גליא מסכת חלק א צ

קוש"י נמי פסול בגט ועל חסרון מקלות לא אמר מעולם ר"ת לפסול בתפילין וח"כ ניסתר מעיקרא ראי' שלי מהא דמונעין עשיית מקלות למנוע נמי עשיית קוצין בגט זה אינו דהנה בהגמ"יי מפרש שם איך שהר"ת מסיק דתמונת תגין דשעטנ"ז המה נעשים דמות מקלות כפירש"י אשר הובא בתו' (כ"ט ע"ב) וז"ל בהגמ"יי ר"ת כתב תגין דשעטנ"ז כמו שצייר זקיני רש"י ז"ל וגם מדברי התרומות מוכח מאי דפסול בתו"מ בחסרון תגין דשעטנ"ז הוא דמות מקלות ממאי דמסיק שם בריש מרדכי טעם למנוע בגט משום קילקול אותיות ע"י מקלות כנ"ל ומהגאון מרדכי בנעט שם בביאוריו (דף ה') ריש עמוד שמסיק לומר דעת ר"ת כרא"ם נעלם ממנו דברי ר"ת שהביא הגמ"יי שמסיק בס' הישר לר"ת דדמו' תגין כמו שצייר מו"ז וידוע שרש"י צייר' בס' שלו במקלו' וברור ומעת' דברי הלבוש קשיתי' עליו מאוד בתימה מתקימת שעל פלוגתות האגור עם הר"י אסכנ"דרי בענין פסול דשלא כסדרן בעשיית קוצות שמאלית של היו"ד מכריע להחמיר כאגור כמו שהביא ע"ז דעתו בסי' ל"ו ובענין עשיית תגין דשעטנ"ז מסכים לדברי השו"ע אם לא עשאן ע"ש ואלו דברי תימה הנה הואיל ועיקר ראי' ר"ת הוא רק ממאי דהעלה דלא גרע התגין מקוש"י ומעתה דמכשיר חסרון תגין מכ"שכ שיכשיר בחסרון קוש"י שמאלית לגמרי ומאי שלא כסדרן שייך בו אם לא דנימא דמפרש תגין וזיינין דשעטנ"ז כמו הרא"מ דאיירי בגוף האותיות כמו דהעלה הב"י והגאון בביאורו אבל לא היה לו לסתום אלא לפרש. כל זה אמרתי להעלות להלכה בענין הקוצות אפילו לר"ת ועתה אמרתי לדרוש ולחקור על פי סוגית התלמוד איזה פרוש מתקבל יותר בתוך הסוגיא אם פירש"י או פי' ר"ת או פירש הגמ"יי והרא"ש וכפי הנראה בעיני יש מקום יותר לפירש"י דכלהו אית להו פרכא ותיובת דהנה הגמ"יי והרא"ש הביא דר"ת הקש' קו' אחת מה שהביא בתו' דפשיטא דאין זה אות ועוד הקשה דר"שי מפרש דהוא רגל ימני שכפוף למטה וקשה דראשו כפוף משמע לצד שמאל שלצד ימין נקרא רגל ע"ש ולכך פיר"ת שראש צד של שמאל יו"ד כפוף מעט והביא דכן משמע בפסיקתא דיו"ד יש לה נקודה אחת למטה ונקודה אחת למעלה ויו"ד כפוף רמז לבאי עולם וכו' הנה אף שלא ביארו דעתם אבל נראה שע"פ פסיקתא שהביא נדחה מעיקרא פיר"ת וא"א להתקיים בשום אופן דהנה ר"ת מפרש דראש כפוף האמור בתלמוד קאי על קו"ץ שמאלית שיורד למטה ואלו בפסיקתא מוכח ע"כ שענין יוד כפוף הוה דבר בפני עצמה ולא קאי על קוץ היורד למטה דאותו היורד למטה חשיב ליה מעיקרא בפסיקתא דאמר שם יוד יש לה נקודה אחת למטה וממילא מוכח דמאי דאמר יו"ד כפוף לא איירי על קוץ שמאלית כפיר"ת ובאמת מסיק הגמ"יי והרא"ש וז"ל ויכול להיות דקוש"י היינו אותו שלמעלה ויוד כפוף היינו רגל ימני עיין ברא"ש והגמ"יי מסיים בזה וז"ל דאילו של שמאל קרי ליה נקודה למטה ע"ש ולא ידעתי למה לא דחה פיר"ת יותר בפשיטות כמו שכתבתי היינו לפי מה שחושב בפסיקתא נקודה למטה באפי נפשה על רמז לרשעים וכו' ע"כ דיו"ד כפוף מילתא באפי נפשה עכ"פ פיר"ת דרצה לפרש קו"שי קאי על מאי דקאמר בתלמודא לקמן יו"ד ראשו כפוף א"א להתקיים כלל דמוכח מהפסיקתא דראש כפוף לא איירי בקוצי שמאלית ועתה אחזה אני אשית אל לבי לפירוש הגמ"יי והרא"ש שבאו לפרש דקוש"י קאי על קוץ שלמעלה והנה ראשו כפוף הוכרחו על כרחך הרא"ש והגמ"יי לפרש כר"שי דקאי על רגל ימני וממילא לא חשו לקושית ר"ת שהביאו שם מקודם שהקשה על רש"י איך קאמר ראשו כפוף הי' לו לומר רגלו כפוף ע"ש איך הועילו מ"מ בפירושו לתרץ קו' הר"ת על רש"י מה שהובא בתוס' בסוגיין להקשות פשיטא דאין זה אות ועוד מתורץ דקדוק אשר הקשה ר"ת על רש"י ההובא בברוך שאמר (דף י' ע"א) וז"ל פירש"י רגל ימין והקשה ר"ת שאין קרוי קוץ אלא רגל וכו' וכן כ' שם בתמונות אותיות אשר העתיקו הב"י ממנו באות יו"ד ע"ש ולפי פירש הרא"ש והג"מיי מתורץ זאת דקוש"י קאי על קוץ שעל שניה למעלה על פי פסיקתא ושפיר נקרא קוץ ולא רגל אבל נראה שגם על פי' הרא"ש והג"מיי הנ"ל יש לנו לדקד' הואיל ובפסיקת' שני הנקודו' מה שלמעלה ולמטה בדבור אחד נאמרו ולמטה רומז על רשעים שיורדין לגיהנם והנקודה למעלה רומז שעתידין לעלות ע"ש א"כ קשה איך מפרש דקיצי ש"י האמור בתלמוד כוונתו על נקודה שלמעלה שמעכב כשחסרה ולמה לא נאמר בתלמוד גם הדין דנקודה שלמטה כשחסרה שמעכב ומאי אלימא נקודה העולה למעלה מהנקודה היורדת למטה וכפי הנראה באמת מהראוי דכהדדי נינהו ושניהם מעכבין בשוה וקשה דהוה ליה לתלמודא למימר קוש"י מעכבין בלשון רבים בכדי לרבות תרווייהו לפיכך נראה באמת דלא פסיקא להג"מיי והרא"ש האי פירושא כל כך ולכן כתב הגמ"יי ויכול להיות וכו' והרא"ש כתב ואפשר דקוש"י הוא קוץ שלמעלה משמע מזה שלא הוחלט הדבר בפשיטו' האי פירושא ופיר"ת נדחה בפשיטות ע"פ הפסיקתא כנ"ל: ואמרתי לדרוש ולחקור בזה בעומקה של פשוטה דהנה המה מקשים על רש"י שפי' רגל דיוד מלישנא דקוץ דאי' בתלמוד דלר"שי היה לו לומר רגל ששי לפיכך מפרשי אינהו על קוץ שלמטה לר"ת או על קוץ שלמעלה להגמ"יי והרא"ש ע"פ פסיקתא שיש באמת ליו"ד נקודה אחת למעלה ונקודה אחת למטה אבל נראה שלרש"י לא היה מסתבר לפרש כפירושם דהלא תראה דעל ענין תג האמור כאן בגמרא (כ"ט ע"ב) דאי' שם מאי טעמא אית ליה תגא לה"א מפרש בסוף גגו כעין כתר קטן ע"ש ועיין בב"י בסי ל"ו אות ה"א הביא שם ראיה לרש"י ממאי דקאמר בירושלמי דחגיגה ה"א אית לה נקודה למעלה כו' ע"ש. נמצא מבואר שעל תג האמור בתלמוד מכנה הירושלמי בשם נקודה וא"כ אי נימא דקוש"י האמור כאן איירי מענין נקודה האמור בפסיקתא כפירוש הגמ"יי והרא"ש קשה דה"ל לתלמודא לומר תגא של יו"ד כמו בה' הנ"ל. מזה הכריח רש"י לפרש דלא איירי כאן בתלמוד מענין נקודות דפסיקתא כפירוש הגמ"יי והרא"ש מדקרי להו קוצו ולא תג אמת ר"ת לשיטתו קאי ולא קשה קו' זה דר"ת חולק על רש"י בפי' תגא דה' ולא איירי תלמודא שם בענין נקודה ההובא בירושלמי אלא איירי שם מענין רבוע קרן לצד ימינו של ה' וזה ברור וזה נקרא תג כמו דמבואר הדבר (שם כ"ט) בתו' ד"ה מ"ט ע"ש ובסי' תמונת אות ה"א באורך נמצא לפי"ז שפיר הא דלא נקיט כאן לישנא דתג גבי יו"ד ונקיט קוצו דלשון קוצו קאי יותר על ענין האמור בפסיקתא וללישנא דתג יש בו כוונה אחרת כמו שביאר ר"ת גבי ה"א. אבל רש"י לשיטתו דתג דה"א הוא עצמו ענין נקודה האמור שם בירושלמי דייק שפיר דלא אמרינן כאן גבי קוש"י מענין נקודות בפסיקתא מדלא נקט תגין כנ"ל. ועוד העמקתי עיוני לעיין בסברת ר"ת ולדקדק בו דהוא מפרש קוש"י לצד שמאל שכפוף למטה כדאמרינן ראשו כפוף ע"ש. ומאוד ומאוד מהראוי לחקור איך החליט הדבר ר"ת אשר ענין ראשו כפוף האמור כאן כ"ט ע"ב קאי על צדו שמאלית של היו"ד דלמא פירושו של ראשו כפוף צד ימין של יו"ד ואין לומר דדווקא צד שמאל של היו"ד נקרא ראשו אבל צד ימין נקרא סוף ואפשר הטעם דהשמאל נקרא ראש משום דהתחלת הכתיבה מתחילין מאותו צד אדרבה רש"י מפרש שם בתגא דה"א בד"ה אית ליה תגא כעין כתר קטן בסוף גגא דה"א ע"ש וע"ש בתו' ד"ה מ"ט שהביא דר"ת חולק ע"ז ומפרש דהאי תג הוא בתחילתו ע"ש א"כ משמע ומפורש דצד שמאל האות נקרא סופו וצד ימין הוא התחלת וראש האות. ובאמת הדבר כך הוא על כל אות ואות או שיטה או עמוד צד ימין נקרא ראש והשמאל נקרא סוף ועוד קשה לי מאוד איך מפרש ר"ת דהקוש"י הוא עוקץ יוצא ממנו בצדו שמאלית כי האמור בתלמוד לקמן יו"ד ראשו כפוף כוונת הש"ס הוא דראש השמאל כפוף ויוצא עוקץ ממנו למטה ולדעתי לא יכולתי לכוון את זאת בפי' המלות דלו יהא שהדבר בהחלט דראשו כפוף קאי על צד שמאלית אבל איך מתפרש לנו מלות ראשו כפוף שעוקץ יוצא ממנו למטה הנה פשטות פי' המלות דראשו כפוף משמע שעצמותו של יו"ד הוא כפוף בכריעה למטה ובפרט הפסיקתא שהביא הגמ"יי והרא"ש לא נאמר שם ראשו כפוף אלא יו"ד משמע יותר בפשיטות דקאי על עצמותו של יו"ד ולא שיהי' עוקץ יוצא ממנו דאם היה כוונת התלמוד שיהיה קוץ יוצא הכי הוה ליה למימר מפני מה עוקץ יוצא מראשו למטה וה"נ אמרינן בברכות כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם משום דכתיב ה' זוקף כפופים משמע דכריעות ראשו של אדם נקרא כפוף אבל א"א להלום בתוך הלשון דראשו כפוף על הוצאו' עוקץ וכן אמרינן שופר פשוט שופר כפוף שעצמות של שופר הוא כפוף אשר מכל זה נראה ברור דרש"י מפרש דעיקר תמונת יו"ד הוא רק נקור' בעלמא ואינה בעלת רגלים ואמרו כרעי' דה"א כרעי' דדלי"ת כרעי' דוא"ו וקוף ודומיהן ולא נמצא באיזה מקום לומר כרעי דיו"ד וא"כ ע"כ כנ"ל דתמונתו בלי שום רגל רק קוץ יש לו בצד ימין ע"פ האמור בתלמוד רחצו כפוף. דהנה הענין קבוע אצל כל הסופרים לעשות את היו"ד ראש עליון של צד ימין עגול בתכלית העיגול כמו כא"ף ולא מרובע ובב"י בתמונת אותיות בכל תלתא אלפא ביתא שיסד שם לא ביאר דבר הזה שיהיה עגול אותו פינה עליונה של הימין רק באות מ"ס סתומה הביא זאת בשם החסיד לעשות היו"ד עגולה אבל לא נמצא עיקר בזה בתלמוד באמת לפי פירש הרא"ש שפירש מעשה זיונין דשעטנז המה זוויות וקרנות מרובעים ולא עגולים כמו שהביא הג"מיי והב"י בשמו אבל אינו מהצורך לעשות תגין ומקלות על האותיות א"כ מוכח ממאי דלא חשיב נמי לאות יו"ד בתוך שעטנ"ז מוכח דאות יו"ד אינו צריך שיהי' לו שלשה קרנות מרובעים כמו לגי"מל שצריך לשלשה קרנות מרובעים והרביעי אשר ממשיכין ממנו הרגל וכן שארי האותיות דשעטנ"ז ג"ץ רק הזיין לא נודע למה לא חשיב ארבעה קרנות הואיל ורגלו נמשך מאמצעי ואפשר שחשיב הנהו אשר אינן פחותין משלשה או אפשר דסברת הרא"מ דגם זיין נמשך מצד ימין ולא מאמצע והשנוי שיש לזיין מן וא"ו כפי הנראה בב"י באלפא ביתא תליתאה נראה דאות וא"ו אין לו כלל ראש מלמעלה אלא תמונתו רחב למעלה והולך וקצר עד לסופו והביא ראי' מן ווי העמודים ע"ש] ואנן חזינן דאות יו"ד אינו נחשב בין הני דשעטנ"ז אפילו לדברי הרא"מ מוכח דאינן שלשה זוויית כמו שעטנ"ז אלא הוא עגול בראשו ונראה דר"שי מפרש שמעשה עגול ראש של היו"ד הוא כוונ' האמור בתלמוד יו"ד ראשו כפוף וזה וודאי ראש הוא הצד ימין של אות ואמרו שצד ימינו מעשה כא"ף עליו בעגול ולא מעש' בי"ת ודלי"ת שהמה בריבוע אבל כא"ף בתמונתו בעגול כי נרא' לפיכך נקראו כא"ף אפילו הפשוטה נקרא כא"ף פשוטה ומשום דעשייתו הוא בכפיפה בקרנותיו ולא בריבוע (דרך משל אם לך קנה ארוכה ותרצה לעשות ממנה דמות דלי"ת אסר הוא מרובע בקרנותו מההכרח לנו לשבור את המקל ולעשותו דמות האות אבל כשתרצה לעשות מן מקל אות כ"אף פשוטה תוכל לעשות ע"י כפיפת הקנה בקרניתו] ואמרו שיו"ד יהיה נעשה בכפיפה בראש. וזהו ענין קוצי של יו"ד כי הוא יוצא ע"י כפיפת ראשו. כי זאת נראה בעליל לכל יודע סופר אם תרצה לעשות יו"ד שהיא בעל נקודה מרובעת והסופר יכוון בקולמסו לעשות עגול בראש הימין ממילא מההכרח לו להפוך הקולמס מעט למטה בצד ימין עד שממילא תוציא הקולמס עוקץ למטה באותו צד וכן הוא דרך משל אם יהי' חתיכה שעוה או איזה דוגמא נקודה מרובעת כדמות יו"ד ותעשה באצבעך בצד ימין עליו כפיפה בראש העליון ממילא יהיה יוצא עוקץ למטה ומדוקדק לפי"ז מאי דאמר בתלמודא ראשו כפוף ולא ראשו עגול כי אלו אמר רק ראשו עגולה היה ידוע לנו עגולתו אבל לא הי' נודע לנו שיהיה נעשה בענין ע"י הפוך וכפיפת הקולמס עד שיהיה עוקץ יוצא ממנו למטה לפיכך אמר ראשו כפוף הענין באמת לפי האמור בב"י בתמונת אותיות שיש שיעור בקביעות לעוביו של הקולמס כמו שאמר שם שרוחב הב' ג' קולמסין ואורך הוא"יו ב' קולמסין וכן לכל אות ואות עשוי קצב ומדה לפי רוחב הקולמס שכותב בו. ואף על היו"ד נאמר שיהיה ארכו כעובי הקולמס שכותב בו שלא תדמה לרי"ש ע"ש א"כ מוכח ונראה בעליל שאחרי שמההכרח לעשות היו"ד ראשו בכפיפה ועגול ממילא יוצא עוקץ למטה מעט ע"י הפוך וכפיפת של