גליא מסכת חלק א פח

הנה בספר ברוך שאמר הנ"ל הביא ענין שכתב לפרש ההיא דפ' חלק הנ"ל על מה שחקר שם מקודם הואיל ולר"ת פסול תו"מז בלי קוצות שמאלית הביאו דברי ר' חיים מווינא שאמר אם מצא חסרון הקוצות בתפילין פסול ואינו רשאי לתקנן משום שלא כסדרן והמה דברי האגור שהביא הב"י שם ומסיים שם בספר ב"ש שהר"פ אמר להתיר תיקון הקוצות ולסמוך על פרש"י ואח"ז מסיק שם וראיה שלי דיש לתקן אפילו לר"ת כי הנבואה דנער יכתבם היינו על כן די לנו אם נער יכתוב עם הרגל בלא קוצות ע"ש באריכות. וזהו דעת הר"י אסכנדרי שהביא הב"י שחולק על האגור ומתיר לתקן הקוצות אף שלא כסדרן ע"ש. והדין עם הר"י ואפרש היטיב ראיות ר' אברהם בספר ברוך שאמר הנ"ל כי הדבר מבואר בטור ושו"ע סי' ל"ב סעיף ח"י וכ"ה לענין דיבוק אותיות להפרידן או כשאינן נוגעין יודי"ן של אלפי"ן הוה הדין אם לא נשתנו צורות אות מעליו ותינוק קורא אותו בשם אות מותר לתקן ולא נפסל משום שלא כסדרן אף דבאמ' כל זמן שנדבק מה שראוי להיות נפרד או נפרד הראוי להיות נדבק פסול ובלא תיקון אף שתינוק קורא האות שפיר עיין בט"ז שם ס"ק ט' וכמו שהארכנו לעיל דבפסול דהק"ג מועיל התיקון אף שלא כסדרן עיין בט"ז ס"ק ג' ע"ש. ועיין בהגמ"יי שהביאו הב"י סי' ל"ב בענין שמורו הר"מ פסל תפילין שנפרדו קצת האותיות משום דלא גרע מקוש"י ושוב אמר לי שיוכל לתקנם אח"כ רק אם נעשו בתחיל' דתינוק יכול למיקרי אות עיין בב"י שם. א"כ חזינן דכל שלא נתקלקל צורת אות ממנו יכול שפיר לתקנו אם נקרא שם אות עליו וכמו שהארכנו לעיל דאיסור דהק"ג אין גוף פסולו מחמ' מעשה הכתב אלא מחמת משפטי הלכותיהן א"כ הוכיח בספר ברוך שאמר מפ' חלק דונער יכתבם בכדי לחזק סברת ר"ת מהצורך לנו לפרש שאיירי שהנער כותב עם רגל ימיני ולפיכך נקרא עליו שם אות אבל בלי הרגל אינו מהראוי לכנותו כלל בשם אות ומקשה שפיר ר"ת על רש"י איך קורין כאן שם אות יו"ד בחסרון הרגל: עכ"פ אפילו לר"ת בלא קוצות מיקרי שפיר אות במעשה הכתב רק במשפט הלכות תו"מ הוא צורך לתגין והקוצות ולפיכך הנער שאינו יודע הלכותיהן רק מעשה הכתב כותב עם הרגל בלא הקוצות ולפיכך הביא הברוך שאמר ראיה נכונה וגלוי' לסברתו דאף לר"ת רשאין לתקן הואיל ולתינוק היינו להנער מיקרי שפיר אות כנ"ל ונראה שכן דעת הג"מיי הוא שרשאין לתקן הקוצות אפילו לר"ת אח"כ משום דהא דפסיל שם בהפרדות האותיות הוא מטעם דלא גרע מקוש"י וא"כ לפי דמסיק לתקן הנפרדים מכש"כ שרשאי לתקן הקוצות שעדיפא מהנפרדין ונוראות נפלאתי על דברי תה"ד בסי' ר"ל ופסקיו סי' מ"ה שמסתפק בפירודי אותיו' בגט איך הוה הדין וכתב שם דאף דבה"גמיי מפורש דעיקר הפסול הוה משום כ"ת בתפילין וא"כ בגט לא שייך כ"ת שפיר יש להכשירן ע"ז מסתפק דאפשר דתרי טעמא קאמר הג"מיי חדא דלא הוה כלל אות כשנפרדו ועוד דבעי כ"ת וא"כ בגט אף שאינו שייך טעמא דכ"ת יש לפסול משום דלא נקרא כלל אות בפרודין ע"ש באריכות. והדבר תמוה דהא מסיים הג"מיי שם דרשאין לתקנן ולא נפסל משום שלא כסדרן ע"ש. וא"כ איך אפשר לפרש את פסולן מחמת שאין שם אות עליהן בפשיטות הוה נפסלין שלא כסדרן ומדחזינן דהתיר הר"מ בהן אפילו שלא כסדרן ע"כ דנקרא שפיר שם אות עליהן ולא היו פסולין רק קודם התיקון כמו פסיל דהקפ"ג כשנדבקו באופן שלא נתקלקל צורות אות מעליהן לתנוק דכשרין לתקנן וגבי גט מכשירין הק"ג בלא קילקול אותיות וכנ"ל באריכות דלא הוה פסול הזה רק מהלכות תו"מ ועוד דלא שייך כ"ת אם לא דנימא שלא היה לפני תרוה"ד האי סיומא שיש לפנינו בהג"מיי וב"י שהביאו שם שהכשיר לו הר"מ לתקן הפירודין א"כ אפשר לומר באמת הטעם דלא הוה אות ואסורין משום שלא כסדרן וצ"ע. עכ"פ מבואר הדבר הטיב בתכלית הבירור ע"פ דברי תה"ד וכל הפוסקים בסי' ל"ב דפסול שלא כסדרן תליא בזה אם נקרא שם אות עליו במעשה הכתב רק הפסול הוא כאן בהלכות משפטי תו"מ אבל ניכר לתינוק בשם אות רשאין לתקנו ולא נפסל משום שלא כסדרן אבל אם פסולו מחמת שאינו נקרא אות פסול שלא כסדרן ועיין בביאורי הגאון ר' מרדכי בנעט בד"ה ומההיא דפ"רק חלק וכו' ע"ש הטיב ואנן חזינן דמסקנות הפוסקים הוא להכשיר אפי' לר"ת לתקן קוצות שמאלית כדעת הר"י אסכנדרי שמה"ט הביאו הב"י באחרונה וכן דעת ברוך שאמר שם דף י' ע"א וכן כתב הט"ז ל"ו ס"ק א' וכן הכריע המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט וס"ק ל"ו ע"ש. והטעם הוא ע"כ כמו שכתבתי לעיל באריכות מברוך שאמר דענין הקוצות המה תגין הוה ממשפטי הלכות תומ"ז אבל האות מיקרי בכל מקום בלא הקוצות וגבי גט נמי לפי המבואר בתה"ד וכל הפוסקים תליא ג"כ בסברא הנ"ל דאם נקרא אות במעשה הכתב הוא כשר דלא בעי כ"ת אבל כשלא הוה אות פסול וכן הוה הדין בסי' קכ"ה בתיקון הנפרדים או הנדבקין ע"ש וא"כ נתיסד מאוד ביסוד גמור מנהג שראה תה"ד שלא נהגו לפסול קוצות הר"ת בגט כמו שאינו פסול שלא כסדרן בגט להג"מיי והר"י אסכנדרי והט"ז והמג"א כנ"ל: וראיה ברורה ומכרעת בבירור גמור על כל הדברים הללו שמנהג הזה שראה בתרו"הד הוא אינו מנהג עוקר הלכה ח"ו אלא הוא עיקר הלכה. וכבר הערותי לעיל בקונטרס הזה. דר"ת והרא"ש דפסלי בחיסרון שעטנז ג"ץ כמו שהביא הטור וב"י בשמם סו"ס רע"ד לשיטתם קאי ומוכח פסולייהו בבירור ונראה בעליל דקוש"י האמור בתלמוד לעכב דורשין המה מה למעלה ומה למטה בקוצות שמאלית. והלא המה המבוארים בפסיקתא שהביא הרא"ש ובב"י בתמונות אות יו"ד ע"ש ומכונין בפסיקתא בשם נקודות ובאות ה' הביא הב"י שם לשון ירושלמי דקרי לתגא דה"א ג"כ בשם נקודה וכבר הארכתי לעיל (והנה לשיטות רש"י בפירושו על תגא דה"א הוה הוכחה ברורה דכאן בפסיקתא נמי איירי בתגא אבל לפיר"ת שם בתגא דה"א לא יעלה הדמיון כ"כ ענין נקודה דירושלמי והפסיקתא כהדדי עיין בזה) עכ"פ מיאנו בפירש"י דקוש"י מעכב דווקא ברגל והוכרחו לפרש דקאי על קוצות שמאלית למעלה או למטה הכל עניני תגין עליהם ובזה יתפרש להם בזה סוגיא דתלמודא בפירושא ובלישנא דשפיר הוה אות בלי התגין הקוצות הללו רק המה תגין וקוצין ליו"ד כמו שהארכתי בביאור דברי המרדכי ריש הקומץ עיין עליהם וא"כ שפיר כ' הר"ת דתגין דשעטנז לא גרע מקוש"י כמו שהביא הג"מיי והב"י והאגור בשם ר"ת ע"ש דלשיטתו דמיון ברור הוא דכמו קוש"י בשם תגין אתקרי והאות בודאי נקרא אות בלעדו ומ"מ יעכב הכ"נ תגין דשעטנז ג"ץ ושפיר כ' דלא גרע מקוש"י דמעכבי דבני חדא בקתא נינהו במעשה תגין וראיתי בברוך שאמר (דף י' ע"א) וז"ל ואו"ז כ' שכל אות ואות שחיסר תג או אפילו זיין אחת פסול ע"ש משמע להדי' כנ"ל והאו"ז מפרש קוש"י להלכה כר"ת כמו שהביא תה"ד בשמו ע"ש. ועפי"ז ניחא מאוד שהב"י בשו"ע לא זכר לפסק הלכה להכריע בפירוש קוש"י או כרש"י או כר"ת דלרש"י אינו מעכבין השמאלית משום דבשו"ע הכריע הדבר בסו"ס ל"ו דתגין דשעטנז ג"ץ אם לא עשאן לא מעכבי כמו שפסק הרמב"ם ורב האי שתגין לא נאמרו אלא למצוה מהמובחר והעושאן הרי זה משובח ע"ש בב"י רע"ד ולפי"ז ממילא נעשה הכרעה להשו"ע בפסק הלכה דלא כר"ת בקוש"י דקוצות שמאלית היינו תגין לא מעכבי כלל דנראה מלישנא דר"ת דתגין דשעטנז עדיפא מקוצין שמאלית דכ' דלא גרע וכו' ואחרי כ' דשעטנז לא מעכב מכש"כ קוצין של יו"ד וממילא דהשו"ע דפסק דלא כר"ת נכון שלא הביא בשו"ע הכרעה לפסק הלכה בין האגור והר"י אסכנדרי בענין פסול דשלא כסדרן בקוש"י של פר"ת הואיל ולא ס"ל לשו"ע כלל פירש קוש"י של ר"ת ושלא כדברי הט"ז בסי' ל"ו ע"ש. והלא תראה שבעל התרומה סובר כר"ת ופוסל בחסרון תגין דשעטנ"ז כמו שהביא הב"י בסי' ל"ו וסי' רע"ד בשמו ע"ש. מ"מ דעת הבעה"ת גבי גיטין שיש למנוע מלעשותן כמו שמבואר דבריו במרדכי ריש גיטין באריכות הובא בטור ובב"י ושו"ע סי' קכה דעתו לפסק הלכה ע"ש ונרא' ברור סבר' ר"ת בגיטין דשעטנז כדעת בעה"ת למונען בגיטין אף דפוסלן בתו"מ ואינו סוב' כהריב"א שהוב"כם במרדכי גיטין לפסול אף חסרון תגין בגיטין. דנחזי אנן בעיקר סברת פלוגתייהו דריב"א והתרומו' הוא בפירוש דברי התלמוד האמור בסוף פ' הבונה נתכווין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים תני חדא דפטור ותני חדא חייב ומתרצינן הא דבעי זיוני והא דלא בעי זיוני ומפרש ריב"א דה"ק הא דלא בעי זיוני היינו מאותיות דלא בעי לתייג אותן משו"ה חייב והא דפטור איירי באותיות הצריכין לתגין היינו שעטנז ג"ץ ודומיהן ולכן כתב הריב"א שם במרדכי הנ"ל ויש לדקדק מזה כיון שלא מתחייב עליהם בשבת אם יכתבו בלא זיון כמשפטם א"כ לא מיקרי אות בלא התגין ולפיכך מהצורך לעשות תגין בגט כמו בס"ת ובעה"ת חולק עליו משום דמפרש מאי דאמור בפ' הבונה הא דבעי זיוני היינו בתו"מ וס"ת והא דלא בעי זיוני היינו בגט והדומה מענין איזה כתב ע"ש באריכות הביאו הגאון בביאוריו סו"ס ל"ו ע"ש באריכות מזה ולפיכך מסיק בעה"ת שם במרדכי דבגט אין עושין תגין משים דהאות נקרא שפיר אות אפילו בלא התגין ולא אתיא התגין אלא לדרשא ע"ש. וממילא מוכח הדבר דר"ת בחדא שיטה עם התרומות הנ"ל דע"כ נקרא אות בכל מעשה כתב אפילו בלא התגין וחייב עליהם בשבת דלפי סברת ריב"א הנ"ל דמפרש דאפילו בשבת פטור אם כתב אותיו' בלא תגין ע"כ אינו נקרא כלל שם אות עליהן בלא התגין וחלה גוף שם אות להתגין כמו רגל ימיני אצל היוד א"כ לסברתו לא אפשר לפרש ענין קוש"י האמור שם במנחות אפילו בקוצות השמאלית משום כל הדקדוקים שהעיר עליהם ר"ת על פי' רגל ימיני כמו שהארכנו עליהם המבואר במרדכי ריש הקומץ דמקשה שם פשיטא דאין זה אות וא"כ אינו שייך לעשות כלל מזה אוקימתא בענין דגוף הקושיא במקומה כבתחילה ועוד מלישנא דתלמודא שאמר בחיסרון קוש"י משמע דנקרא שם אות יו"ד עליו בלא הקוץ וענין האמור בפ' חנק מפרש שהנער עושה עם הרגל בלא קוצות דלפי' ריב"א יהיה קשה הכל גם בחסרון קוצות שמאלית וממילא ע"כ דלא הוה קשה כלל מעיקר' לריב"א כל הנהו דיקדוקים שדיקדק ר"ת על רש"י וכמו שהערנו לפרש שיטות רש"י וע"כ דר"ת בחדא שיטה עם בעה"ת ושפיר נקרא אות בלא התגין ולכן חייב על אות בשבת אפילו בלא תגין דהתגין אתיין לדרשא ומ"מ סובר התרומות לפסול בתומ"ז כמו דאי' בב"י סימן ל"ו. ע"כ סברתו כמו שהארכנו לעיל דהואיל שיש לנו דרשא דוכתב' בעינן שיכתבו אותן ככל משפטי הלכותיהן האמור בהם וכל האמור בהן מעכב דומה ממש לענין הקפ"ג דלא הוה ממשפט הלכותיהן ולא פסיל בגוף אות ומ"מ מעכב לפסול בתו"מ ואפילו בס"ת (ואף דאפשר שצ"ע אי נאמר כ"ת על ס"ת מ"מ פסלינן הק"ג בס"ת וגבי גט כתבו תו' גיטין (ך' ע"ב) דלא נפסול בהק"ג דלא שייך בהו כתיבה תמה ועיין מזה בר"ן פ' ב' דמגילה ע"ש. וא"כ מבואר הדבר בתכלית הבירור דר"ת והתרומות דמסקי לפסול בתגין דשעטנ"ז מטעם דלא גרע מקוס"י לשיטתם דאיירי בקיצין שמאלית דהוה רק שם תג עליו הוכיחו שפיר דכמו דקוצות מעכב הכ"נ תגין דשעטנז אף שכתב התרומות במרדכי ריש גיטין דהתגין לא אתיין אלא לדרשא מ"מ העלו דדין אחד להם עם הקוצות וע"כ דגם הקוצות של יוד נמי לדרשא אתיין ונקראין שפיר אות יו"ד עליו אפילו בלא קוצו' שלו והיה מחייב ר"ת והתרומות עליו בשבת אם כתב ב' יודי"ן בלא קוצות שמאלית וא"כ לפי"ז נכון מאוד מאי דכתב המג"א סו"ס ל"ו שם דאפילו להב"ח דנמשך לפסוק כשיטות ר"ת להצריך תגין דשעטנז ולפסול בתו"מ כשנחסרו מ"מ אינן נפסלין משום שלא כסדרן אם יתקנו אותן אחרי כתיבתן ע"ש והסברא הוא ע"כ כמו שהערנו לעיל באורך דבכל ענין שהאות שמו נקרא עליו כמו בהקפ"ג אף שנפסלו על ידו מ"מ מצינן לתקן ולא שייך עליו שלא כסדרן כדעת הר"י אסכנדרי שפסק בקוצות שמאלית שהסכים המג"א כמו סי' ל"ב ס"ק ל"ו ע"ש וטעם שורש הדבר הכל מטעם האמור דהאות נקרא שמו עליו בלא הקוצות והתגין ואינן באין אלא לדרשא ומ"מ פסלינן כשלא עשאן כלל אבל משום כסדרן לא נפסלו וכמו שכתב ברוך שאמר בדף י' במסקנא ע"ש דמפרש שאין להניח הסופר מידו התו"מ בלי תיקון הקצו' אבל לתקן רשאי