרגל של היו"ד נראה מהאמור בתלמוד (כ"ט ע"ב) דכשאיפסק רגל וא"ו של ויהרוג מסקינן להראות לתינוק אי קרי ליה יו"ד או וא"ו ע"ש ועיין בב"י שם באריכות דמסופק לן בשיעור ארכו של הרגל מוכיחין הדבר מהתינוק מדלא קרי ליה יו"ד יש לו שיעור וא"ו ע"ש וקשה דילמא משום דרגילות התינוק הוא שרגל יו"ד צריך להיות עקום וזה אינו עקום ע"כ אינו קורא לו יו"ד אלא מוכח דגם היו"ד אין רגלו שלש אלא קוצו קטן בשיעור וא"כ ניחא דמועיל לן התינוק: עוד זה מצאתי ראיתי בט"ז סי' ל"ב ס"ק ט' הביא בשם הב"ח לחלק בין אפסיק כרעיה דוא"ו דמועיל לן קריאתו של תינוק משום שנעשה מתחלה בהכשר אבל אם מתחילתו נעשה שיש להסתפק בו אינו מועיל קריאת התינוק והט"ז חולק עליו דמנ"ל דבר הזה ע"ש אמנם מצאתי בס' ברוך שאמר דף ט"ז ע"א שהביא לשון רא"ם וז"ל ואם האותיו' נכתבו כדינ' ונמחקו או נקרעו מייתינן ינוקא אי קרי ליה כמעיקרא שירי מצוה וכשירין ע"ש משמע שעיקר הכשרן משום שירי מצוה וינוקא היא רק לחומרא בעלמא וא"כ אם נעשית כך מעיקרו פסולין ועיין בביאורי הגאון מ' מרדכי בנעט שמסתפקין אם קריאות התינוק הוא לחומר' או לקולא ע"ש ולפי הנ"ל דהוא רק לחומרא ועיקר היתר משום שירי מצוה היינו גרדומי מצוה ועיין בזה: ח סוגיא דעגונא: בקביעות דסימנא: הנה הפוסקים קבעו שלשה דינים בעסק סימנים גבי עגונא הובא בב"י באריכות וביארן הב"ש בסימן י"ז ס"ק ע' ומבואר שם שיש ג' מיני סימנים היינו גרועים ואמצעים ומובהקים גרועים אף אם ניסת תצא: